כתבתי פוסט אישי שכותרתו וידוי, שבו אני הולך לפרוס בפניכם דברים נסתרים על עברי. עמדתי לפרסמו היום, אך מכיוון שהפוסט הנוכחי חשוב יותר, דחיתי אותו לפעם הבאה. סליחה הדרמטיות ועל המתח - רק שתדעו שיש למה לצפות.
כל פעם שאני כותב משהו כמו למשל הפוסט על האמיתות של סיינטיפיק יוטיוב, מסתבר כי דברי פוגעים באנשים מסויימים, שרואים באמונותיהם אמת מדעית - גם אם היא בהחלט אינה מדעית, על פי כל העקרונות של המדע. נכון, המדע אינו כל האמת - אבל הוא הדבר הכי קרוב לאמת. אז במקום שיתייחסו לדברי בצורה עניינית הם מתייחסים אליהם בצורה רגשית. ואולי אם במקום להעלב, לו לפחות היו קוראים בעיון את כל דברי ולא בצורה סלקטיבית - אולי היו מגיעים למסקנה שאין כאן פגיעה אישית בשום פנים ואופן. אבל כזכור לכם, המוטו של הבלוג הוא: עובדות אינן נעלמות כאשר מעלימים אותן. יגידו שאני חוזר על המשפט הזה כמנטרה, אז שיגידו. עובדות לא תמיד נעימות לעין ולאוזן. אני לא כאן כדי למצוא חן בעיני מישהו.
ובהקשר לכך אחזור על החידה שכבר כתבתי בפוסט אחר, ולא באה על פתרונה:
הפוסט הזה הוא המשך בסידרה על תפיסת עולמנו הנקבעת על ידי חמשת החושים שלנו. כפי שנוכחתם בפוסטים קודמים ותווכחו בפוסטים עתידיים, כל אחד מחמשת החושים יכול להטעות אותנו. לא רק שיכול, אלא חלק מההטעיות האלו הן מובנות בדפוסי המוח שלנו. לכן אין אנחנו יכולים לראות את המציאות לגמרי כהוויתה.
חלק ניכר מהאשליות ועיוותי התפיסה שאנחנו חווים ביום יום אינם נובעים רק מחוש אחד "שמשתגע", אלא מהתנגשות הקליטה ממספר חושים, או מזליגה של ניתוח קליטה מחוש אחד לחוש השני. לתופעה זו, בה החושים "זולגים" זה לתוך זה ומשתלבים קוראים סינסטזיה, ועל אף שלרוב שמים לב אליה רק בתופעות קיצוניות (למשל, יש אנשים שרואים ריחות וטועמים אותיות), היא משפיעה על כולנו.
דוגמה מעולה להתנגשות חושית שכזו מגיעה מאפקט מקגורק, כפי שניתן לראות בסרטון הבא, שמדגים ומסביר אותו (האם זה בָּה או פָה?):
אנשים בעלי קוצר ראייה גבוה, אשר מרכיבים משקפיים טוענים לעיתים קרובות שכאשר הם ללא משקפיים הם גם לא שומעים טוב – לאור אפקט מקגורק הנובע מהשימוש של המוח בקריאה של שפתיים לצורך שיפור ופיענוח השמיעה, אתם יכולים להבין עכשיו מדוע המשקפיים דרושים להם גם לשמיעה טובה.
דוגמה נוספת וחזקה מאוד להתנגשות בין שני ערוצי מידע במוח (אם כי לא לסינסתזיה כשלעצמה) מגיעה מאפקט סטרופ, המדגים את הקושי באמירת שם של צבע, המופיע כמילה המתארת צבע אחר. למשל על פי האפקט, נדרש לאדם זמן תגובה ארוך יותר לומר "כחול" כאשר המילה "אדום" כתובה בכחול, מאשר כאשר המילה "כחול" כתובה בצבע כחול. באותו אופן תקראו אדום יותר מהר מאשר אדום.
נסו למדוד את עצמכם - כמה זמן לוקח לכם להגיד את שמות הצבעים (לא המילים!) המופיעים בתמונה הבאה:
ועכשיו כמה זמן לוקח לכם להגיד את שמות הצבעים?
הפעם קשה יותר נכון?
לעומת זאת, אם אתם לא יודעים רוסית, אתם תצליחו להגיד את שמות הצבעים במהירות גבוהה בהרבה בתמונה הבאה (ויודעי רוסית שביניכם יתקשו):
בשנות החמישים השתמשו בארצות הברית בתופעה זו כדי לזהות מרגלים סובייטים על ידי כתיבת מילים ברוסית בצבעים שונים ובקשה מהנבדקים להגיד מהו צבע המילים. אם הם היו יודעים רוסית, זה היה מפריע להם בקריאת המילים. מחוכם, הא?
ומה ההסבר הביולוגי?
החוקר סטרופ, שעל שמו נקרא האפקט, מצא שלמרות שיש במוח הפרדה בין איזור ראיית צבע לבין איזור קריאת מילים - יש קשר עצבי ביניהם.
היום חג שמחת תורה שבו מסיימים את פרשת השבוע האחרונה ומתחילים מחדש את הראשונה. ראוי לציין שמתחילים את קריאת התורה היום ולא בשבועות - חג מתן תורה. וכי לאחר מתן התורה בני ישראל חיכו משבועות עד היום להתחיל לקרוא בתורה? כרגיל, בוודאי קיימת פרשנות לשאלה זו, אבל נניח לכך כרגע. כי כל הפרשנויות כולל התורה עצמה נכתבו על ידי בני אנוש.
ובענייני פרשנויות מעניינת אותי במיוחד הפרשנות של פרופסור ישעיהו ליבוביץ ז"ל, שהיה מדען, פילוסוף, אך קודם כל יהודי דתי אורתודוקסי. אצל רבים שמו מעורר רגשות דחיה ואפילו שנאה, בתרוץ שהוא כינה חלק מחיילי צה"ל כ"יודו-נאצים" בגלל אופן התנהגותם הלא מוסרי. אבל מה לענייני פוליטיקה לענייני דת? מה לזה ולדעתו של ליבוביץ כאדם דתי על אלוהים והתורה? פרופסור ליבוביץ היה לא רק אדם דתי, אלא גם אדם חכם וחושב.
דעתו לגבי אלוהים, האדם והתורה מאוד מעניינת, כי בניגוד לרבים מהרבנים (שיודעים הכל?) - הוא אינו יודע לענות על הרבה שאלות ולא קשה לו לומר זאת.
לכן אני מביא כאן ראיון קצר ומעניין מאוד של ישעיהו ליבוביץ על פרשת בראשית, שנערך על ידי ירון לונדון בתכניתו שבעים פנים. ראיון מעורר מחשבה זה כמובן מאוד אקטואלי גם היום:
מעיקרי דבריו:
א. התורה על 24 כרכיה אינה אלא עיסוק במעמדו של האדם בפני אלוהים. אין היא עונה על שאלות יסוד כמו תכונות אלוהים ואינה מספקת חומר אינפורמטיבי על מהות העולם ובריאתו.
ב. עובדה מעניינת, הקשורה בקודמת, היא שהתורה מקדישה לעולם כולו על כל צבאותיו (בריאת העולם) 31 פסוקים בלבד, ואילו למשכן שהיה צריף (עלוב) - התורה מקדישה למעלה מ-300 פסוקים.
ג. אין הוא מבין מה פירוש המילה "בראשית" ו"ברא" כתאור אינפורמטיבי, אלא כראשית של המציאות - מושג שהאדם אינו יכול להבין.
ד. "בריאת האדם כצלמו ודמותו" - אינה מצביעה על התכונות האלוהיות של האדם (זוהי רק פרשנות של האדם). לדעתו לאלוהים אין תכונות. משמעות המושג כצלמו ודמותו משמעה אחת - האדם הוא יצור תבוני! יש לו רצונות! בניגוד לטבע שאין לו רצונות. מכאן הוא מסיק (בניגוד לשפינוזה ואלברט איינשטיין) רק דבר אחד - אלוהים אינו העולם והטבע.
ה. האדם היה יצור תבוני מלא ולאחר פרשת גן עדן הוא הפך ליצור תבוני בלתי מושלם. והוא מסביר מדוע: האדם אינו מזהה מהו טוב ורע באופן אבסלוטי. זהו מושג הנתון לפרשנויות שונות של האדם.
ו. מדוע האדם התחיל להתבייש לאחר אכילת התפוח? על זה עונה ליבוביץ "אינני יודע" והוא מוסיף: "דווקא חוסר הבושה (כולל עירום) היא אחת התכונות האופייניות ביותר של האדם במציאות.
ז. ישעיהו ליבוביץ אינו חושש לענות על שאלות רבות ב"אינני יודע". הוא אומר שאין לו קומוניקציה עם שמים, ומלגלג במרומז על אלה שטוענים שלהם יש קומוניקציה כזו.
ח. הוא טוען שהמדע יכול להביא תשובות לשאלות שתשובה להן אין כרגע, אך תשובות אלו תעוררנה שאלות ובעיות חדשות אחרות, שהאדם לא הבין קודם שהן קיימות.
הרב קוק אמר פעם שהוא כותב לא מפני שיש לו כוח לכתוב, אלא מפני שאין לו כוח לשתוק. אז מדוע כל מעריצי הרב קוק כל כך רוצים שאני אשתוק? גם אני לא יכול לשתוק לנוכח טעויות רווחות וסילופים נפוצים. אני בהחלט לא הרב קוק ולא מתיימר להיות אליל כמוהו, גם לא קדוש, אך גם אני בשר ודם אשר יודע משהו בחיים ולא יכול לשתוק.
מדברי הרב קוק: "ההבדל שבין הנשמה הישראלית, עצמיותה, מאוייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה, ובין נשמת הגוים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ועמוק, מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי". (ס' 'אורות', אורות ישראל פ"ה פיסקה י , ע' קנו).
הרב קוק כבר שוכב בקברו ולא יכול לענות. מה אתם אומרים? וכי לא מוטב שהיה שותק?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
שאינם מבינים שבחיים
