הפוסט הקודם הזכיר לי את הטיוטה בעמוד שמונה של הטיוטות שבלוח העריכה שלי. טיוטה שנערכה מספר פעמים ונותרה מיותמת בעמוד נידח בטיוטות שכבר קשה להגיע אליהן בקלות. ובכל זאת התאמצתי, כי הגיע הזמן לשחרר נושא טעון כזה, שכל מי שקורא בבלוג ירים עפעף: את זה כותב מדען? אז כן, את זה כותב מדען שהוא קודם כל אדם.
מה שאכתוב עכשיו מתאים קצת למה שאפרסם בפוסט כהמשך לסדרת חינוך ילדים - על פחדים של ילדים, שאחר כך הופכים לבעיות של מבוגרים. ואלה הפחדים הגדולים שלי כשהייתי בן שנתיים וחצי בערך. וכבר כתבתי כאן שיש לי זכרונות מהגיל שעדיין הייתי זוחל.
אז בערך מגיל שנתיים וחצי זכורים לי שני ארועים, כאילו שהיו אתמול.
היה זה ימים אחדים לפני הפסח. אמא שלי ערכה סדר בארון הגדול. והנה מטריות גדולות שחורות נצבו בפינת החדר, נשענות על הקיר. ואני שהגעתי לשם נחרדתי. פחד איום. אמא שלי שנזדעקה לברר את הענין חיבקה אותי ושאלה מה קרה. הצבעתי על המיטריות השחורות וצעקתי - אלה נשמות שחורות.
שתבינו, אמר את זה פעוט, שעדיין לא הלך לגן ושהה בבית. ובבית חילוני שאף פעם לא היו מדברים על נשמות או על אלוהים ושכאלה. ומניין פעוט כזה בכלל ידע אז מה זה נשמות? לא אשכח את המבט המתפלא, הבלתי ניתן לתאור במילים, שנתנה בי אמי. היא לא אמרה לי שאין נשמות. אך היא הייתה חייבת לסלק את המטריות כדי שארגע. ובארון הזה היו עוד דברים שהורי היו חייבים לסלק, לבריאות נפשי - כפי שתראו בהמשך.
והדבר השני - יום אחד נכנסתי לסלון האפלולי שדלקה בו אח עם להבות. אימת מוות תקפה אותי. רצתי אל אבי שהיה בחדר הסמוך וצעקתי כולי מבוהל. אחזתי בידו ולקחתי אותו לסלון. "אבא, אלוהים גר כאן". חשתי פחד מוות מאלוהים. ושוב אני שואל, כיצד פעוט, מבית שאף פעם לא הזכירו שמו של אלוהים, ולא נפגש עם אנשים שהזכירו את המילה אלוהים - כיצד פעוט כזה בכלל יודע מה זה אלוהים?
וכשהייתי גדול יותר, אבא שלי לקח אותי לסרט שהייתה בו סצנת מלחמה של אינדיאנים. הרגשתי פחד איום. לא יכולתי לראות את זה ועצמתי את עיניי. אבל לא יכולתי שלא לשמוע את הקולות. לאחר מכן עבר עלי שבוע של סיוטים בלילות. הייתי חייב לישון במיטתם של הורי עם אור דולק. בכל פעם שעצמתי את עיניי חזרו אלי סיוטים אינדיאנים. חרדה עצומה בלתי מוסברת.
ובארון, כן זה של המיטריות - היה בתחתית ארון ספרים ברוסית של אבא שלי. אהבתי לשבת על הרצפה, לחפש ספרים ולעלעל בדפיהם - מביט בתמונות. ובאותו שבוע של סיוטי האינדיאנים, שלפתי ספר היסטורי מהארון. כשעלעלתי בדפיו ראיתי לפתע תמונה של ראש שבט אינדיאני. ושוב אימת מוות אפפה אותי. ראיתי בדמיוני את הדמות שבתמונה אפופה בלהבות. ברחתי משם אל אבא שלי וצעקתי "זה האיש, זה האיש". אבא שלי נבהל מאוד, עד שהבין מה גרם לי לחרדה כזו. הוא היה חייב לסלק את הספר הזה מהבית וכך הסתיימו סיוטי הלילה שלי מהשבוע האחרון.
וזה לא הספר היחידי שסולק מהארון. באחד הימים נטלתי ספר בתרגום רוסי לאחד מספריו של צ'רלס דיקנס. ובכריכה היה ציור של דמות שגרמה לי לחרדת מוות ולסיוטי לילה. הכל הסתיים כאשר אבא שלי הבין את הגורם ונפטר מהספר הזה.
וכבר הזכרתי באחד הפוסטים הקודמים את חוויות הפגישה הטלפתית עם הגברת מרגוט קלאוזנר (מייסדת תיאטרון הבימה והניו אייג' הישראלי), כשהייתי חבר ילדות של נכדתה. הייתי כבן חמש, עדיין לא ידעתי לקרוא באנגלית. ובפגישות איתה חוויתי סיעור מוחות שלא ידעתי כמותו. ולא אשכח כיצד העלתה דמות מגילגולי הקודמים. היה זה שופט בריטי שחי בלונדון במאה התשע עשרה. ומרגוט ערכה איתו שיחה ארוכה באנגלית. זכור לי שלא רציתי לדעת את שמו. זה היה מאוד מפחיד.
ובתום החוויה הזו רצתי לביתי ונטלתי מגזין באנגלית של אמא שלי. התבוננתי בעיון על האותיות ונטלתי דף נייר ועיפרון. העתקתי שלוש אותיות שמשכו את לבי במיוחד.
רצתי לאמא שלי והראתי לה את האותיות שהעתקתי בגאווה. היו אלו האות הראשונה של השם הפרטי שלי, האות הראשונה של שם המשפחה שלי, והאות השניה המשותפת לשם הפרטי ולשם המשפחה שלי.
צירוף מקרים? האם אתם יודעים מהו הסיכוי הסטטיסטי להעלות באקראיות את שלושת האותיות האלו?
1:26:26:26 = 1: 17,576 = 0.000057
ולו רק הייתי זוכה בהגרלות עם סיכוי כזה.
ואומר לכם עוד דבר. כשנסעתי ללונדון בפעם הראשונה, הרגשתי בבית. לא הייתי זקוק למפה כדי לנווט. הבתים והמבנים הישנים היו מוכרים. ממש דז'ה וו. כמובן שהלכתי לבקר ב- Gray's Inn Squre - במקום שממוקמות ארבע אכסניות של עורכי דין בריטיים שהורשו לייצג בבתי המשפט של הממלכה.
וכמובן הרגשתי צורך לבקר גם כאן:
The Old Bailey Central Criminal Court
ובכלל, כאמור בלונדון אני מרגיש כמו בבית. אני מסתדר עם בריטים כאילו שאני משלהם. אוהב הומור בריטי, סדרות בריטיות בטלוויזיה, וכשאני בלונדון יכול לבלות ימים במוזאונים.
כמובן כל זה אינו מוכיח שום דבר. רק חומר מעורר מחשבה.
אבל כדאי מאוד לצפות בסרטון בן כשלוש דקות, מה חושב המדען המתוקשר קקו על דז'ה וו:
***
מהו גלגול נשמות והאם הוא קיים? על כך תוכלו לקרוא בכתבה הקצרה מהו גלגול נשמות?
האם הנשמה עוברת למקום אחר לאחר המוות?
אם כן, האם זו מטפיזיקה או פיזיקה (דמוית טלפורטציה של מכניקת הקוונטים).
נשאלת השאלה מדוע האמונה בגלגול נשמות משותפת לבודהיזם, לאמונה של הדרוזים, אפילו בזרמים מסויימים של היהדות? אפשר להסביר את זה בכך שקשה לאדם לקבל שהוא חי חיים שמסתיימים באמת במותו. אז לשם מה חי בכלל? רק כדי להעמיד צאצאים? אבל נשאלת השאלה הכיצד יש דמיון כה רב בין הפרטים המתארים גלגול נשמות בתרבויות שונות, שהיו כל כך רחוקות ומנותקות זו מזו?
ונשאלת השאלה, מדוע גלגול נשמות ודברים שכאלה מעוררים כזה אנטגוניזם אצל אנשים רבים כלפי גלגול נשמות בפרט, או כלפי מה שמכונה ניו אייג' בכלל? והשאלה שאני שואל היא האם זה נובע מפחדים להתמודד עם זה? ואז התגובה היא הדחקה או הכחשה של חוויות והתנסויות (בעיקר בילדות)? האם זה גם המקור לניהליזם?
ועכשיו, האם מישהו יכול לפתור לי את התעלומה הזו? מדוע כשניסיתי להוסיף לרשימת הקטגוריות בתחתית הפוסט את הקטגוריה ניו אייג' - לוח העריכה סירב להוסיף את הקטגוריה הספציפית הזו לפחות עשר פעמים עד שהתייאשתי? האם יודעים מדוע אתם בכל זאת רואים את הקטגוריה הזו? כי הקלדתי במקום את הקטגוריה " 'ניו אייג' ". אתם מבינים את זה?
***
ואסיים באנקדוטה. מספר קוראים כאן הצטרפו כמנויים לאחר שבמקרה נתקלו כאן באיזה פוסט העוסק במיסטיקה ומדע. והיו כאלה שטרחו לקרוא את כל הפוסטים בבלוג הזה, מתוך עניין בתחום הזה. אני מוריד את הכובע כלפי מי שהיה מסוגל לקרוא מהתחלה עד הסוף את למעלה משלוש מאות הפוסטים שכתבתי.
אבל כמובן הבלוג הזה עוסק במגוון תחומים ולא אחד. זה החיסרון שלו ואולי היתרון שלו. אז היו גם כאלה שהתלהבותם הצטננה כאשר ראו שקיים מרווח זמן בין פוסט לפוסט העוסקים במיסטיקה ובמדע. ואחת אפילו כתבה לי את זה כתגובת פרידה. כמוה גם אחרים מחקו את המנוי לבלוג. ועכשיו כשפורסם הפוסט הזה, הם כנראה לא ידעו ולא יקראו. חחחחח
אז אולי לעיתים מחיקת מנוי או התנתקות כמחאה או משהו כזה יכולה להיות מעשה רגשי לא נבון במיוחד?
***
תוספת עריכה
הססתי אם בכלל לכתוב את זה. אבל מעט לאחר פרסום הפוסט הזה קרה משהו מוזר. במרפסת יש לי ערימת ספרים מסודרת בקפידה. והנה אני רואה לפתע על הרצפה כחצי מטר ממנה, מונח לפני עם הכריכה הקדמית מופנית כלפי - ספר שהיה כמעט בתחתית ערימת הספרים. והספר הזה הוא:
האם יש למי מכם מושג, כיצד הגיע דווקא הספר הזה לשם, כאשר כל ערימת הספרים עומדת שלמה? אני כבר לא מתפלא על דברים כאלה.
שבל יחשוב מישהו שאני עוסק בכישופים ושכאלה. אני רק חוקר קשר אפשרי בין אריכות הימים יוצאת דופן של רבים מהמקובלים הגדולים לבין קבלה רפואית.
***
כשעיינתי בנתוני הסטטיסטיקה בדף הפייסבוק של הבלוג הזה (ראו קישור בשוליים הימניים), ראיתי שלאחרונה פוסט אחד (שלא היה במומלצים או בנושא החם) זכה ל 840 צפיות בפייס, שהרבה מדברים עליו והוא שותף על ידי כמות נכבדת של קוראים. מה שבפייסבוק מכונה "ויראליות". ראו מה כוחו של פייסבוק.
בפוסט "ביקור במקום אחר" (הראשון בסדרה) תארתי שני מצבים של ביקורים במקום אחר, כאשר הגוף הפיזי נשאר במציאות הקיימת היומיומית. הבטחתי חלק ב' שבו אמשיך לתאר ביקורים במקומות אחרים. וודאי לחלקכם יהיה קשה לקבל אותם, אך אסיים בניסויים מדעיים שנערכו בתנאים מבוקרים שאולי ישנו את דעתכם בנושא.
חוויה (יציאה) חוץ גופית
בוודאי שמעתם על אנשים רבים שהיו חסרי הכרה, קרוב למוות קליני, שמתארים כיצד משהו בהם יצא מגופם והם מתבוננים מלמעלה על גופם, כשהצוות הרפואי מנסה להחיותם. לאחר שיצאו ממצב חוסר ההכרה - הם מתארים בפרוטרוט את פעולות ההחיאה שנעשו, את שיחת הצוות הרפואי וכדומה. לבסוף הם מתארים כיצד התמזגו שוב עם גופם וחזרו להכרה.
מופלאה עדות של עיוורת מלידה שחוותה יציאה חוץ גופית כזו, שבה ראתה לראשונה כיצד נראים פניה וגופה. ריבוי התאורים האלה על ידי כל כך הרבה אנשים בוודאי אינם המצאה הזויה של יחיד. אבל נעבור הלאה.
טבעי שאנשים קטני אמונה לגבי עדויות של אנשים על תופעות כאלה, אלא אם הם חווים בכך בעצמם. אבל קיים נדבך נוסף להכחשת העל-טבעי. ניחשתם נכונה - בגלל הפחד. תופעות על-טבעיות מפחידות אנשים רבים. חלקם לא יודו בכך, אבל מצד שני אולי יתחילו פתאום לבקר בבית הכנסת או להניח תפילין. מעניין שתופעות על-טבעיות מתקשרות אצל רבים כמעשי אלוהים. האם הפולחן הנלווה של תפילה וכדומה אינו סימן לפחד? ואולי גם נגרם מסיבה אחרת שאותה אתאר בהמשך.
כשהבת שלי הייתה כבת חמש, היא צפתה בטלוויזיה בתוכנית של אורי גלר, שבה ביקש מהצופים לאחוז בכפית ולהתרכז בו. הכפית המעוקמת של בתי שמורה איתנו. רבים ניסו לומר שמעשיו של אורי גלר הם תרמית (ויתכן שחלקם היו רק מראית עין) - אבל כיצד תסבירו את מאות ואולי אלפי הכפיות המעוקמות והשעונים שעמדו מלכת?
כשאורי גלר הופיע בפני השיכבה שלי בבית הספר, הוא הפנט את אחד התלמידים שנשכב בין שני כסאות קטנים (ראשו מונח על כיסא אחד וכפות רגליו מונחות על הכסא השני) וגופו מאובן. האם אתם יכולים לשכב ולא ליפול בין שני כסאות?
הרי זה היפנוזה וודאי תאמרו. אבל האם אתם מבינים כיצד היפנוזה עובדת? מדוע היפנוזה מפחידה אנשים? האם היפנוזה אינה מצב על-טבעי? כולכם מקבלים שניתן להפנט אנשים כי נוכחתם בכך, ולכן אינכם יכולים להכחיש את זה. שאלתם עצמכם פעם מדוע אנשים מסויימים קלים להיפנוט ואחרים פחות? ואולי זה משום שהאחרונים מפחדים מזה ומפעילים התנגדות?
נחזור לתופעה של "משהו" שיוצא מהגוף, מתבונן מלמעלה על הגוף המוטל ישן ויוצא לטיול במקום אחר. אז אולי תודו שזה באמת יתכן אצל אנשים שאיבדו את ההכרה והיו קרובים למוות קליני, אבל חלקכם יסרב לקבל שתופעה כזו יכולה להתרחש במצבים נורמלים בשנתכם. גם אני אולי לא הייתי מאמין שזה אפשרי אם לא הייתי חווה את זה בעצמי.
השתתפות בחלום של מישהו אחר
כאן אני רוצה לשתף אתכם באירוע מדהים. השתתפות "בחלום" של מישהו אחר. מישהו שהייתה לי איתו התכתבות וירטואלית בתקופה מסויימת. בחילופי ההתכתבויות לפני הארוע חווינו בתופעות טלפתיות הדדיות בין שנינו. אך הפעם לאחר החוויה המהממת שבה "נכנסתי" לחלום שלו, הייתי חייב לכתוב לו ולשאול אותו האם אכן היה? לכן כתבתי אליו מכתב במייל שכותרתו "המכתב שהיה חייב להישלח" . והרי המכתב המצונזר שהעתקתי מתיבת הדואר שלי (המכתב מצונזר כדי לשמור על פרטיותו ופרטיותי):
"...אני מספר לך זאת רק עכשיו, כעבור מספר ימים, כי היססתי אם להביא זאת בכלל לידיעתך. אולם ככל שהזמן חולף, התחושות שאני חייב לספר לך על זה מתחזקות ולא נותנות לי מנוח. יכול להיות שמה שהיה שם שייך לפנימיותי, אולם אני חש שזה לא היה במקרה...
.... בלילה שבין שלישי לרביעי רוחי יצאה מגופי ונסקה מעלה והגיעה לרקיע חד גוני בצבע אפור בהיר - תווך אפור בהיר מאד אך אינו מאפשר ראייה מעבר לו, רק "שמיעת" והעברת מסרים טלפתיים. גם צל רוחך היה שם (איזושהי "מהות" שלך. המהות הזו לא הייתה פיזית. היא הייתה על גבול הפיזית – דמות מעורפלת, מעין "רוח") וצלך חדר מדי פעם בתוך האפור באזור שהופיעו בו לסירוגין מעין "תעלות" של קרניים בצבע אפור "מדולל", מעברן היה ניתן לראות מדי פעם נקודות במרחב מואר. רוחי ריחפה עד מעט לפני התווך. אולם, במשך כל הזמן הייתה תקשורת טלפתית ביני לבינך ולבין ישות שלישית, מעבר לתווך, ובמילים כתובות.
זכורים לי רק חלקי דברים. רבים הדברים שנאמרו ונשכחו ממני בהתעוררות הסופית. אתה חיפשת מילה או מילים שמידי פעם יכולתי לראות אותם כתובים בשחור על גבי האפור ובצרופים שונים. הישות הנושאת את השם "מXXXX" תקשרה אתך ואיתי תוך כדי. "התעוררתי" (חזרתי לגופי) מספר פעמים וניסיתי לברר את משמעות הדברים ושוב חזרתי לחלימה המודעת. בכל פעם כשהתעוררתי, ניסיתי לזכור את הכתוב והנאמר. כשהרגשתי כי הדברים מתפוגגים, רציתי לקום ולרשום אותם, אך גופי נשאר משותק...
בין המילים שאני זוכר בבירור היו המילים "מXX", "אX" ו- "אXX". הצירוף של
אX ואXX התמזג למילה "אושר". אתה אמרת לישות שאתה באמת צריך לכתוב בכתביך על ...
שוב, הרגשתי מחויבות לכתוב לך על זה כי היית שם. האם יש לך מושג על מה אני מדבר כאן? דבר מוזר מהסוג הזה לא אירע לי בעבר. האם למשהו מזה יש איזו משמעות לגביך?"
הוא ענה לי נרגש והסביר לי את משמעות המילים שראיתי לגביו. זוכרים את מה שכתבתי בפוסט הקודם? שבחלומות לא ניתן לקרוא מילים? אז זהו, החוויה הזו אינה חלום רגיל אלא מה שמכונה חלימה מודעת. בחוויה הזו "קראתי" מילים - הרבה מילים.
הדבר נשמע הזוי. אבל, בתיבת הדואר שלי יש תיעוד מלא של חילופי המכתבים בינינו. האדם הזה הוא אדם נפלא ונבון ביותר וכאמור אני רוצה לשמור על פרטיותו.
האם ניתן להוכיח באופן מדעי יציאה חוץ גופית?
דווח על ניסוי מבוקר אחד שנעשה באדם שטען כי הוא חווה יציאה חוץ גופית מדי לילה. לפיכך ערכו עליו ניסויים במעבדה לחקר השינה. בניסויים אלה הנבדק ישן מספר לילות בחדר אטום ונעול, המצולם במצלמות. החוקרים שמו מעל המיטה מדף גבוה שלא ניתן להגיע אליו, אלא בעזרת סולם גבוה שלא היה בנמצא בחדר. בזמן שאותו נבדק ישן, הניחו החוקרים על המדף פתק ועל הפתק היה כתוב מספר, בעל מספר ספרות. בכל לילה החליפו את המספר שרשום בפתק.
את המספר שרשום בפתק, כמובן לא ידע הנחקר שאמור היה לעבור את הניסוי ואכן לאחר שהנחקר התעורר מהשינה, הוא אמר למדענים שהוא חווה יציאה חוץ גופית ושהוא ראה את הפתק ואמר להם את המספר שהיה רשום בפתק, שהיה כאמור על המדף בגובה כזה שהנחקר שנבחן לא היה יכול להגיע ולהציץ. לתדהמת החוקרים אמר את המספר המדוייק שהיה רשום על הפתק שהיה מונח על המדף. כבונוס הוא גם סיפר לחוקרים את הפרטים שראה בחדר הסמוך. זוכרים, חדר השינה היה אטום ונעול ואותו נחקר לא ראה לפני הניסוי את החדרים הסמוכים.
אני כבר רואה קוראים שאם לא זנחו את הקריאה עד כה כבר קצה רוחם והם מתכוונים לנטוש את המשך הקריאה. אבל עכשיו אני עומד לכתוב על מדע אמיתי ששיחזר יציאה החוץ גופית וחלימה מודעת. מדובר בפיתוח מיוחד של מדען בשם פרסינגר ובשני מאמרים מדעיים שפורסמו בכתב העת המדעי מספר אחת - SCIENCE. המחקר הזה פורסם בכתבה לעמך כאן. והרי קטעים נבחרים מהכתבה:
שני ניסויים חדשים שהתפרסמו בגיליון השבוע של כתב העת Science הצליחו לשחזר חוויה רוחנית של ריחוף מחוץ לגוף.
אחד מכל עשרה אנשים ברחבי העולם חווה בזמן כלשהו בחייו חוויה על חושית של ריחוף מחוץ לגוף. בחודשים האחרונים השתתפו מאות מבין אותם אנשים בניסויי ה"מציאות המדומה" ואישרו בהתרגשות את השיחזור במדויק לתחושה המופלאה שחוו בעבר. הנבדקים אף הצליחו לראות את עצמם מרחפים מחוץ לגוף על מסך הוידיאו שהוצב מולם וצילם את הניסוי.
זו לא הפעם הראשונה שחוקרים מצליחים לשחזר בתנאי מעבדה חוויות מיסטיות עוצמתיות, אבל עד היום כל הניסויים היו כרוכים בהקרנה אלקטרומגנטית על המוח. המדען המוביל בתחום הוא פרופסור מייקל פרסינגר, נוירולוג קנדי ואתאיסט מושבע, שחוקר כבר 30 שנה את החוויה העל-חושית. פרסינגר טוען בלהט שהחוויה העל-חושית אינה קשורה כלל לאלוהים אלא אך ורק לתהליכים נוירולוגיים שמתרחשים בתוך המוח.
ההמצאה הנודעת ביותר שלו היא קסדה מגנטית המקרינה למוח אותות אלקטרומגנטים המדמים "חוויה של נוכחות אלוהית". גם בניסוי זה נבדקו אנשים שחוו בעבר ריחוף מחוץ לגוף ויודעים לזהות את התחושה. לאחר שחבשו את הקסדה ועברו הקרנה אלקטרומגנטית למוח, דיווחו הנבדקים על מפגשים עם עב"מים, נוכחות אלוהית קרובה, ריחוף מחוץ לגוף ועימות עם שדים ורוחות.
פרסינגר סבור שהניסוי מוכיח את טענתו ש"אלוהים הוא בסך-הכל שדה אלקטרומגנטי". לעומתו, רוב החוקרים בתחום אינם פועלים מתוך להט אנטי-דתי אלא מתוך סקרנות גדולה בנוגע לחוויה העל-חושית. למרבה האכזבה, מטרתם טרם הושגה. אמנם עכשיו כבר ברור שחוויות על-חושיות ניתנות לשחזור בתנאי מעבדה, אבל אף אחד מהחוקרים לא הצליח להסביר עדיין את מהותה של החוויה, איך ולמה היא מתרחשת במציאות.
יותר מכך, הצלחת החוקרים מוגבלת אך ורק לשחזור חוויה מהעבר ועד היום איש מהם לא הצליח לייצר חוויה על-חושית ראשונית במוחם של נבדקים אשר מעולם לא התנסו בה קודם. פרסינגר ניסה לעשות זאת באמצעות הקסדה המגנטית שהמציא, אך לאחר כישלונות חוזרים ונשנים הודה שהניסוי "לא פועל על ספקנים".
ובכן, מכאן ניתן לראות שעל ידי הפעלת אמצעים מלאכותיים על המוח, ניתן לגרום לאנשים לחוות חוויות רוחניות כמו לראות את אלוהים, יציאה חוץ גופית ותופעות אחרות. בבדיקות MRI, מואר במוח איזור מסויים כאשר אנשים חווים חוויות רוחניות - החל מראיית אלוהים ועב"מים וכלה בחווית תפילה בבית כנסת או הנחת תפילין. זהו גם אזור במוח הפעיל מאוד באנשים שעוברים אקסטזות דתיות ורוחניות.
אז האם הניסויים של פרסינגר מוכיחים את ההיפך - שבעצם חוויות על טבעיות מקורן בדמיון של המוח?
התשובה היא שלא בהכרח. באמצעות הפעלת גירויים מלאכותיים על המוח, ניתן לגרום לאדם לראות למשל נקניקיה בצלחת, להריח את ריח הנקניקיה ולחשוב שהוא אוכל אותה בהנאה. למעשה לא היה ולא נברא, אך האדם בטוח שראה הריח וטעם נקניקיה. אז האם מכאן ניתן להסיק שאכילת נקניקיות היא דמיון? וודאי שלא, כולנו יודעים שאכילת נקניקיות היא דבר מאוד מעשי ומציאותי. באותו אופן, לא ניתן להוכיח שיציאה חוץ גופית היא רק יד הדמיון.
השכם בבוקר, לפני שבוע כמדומני, כשעלעלתי בעיתון שהיה מלא בחדשות "מרנינות" - נפל מבטי על מדור האסטרולוגיה. אין אני נמנה עם קהל הקוראים של הטור הזה, אך איני יודע מדוע, הפעם קראתי את התחזית היומית למזל שלי, מזל עקרב.
והתחזית הייתה קצרה ולא רב משמעית כרגיל. איני זוכר את הניסוח המדוייק, אך היה כתוב שם משהו כדלקמן: היום תהייה לך פגישה מעצבנת עם מישהו שתלטן ואובססיבי. כדאי לשקול עזרה מקצועית.
בתחילה די נדהמתי, כי ביומן שלי היה רשום ליום זה פגישה עם מישהו. ובהכירי את האיש, הוא אכן שתלטן ואובססיבי. לכן מובן שהתחזית האסטרולוגית הזו הגבירה אצלי את הרגשת האי-נוחות שבמילא הייתה לי לקראת הפגישה הזאת.
מצד שני חשבתי, איזו שטות - האם לכל בני מזל עקרב בישראל (שזה בערך אחד מכל שנים עשר) צפוייה היום פגישה עם איש שתלטן ואובססיבי ותוצאותיה תהיינה כל כך חמורות, עד שעדת משפטנים או פסיכולוגים צריכה לעמוד לרשותנו?
אז כאמור הייתה לי בהמשך היום פגישה עם אדם שתלטן ואובססיבי, שהתחילה כצפוי באופן לא נעים אך היא הסתיימה בסחבקיות והכל בא על מקומו בשלום. עורכי הדין והפסיכולוגים נותרו אצלי ללא עבודה.
יאמרו גם המאמינים באסטרולוגיה שתחזיות העיתונים הן בוודאי לא רציניות ובוודאי אי אפשר לקלוע לכל ילידי החודש וגם לא לילידי אותו היום. הרי חשובים גם מקום הלידה ושעת הלידה. בדרך כלל תמצאו שם תחזיות רב-משמעיות שיכולות עם מאמץ קטן להתאים לכל אחד אם ירצה. אבל למעשה אי אפשר להתעלם מכך כי "תחזית אסטרולוגית" על ידי שני "מקצוענים" שונים לאדם מסויים - עשויה להיות שונה זו מזו כמרחק מזרח ממערב. מיותר לציין שישנם גם הרבה שרלטנים בתחום הזה. ולכן תחזיות אסטרולוגיות יומיות, שבועיות, חודשיות ובוודאי שנתיות מוטלות אצלי בספק רב. אבל - על האבל הזה אני רוצה לדון בפוסט זה.
נתקלתי במספר אנשים (שהם גם עוסקים במדע) הטוענים שהם מבינים באסטרולוגיה. היו אלה אנשים שהכירו אותי הכרות שטחית ובוודאי אינם יודעים את תאריך הולדתי. כשהתקלתי אותם בשאלה איזה מזל אני, ענו לי כולם - יש לך תכונות של מזל מים ואתה עקרב. חד וחלק, ללא היסוס. הסיכוי שמישהו יקלע לשאלה כזו הוא 1:12. הסיכוי שתתקבל תשובה לא נכונה הוא 11:12. יותר מכך, התקבלה תשובה נכונה לגבי המזל של כל הנוכחים בחדר. שוב, אין סיכוי שהייתה ידיעה מוקדמת של חודשי הלידה של הנוכחים.
אז זהו בהחלט אינו ראוי עדיין להקרא מימצא מדעי. אין כאן מדגם סטטיסטי ראוי. אבל הוא יכול להצביע על מגמה של קשר בין מזל הלידה לבין תכונות מסוימות. אבל כדי להוכיח טענה זו, קשר נסיבתי אינו מספיק גם אם תתקבלנה תוצאות נכונות במדגם סטטיסטי גדול. כדי להוכיח את הקשר בין המזל לתכונות, המדע דורש קשר סיבתי. כלומר להבין כיצד תאריך הלידה יכול להשפיע על תכונות אופי, בריאות וכו'.
הקורא הנבון יאמר מיד שתכונות נקבעות על ידי המערך הגנטי של האדם. ברור כי הגנטיקה של האדם נקבעת על ידי הגנים שירש מהוריו ושאינו יכול להיות תלוי בתאריך הלידה ומצב הכוכבים בשמים. אבל, ידוע גם שכמחצית מתכונות האופי וההתנהגות נקבעות על ידי הסביבה. אלה תלויות בשילוב שבין הגנטיקה לבין האֶפיגנטיקה (גורמים סביבתיים).
אז האם למערך הכוכבים בשמים יכול להיות השפעה סביבתית על הביולוגיה? זוהי שאלה שקשה לענות עליה באופן מוחלט וודאי. אבל, הכוכבים מפעילים כוחות משיכה פיזיקליים זה על זה. זה ידוע, ועל כך אין עוררין. הגאות והשפל הם דוגמא ידועה למצב שבו הירח מפעיל כוחות משיכה על מי האוקיאנוסים - כוחות שגורמים לגאות ולשפל. אך האם כוחות משיכה יכולים להשפיע גם על הביולוגיה? בהחלט כן. בהעדר כוח משיכה, למשל בספינת חלל, לא תתכן התפתחות עובר תקינה של האדם ובעלי החיים. בהעדר כוח משיכה העובר יתפתח לגוש אמורפי חסר צורה ואיברים מוגדרים וללא כיווניות ראש - גפיים למשל. לתופעה של יצירת צורות ומבנים בעובר קוראים מורפוגנזה. המורפוגנזה מושפעת מכוח הכובד.
בתנועת גרמי השמיים נוצרים שינויים מחזוריים בכוחות המשיכה ביניהם. השינויים האלה הם בכוחות משיכה "חלשים" יחסית שאינם גורמים ברובם להתנגשות של פלנטה שלמה עם גרם שמים אחר (אם כי גם זה קורה בטווח של מיליוני או מליארדי שנים), אך הם בהחלט יכולים להניע כאמור גלי ים בפלנטה ואפילו לגרום להתפרצויות הרי געש. הפיזיקה המודרנית מכירה במושג שמכונה הכוח החלש.
אז בהעדר כוח משיכה מוחלט לא יווצר עובר תקין ובוודאי לא יגיח תינוק לאוויר העולם. נשאלת עדיין השאלה ללא מענה, האם וכיצד שינויים קלים בכוח הכובד, מגנטיות ושטף אלקטרומגנטי משפיעים למשל על מערכת העצבים שלנו, בעיקר בשלב התפתחות העובר - שינויים הקובעים את תכונותינו לאחר הלידה.
נחזור שוב לאסטרולוגיה. אסטרולוגים מציגים תכונות משותפות לבני מזל מסויים ואפילו טוענים לקיום תכונות משותפות רבות יותר לבני מזל מסויים שנולדו באותו שליש של החודש. למשל, אני נולדתי בשליש האחרון של של בני מזל עקרב ובאמת מצאתי מכנה משותף ניכר עם ילידי השליש האחרון במזל זה. אנשים שקשה לי להסתדר איתם הם על פי רוב (לאחר בדיקה) בני מזלות מסויימים, שלא אציין אותם כאן.
על פי המפה האסטרולוגית האישית (המתחשבת במקום ובשעת הלידה) שלי אני עקרב עם אופק של גדי. כלומר, אמור לבטא גם סממנים מסויימים משל גדי. מעניין שרעייתי (מבלי שידעתי זאת בעת נישואינו) היא גדי בעלת אופק של עקרב. כלומר, כל אחד מאיתנו שהוא בן/בת מזל אחר - נושא את האופק של משנהו.
בדקתי פרסומים הטוענים לתכונות משותפות אופייניות לבני מזל עקרב והרי התכונות ודעתי הסובייקטיבית לגבי הנכונות שלהם לגביי, בסוגריים:
* יכול לאהוב מאוד או לשנוא מאוד (במידה רבה מאוד).
* תמיד מוצא כוחות לבנות את עצמו מחדש (במידה רבה מאוד).
* קנאי מאוד באהבה וממגנט את בן המין השני (במידה רבה) .
* מתאים לעסוק בפסיכולוגיה ובכל הקשור לנפש האדם כמו גם במקצועות הקשורים לעולם אפל ומסתורי (למרות שאני לא עוסק בזה, אני די מתעניין). * גישתו לחברה עניינית, ממוקד תמיד בנקודות המפתח, סלקטיבי בבחירה חברתית (במידה רבה מאוד).
* לימודים מעניינים אותו והוא ישקיע בהם זמן רב (במידה רבה מאוד).
* נושאים שלא מעניינים ימצא לנכון לשנות (במידה רבה),
* לוקח הכל באופן אישי (במידה רבה),
* רגיש לביקורת ולכן ימצא את נקודות ההגנה (במידה רבה),
* זקוק לאוירה נעימה בונה ואמינה (במידה רבה).
* בתחום הקריירה מתאים לו שירות לסביבה, חוקר, רפואה והנהלת חשבונות (מלבד הנהלת חשבונות, התאמה מלאה, אם כי כמנהל מעבדה אני נאלץ גם לנהל את החשבונות שלה).
* אישיות חזקה, רגשות עזים, קיצוניות (במידה רבה).
*אינו מסגיר את ריגשותיו ואת היצרים הסוערים שבתוכו (במידה רבה מאוד, למרות שהסגרתי כאן, ולא בקלות, את תכונותיי אלה).
הבה נראה מהי דעתי הסובייקטיבית בהתאמת תכונות של גדי (מזל האופק שלי):
* אומנם אינו מתקדם בקלות ונתקל בהרבה מהמורות וקשיים, אך כושר התמדתו ושאיפתו להצליח מביאה אותו למטרה (במידה רבה).
* אינו מגלה נטיות רומנטיות ויחסו לנישואים הוא שכלתני ומחושב (רחוק מהמציאות).
* מתאים לעסוק במדע מדויק (הרי בזה אני עוסק).
* אינו חושש מעבודה אפורה אך מתגמלת (עבודה אפורה ממני והלאה, לא הייתי רוצה להיות מנהל בנק למשל - בשבילי משעמם מחץ).
* זאב בודד (במידה מסויימת)
* אצלו המטרה מקדשת את האמצעים (לא כל האמצעים, בוודאי לא אמצעים לא מוסריים)
* זקוק לסדר ואירגון (זה גם כתוב בניתוח גרפולוגי שלי ושמציין בנוסף שלמרות זאת יכול להסתדר גם עם בלגן)
* בעל תחושת הצלחה וקידום (במידה רבה),
* שאפתן (במידה רבה)
* בעל הישגים גבוהים (מי אני שאשפוט),
* בוחן ונזהר מהסביבה (במידה רבה).
* מתאימה לו עבודה בתחום הכלכלה, בנק, ניהול ומחשבים (יכול להיות שמתאים לי אך לא מעניין אותי)
* רציני, אחראי (במידה רבה).
לסיכום, התכונות המצויינות כמשותפות לבני מזל עקרב מתאימות לי במידה רבה עד רבה מאוד. חלק ניכר מתכונות בני גדי, שהוא האופק שלי מתאים לי במידה זו או אחרת.
אך האם זוהי הוכחה מדעית לנכונות הפרופיל האסטרולוגי? בוודאי שלא. לשם כך דרוש מחקר מדעי רב משתתפים. במחקר כזה צריך להכין שאלונים מקיפים של תכונות אופי בשום שכל ולחלקם לבני מזל עקרב למשל, ולהשוותם לתשובות של בני מזל אחרים. יותר מכך, יהיה מדוייק יותר אם על השאלונים האלה יענו בני זוג וחברים קרובים של בני עקרב ולא הם עצמם.
בכל אופן, העקרבים שביניכם מוזמנים להגיב כאן עד כמה מתאימות התכונות שציינתי כאן לגביכם. ובני המזלות האחרים מוזמנים גם הם להגיב מה דעתם על הנושא.
כידוע בלוג זה עוסק באמיתות מול אמונות ומנסה להפריד ביניהם. קיימת כמובן בעיה בהגדרת אמיתות, כי רבים רואים באמונה כאמת שלהם. המדע הוא הדבר הקרוב ביותר להגדרת האמת - כי הוא אינו מבוסס על אמונות (שאנשים נתלים בהן "כדברי אלוהים חיים", ונראה שקשה יותר להזיז אנשים מאמונות מאשר לטוס במהירות האור).
בניגוד לאמונות, המדע מתעדכן ואפילו שולל מסקנות קודמות, כאשר מתגלים ממצאים חדשים בעזרת שיטות וטכנולוגיות חדשות ומדויקות יותר.
המאמינים נתלים בכך שהאמונות שלהם תמיד יהיו שרירות וקיימות (כל עוד המדע לא הפריך אותן ויש כאלה שימשיכו להאמין גם אם המדע סתר את אמונתם). הם מאמינים שיום יבוא והמדע יוכיח את האמונות. משל למה הדבר דומה? נניח אתם רואים ילד זר שחמק מכם ברחוב ומחליטים ששמו משה. אם לא תמצאו את הילד לשאול לשמו - לא ניתן להוכיח או להפריך את הטענה שזהו אכן שמו.
תופעות מיסטיות (המכונות על-טבעיות), בדרך כלל אינן יכולות להיות מוסברות על ידי המדע, ולכן נחשבות על ידי רבים ללא רציונליות - בעיקר לאלה שלא חוו אותן בעצמם. רבים יהיו אולי מוכנים להאמין בקיומן רק אם הם עצמם יחוו בתופעות האלה, גם אם אין להן כרגע הסבר רציונלי.
ומה יקרה לכם אם תחוו בתופעה "על -טבעית"? האם תוכלו להבחין אם מדובר במציאות או דמיון? האם תוכלו להבחין אם היה הדבר במציאות או שהיה זה רק חלום?
אז אתן לכם טיפ. במציאות לכל דבר יש התחלה. בחלום אין התחלה מוגדרת. במציאות אתם יכולים להחליט שבכל פעם שתתקלו במצב מסויים תגרדו באצבעכם את קצה החוטם. בחלום לא תוכלו לעשות זאת מתוך כוונה מראש. והחשוב מכל - בחלום לא תוכלו לקרוא מילים (לא בשלטים, לא בעיתון ולא בספר). האם שמתם לב לדבר בחלומותיכם?
אז אם אתם נתקלים במצב שכביכול נראה לכם לאחר מכן כחלום, ויש בו אחד משלושת הסממנים שציינתי - אז אתם כנראה לא חלמתם. אולי גם לא הייתם במציאות, אבל הייתם במציאות אחרת. נסו להתרכז בשקט ואולי תזכרו במצבים כאלה שחוויתם.
בסדרה בת שתי כתבות (זו והבאה) אשתף אתכם במצבים כאלה שחוויתי אני, מהקל אל הכבד - מצבים שאני מכנה אותם " ביקור במקום אחר". לאחר שחלקכם יאמרו - לא אפשרי! אתאר לכם ניסויים מדעיים מבוקרים שהוכיחו את האפשרות הזו לפחות לגבי אדם אחד. ואם יש אחד כזה בוודאות, יש כנראה עוד אחרים כמוהו.
להיות כאן ושם
המדריך שלי לשעבר לדוקטורט היה מרבה להירדם בהרצאות בכנסים ובסמינרים של תלמידים. אך להפתעת כולם, ידע לחזור על כל דברי המרצים בסוף ההרצאה בדיוק מפליא.
שאלו את רעייתי והיא תאשר לכם שלעיתים נופלת עלי תרדמה כבדה כאשר אנו צופים בהצגת תיאטרון (בעיקר כאשר אני לאחר יום עבודה מעייף). אבל אני לא באמת ישן. אני נמצא "במקום אחר" שבו אני רואה אירוע שאינו קשור כלל וכלל להצגה, לא סתם רואה - אני משוכנע שאני נמצא שם. אבל כשאומרים לי הסובבים בחיוך "ישנת טוב, הא?", אני מפתיע אותם ומספר להם כל מה שנאמר והתרחש בהצגה.
יש לי הסבר לכך, שאין אני מבין מדעית את המנגנון שלו - קיימת הפרדה בין חוש הראיה והשמיעה שלי. בשמיעה אני נמצא במציאות, אבל בראיה אני עשוי להמצא במציאות אחרת.
לעיתים הייתי במקומות לא מוכרים, שבאופן מפתיע הגעתי אליהם באמת, לעיתים לאחר הרבה שנים. כל פרט שם מוכר לי, למרות שלא הייתי שם פיזית "באמת" אף פעם מקודם. במידה זו או אחרת, רבים מכם וודאי נתקלתם בתחושת הדה ז'וו. השאלה היא כמה נתתם דעתכם לכך.
חוויה מיסטית ביום כיפור - חוויה מחוץ לזמן ולמקום
כבר סיפרתי לכם באחד הפוסטים הקודמים שיש לי זכרונות מדוייקים ומאומתים על ידי המבוגרים מגיל ממש צעיר. כעת אספר על חווית ילדות יוצאת דופן הזכורה לי. גם אם רבים מכם עשויים לפקפק בנכונות הדברים. אני זוכר כאילו היה זה אתמול - בגיל כמעט שש, אבא שלי לקח אותי ביום כיפור, לבית הכנסת הגדול בעיר (אז עיר יחסית קטנה). אבא שלי אדם חילוני בהכרה מלאה, אך לקח אותי בחגי תשרי לבית הכנסת. לא יודע מה הסיבה, הוא עצמו לא התפלל. הוא אף פעם לא הלך יותר לשם לבדו.
בערב יום כיפור, בית הכנסת המרכזי היה הומה אדם. לא היו מקומות ישיבה ואני לא יכולתי לראות דבר, מלבד טליתות ותקרת הבית. רגלי כאבו מעמידה ולא היתה לי סבלנות להשאר. לפיכך, יצאנו לסבב בתי כנסת בעיר, כדי למצוא אחד צפוף פחות עם מקום ישיבה. גם האחרים היו צפופים מאד ולבסוף אבא שלי הוליך אותי לעבר אחד נוסף, שבו הבטיח לי שיהיה מקום ישיבה.
צעדנו ברחוב הראשי של העיר, בקטע רצוף חנויות. ואז, בין חנות הדגים של "פוּקְס" לבין חנות הנעליים של "רוֹט", אנו רואים פתח קטן ללא דלת בקיר. אבי אומר לי שזה בית הכנסת. נכנסנו דרך הפתח הנמוך (אבי היה צריך להתכופף, כדי לעבור בו).
ירדנו שלוש מדרגות ואנו עומדים בקצה מרכז אולם מלבני (בצלע הארוכה שלו). אני מימין לפתח, אוחז בידו של אבי שעומד לשמאלי. קירות האולם לבנים בוהקים באור חזק. אין בו חלונות ולא מקור תאורה. לא מנורות ונברשות המאפיינים בתי כנסת, גם לא ארון קודש. משמאלנו, במרכז האולם, שלוש שורות כסאות לבנים. אף לא אחד יושב עליהם. משמאלנו ומימיננו פזורים עשרה "אנשים" עם גלימות ארוכות לבנות, הדוקות לגופם ושיער ראשם לבן ארוך. כל אחד עומד במקום אחר, גופם פונה לכיוונים שונים ובזוויות שונות.
במקום שאמור להיות ארון הקודש, נמצא מעין פודיום לבן, עליו ניצב "אדם" בעל שיער לבן עם גלימה לבנה "אחרת". פניו כשל אדם בשנות השישים לחייו, שערו הלבן קצר. גופו פונה לסירוגין לעבר הקיר שבו ניצבנו אנחנו ולעבר קצה האולם הנגדי. שלוש מהדמויות עם הגלימות הלבנות עומדים בקרבתו, גם הם פונים לעבר אותו קצה.
במרכז הקצה הנגדי של האולם עמד פודיום נוסף בצבע שחור, עליו ניצבת דמות אדם בגלימה שחורה, שיער שחור ארוך - מזכיר בקצת דמות של כומר יווני אורתודוכסי (במבטי היום). מעט מאחור, ניצבים לשני צידיו שתי דמויות נוספות עם גלימות ושיער שחורים.
מצידנו, מעט לפנינו, מול הפודיום השחור, ניצב אדם נוסף, שערו השחור קצר, בעל זקן צרפתי, נראה בשנות החמישים לחייו. מלבדנו, הוא היה היחיד בלבוש "ארצי". נושא שק על גבו רוכן כמשתחווה, פיו מחייך במבוכה.
אני אוחז בידו של אבי, שנינו עומדים במרכז, כשני צעדים מפתח הכניסה. אף אחד מהדמויות האלה אינן מסתכלות עלינו, כאילו רואים ואינם נראים, מלבד הדמות על הפודיום הלבן, שמבטה פנה אלי לשבריר השנייה. הדמות נראתה כמנהלת טקס, בשפה ובנעימה לא מובנת לי. דבריו מופסקים מדי פעם ע"י הדמויות הלבנות, כל פעם ע"י דברי דמות אחרת ולפעמים מעין "זמירה" של כל הדמויות הלבנות.
לפתע, החלה לדבר הדמות הניצבת על הפודיום השחור. שתי הדמויות השחורות הניצבות מאחור, חוזרות על דבריו בזמירה. האיש בלבוש הארצי, מאזין לדבריו וממלמל. אני שואל את אבי בלחישה באיזה שפה הם דוברים. הוא השיב לי שהוא חושב שהם מדברים בלטינית.
במרחק הזמן, אני יודע שכשאבי עונה לי שהוא "חושב", הוא לא ממש יודע את התשובה והוא "מנחש" משהו, כדי לספק לי איזה שהיא תשובה. למרות שרגלי כאבו מהעמידה, אבי לא רצה שנשב על הכיסאות הפנויים בשפע. הוא פטר בכך שאנחנו כבר עומדים ללכת.
דקות אחדות לאחר מכן, משכתי את ידו, ברצוני לצאת מהמקום. עלינו חזרה על שלושת המדרגות ויצאנו מפתח האולם לרחוב. המשכנו לטייל מעט וחזרנו לעבר ביתנו. אבל, כשעברנו שוב בקטע הרחוב, הפתח של אולם "בית הכנסת" נעלם.
מספר ימים אחר כך, עברתי שוב עם אבא שלי בקטע הרחוב הזה וחיפשתי את פתח הכניסה ההיא. כמובן, ראיתי רק חנויות. שאלתי אותו אם הוא זוכר כיצד עשינו סבב בתי כנסת ביום כיפור. הוא ענה לי בחיוב. כששאלתי אותו איפוא נעלם בית הכנסת האחרון שהיה כאן, הוא הסתכל עלי בתמיהה ושאל איזה בית כנסת. חזרתי על מה שראינו בו לפני מספר ימים. הוא הסתכל עלי במבט כזה, כאילו ירדתי מדעתי ואמר שבוודאי חלמתי. ואני כועס עליו, בטוח שזה היה, לא מבין כיצד הוא שכח. כשגדלתי, כל פעם שעברתי בקטע הרחוב הזה, חיפשתי את פתח האולם הנעלם...
אתם וודאי חושבים כמוהו שהיה זה חלום ואני אומר לכם שזה היה גם היה. היה לאירוע הזה התחלה וסוף מוגדרים הזכורים לאבא שלי, מלבד הביקור "בבית הכנסת" המוזר הזה.
הסופרת והפסיכולוגית האמריקאית מרילין פרגוסון, מתארת בספרה "קנוניית עידן הדלי" את היווצרותה של תודעה אלטרנטיבית. המושג "תודעה אלטרנטיבית" הוא מצב בו אדם מוצא את עצמו לפתע במקום או בעולם אחר מעולם המציאות הפיזי וחווה חוויות שנראות בעיניו כממשות אפילו שבגופו הפיזי הוא לא זז ממקומו. זה בהחלט מתאים למצב שאותו חוויתי.
וודאי יש כאלה שיאמרו כי מדובר כאן בשטף של מולקולות נוירוטרנסמיטורים בין תאים עצביים במוח שגורמים לדמיון של ילד להיראות כמציאות, אבל אני יכול להבטיח לכם שבגיל שש לא השתמשתי בסמים פסיכודלים.
אינני יכול להסביר מה משמעות החזיון שראיתי, אך הוא חרוט חזק במוחי שנים רבות לאחר מכן.
בשיחה שהייתה לי בנושא, מישהו העלה את האפשרות שבנוסף לעולם בו אנחנו מתקיימים, קיימים גם עולמות מקבילים. בעולמות המקבילים האלה יכולות הסיטואציות להיות זהות לאלה שביקום שלנו, יכולות להיות עם שינויים קלים, עם שינוייים משמעותיים יותר, או שונות בתכלית השינוי.
בכל מקרה יתכן שיש קשר תת-מודע הדוק, בינינו לבין המקבילים שלנו בעולמות המקבילים ולפעמים נוצרת אפשרות שדבר מסוים ייגע במודעות שלנו באמצעות הבזקים של ידע פתאומי, אולי בחלום, אולי כתמונה המצטיירת בדימיון.
בהחלט נשמע כמדע בדיוני, אבל פיזיקאים מודרנים מכובדים יכולים לקבל זאת כאפשרות.
קיימות עדויות מדעיות אמפיריות וחישוביות התומכות בקיום יקומים מקבילים - עדויות הנתמכות גם על ידי מכאניקת הקוונטים. אחת התורות המרכזיות בפיזיקה המודרנית.
יקומים מקבילים. מקור: הידען
ואת הכל עדיין לא סיפרתי. אך על זאת אכתוב בכתבה השניה. אלה שמתעניינים בנושא ואינם רוצים להחמיץ את ההמשך - מוזמנים להצטרף כמנויים לבלוג.
היום חג שמחת תורה שבו מסיימים את פרשת השבוע האחרונה ומתחילים מחדש את הראשונה. ראוי לציין שמתחילים את קריאת התורה היום ולא בשבועות - חג מתן תורה. וכי לאחר מתן התורה בני ישראל חיכו משבועות עד היום להתחיל לקרוא בתורה? כרגיל, בוודאי קיימת פרשנות לשאלה זו, אבל נניח לכך כרגע. כי כל הפרשנויות כולל התורה עצמה נכתבו על ידי בני אנוש.
ובענייני פרשנויות מעניינת אותי במיוחד הפרשנות של פרופסור ישעיהו ליבוביץ ז"ל, שהיה מדען, פילוסוף, אך קודם כל יהודי דתי אורתודוקסי. אצל רבים שמו מעורר רגשות דחיה ואפילו שנאה, בתרוץ שהוא כינה חלק מחיילי צה"ל כ"יודו-נאצים" בגלל אופן התנהגותם הלא מוסרי. אבל מה לענייני פוליטיקה לענייני דת? מה לזה ולדעתו של ליבוביץ כאדם דתי על אלוהים והתורה? פרופסור ליבוביץ היה לא רק אדם דתי, אלא גם אדם חכם וחושב.
דעתו לגבי אלוהים, האדם והתורה מאוד מעניינת, כי בניגוד לרבים מהרבנים (שיודעים הכל?) - הוא אינו יודע לענות על הרבה שאלות ולא קשה לו לומר זאת.
לכן אני מביא כאן ראיון קצר ומעניין מאוד של ישעיהו ליבוביץ על פרשת בראשית, שנערך על ידי ירון לונדון בתכניתו שבעים פנים. ראיון מעורר מחשבה זה כמובן מאוד אקטואלי גם היום:
מעיקרי דבריו:
א. התורה על 24 כרכיה אינה אלא עיסוק במעמדו של האדם בפני אלוהים. אין היא עונה על שאלות יסוד כמו תכונות אלוהים ואינה מספקת חומר אינפורמטיבי על מהות העולם ובריאתו.
ב. עובדה מעניינת, הקשורה בקודמת, היא שהתורה מקדישה לעולם כולו על כל צבאותיו (בריאת העולם) 31 פסוקים בלבד, ואילו למשכן שהיה צריף (עלוב) - התורה מקדישה למעלה מ-300 פסוקים.
ג. אין הוא מבין מה פירוש המילה "בראשית" ו"ברא" כתאור אינפורמטיבי, אלא כראשית של המציאות - מושג שהאדם אינו יכול להבין.
ד. "בריאת האדם כצלמו ודמותו" - אינה מצביעה על התכונות האלוהיות של האדם (זוהי רק פרשנות של האדם). לדעתו לאלוהים אין תכונות. משמעות המושג כצלמו ודמותו משמעה אחת - האדם הוא יצור תבוני! יש לו רצונות! בניגוד לטבע שאין לו רצונות. מכאן הוא מסיק (בניגוד לשפינוזה ואלברט איינשטיין) רק דבר אחד - אלוהים אינו העולם והטבע.
ה. האדם היה יצור תבוני מלא ולאחר פרשת גן עדן הוא הפך ליצור תבוני בלתי מושלם. והוא מסביר מדוע: האדם אינו מזהה מהו טוב ורע באופן אבסלוטי. זהו מושג הנתון לפרשנויות שונות של האדם.
ו. מדוע האדם התחיל להתבייש לאחר אכילת התפוח? על זה עונה ליבוביץ "אינני יודע" והוא מוסיף: "דווקא חוסר הבושה (כולל עירום) היא אחת התכונות האופייניות ביותר של האדם במציאות.
ז. ישעיהו ליבוביץ אינו חושש לענות על שאלות רבות ב"אינני יודע". הוא אומר שאין לו קומוניקציה עם שמים, ומלגלג במרומז על אלה שטוענים שלהם יש קומוניקציה כזו.
ח. הוא טוען שהמדע יכול להביא תשובות לשאלות שתשובה להן אין כרגע, אך תשובות אלו תעוררנה שאלות ובעיות חדשות אחרות, שהאדם לא הבין קודם שהן קיימות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
