בפוסט הזה מלבד סרטונים משעשעים, תוכלו ללמוד שכלבים שומעים מוסיקה ואוהבים מוסיקה. כלבים עשויים ללמוד לנגן ואפילו יפליאו בקולם. נשאלת השאלה (אוי זה נשמע כמו החיקוי של ישעיהו ליבוביץ בארץ נהדרת) האם זה סתם אילוף של כלבים, או שכלבים באמת יכולים להבחין בקצב ואפילו בצלילים מוסיקליים. אולי תפתעו מכך שיש כלבים שיש שלהם שמיעה מוסיקלית טובה מאשר לרבים מאיתנו, הזייפנים. האם הם גם יכולים לקרוא תווים ולתרגמם למוזיקה? לא כולם, אבל ניתן ללמד חלק מהם. למה לא כולם? נו, טוב כולכם יודעים לקרוא תווים?
נתחיל בשני סרטונים "קורעים" של כלבים מנגנים ושרים:
והנה עוד אחד - רסיטל של כלבים:
תראו גם נגינה על פסנתר חשמלי:
ואפילו אחד שמנסה כוחו בנגינה בגיטרה
טוב, עד עכשיו צחקנו. בואו נראה האם כלבים באמת שומעים קצב. בסירטון הבא נראה שהכלב מבחין בקצב של הנגינה בגיטרה ואפילו נהנה:
אבל כלבים ניחנים לא רק בחוש קצב, לחלקם יש שמיעה מוזיקלית אבסולוטית ויכולת חזרה על תווים. בתחילה הכלב ממלא הוראות הקלדה קולית של תווים. ובחלק השני, הכלב מתרגם תווים שהוא שומע בכלי נשיפה שנקרא אוקרינה ומנגן אותם בדיוק רב בפסנתר. ולסיום הכלב מנגן את "לדוד משה", כפי שאפשר לראות בסרטון הבא:
בסרטון הבא תוכלו לראות שיעור פסנתר של צמד כלבי גולדן רטריוור. שוב באמצעות כלי הנשיפה - הכלבים, בעלי השמיעה החדה, יודעים לתרגם את התווים שהם שומעים לתווים על המקלדת.
מסתבר שכלבים גם עשויים לקרוא תווים ממש. ראו כאן:
האם יש לכלבים העדפה מוזיקלית? התשובה היא כן. במחקר פסיכולוגי שנערך בכלבים על ידי המדענית דבורה ווסט מאוניברסיטת קווין בבלפסט - השמיעו לכלבים מוסיקה בסגנונות שונים. המחקר הראה שמוסיקה קלאסית מרגיעה את כלבים והם ישנים טוב יותר בנוכחותה. לעומת זאת, מוזיקה שמעצבנת אותם וגורמת לרעידות בגוף ונביחות – היא מוזיקת מֶטַאל כבד כמו למשל של להקת מטאליקה.
כמו כן השמעת תווים ארוכים וקצב הדומה לקצב פעימות הלב שלהם גורמים להם לילל כמו זאבים. היללה (howling) היא תגובה רגשית של הכלב.
ואם חשבתם שרק כלבים מוזיקלים, הרי לכם גם חתול בקונצ'רטו הזה:
נדמה כאילו אין גבול לתבונה של חיות המחמד המדהימות הללו! דבר אחד בטוח -לכלבים ולחתולים שהודגמו יש יכולת מוזיקלית שעולה אף על זו של רבים מבני האדם.
לא בא לכם אחד כזה?
***
ללא קשר לנושא הפוסט, הרי סרטון משעשע של חתולים שעונים מעוררים - סרטון ששלחו לי בקישור:
כתבות רבות הופיעו בכתבי העת הרפואיים שחיות מחמד מאריכות חיים ומשפרות את המצב הבריאותי (הורדת לחץ דם והשפעה מטיבה על מחלות כרוניות אחרות). אז אולי תבקשו מהרופא מרשם לחיית מחמד? אני בטוח שגם אתם וגם חיות המחמד מאוד תשמחו.
בפוסט הזה יש קצת ביולוגיה מגעילה, אבל סיפור אימה אנושי מאחריה.
אתם יודעים מה זה?
במציאות הגודל שלו 2-3 מילימטר.
וזה אותו חרק לאחר שמצץ לחתול או לכלב או לאדם את הדם:
הנה ראו את הפרופורציות לפני המציצה ולאחריה (הוא מתנפח פי 4-5):
ראו איך הוא גדל
אם אינכם בעלי כלבים וחתולים ולא זיהיתם - זהו לא יתוש, לא עלוקה ולא ערפד, זו קרציה - אך כמוהם היא ניזונה על אותו עיקרון מציצת דם של בעלי חיים ואדם.
קרציות הן קרובות משפחה של העכבישניים. הן בעלות 8 רגליים (גפיים) ובנוסף לכך יש להן גם גפי פה, בעזרתן הן ננעצות בעור (יחד עם הפרשה של חומר דמוי דבק) ומוצצות דם. בגלל הדבק וההיצמדות החזקה של גפי הפה, קשה מאוד לנתק את הקרציה.
לקרציה יש מחזור חיים. רוב מחזור החיים של הקרצייה מתקיים בסביבה ולא על גופו של הנמצץ. הביצים בוקעות בסביבה (אצלנו ברחוב זה באדמה ובשדות בהם מבלים חתולי הרחוב, שאותם מאכילות איזו שכנה או שתיים, למגינת ליבם של כל דיירי הרחוב, ובחסות אדישות עיריית ירושלים, הגובה מאיתנו ארנונה חודשית בסכום של כמעט שכר דירה).
והקרציות הצעירות עוברות מספר שלבי התבגרות עד שהן הופכות לקרציות בוגרות. במעבר משלב לשלב הן ניזונות מדם. הקרציות עומדות על גבי צמחיה ב"זרועות פשוטות" ומחכות לבעל חיים שיעבור , ואז הן נתפסות עליו ובעזרת גפי הפה שלהן ננעצות בעורו. במשך 2-3 שבועות הן נשארות צמודות ומוצצות דם, בתום ארוחת הדם הן נושרות לקרקע, מטילות ביצים ומחזור חיים חדש מתחיל. נקבה אחת של קרצית הכלב יכולה להטיל עד 5,000 ביצים !
מחזור החיים של קרציה
אז חוץ מזה שזה מאוד מגעיל, זה מאוד מסוכן לכלב ולאדם. קרציות עלולות להעביר גורמי מחלה שונים לכלבים ולבני אדם. אחת מהמחלות הנפוצות בכלבים נקראת "קדחת קרציות". היא נקראת כך משום שהיא מועברת ע"י קרציות והיא בד"כ מלווה בחום גבוה (קדחת). אבל למחלה עצמה גורם טפיל דם זעיר הנקרא ארליכיה קניס.
הקרציות עלולות להעביר גם סוגי טפילים אחרים, למשל סוג של ריקֶציה,הגורמת למחלת קדחת הבהרות בבני אדם. הזמר מאיר אריאל מת ממחלה זו.
גורמי המחלה השונים מועברים רק לאחר שהקרציה הצליחה להיצמד ולמצוץ דם.
לאחר ההקדמה המצמררת הזו מתחיל סיפורנו. וכבר מגרד לי בגוף כשאני כותב אותו. הבת גילתה על הכלבה שלנו את "העכבישונים האדומים" האלה, והם התחילו לקפוץ מהכלבה אל השטיחים ואפילו עלינו וכבר הדביקו גם את הכלב.
קיבלנו קולרים עם חומר דוחה קרציות מהוטרינר שלנו (שהחליפו את הקולרים הכימיים הקודמים), פלינו אותם ידנית מפרוותם (פעולה דוחה באמת), שאבנו שטיחים כמו מטורפים, וללא הואיל. הקרציות כבר התחילו לקפוץ עלינו. באופן שלא יבייש סיפורי אימה.
ואז בהמלצתו של הוטרינר פתחנו במלחמת עולם. קנינו אבקות "ריחניות", כפפות ומסכות ומרסס המכיל חומר ריסוס מבחיל. ומהאבקות היכנו עיסה שנמרחה על כל פרוותם של הכלבים לקול מחאתם (הקטן פשוט רעד מפחד - מהכפפות, המסכות, הריח, אני לא יודע מה). ואז חייבים לשכנע אותם שימתינו במקום עד להתייבשות הפרווה כמחצית השעה.
לאחר מכן, ניקוי יסודי ושטיפה של רצפות מקום הטיפול - החומרים רעילים ואיזו קרצית נואשת קופצת מהפרווה (אל דאגה, נחרץ גורלה למות). ולאחר מכן ריסוס מאסיבי בערוגות המרפסת, הפאטיו והגינות מסביב. כמובן שאת כל הרחוב והשדות אנחנו לא יכולים לרסס וגם עיריית ירושלים אינה משתפת פעולה.
בעוד 48 שעות החיות חייבות לעבור חפיפה יסודית וטיפול נוסף. ביום ראשון תגיע אל הבית שלנו חברת הדברה, להדברה של כל חלקי הבית. בחרנו חברת הדברה המשתמשת בחומר הדברה ביולוגי (ולא כימי העשוי לפגוע גם בחיות וגם בנו). ההדברה האחרונה מסוג זה החזיקה את הבית שלנו נקי מכל חרקים למיניהם למעלה משלוש שנים (תקופת אחריות שנה).
ואתם יכולים לתאר לכם שעל כל זה אנחנו משלמים טבין ותקילין. אך מה לעשות? נזרוק את הכלבים החמודים? העיקר הבריאות!
איזו "מתנה" נפלאה שכזו, ממש לראש השנה. ועתה אנחנו צריכים לאחל לנו שנת אושר, בריאות ושלום, והעיקר שנה ללא קרציות.