חשיבה חופשית

פוסט זה מתפרסם פחות מ- 24 שעות מהפוסט הקודם. אז מי שפספס ורוצה ללמוד על אחורי הקלעים של עולם המדע, שיקרא כאן. 

אז הסיבה לפוסט הזה הוא הדודל של גוגל הזה:

והדודל הזה הוא לכבוד יום הולדתה ה-93 של רוזלינד פרנקלין. פרנקלין היא מדענית אשר הקדישה את חייה לשלושה תחומי מחקר שונים: חקר הפחם, המבנה המרחבי של ה-DNA  ומבנה של וירוסים.

אבל כאן אני רוצה להתייחס לצד הרכילותי שאינו ידוע לרוב הציבור. רוזלינד עסקה בפיענוח מבנה ה-DNA בעזרת צילומי רנטגן שערכה במעבדתה. היא הייתה קרובה כהוא זה לפיענוח המבנה.

המדען מוריס וילקינס שירת כסגנו של ראש המעבדה בקינגס קולג' שבלונדון, שבה עבדה באופן עצמאי גם רוזלינד פרנקלין והייתה שווה לו בדרגתה המדעית. אותו וילקינס (ששנא את פרנקלין) שנחשף למסמך פנימי, שכלל את תצלומי הרנטגן שפרנקלין ביצעה בסיבי הדנ"א -  העביר (גנב) את החומר המדעי (שהיה אמור להישמר חסוי) - למדען מאוניברסיטת קיימברידג' המתחרה, פרנסיס קריק, ולחוקר-אורח צעיר ששהה אצלו, ג'ים ווטסון מארה"ב. כך, הנתונים של רוזלינד פרנקלין (שהם המפתח לפתרון מבנה הדנ"א - נפלו ללא ידיעתה לידיים הזרות של ווטסון וקריק. ללא צורך בניסויים נוספים - פצחו ווטסון וקריק את מבנה הד"נא וזכו בפרס נובל בשנת 1962.

באופן טרגי, כאשר כל הנתונים המבניים כבר היו בידיה של פרנקלין - היא הלכה וצעדה בזהירות, מתוך הנחה שזמנה בידה. פרנקלין התרכזה בבדיקה יסודית של תוצאותיה, מבלי שעלה בה חשש שמא ממצאיה יימסרו מאחורי גבה לצמד מתחרים, ומבלי שיידעו אותה על כך.

בנובל זכו ווטסון וקריק לאחר מותה של פרנקלין מסרטן בגיל 37. ושני "הנוכלים" האלה קנו לעצמם תהילת עולם ממימצאיה של פרנקלין. היא עצמה לא שותפה בכתיבת המאמר המתאר את המבנה של הסליל הכפול, ושמה כמעט שלא הוזכר בהרצאותיהם הרבות ובמאמרים הרבים שפירסמו בהמשך, ואף לא בנאום פרס נובל.

ההתעלמות מרוזלינד פרנקלין ומהמידע המהימן שסיפקו מחקריה, נבע מכוונתם להשכיח אותה, ומתוך רדיפת כבוד. ואכן, כיום  מודל הסליל הכפול של הדנ"א מכונה  על שמם של ווטסון-קריק.

ווטסון, הידוע כשחצן סדרתי, לא הסתפק בתהילה. הוא כתב ספר שערורייתי בשם "תעלומת הסליל הכפול". בספר הוא מתאר בסובייקיביות משוועת את ההתרחשויות שהובילו לפענוח הקוד הגנטי. מהספר עולה כאילו פרנקלין החזיקה בידיה אוצר מדעי, אך לא הבינה איך לפרשו עד שווטסון וקריק המבריקים פענחו את הסתום.  ובספרו, הציג בגסות רוח את פרנקלין כחוקרת ממוצעת, קפדנית להחריד, וחסרת אינטואיציה. הוא תאר אותה כחוקרת איטית שאינה מבינה את התוצאות שאליהן הגיעה. ברוח זו, ווטסון נסחף גם לתיאורים לא מחמיאים על הופעתה החיצונית, והציג אותה כ"רוזי המרשעת". נראה כי ווטסון לא היה מתרכז במראה החיצוני של פרנקלין, אלולא גנב את התוצאות המאוד משמעותיות של מחקריה.

תנועות פמיניסטיות טוענות שכל זה קרה משום שפרנקלין היא אישה. אבל אין לזה בסיס. מה שקרה לה יכול וקורה בין מדענים מאותו מגדר. פרנקלין היתה הן לוחמנית והן תחרותית. עצמאותה ועקשנותה שלא לקבל עצות מאחרים הביאו אותה להישגים מדעיים יוצאים מהכלל כבר בתחילת דרכה המדעית.

 בל נשכח שרוזלינד פרנקלין קידמה באופן משמעותי שלושה תחומי מחקר מדעי שונים: מבנה הפחם, מבנה הדנ"א ומבנה הנגיפים. באופן טרגי, בכל אחד משלושת התחומים האלה כמעט הגיעה לפסגה. אך בשל מותה בגיל צעיר היא לא השלימה אף אחד מתחומי המחקר שלה, אך תרומתה למדע גדולה מאוד.

 רוזלינד פרנקלין האלמונית בציבור הרחב, לא נעלמה מההיסטוריה המדעית. ואני שמח שגוגל בחר להעלאת מודעותה לציבור בדודל של גוגל.

***

וכעת אציג  בפניכם עוד אנקדוטה פילוסופית, הקשורה בעקיפין למחקרה של רוזלינד פרנקלין. וזה קשור למחקר שלה על הפחם. השם פחם בעברית מרמז שהוא מורכב מהיסוד פחמן. הפחמן הוא הבסיס לכל עולם החי. מרבית גופנו מורכב ממולקולות אורגניות על בסיס פחמן.

אבל כל התכונות הכימיות של יסוד הפחמן מצויות גם ביסוד אחר והוא הצורן. שניהם יכולים ליצור ארבעה קשרים כימיים עם יסודות אחרים. אז נשאלת השאלה מדוע הטבע בחר בפחמן ולא בצורן כבסיס החיים?

יודעים מהו הצורן? הצורן הוא המרכיב של הזכוכית העשויה מצורן וחמצן. נסו לתאר לעצמכם שכל עולם החי עשוי על בסיס זכוכית. טוב, משום שהצורן היה נקשר לאטומים נוספים הנמצאים בגופנו (כמו חמצן, חנקן, גופרית ופוספט), לא היינו בדיוק עשוייםלגמרי מזכוכית כפי שאנחנו מכירים. אבל בשביל הפנטזיה נסו לדמיין מה היה קורה אם האנושות היתה מורכבת מיצורי "זכוכית" - האם היינו מנפצים אחד את השני במלחמות? זבנג אחד בפטיש וגמרנו. אולי היינו יכולים לזכות בחיי נצח, לא נרקבים ולא מתים , אבל היינו מתנפצים... 

 הדודל של גוגל היום מוקדש ליום הולדתו ה- 162 של יוליוס ריכרד פטרי:

הפוסט הזה עוסק בשאלה האם באמת מגיעה התהילה למדען הזה ובהיבט מעניין על הצלחת הזו.

יוליוס ריכרד פטרי (1853-1921) הוא מיקרוביולוג גרמני לו מיוחסת המצאת צלחת הפטרי בעת שעבד עם רוברט קוך.

צלחת פטרי הפכה לכלי נפוץ מאוד במעבדות מיקרוביולוגיות, ומאפשרת הכנת תרביות תאים ויצורים מיקרוסקופיים כגון חיידקים ושמרים. היא עגולה ובמקור הייתה עשויה מזכוכית, שניתן לעשות בה שימוש חוזר על ידי עיקור (סטריליזציה). כיום נפוץ השימוש בצלחת פטרי העשויה מפלסטיק שקוף, לשימוש חד פעמי. צלחות פטרי מכילות בתחתית אגר העשוי מג'לטין -  המשמש תווך לגידול לחיידקים.

אבל, למעשה המדען הדגול קוך (הבוס של פטרי),  הוא זה שגילה כי בעזרת פיזור החיידקים וגידולם על מצע האגר ניתן לצפות, לזהות, ולהבדיל בין זנים שונים של חיידקים בתרבית אחת בצלחת הזו.

אולם, כפי שקורה הרבה פעמים במדע, הייחוס של הצלחת הזו לפטרי כממציא הצלחת - לא מדויק.  כי צלחת דומה פותחה שנתיים לפני הפיתוח של פטרי - בידי המדען הסלובני עמנואל קליין (1844-1925) שעבד וחקר באנגליה.  הצלחת הזו תוארה על ידי קליין במהדורה השלישית של ספר הלימוד שכתב  -

 Micro-organisms and Disease. הספר נכתב ב-1885, כלומר שנתיים לפני הפיתוח של פטרי.

ומכאן שהמצאת הצלחת הזו על ידי פטרי אינה מקורית. אך התהילה ושם הצלחת מיוחסים לפטרי ולא לקליין. מכאן אפשר ללמוד שלעיתים התהילה מיוחסת לא לממציא האמיתי, אלא למדען אחר.  במקרה הזה, משום שפטרי עבד אצל הבוס שלו,  המדען הדגול קוך, שהשתמש אחר כך בצלחת הזו לתגליותיו החשובות בעולם המיקרוביולוגיה.

ומכאן אנחנו יכולים ללמוד על עובדות החיים - מדען צעיר, מוכשר ככל שיהיה, תהילתו פעמים רבות תלויה במידת תהילתו ויחסי הציבור של הבוס שלו.

אם היה מדובר ברישום פטנט - פטרי לא היה זוכה בו, כי המצאתו אינה מקורית!

ואסיים במשהו מעניין על הצלחת הזו - שאינו ידוע למרבית האנשים שאינם ביולוגים. הצלחת הזו היא היא עגולה ובעלת תחתית שטוחה וצדדים מאונכים לה. אבל הקוטר של המכסה שלה המתאים לכיסוי צידי הצלחת - מעט גדול ממנה .

זהו פרק שני בסידרת הכתבות על המתרחש מאחורי הקלעים של עולם המדע. כאן תראו כיצד מנסים למנוע ממדען פרסום, כאשר תוצאות מחקרו יוצאות באופן ברור כנגד המקובל - כנגד הדוֹגמה.

לפני שנים אחדות סיפר לי מדען ידוע העוסק במנגנוני תיקון של דנ"א על מדען שגילה תגלית  בתחום תיקוני נזקים בדנ"א. מסיבות שונות לעולם המדעי היה קשה לקבל שינוי רדיקלי בקונספציה הקיימת. בכנס מדעי בו הרצה המדען, עשו אותו לחוכא ואיטלולא.  גרמו לו לצאת לגלוּת. אמנם לא גלות לאי השדים, אך לעזוב את המדע. לא היו בו הכוחות כדי להמשיך ולהלחם על מסקנות תוצאות הניסויים שערך והוא נשבר. אלא, כמו שאני תמיד אומר, בסופו של דבר האמת יוצאת לאור, למרות שהמדען שילם מחיר כבד מאד. במקרה זה הוכח, לאחר עשר שנים, שאותו מדען אכן צדק. אולם, אף אחד לא פיצה אותו או החזירו לחיק המדע.

בקריירה שלי כמדען נתקלתי פעמיים בכך שתוצאות הניסויים שלנו ערערו על הקונספציה המדעית הקיימת. אפילו אומר שכמעט הגעתי למצב של להיות או לחדול. את המאמרים סרבו לפרסם ולא משום שמישהו יכול היה לערער על דיוק הממצאים הניסויים (למרות שלפעמים מדענים מנסים לעשות גם את זה). וכשמסרבים לפרסם מאמרים של מדען, מתחילים גם לייבש אותו כלכלית, על ידי סירוב לממן את מחקרו על ידי קרנות מחקר. אבל כיוון שאני הייתי משוכנע באמיתות הממצאים - גייסתי את כל הכוחות הנפשיים ולא ויתרתי.

המקרה הראשון היה לפני כ-15 שנה. באותה עת יצאו 7 מעבדות מהטובות בעולם עם תגלית המצביעה על מנגנון בקרה של פעילות חלבון מסויים שעליו עבדנו גם במעבדה שלי. כתוצאה מכך יצרתי שיתוף פעולה עם חברה יפנית גדולה המייצרת חומרים כימיים המעכבים את מנגנון הבקרה הזה. המטרה הייתה לפתח תרופות המעכבות את הפעילות המזיקה של החלבון הזה, האחראי על כישלון הטיפולים כנגד סרטן.

לאחר שהשגתי מהחברה בלעדיות על המחקר בעזרת החומרים המעכבים שלהם, פניתי לחקור את הנושא. הנחת העבודה שלי הייתה קיום המנגנון הספציפי הזה שמבקר את פעילות החלבון, כפי שפורסם על ידי המעבדות הטובות ביותר בתחום. לכן הייתי בטוח בהצלחת המשך המחקר.

אבל כבר בניסויים הראשונים נוכחתי שמשהו לא בסדר במנגנון שהוצע על ידי המעבדות האלה. כשבדקתי את שלל המעכבים האמורים לעכב את המנגנון המוצע, אף אחד מהחומרים של החברה, הידועים והמוכחים בעיכוב המנגנון - לא עיכב וביטל את הפעילות המזיקה והלא רצוייה של החלבון הזה, במגוון תאים סרטניים שגדלים במעבדה שלנו בתרבית. למעט חומר אחד בלבד שעיכב את פעילות החלבון. כאמור, אם התאוריה היתה נכונה, כל החומרים שקבלתי היו צריכים לעשות את מלאכתם ולא אחד בלבד. במדע, אם יש אפילו ממצא מדעי מוצק אחד שאינו מתאים להנחת היסוד המקובלת - היא נופלת. וכשאני מציין ממצא מדעי מוצק, הרי אני מתכוון לממצא של מחקר העומד בכל הסטנדרטים והשיטות המדעיות, ולא בממצאים כביכול בסיינטיפיק ידיעות או יוטיוב.

המשך המחקר הצביע שהחומר היחיד שעיכב את פעילות החלבון המזיק בתאים סרטניים שונים, עושה זאת במנגנון אחר לחלוטין שלא קשור למנגנון שהיה מקובל על ידי המדע.

כיוון שהעבודה שלנו יצאה כנגד הדעה המקובלת על ידי מיטב המדענים וכנגד שבע מעבדות. ומכיון שאחת משבע המעבדות האלה הייתה של הבוס שלי לשעבר כשעשיתי אצלו את הפוסט דוקטורט, הייתי חייב להיות משוכנע שאני לא טועה ולכן עשינו הרבה ניסויים נוספים בשיטות מדעיות שונות, וקיבלנו אותה תוצאה.

כאן התחיל הגהינום שלי. המאמר שכתבתי בנושא חזר עם דחיה מעשרה כתבי עת מדעיים. שתבינו, כאשר שולחים מאמר לפרסום לכתב עת מסוים, לא ניתן לשלוח אותו לכתב עת אחר עד שמתקבלת תשובה רשמית של דחיה. והיו כתבי עת שייבשו אותי למעלה מחודשיים עד שהגיע מכתב הסירוב. שנה וחצי לא הצלחתי לפרסם את העבודה הזו. המאמר זכה לסרוב בתואנות שונות. כפי שסיפרתי לכם בפוסט הקודם, כל מאמר נסקר על ידי מומחים בתחום והמומחים האלה היו משבע מעבדות שהמאמר סתר את ממצאיהם.

חלק מהודעות הסירוב היו בסגנון של "המאמר אינו בתחום העניין של כתב העת" (וממתי מאמר בתחום הסרטן אינו בתחום העניין בכתב עת העוסק כולו אך ורק בנושא הסרטן)? וחלק מהתגובות היו בסגנון של "ערוך עוד ניסויים" שיקחו לפחות עוד חמש שנים.

ורציתי גם שתדעו שבמהלך הנסיונות האלה לפרסום שלא צלחו, הבוס שלי לשעבר במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאים, השתכנע בצדקת דברי והסכים שאני אוסיף את שמו לרשימת מחברי המאמר. ובזה הוא למעשה הודה בטעותו. כי המעבדה שלו הייתה כאמור אחת משבע המעבדות שפרסמו מאמרים על "המנגנון המקובל". אבל גם זה לא עזר.

המצב השתנה, לאחר ששלחתי בפעם האחת עשרה את המאמר לכתב עת אירופאי מכובד בתחום הסרטן, יחד עם מכתב אישי מפורט של השתלשלות העניינים אל העורך הראשי. ציינתי שמיתנתי את מסקנותי, באופן שאינני יוצא ישירות כנגד ממצאיהם של האחרים, אלא מתאר רק את תוצאות מחקריי והמבין יבין.

העורך שלח כמקובל את המאמר למדענים שופטים בתחום, והם כקודמיהם העלו פיקפוקים ורשימה של למעלה משלושים ניסויים שאני צריך לעשות. אבל העורך הראשי שהבין עניין, התעלם מכל הערותיהם וביקש ממני רק שני דברים כדי שהמאמר יוכל להתפרסם. דבר ראשון היה לבצע מכל רשימת הבקשות של השופטים רק ניסוי אחד. והדבר השני, לאחר ביצוע הראשון, דווקא לחזק את העובדה שאני יוצא כנגד המקובל.

את הניסוי הנוסף לא היינו צריכים לעשות, כי כבר נעשה על ידינו כביקורת נוספת. הוספתי אותו למאמר, ולבקשת העורך הדגשתי כי המאמר יוצא כנגד המקובל. המאמר התקבל תוך יום על ידי העורך הראשי ופורסם. האמת יצאה לאור.

אתם שואלים ודאי, הכיצד כל האחרים טעו? במאמר שלי הסברתי גם את זה. כל שבע המעבדות עבדו על אחד משני סוגי תאים סרטניים שגדלים מזה עידן ועידנים במעבדות, לאחר שבודדו מהגידולים של חולי סרטן. וכשמגדלים תאים כאלה זמן רב במעבדות, הם עוברים שינויים ומוטציות בדנ"א שלהם. לכן, כל ממצא צריך לבדוק על מגוון רחב של תאים שנלקחו מחולים שונים. אמנם כל אחד מסוגי התאים האלה עשוי לעבור שינויים בתרבית, אבל השינויים האלה, שהינם אקראיים - אינם יכולים להיות אותם שינויים בכל סוגי התאים.

אז כאמור המסקנה מהממצאים של שאר המעבדות היו רק מקרה פרטי שחל רק בשני סוגי התאים שהם בדקו. לכן התוצאות שלהן לא חזרו אצלי בסוגי תאים אחרים. זה כבר מספיק כדי להפיל את התאוריה המקובלת. אבל כדי להוכיח סופית, השתמשתי במערכת תאים שהנדסנו בהנדסה גנטית, כדי להוכיח סופית שמה שנחשב למקובל אינו נכון.

בכנס מדעי שנערך בגרמניה לאחר מספר חודשים, אחד מהנואמים ציין שיש הטוענים כך וכך ויש הטוענים אחרת (והוא התכוון אלי). היום אף אחד אפילו לא מציין את המקובל אז, אלא רק מצטטים את המאמר שלי ושל אחרים שפורסמו אחר כך - שהעזו לומר כי המלך הוא ערום. ובכנסים היום אני מרגיש כמו הברווזון המכוער שהפך לברבור.

זוכרים שאחד מהחומרים של החברה היפנית בכל זאת עיכב את הפעילות הלא רצויה של החלבון בחולי סרטן (אבל במנגנון אחר)? ובכן המשכנו לחקור את השפעת החומר הזה במודלים שונים שלנו ובחיות, ופרסמנו את השפעתו המבורכת במספר מאמרים מדעיים נוספים. המחקר שלנו זכה למאמר מערכת של כתב העת Leukemia Research, שבו מועלית תקווה שהחומר ישמש בעתיד תרופה חדשה בלאוקמיות. על החומר נרשם פטנט על ידי החברה היפנית, והוא נמצא כיום בניסויים קליניים.

מכאן שהמשבר - שאירע בעקבות הסירוב לפרסם את העבודה שלנו - לא רק הוציא את האמת לאור, אלא גם הוביל לתגלית של תרופה פוטנציאלית לעתיד. 

על המשבר השני, אספר לכם בפוסט הבא בסידרה. וכאמור אספר לכם בסידרה עוד על המעשים הסודיים והמכוערים של מדענים ושל הממסד המדעי.

***

אסיים פוסט זה במקרה טרגי. הבן חזר לסופ"ש מהצבא וסיפר על חייל, חבר שלו לנשק ובן מחזור, שחש לאחרונה בכאבים באשכים. הוא הופנה לרופא בחר"פ שרשם לו אנטיביוטיקה לעשרה ימים, וציין שיחזור אליו במידה והכאבים לא יעברו.

בסופ"ש הקודם החייל יצא לחופשה הבייתה, והוא שלח הודעה ברשת הסגורה של היחידה כדלקמן: "פניתי לבית חולים רמב"ם. גילו לי סרטן. ניתחו אותי מידית. מצאו גם גרורות בבלוטת לימפה וברֵיאוֹת. התחלתי לקבל כימותרפיה".

כולנו מזועזעים ומאחלים לחייל החלמה.

הפוסט הזה לא יהיה בנושא נחמד. הוא יהיה אפילו מפחיד. אך התעלמות מהנושא והסרתו מהדיון הציבורי עשויה להביא לשואה הבאה.

כאשר אלוהים ברא את האדם הוא העמיד אותו בראש שרשרת המזון. לפיכך, אין לו טורף טבעי. כשגרש אותו מגן עדן קבע שבזיעת אפיו יאכל לחם והביא עליו את סוכניו החיידקים והנגיפים. ומה שהם אינם עושים, עושה האדם לעצמו.

שרשרת המזון בטבע נמצאת בשיווי משקל בין טורף לנטרף, שבעצם מבקרת את גודל האוכלוסיה של כל המינים. שווי משקל זה דואג לכך שאוכלוסיות החי לא יתרבו מעבר ליכולת הניצול של משאבי המזון הקיימים.

באין לאדם טורף, אוכלוסית האדם צמחה מכמה אלפים לכמה מליארדים היום. האדם מתקרב לגבול ניצול משאבי הטבע. וכשזה קורה מגיעות הקטסטרופות.

בנוסף לכך, באין לו טורף, האדם עצמו טורף את עצמו - מלחמות, מלחמות ועוד מלחמות. אפילו השורש של המילה מלחמה הוא לחם. רק שהיום טכנולוגיות הלחימה הן כאלו שיכולות להביא לקיצו של כל המין האנושי  ואיתו מרבית מיני החי האחרים .

ללא מלחמות, קיימים גורמים טבעיים שמדללים את אוכלוסיות האדם. נגיפים, חיידקים וגורמי מחלה אחרים. המגיפות עד לא מכבר היו  הגורם מספר אחד ששלט באיזון המספרי של אוכלוסיית האדם מזה ימים ימימה.

אבל, מול פיתוח טכנולוגיות לחימה קטלניות (למשל פצצות גרעיניות), האדם פיתח מצד שני אנטיביוטיקות כנגד חיידקים גורמי מחלות וחיסונים כנגד מחלות נגיפיות (עליהם כתבתי בפוסט הקודם). בעיקבות זאת, לא רק שאוכלוסיית האדם התרבתה למספר על גבול המסוכן, אלא גם הוארכה תוחלת החיים הממוצעת של האדם בכמה עשרות שנים.

כיום כבר לא נדיר למצוא אנשים בני מאה. זה כבר לא מדע בדיוני, ומאוד יתכן שהאדם יעבור את גבול מאה והעשרים שנה. הרי כתבה בנושא. לפיכך מאוד יתכן והאיחולים "עד מאה ועשרים שנה" יהפכו לקללה כאשר האדם יוכל לחיות תאורטית עד מאה וחמישים שנה או אפילו עד מאתיים . הכיצד? ההנדסה הגנטית והנדסת איברים ורקמות מתאי גזע (שמפותחים היום מחוץ לזרקורים בקצב מהיר מאוד), יספקו חלקי חילוף שיאפשרו לאדם חיי מתושלח.

על איכות החיים של אנשים בני למעלה ממאה (הרי מוח למשל אי אפשר יהיה להחליף), על השאלה כיצד אוכלוסיית העובדים תוכל לפרנס אותם, על מקורות תעסוקה לצעירים שלא יתפנו על ידי זקנים שידחו את יציאתם לפנסיה, על ההשלכות לגבי מחסור במקורות המזון - לא נדון בפוסט זה. לא מן הנמנע כי יתכן שלאחר שיאריכו את חייהם, יאלצו לקבוע גיל שבו ירדימו את הזקנים. 

אבל בד בבד עם התקדמות הרפואה והמדע, החיידקים והנגיפים הופכים לאלימים ומתוחכמים יותר ויותר. ולכן לא מן הנמנע שנחטוף "מכות מצרים" שיעשו שמות באדם וידללו את האוכלוסיה שלו בצורה קריטית. עם כל האנטיביוטיקה  שפיתח האדם, גם במאה העשרים ואחת מתים מחיידקים טורפים - חיידקים אלימים העמידים לכל האנטיביוטיקות הקיימות. אז אולי פיתוח אמצעים ביולוגים על ידי האדם כדי להגן על עצמו יוצר בעצם מפלצות חדשות איומות יותר. יש המכנים את הופעת החיידקים הטורפים כנקמת החיידקים.

טיפשים הם אלה שאינם מתחסנים, לא רק שיהיו בשר תותחים בפני נגיפים שעוברים אבולוציה (כמו למשל ה-SARS ושפעת העופות) - אלא גם מעמידים את גופם כמעבדה לייצירת זני נגיפים אלימים שיאיימו על כל אוכלוסית העולם.

כשמדברים על הנושא, מרבית האנשים חושבים: עברנו את פרעה נעבור גם את זה. אך הם טועים בגדול. נראה כביכול כי מגפות שפעת החזירים והעופות נעצרו, אבל הן לא אמרו את המילה האחרונה. זיכרו את דבריי. מיני  אנתרקס ואבּוֹלה קבורים רדומים בקרקעית האדמה (יחד עם גופותיהם המרקיבות של בני האדם שהיו נגועים בהן) ובהגיע אות (התנאים המתאימים) הם יפרצו ויעשו שמות באדם. אני אפילו לא רוצה לספר לכם את גודל האסון וכמה מעטים יוותרו בחיים - עם ממשלת ימין ועם ממשלת שמאל. המלחמות שלנו היום יהפכו למגוחכות. סודנים וגזענים,  יהודים וערבים,  חילוניים וחרדים - יפגעו כאחד מהחרב המתהפכת, עם תפילה או בלי תפילה.

לוחמה ביולוגית מסוכנת לא פחות מלוחמה גרעינית.

כולם מוטרדים מסכנת הגרעין של איראן ושוכחים את הגרעין של צפון קוריאה ומדינות אחרות. חמורה ככל שהיא, לוחמה גרעינית תלויה בלחיצת כפתור ותוצאותיה ידועות ומחושבות מראש. לוחמה ביולוגית משום מה פחות מפחידה ובעצם מתעלמים ממנה. אבל לוחמה ביולוגית תמחוק ציוויליזציות שלמות. 

כיצד צבא של מאות אחדות חיילים ספרדים בלבד מחק את הציליוויזציה של האינדיאנים מבני האינקה והאצטקים? האמת שההצלחה של הספרדים לא נבעה מיתרון נשק וכו', אלא מכך שהספרדים השתמשו בפעם הראשונה בהסטוריה בלוחמה ביולוגית, לפני כ-500 שנה. הם הביאו איתם לאמריקה שמיכות שעטפו חולים באבעבועות שחורות. זה היה בתקופה שבאירופה פרצה מגיפת אבעבועות. השמיכות עשו את שלהם והפיצו את המגיפה בקרב האינדיאנים שלעולם לא נחשפו קודם לנגיף ולכן לא היו להם נוגדנים בדם כנגד המחלה. למעלה מתשעים אחוז נכחדו. 

לוחמה ביולוגית מפותחת בסודיות במעבדות רבות בעולם. לוחמה כזו מצריכה זן של חיידק או נגיף אלים במיוחד שהאויב אינו מחוסן כלפיו. ומצד שני על הפותח בלוחמה כזו להצטייד בחיסונים כנגד הנשק שפיתח, כדי שלא יפגע בו עצמו. 

גם ישראל מפתחת נשק מסוג זה. האם זכורה לכם פרשת הניסוי בחיילים שחוסנו כנגד האנתרקס? דוגמא לכך שמשהו יכול להשתבש בלוחמה ביולוגית. האם ידוע לכם שברית המועצות לשעבר יצרה מפלצות לוחמה ביולוגית בתקופת המלחמה הקרה  בינה לבין ארה"ב? זנים אלימים במיוחד עדיין שמורים בחדרים המקוררים בחנקן נוזלי. זליגה של החומר הזה לידי גורמי טרור פשוטה הרבה יותר מאשר השתלטות על נשק גרעיני. זוכרים כיצד מעט חומר לבן שנשלח בדואר במעטפה גרם להיסטריה?

מה שאני רוצה לומר הוא שאיראן אינה חייבת נשק גרעיני, יתכן מאוד שהיא יכולה להשמיד את מרבית אוכלוסיית ישראל על ידי משלוח חיידק או נגיף. כל אוייב שיעשה זאת ידאג גם לחסן את עמו מפניהם אבל עליה וקוץ בה, כל חיסון אינו יעיל לכלל האוכלוסיה. 10-30% מהציבור גופם אינו מתחסן כלפי כל אחד מהחיסונים הקיימים. לפיכך לוחמה ביולוגית עשויה לפגוע גם באוייב. באותה מידה שנשורת רדיואקטיבית עשויה לפגוע באוייב כשתגיע אליו עם תנועת הרוחות העולמית.

הנגיף הגורם למחלת האבעבועות השחורות נכחד מהעולם בעקבות החיסון.  לכן מזה 32 שנים שכבר לא מחסנים יותר כנגד המחלה. אך האם ידעתם שמעבדות אמריקאיות ורוסיות שומרות את הנגיף בהקפאה עמוקה. האם חשבתם מה יקרה אם מישהו ישחרר שוב את הנגיף לאויר העולם, לאחר שנכחד והאנשים כבר אינם מחוסנים? 

לוחמה ביולוגית כמו לוחמה גרעינית צריכה להדאיג ולהפחיד את כל העולם לא פחות, אבל משום מה מוות בשניה מפחיד יותר ממוות בייסורים תוך מספר ימים או שבועות.

ולבסוף כדאי לדעת כי המגיפה המשוערת הבאה היא מגיפת החצבת. כבר כתבתי עליה בעבר ועל שיעור התמותה הגבוה. מי שלא התחסן או לא חיסן את ילדיו, כדאי שיקח את זה לתשומת לב. לראיה, הצוותים הרפואיים כבר מתכוננים:

ארגון הבריאות העולמי יוצא בפירסום מרעיש: " אוכלוסיית נשאי האיידס בעולם הוכפלה פי- 20 בשלושת החודשים האחרונים. קצב העליה בהדבקה במחלה הולך ועולה בדומה להתפרצות מגיפת שפעת".

המכון הלאומי האמריקאי לחקר נגיפים מתחיל לאסוף דמים של הנשאים החדשים כדי לחקור האם חל שינוי בנגיף האיידס שגורם איך שהוא למגיפה. בתוך זמן קצר מגלה הצוות הרפואי שנחשף לחולים שמרביתם נדבקו בעצמם במחלה. מוכרז מצב חרום עולמי. נשיא ארצות הברית מקציב כל סכום שידרש כדי להבין מדוע המחלה מתפשטת  בקצב מטורף.

ועדה שהוקמה וכוללת את מיטב מדעני הנגיפים פותחת במחקר מואץ לאפיון נגיפי האיידס מהחולים. המחקר נערך במעבדה מאובטחת שבה כל העובדים נתונים בהסגר ולובשים בגדי חלל אטומים.

המדענים הוכו בתדהמה כאשר בודדו נגיפי איידס מריריות העיניים ומדרכי הנשימה של נשאי איידס שהודבקו לאחרונה. בדיקות של מבנה הנגיף המבודד הראו שנוצר נגיף איידס מזן חדש. הוא מכיל את החומר התורשתי של נגיף האיידס הקלאסי, אך חלו בו שינויים - עתה הוא מכיל גם חומר תורשתי של נגיף השפעת מסוג A. הנגיף החדש הוא נגיף הגורם לאיידס אך חלבוני המעטפת שלו הם חלבוני נגיף השפעת. חלק מהחומר התורשתי של נגיף האיידס עבר איחוי עם חלק מהחומר התורשתי של נגיף השפעת. נוצר נגיף איידס קטלני שמדביק על ידי רסיסי רוק של הנשאים וגורם למגיפת איידס המתפשטת ומדביקה כמו שפעת.

המגיפה מתפשטת במהירות. חברות התרופות אינן עומדות בקצב הייצור הנדרש של קוקטיל התרופות המשמש את חולי האיידס כדי להאריך את חייהם. נפתח שוק שחור - התרופות מסופקות בקושי רק למי שהפרוטה מצוייה בכיסו. חולפים מספר שבועות וגם אלה שמקבלים את קוקטיל התרופות מתחילים למות. התרופות כבר אינן עוזרות. הנגיף עבר שינויים מפלצתיים - הוא הפך לאלים ביותר. אנשים מתים מאיידס תוך 2-4 חודשים.

למרות סגר שהוטל בכל נמלי התעופה והנמלים בעולם, המחלה מתפשטת באירופה ואסיה וכבר רבים החולים בישראל. אוכלוסיות העולם בהיסטריה מוחלטת, רשויות השלטון איבדו כל שליטה. אנדרלמוסיה שוררת בכל.

נשיא ארצות הברית נושא נאום לאומה מתוך הבונקר המבודד: "אזרחים יקרים, אסון עולמי נפל עלינו. הוריתי לכל המדענים שעדיין בקו הבריאות לעשות ככל יכולתם ולגלות תרופה או חיסון כנגד נגיף האיידס החדש שכינויו אינפלואיידס. אם לא תמצא תרופה, מין האדם צפוי להכחד כולו בתוך שנתיים, מקסימום שלוש. כולנו שמים יהבנו במחקר המתבצע, שיביא מזור בתוך תקופה קריטית זו.

 SO WILL HELP US GOD".

נשמע כמו קטע ממדע בדיוני בעל אופי אפוקליפטי. אך האם זה יכול להתרחש באמת? זהו נושא הפוסט.

מודל נגיף איידס (מימין) ושפעת (משמאל)- מקור ויקיפדיה והידען, בהתאמה 

לצורך הדיון, קצת רקע על נגיפים ומגיפות

כל עולם החי והצומח מלווה ביצורים זעירים (שניתן לראותם רק במיקרוסקופ אלקטרוני) - הנגיפים (וירוסים). כל הנגיפים הם למעשה טפילים שאינם יכולים להתקיים בזכות עצמם והם מתרבים בפונדקאים שלהם, כולל האדם. רבים מהנגיפים האלה גורמים למחלות קשות לאחר ההדבקה. בחלק מהמחלות האלה אנחנו נרפאים (לא בתרופות, כי עדיין אין תרופות כנגד מרביתם, אלא בעזרת מערכת החיסון שלנו התוקפת אותם לאחר שחדרו לתאי הגוף שלנו).

הנגיפים האלה גרמו בהיסטוריה האנושית למגפות איומות. חלקן קטלו מיליוני בני אדם. כך היתה למשל מגיפת האבעבועות השחורות שדיללה קשות את אוכלוסיית יבשת אירופה. מחלת שיתוק הילדים הנגרמת על ידי נגיף הפוליו הפילה את אימתה במחצית הראשונה של שנות החמישים במאה הקודמת. עד היום ניתן לראות אנשים מבוגרים הפגועים ממחלה זו, בדרגות שיתוק שונות. גם מגיפות החזרת, החצבת והאדמת נגרמות על ידי נגיפים. 

מכל המגיפות האלה אפשר למות ושיעור התמותה מהן כאמור אינו קטן. אחת האמצאות הגדולות ביותר במאה העשרים הם פיתוח חיסונים כנגד הנגיפים האלה. החיסון הראשון נעשה על ידי רופא בריטי כפרי שלקח את הנוזל משלפוחיות האבעבועות השחורות והזריק אותו לתוך עורה של פרה. הפרה פיתחה במקום ההזרקה שלפוחית אך לא חלתה במחלת האבעבועות השחורות, כי מערכת החיסון שלה פיתחה נוגדנים וגרמה למותם של הנגיפים בשלפוחית. למעשה הרופא לא ידע על קיום הנוגדנים, שבודדו ואופיינו רק מאוחר יותר. הרופא שאב את הנוזל מהשלפוחית הזו שהתפתחה בפרה והזריק אותו לנער בריטי. לאחר מספר שבועות, הרופא הזריק לנער נגיפי אבעבועות משלפוחיות שהתפתחו בבני אדם שנדבקו במחלה. הפלא ופלא - הנער לא נדבק במחלה ולמעשה הפך מחוסן בפני הנגיף.

זו היה למעשה הדגמה של החיסון הראשון שבעזרת הזרקת נגיף מומת או מוחלש, ניתן לחסן בפני המחלה. מערכת החיסון של האדם שנחשפת לנגיפים מומתים או מוחלשים מפתחת נוגדנים שיגנו על האדם אם  בעתיד יודבק על ידי הנגיף האלים החי, גורם המחלה.

החיסונים בימינו מצילים בני אדם בפני מגיפות שעד לא מזמן קצרו את חייהם של מיליוני בני אדם. כך גם חיסונים של חיות משק ומחמד מגנים עליהם מפני מגיפות נגיפיות שונות.  כל אחד יודע כמה מסוכנת הכלבת לאדם ולחיה - לפני קיום החיסון, חיה שנדבקה בנגיף הכלבת ואדם אשר ננשך על ידי החיה, דינם היה מוות בייסורים כבדים.

גם לפני פיתוח חיסון כנגד הטטנוס, אנשים היו מתים מפצעים שזוהמו במקרה זה מחיידק - מוות תוך מספר שבועות ספורים עם ייסורים רבים.

אבל מסתבר שעדיין קיימות מחלות קשות הנגרמות על ידי נגיפים ואשר לא ניתן ליצור כנגדם חיסונים יעילים. כך למשל השפעת והאידס. ראשית אני רוצה לציין שגם בימינו עדיין מתים משפעות. ידועה מגיפת השפעת שפרצה במאה הקודמת בספרד ואשר קטלה את חייהם של למעלה מחצי מיליון בני אדם. מאיידס כמובן כמעט כולם מתים במוקדם או במאוחר, גם כאשר החולים מטופלים בקוקטייל של תרופות (אשר מעכבות את התקדמות המחלה אך לא מחסלות אותה). 

כנגד שפעת קיימים חיסונים, אך גם להם יש יעילות חלקית וכידוע יש צורך לחסן כנגד נגיפי השפעת מידי שנה.

נשאלת השאלה מדוע ניתן לקבל חיסון יעיל כנגד אבעבועות שחורות, חצבת ואדמת ואילו כנגד נגיפי האיידס לא? מדוע גם כנגד השפעת יש צורך לחסן מדי שנה?

כדי לענות על השאלה הזו, יש צורך בהסבר קצר על מבנה הנגיפים. אעשה זאת ממש בקצרה ובפשטות.

כל הנגיפים בנויים משני מרכיבים. המרכיב הראשון הוא החומר התורשתי, בדיוק כמו החומר התורשתי המצוי בתאים שלנו. בחומר התורשתי של הנגיף קיים כל המידע הנחוץ לו כדי להשתלט על התאים המודבקים ולנצל אותם לצורך התרבותו ושיחרור לסביבה לצורך הדבקת אנשים נוספים. המידע הזה מצוי בגנים של החומר התורשתי.

המרכיב השני של כל הנגיפים הוא מעטפת של חלבונים. אלה הם חלבונים בעלי מבנה מיוחד שנקשר על ידי קולטנים (חלבונים אחרים) המצויים על פני מעטפת התאים המודבקים. החלבונים הייחודיים של הנגיף נקשרים לקולטן על פני מעטפת התא המודבק, כמו מפתח שמתאים למנעול מסוים ולא אחר.

המפתח הזה "פותח את המנעול" ומאפשר החדרת החומר התורשתי של הנגיף לתוך התא המודבק. כאמור החומר התורשתי הזה משתלט על התא לצורך שיכפולו והרבייתו. הנגיפים המשוכפלים נעטפים בחלבוני המעטפת המיוצרים על ידי התא המודבק מתוך האינפורמציה שקיימת בגנים המצויים בחומר התורשתי של הנגיף.

הדבר מזכיר במקצת את הקוקיה, המטילה ביצים בקינים זרים והאם הפונדקאית מולכת שולל ודוגרת על ביצת הקוקיה יחד עם הביצים שלה.

הנגיפים המשוכפלים פורצים עם הבשלתם מתוך התאים המודבקים תוך כדי הרס שלהם. ההרס הזה גורם למחלה. הנגיפים האלה מדביקים תאים בריאים חדשים, וחוזר חלילה.

מערכת החיסון שלנו יוצרת נוגדנים כנגד חלבוני המעטפת של הנגיף ולכן עוצרת את המחלה. בחלק מהמחלות מהלך המחלה כל כך מהיר עד שמערכת החיסון אינה מספיקה לייצר את הנוגדנים ונגרם מוות. מתן חיסונים מראש, גורם לכך שהגוף מייצר נוגדנים אשר יתקפו את הנגיף אם וכאשר ידביק אותו בעתיד. כלומר- השיטה היא הקדם תרופה למכה.

אז מדוע אין הדבר פועל כך כנגד נגיפי השפעת והאיידס? הסיבה לזה נובעת מכך שנגיפי השפעת והאיידס הם נגיפים מתוחכמים. הם משנים כל העת את מבנה החומר התורשתי על ידי מוטציות ובכך מערימים על המערכת החיסונית.  הנוגדנים שהגוף יוצר כתוצאה ממתן חיסון אינם מכירים יותר את חלבוני המעטפת של הנגיף שהשתנו. משל למפתח שלא יוכל לפתוח מנעול שתוכו עבר אפילו שינוי קל ביותר.

הדבר מזכיר לי מקרה שאירע לבני שהתחפש בילדותו בפורים והכלב של השכנים נבח עליו בפראות עד שהתקרב מספיק כדי שהכלב יריח את הריח המוכר של הילד וירגע. כך גם קורה עם הנגיפים של השפעת והאיידס - הם משתנים ו"מתחפשים", כך שהמערכת החיסונית אינה מכירה אותם עוד.

נגיף האיידס הוא בעל כישרון התחפשות יוצא מהכלל. המעטפת החלבונית שלו עוברת בכל חולה שינויים מפליגים, ולכן לא ניתן לייצר חיסונים כנגד הנגיף הזה - אלא אם כן יצליחו ליצור נוגדנים כלפי חלקים בחלבון מעטפת הנגיף, שמשום מה אינם עוברים שינויים.

ועכשיו החלק המעניין והמפחיד:

המיוחד בנגיפי השפעת על זניהם השונים והמשתנים הוא יכולת ההדבקה הפנטסטית - חלקיקי רוק משיעול והתעטשות שמתפזרים באויר שאותו נושמת הסביבה. ומה שרבים אינם יודעים ומסוכן לא פחות - לחיצת יד למשל עם יד של חולה שהשתעל לתוך כף ידו, מעבירה את הנגיף ליד של רעהו. גירוד קל בפנים: באף, בפה ובריריות העיניים - גורם להדבקה במחלה.

המיוחד בנגף האיידס שהוא אלים במיוחד מכיוון שהוא פוגע בתאי המערכת החיסונית עצמה. אבל נגיף האיידס אינו יכול להדביק מהאוויר כמו נגיפי השפעת. הוא חייב לחדור לתוך מערכת הדם (מעבר מדם החולה לדם האדם המודבק). אל דאגה - תאורטית יתוש (ובעצם רק היתושה) שעוקץ חולה איידס יכול להעביר את הנגיף לאדם הבריא כאשר עוקץ אותו לאחר מכן. מזלנו הוא שההדבקה אינה יעילה כאשר מדובר בכמות קטנה של נגיף המועברת בעקיצה. אחרת היינו חוטפים איידס כמו מלריה על ידי עקיצת יתוש. כלומר, מצבנו היה יכול להיות גרוע הרבה יותר.

עכשיו תארו לעצמכם מה יקרה אם נגיף האיידס יעבור אבולוציה (כפי שהוא עובר כבר עתה). מה יקרה אם בנוסף לשינויים המביאים לשינוי חלבוני המעטפת שלו - יחולו גם שינויים אחרים שיקנו לו מנגנון הדבקה כמו נגיף השפעת. מה יקרה אם נגיף האיידס יועבר מאדם לאדם דרך הרוק?

האם זה יהיה קץ האנושות?

בפרה היסטוריה המין האנושי היה קרוב לפחות פעם אחת בפני כליה וכמעט הושמד. קיימת הערכה שמבני מיננו נותרו אז רק כ-5,000 פרטים בכל כדור הארץ. במצב כזה, תנאי מזג אוויר קשים או אסונות טבע היו יכולים להשמיד את שארית הפליטה.

אז האם אבולוציה של נגיף כמו האיידס באופן שתארתי תשמיד את המין האנושי?

הדבר יתכן, אך אולי אפשר להתעודד מעט. במחקר שנערך ובדק דמים של אוכלוסית ילידים באפריקה (אוכלוסיה שהייתה חשופה מזה זמן רב לנגיף האידס), התגלתה אישה שבדמה רמת נוגדנים גבוהה כנגד נגיף האיידס ותאי הדם שלה עמידים בפני הדבקה של הנגיף.  אם יש אחת כזו, כנראה שיש עוד כמה אחרים - האם אלה יהיו הגרעין לאוכלוסיית בני האדם הבאה?

לסיום אביא קישור לכתבה כיצד תוכלו להמנע מהדבקה של נגיפי שפעת. זכרו שיש אנשים שמתים משפעת כאשר המערכת החיסונית שלהם נחלשת מסיבות שונות ושמדי פעם פורצות מגיפות של זני נגיפי שפעת אלימים ביותר שקוטלות אוכלוסיות גדולות. והמלצה לי אליכם: לכו והתחסנו כל שנה בתחילת הסתיו כנגד זני הנגיפים שיגיעו השנה בחורף (כיצד יודעים מי הם יהיו - נראה כבר בכתבה אחרת). עשו זאת בהקדם האפשרי. החיסון ניתן היום בחינם על ידי קופות החולים. ככל שמתחסנים יותר אנשים, כך מוגנים בצורה עקיפה גם אלה שלא התחסנו. עוד על החיסון תוכלו לקרוא בקישור הבא.

אני רוצה להפריך כאן מיתוס המסתובב בציבור. מהחיסון עצמו לא מקבלים שפעת. הרי החיסון מכיל רק חלבוני מעטפת של נגיפים מומתים. נגיף מת אינו יכול לגרום למחלה. ואותם אנשים ששמעתם: "קיבלתי שפעת יום לאחר החיסון" - הם לא קיבלו שפעת מהחיסון. הם נדבקו והנגיפים קוננו אצלם כבר מספר ימים לפני קבלת החיסון. למערכת החיסון לוקח תקופה של 3-4 שבועות לאחר מתן החיסון, עד שהיא יוצרת מספיק נוגדנים שימנעו הדבקה בשפעת. לכן הקדימו להתחסן, גופכם יהיה חסין רק לאחר תקופה זו.