חשיבה חופשית

כשאתם סובלים מהצטננות, האף אדום מרוב קינוח, הגרון כואב, שיעול טורדני מפלח בכאב את  שרירי הבטן  -  בוודאי קיללתם לא פעם את הנגיף הארור הזה שפלש לדרכי הנשימה שלכם ושאלתם מדוע לעזאזל יצר אותו בורא עולם? אבל לאחר שתקראו את הפוסט, אולי תתחילו לתת כבוד לנגיף הזה. כי יתכן שהוא יהיה נשק העתיד בריפוי סרטן.

לא אחדש שהטיפול הקונבנציונאלי כנגד מחלות הסרטן השונות הוא הרחקה ניתוחית של הגידול, טיפול כימי (כימותרפיה) והקרנות. שני האחרונים אינם ספציפיים ופוגעים גם בתאי הגוף הנורמאלים ולכן נגרמות תופעות הלוואי הרבות. בנוסף הטיפולים עצמם עשויים לעודד סרטן או לעורר סרטן חדש על ידי השראת מוטציות.

כמו כן, אחת התופעות הפחות ידועות בציבור היא שהרחקה ניתוחית של גידול סרטני מעוררת התפתחות וגדילה של גרורות קטנות. מסתבר שהגידול הראשי משחרר מולקולות שמעכבות את שגשוגם של גרורות. אבל לאחר הסרת הגידול, מתבטל העיכוב הזה ואז הגרורות מתחילות לגדול ולהתפתח.

לכן בדרך כלל לאחר הרחקה כירורגית של גידול סרטני נוקטים בטיפול משולב בכימותרפיה. הבעיה עם כימותרפיה אינה רק תופעות הלוואי שלה, אלא שהיא עצמה יכולה להשרות מוטציות חדשות בתאים נורמלים - שיובילו להתפתחות סרטן חדש בעתיד. בנוסף כפי שכתבתי כאן , מתפתחות גם עמידויות של  התאים הסרטניים לטיפול הכימי והם שורדים. כמחצית מסוגי הסרטן אינם מגיבים טוב לכימותרפיה ולכן הטיפול מסתכם בהסרה כירורגית והקרנות מקומיות בסביבת אזור הגידול לאחר הניתוח. למרות השיפור בטכנולוגית ההקרנות, ידוע שתאים סרטניים מסוימים שפיתחו עמידות לכימותרפיה עשויים לפתח עמידות גם להקרנות. כידוע, מספיק תא סרטני אחד כדי שהסרטן יחזור.

מכל הסיבות האלו הולך ומתפתח תחום הטיפולים הביולוגיים. טיפולים הפוגעים באופן סלקטיבי בתאים סרטניים מסוג מסוים. התרופות הביולוגיות מכירות ומתקשרות באופן ספציפי לקולטנים יחודיים המצויים על גבי הממברנה החיצונית של התא הסרטני. התרופה הנקשרת לקולטנים האלה חודרת לתוך התא במנגנון "טבעי" המחליף את הקולטנים הישנים בחדשים. כאשר התרופה הביולוגית חודרת לתוך התא הסרטני, הוא מושמד. התרופות הביולוגיות אינן פועלות על תאים נורמאלים שאינם מכילים את הקולטנים האלה כמו תאי הסרטן.

האמת היא שבפיתוח התרופות הביולוגיות אין אנחנו ממציאים למעשה רעיון חדש. המדע מחקה את מה שהטבע עושה מזה עידן ועידנים. התחום המרתק הזה מתפתח מאוד בשנים האחרונות ולא אלאה אתכם בדוגמאות הרבות.

אחת משיטות ההנדסה הגנטית היא דוגמה מצוינת כיצד האדם מחקה את הטבע ומשתמש בכלים שלו לריפוי. נגיפים (וירוסים) גורמים למחלות על ידי החדרת החומר התורשתי שלהם לתאי הגוף המודבקים. לפיכך, המדע מגייס את הנגיפים האלה עצמם ומחליף את החומר התורשתי גורם המחלה שלהם בגן הדרוש לריפוי המחלה.

כאן אני רוצה לספר לכם על פיתוח טיפול חדשני  - כיצד נגיף ההצטננות גויס לריפוי סרטן. כן, אותו הנגיף (מזן נגיף רֵיאוֹ) המעצבן שגורם לנו לנזלת ולשיעול עשוי לרפא סרטן.  כי מסתבר שעל פני  90% מתאי תאי סרטן מסויימים (בסרטן הלבלב, הריאה, המעי הגס, ראש וכתפיים) מצויים חלבונים מוטנטים ייחודיים המכונים RAS. נגיפי הריאו נקשרים לחלבונים האלה ואז הם הופכים לאלימים, תוקפים את התאים הסרטניים ומשמידים אותם. התאים הנורמאלים בגוף שבהם לא מתבטא חלבון ה-RAS כמובן שאינם מותקפים על ידי הנגיף ולכן לא נפגעים.

כיום נערכים ניסויים קליניים בשלב מתקדם בחולי סרטן הלבלב במרכז הרפואי הזה באוהיו ארה"ב:

סרטן הלבלב הוא אחד מסוגי הסרטן הקטלניים ביותר. רק כ-4% שורדים לאחר ניתוח וטיפול כימותרפי מעבר לחמש שנים. הרוב נפטרים לפני תום השנה הראשונה. כי זהו סרטן מאוד אלים ומפתח עמידות חזקה לכימותרפיה.  תוצאות הניסויים הקליניים האלה שבהם משלבים כימותרפיה עם הזרקת נגיף הריאו לדם עומדים להכנס לשלב השלישי והאחרון, לפני שיובאו לאישור ה FDA . כרגע התוצאות מעודדות אצל חולים המשתתפים בניסוי.

אמנם הטיפול מסוג הזה אינו מתאים לכל סוגי הסרטן, אבל כאמור עשוי להיות יעיל גם בריפוי סרטן המעי הגס, סרטן הריאה וסרטן ראש-צוואר (נתח מאוד משמעותי מכלל מחלות הסרטן). 

מי היה מאמין שיש תועלת בנגיף הצטננות ויעשה בו שימוש לריפוי סרטן? שאלה מעניינת היא מדוע דווקא סרטן הלבלב (שהוא נפוץ פחות מסרטן הריאה והמעי הגס) נבחר להוביל בניסויים הקליניים. האם יש לזה קשר עם מחלת סרטן הלבלב שגרמה למותו של סטיב ג'ובס? נו טוב, את הקונספירציות נשאיר לדמיון.

ההתפתחות בטיפול מחלות הסרטן מזכירה את המגמה בהתפתחות הטיפול התרופתי המודרני. מטיפול של פעם במחלות, על ידי שימוש בתרופות לא ספציפיות, כמו אספירין וסטרואידים - למעבר לטיפול בתרופות ספציפיות שפועלות באופן ממוקד ובפחות תופעות לוואי. מי יתן והטיפול כימי בסרטן יהפוך במהרה לעבר.

*** 

כדאי לזכור שהתרופות החדשות אינן מתגלות על ידי חברות תרופות (הן רק משקיעות כספים בפיתוחן), אלא על ידי מדענים במוסדות מחקר אקדמיים.  כדאי לקברניטי המדינה לזכור שהמדע בישראל הוא בתחתית סולם העדיפויות הלאומי. בהתאם תקציב המחקר המדעי בישראל הוא מהנמוכים בעולם המערבי. לכן ישראל מאבדת יום יום את מיטב המוחות - של מדענים שחיים באושר ועושר בגלות, במקומות שמעריכים את כישוריהם ומתגמלים אותם כראוי. מדינה שמוסד הנשיאות הוא סידור עבודה לפוליטיקאים ולא למדען חתן פרס נובל המשמש במקרה הטוב רק קישוט לרשימת המועמדים..

ובכלל נראה שישראל הופכת בביטחה למדינת אקזיטים - לא רק של הייטק וביוטק, אפילו כבר של תנובה וטמבור. אקזיטים פטורי מס שרק העובדים הישראלים שלהם משלמים מס או מאבדים את מקום עבודתם. מדינה שכבר מכרה בעבר ידע חקלאי וזנים לספרד, שהיום מספקת פרי הדר לאירופה במקום ישראל, ושר הכלכלה מראה לנו בגאווה מלפפון. מדינה של חכמי חלם וטייקונים פטורי מס ומקבלי תספורות. מדינה שתייצא בקרוב את עתודות הגז שלה ותושביה ימשיכו לשלם מחיר גבוה ומסוי על גז. מדינה שאולי דווקא אין לה אינטרס שנחייה יותר מדי. ולתפארת מדינת ישראל.

בשביל מה נבראו קרציות? כנראה לא סתם נבראו. בפוסט הזה תראו כיצד הן תרמו לאנושות.

ישנה מעבדה בהולנד שהחוקרים שלה רצו לדעת מה התפקיד הטבעי של גן מסוים שכינויו ABCB1. לפני כן ידעו שתוצר הגן הזה בגידולים סרטניים גורם לעמידות בפני כימותרפיה וכישלון בטיפול (וכבר כתבתי על כך פוסט בעבר). אבל הגן הזה היה קיים בדנ"א האנושי מאז קיומו. הרבה לפני שהומצאה הכימותרפיה. ולא רק באדם הוא נמצא, אלא למעשה בכל עולם החי.

לעכבר אפילו יש שני גנים כאלה (ABCB1a ו- ABCB1b) ולנו רק אחד. הרי ברור לכם שהטבע לא יצר גנים כאלה בעכבר רק כדי להתנגד לכימותרפיה. וגם בחרקים יש גן דומה וזה מראה שהגן הזה נשמר היטב באבולוציה. ובחרקים הגן הזה קשור באהבה. כן, יש לו קשר בהולכת פֶרוֹמוֹנים.

אך מה התפקיד הטבעי שלו בבני אדם? תוצר החלבון של הגן הזה פועל כמשאבה המסלקת מתאים סרטניים תרופות כימותרפיות ולכן הטיפול נכשל. אבל באדם מוצאים רמה גבוהה של החלבון הזה גם בתאים נורמלים, כמו במעי ובמוח. ולכן המדענים העלו השערה שהוא קיים כדי לסלק רעלים המצויים במזון - ורעלים כאלה נמצאים למשל בהרבה בצמחים שאנחנו אוכלים.

אבל השערה היא השערה, ולכן המדע צריך להוכיח אותה. כיצד מוכיחים דבר כזה בימינו? בהנדסה גנטית כמובן. וכפי שיודעים לעשות בהנדסה גנטית,  ניתן לעשות נוק אאוט של הגן (כלומר להוציאו מהדנ"א של היצור הנבדק) ולראות מה קורה בהעדרו.

זה בדיוק מה שעשו החוקרים ההולנדים. הם עשו נוק אאוט של הגן בעכבר. אבל העכברים שנולדו ללא הגן הזה נראו נורמלים לחלוטין והעמידו צאצאים בריאים. אבל כאמור יש בעכבר שני גנים כאלה ולא אחד, אז עשו גם נוק אאוט לגן השני. החוקרים חשבו שקיום הגן השני מפצה על הראשון שנוטרל, ולכן ניטרלו גם את השני. ומה קרה?

העכברים שנולדו ללא שני הגנים האלה נולדו. זאת אומרת שחוסר פעילות שלהם אינה פוגעת בהתפתחות העובר והוא נולד נורמלי. ואם העכבר שנולד היה לא נורמלי, סביר להניח שהאמא הייתה רוצחת אותו. כי זה מקובל אצל עכברים.

והעכברים שנולדו ללא הגנים האלה גדלו והולידו גם הם צאצאים שנראו נורמלים. אכזבה גדולה הייתה למדענים האלה, שציפו כי העדר הגנים האלה יגרום לאיזשהו מום או בעייה, ומתוך כך להבין מהו תפקידו הנורמלי של הגן.

אז כאמור האכזבה הייתה גדולה, ובמיוחד שהיצירה של העכברים המהונדסים האלה עלתה בזמן עבודה ובכסף רב. כמעט כבר עמדו לחסל את העכברים האלה שגזלו מקום לינה בחדר החיות, אוכל ומשכורות של מטפלים.

אבל ממש לפני שזה קרה, העכברים האלה שבחדר החיות, הותקפו על ידי קרציות. וכשעכברים בחדרי חיות מוטרדים על ידי קרציות שמוצצות את דמם, הוטרינר מפזר על פרוותם אבקה של חומר הדברה. האבקה הזו רעילה לקרציות אבל לא לעכברים. כך זה בדרך כלל. אבל הפעם החוקרים הבחינו בתדהמה, שהעכברים המהונדסים שבהם נוטרל הגן - החלו למות לאחר שפוזרה אבקת חומר ההדברה. והעכברים הנורמלים המכילים את הגן אינם מתים כצפוי.

ומכאן יצא שהקרציות אחראיות לאחד התגליות החשובות בעולם המדע. העכברים הנורמלים אינם מתים מההדברה, כי בהם הגן מייצר חלבון הפועל כמשאבה, המסלקת את חומר ההדברה הרעיל מתאי המעי ומהמוח שלהם. ואילו בעכברים המהונדסים החסרים את המשאבות האלה בתאיהם, חומר ההדברה חודר לתאים והורג אותם.

מכאן הגיעו לכך שחלבון המשאבה המיוצר על ידי הגן בעצם אחראי למחסום דם-מוח, שהוא המנגנון שמונע מתרופות, כימיקלים ורעלים שונים לחדור למוח ולפגוע בו. וכן זהו גם מנגנון המונע ספיגה של רעלים על ידי המעי ומניעה של כניסתם למחזור הדם.

יש תרופות שאנחנו דווקא רוצים שיגיעו למוח, כדי לרפא מחלות מוחיות כולל סרטן מוח. אך חלבון המשאבה הזו מונע מהם לחדור לתוך תאי המוח. בשל התגלית הזו, ניתן היום לגרום לתרופות לחדור למוח בעזרת שילוב תרופתי עם תרופות שמעכבות את פעולת חלבוני המשאבה הזו.

כך ניתן גם להגביר את ספיגתן של תרופות דרך המעי, ולכן ניתן להוריד את המינון שלהן.

ומה מוסר ההשכל? הקרציות הן אלה שהביאו לתגלית הגדולה הזו שקידמה את עולם המדע והרפואה. אם לא היו קרציות בעולם, כנראה לא היינו מגיעים לפריצת הדרך הזו.

***

נו? לאלה מכם שהתחילו ליישם את הזון, איך הולך?

לא הצלחנו לפתור את בעיית הבאג לכניסה אל המיילים של חברי המועדון בעבודה שלי. אבל הבעיה נפתרה בכניסה לחשבון דרך המחשב האישי שלי בבית. מקווה שבסופ"ש זה אוכל להתייחס לשאלותיכם. אני גם התחלתי לעבוד על רעיונות לארוחות ביניים, ואשלח במייל לרשימת התפוצה של חברי המועדון.

הבלוגרית יוצאת לדרך חדשה שהחלה ליישם את השיטה באדיקות, כתבה בבלוג שלה שהיא רעבה ויש לה תאווה למתוקים. ולאלה שאולי חווים בעיה דומה הרי מספר טיפים:

אם עומדים בעקרונות הזון למשך מספר ימים, מקפידים על מספר הבלוקים והיחסים הנכונים ביניהם, לא צריכים להיות רעבים - כי לאחר מספר ימים נוצר איזון ברמת הסוכר בדם. לכן חשוב לא להשבר ולהכנס למסלול. ולאלה שבכל זאת מרגישים רעב ובמיוחד תאווה למתוקים:
 

ד. יתכן ויש צורך לנייד אחרת את מספר הבלוקים בין הארוחות. יש כאלה שמחלקים בצורה שווה את מספר הבלוקים בין כל הארוחות העיקריות וארוחות הביניים. אם אתם חשים ברעב בשעות מסויימות של היום, תנסו להעלות בבלוק אחד את הארוחה שלפני תחושת הרעב. כלומר,לפזר את הבלוקים היומי הדרוש לפי הצורך. כי אסור שתהיו רעבים.

ה. הקפידו לאכול ארוחה ראשונה תוך שעה מההשכמה. כן אני יודע שיש כאלה שמתקשים לאכול בבוקר. אז לפחות תאכלו בלוק אחד לפני ארוחת הבוקר המאוחרת. למשל יוגורט 3% שומן. אתם יכולים להוסיף מעט ממתיק מלאכותי, כמה טיפות של תמצית וניל או רום. זה טוב לאלה המכורים לדברים מתוקים בבוקר.

ו. הקפידו שמרווח הזמן בין ארוחה לארוחה לא יעלה על 5 שעות.

ז. לאלה מכם ש"לא מסוגלים" לאכול את כל כמות הבלוקים הדרושה להם - נסו להוסיף מנות ביניים קטנות כולל ארוחת לילה. יתכן שתוכלו לאכול יותר אם האוכל יהיה טעים. צריך קצת מעוף ולהוסיף לאוכל המשעמם תבלינים ועשבי תיבול.

לאחר הפוסט הקודם לא יכולתי להתאפק וכתבתי את זה שמובא לפניכם:

 יש לי שכנה

ואני זוכר

שעם בן זוגה נסעה לחו"ל

לחגוג בטיול

את הכניסה לדירה החדשה

ומשם חזרה

אל הבשורה המרה

להתמודדות קשה

פאה לראשה

בחילות, חולשה

ואז

החיוורון התחלף בחיוך ניצחון

ולא ידעה

שהמפלצת רק נרדמה 

עדיין בקירבה

ובאחרונה השיעולים

כבדים

מחרידים

וידעתי בלי מילים

הגוֹרגוֹנה* התעוררה.

  * גורגונה במיתולוגיה היוונית היא דמות נשית מפלצתית ואכזרית בעלת שיער העשוי מנחשים חיים וארסיים, שנודעה ביכולתה לאבן את המביט בה.  מבין שלוש הגורגונות, רק מדוזה היא בת תמותה. אכן בסופו של דבר מדוזה נהרגה על-ידי הגיבור היווני פרסאוס. שתי אחיותיה של מדוזה הן בנות אלמוות.

המיתולוגיה מספרת שדם שנלקח מצדה הימני של גורגונה יכול להחזיר את המתים לחיים, ואילו דם שנלקח מצדה השמאלי הוא רעל קטלני, שקוטל חיים בהרף עין. אתנה העניקה בקבוקון של הנוזל המרפא לאסקלפיוס, אל הרפואה.

לאחר שהמחלה חזרה, השכנה מקבלת טיפול חדשני. אין אני רוצה להיות טרחן ולשאלה לפרטים. אם הייתה רוצה לספר, הייתה מספרת בעצמה. הרי היא יודעת שאני בקיא בתחום. בכל מצב כשאני שואל לשלומה  היא עונה תמיד "הכל בסדר". אך ללא מילים אני רואה שומע ויודע. התקפי השיעול פחתו ונחלשו - נראה שהטיפול החדש פועל  על הגרורות ברֵאוֹת?!  הלוואי.

רבים הם האנשים שלא מעיזים לומר את השם סרטן. הם קוראים לו "המחלה" או "מחלה קשה", ומי שחלילה מבשרים לו על שחלה בסרטן, בדרך כלל כבר רואה חוזה חתום. כמו אסיר המרצה מאסר עולם שקצבו את עונשו, כך החולה מרגיש שקצבו את חייו. החולה כשמבשרים לו, נכנס לשלבים פסיכולוגיים של בכי ודיכאון, לעיתים לשלב הכחשה, שלב של ביטחון שינצח את המחלה (שהוא שלב טוב) ולעיתים שלב השלמה.

שימו לב. החולים ומשפחותיהם קוראים לסרטן מחלה וכאן יש טעות יסודית. הסרטן אינו מחלה, אלא רשימה ארוכה של מחלות. כן, הסרטן אינו מחלה אחת ויחידה חשוכת מרפא. כל סוג של סרטן הוא מחלה אחרת. למשל, לא כל סרטן ריאה הוא אותו סרטן. הדבר תלוי במקור של התאים הסוררים שיצאו משליטה. בסרטן ריאה יש לפחות שני סוגים עיקריים, שמקורם בתאים נורמלים שונים "שהשתגעו". כל סוג הוא מחלה אחרת, עם דרכי טיפול שונות, עם סיכוי החלמה שונים, עם קצב התקדמות שונה של המחלה.

כך גם סרטן דם כולל בעצם הרבה סוגים של סרטני דם: לויקמיות, לימפומות, מילומות ועוד. כנ"ל יש מספר לא מבוטל של לויקמיות מסוגים שונים. כל אחת מקורה בתא דם מסוג אחר שיצא משליטה ובקרה. יש לויקמיות חריפות ויש לויקמיות כרוניות. כל סרטן כזה הוא מחלה שונה לחלוטין, מהלך מחלה שונה, ממאירות שונה ובהתאם משך חיים ממוצע שונה, סוג טיפול שונה, וסיכויי החלמה שונים - החלמה שעשויה להיות חלקית ובימינו אפילו מלאה. למשל, כיום בסרטני דם בילדים - סיכוי ההחלמה המלאה הוא כ-80%. זהו אחוז גבוה בהחלט, שהוא גבוה בהרבה מהסיכוי להרפא לפני כעשרים שנה. זאת כתוצאה מהתקדמות במדע והמחקר, שמובילים לפיתוח טיפולים טובים וממוקדים יותר.

כל כך הרבה מחקר מושקע בפיתוחים לריפוי הסרטן, אז מדוע בעצם עדיין לא מוגר? הסיבה לכך שוב נובעת מכך שהסרטן הוא בעצם כינוי כוללני לכל כך הרבה מחלות שונות לחלוטין. ומכיוון שמדובר במספר רב של מחלות, לכל אחת עשויה להיות דרך טיפול אחרת. בשיחות פְּנים של אונקולוגים (רופאים המטפלים במחלות הסרטן) בינם לבין עצמם, ניתן לשמוע לא אחת את המשפט: "אם כבר לחלות בסרטן, צריך מזל באיזה סרטן". למשל סרטן הלבלב הוא סרטן קשה שעדיין אין לו מרפא ומשך חיי החולה מוגבל, לעומת זאת לסרטן התירואיד יש מרפא (החלמה מלאה) בכ-95% מהמיקרים.

אז מדוע כולם קוראים לכל כך הרבה מחלות שונות במילה הכוללת סרטן? הסיבה לכך היא קיום מכנה משותף אחד - אובדן הבקרה על קצב חלוקת התאים הסרטניים. לפיכך המחלה מתפשטת ללא טיפול. עד כאן המכנה המשותף, ומכאן כל מחלה נוהגת אחרת.

הטיפול הקלאסי שמכוּנֶה כימותרפיה (בשל מתן תרופות כימיות) הוא קוקטייל של מספר חומרים כימיים מקבוצות שונות, שהמשותף להם הוא פגיעה בתאים שמתחלקים. תאים שמתחלקים מהר כמו תאים סרטניים יפגעו לפיכך יותר מאשר תאים נורמליים שמתחלקים בדרך כלל לאט יותר. אבל לא כל התאים הנורמלים מתחלקים לאט. למשל, תאי מח עצם (שמייצרים את תאי הדם האדומים והלבנים השונים) וכן תאי המעי הנורמלים ושורשי השיער מתחלקים גם הם מהר יחסית - לכן כימותרפיה פוגעת גם בהם. ומכאן נובעות תופעות הלוואי של הכימותרפיה: חשיפה מוגברת למחלות זיהומיות, בחילות והקאות, ונשירת שיער. הטיפול הכימותרפי בנוי כך שמינון התרופות יפגע יותר בתאי הסרטן, אך לא ניתן להמנע מתופעות הלוואי.

מדוע מטפלים בקוקטייל של מספר תרופות כימיות שונות ולא בתרופה אחת? הסיבה לכך נובעת מ"החכמה של הגידולים הסרטניים". החכמה הזו מתבטאת בכך שחלק מתאי הסרטן מפתחים עמידות לטיפולים. התאים הסרטניים האלה מפתחים מנגנונים מתוחכמים המגינים עליהם בפני הטיפולים הכימיים. למעשה חלק מהתאים הנורמלים כבר מצויידים במנגנוני עמידות. לכן, כל סוגי הסרטן המתפתחים מתאים נורמלים עמידים שכאלה, יהיו עמידים מראש לטיפולים כימותרפיים. למעשה כמחצית מסוגי הגידולים הסרטניים עמידים ביותר לטיפולים כימיים ולכן מראש כימותרפיה אינה יעילה עבורם. בסוגי סרטן אלה ניתן לטפל רק על ידי הסרה כירורגית והקרנות.

 אבל גם חלק ניכר מ- 50% הגידולים הנותרים, שמגיבים בתחילה מצוין לטיפול הכימי - לצערנו מפתחים עמידות מאוחרת לטיפול הזה. לכן מטפלים בקוקטייל של מספר חומרים כימיים מקבוצות שונות (ומנגנוני פעולה שונים), כדי להקטין את הסיכוי שהגידול יירכוש עמידות לטיפול רב-תרופתי. תא סרטני המטופל בתרופה אחת בלבד עשוי לרכוש במהרה עמידות אליה. רכישת עמידות למספר תרופות שונות במקביל - סיכוייה קטנים יותר, בתקווה למגר את הגידול לפני שתתפתח עמידות כוללת לכלל התרופות. 

בגידול הסרטני התאים (בירוק) רגישים בתחילה לטיפול בכימותרפיה. מעט תאים (באדום) עמידים או מפתחים מנגנוני עמידות לטיפול. לאחר כל מחזור טיפול, מתים התאים הרגישים ושורדים התאים העמידים האדומים. הם ממשיכים להתחלק ולהתרבות, והגידול כולו הופך להיות עמיד לטיפול. 

אבל למרות זאת, יש סוגים של תאים סרטניים שמפתחים עמידות לקבוצה גדולה של תרופות במקביל. הם עושים את זה בדרכים מאוד מתוחכמות: למשל, הם מכילים על פניהם חלבונים שפועלים כ"משאבות". משאבות המסלקות מהתאים את התרופות שחדרו אליהם ולכן התרופות אינן יכולות להרוג את התאים הסרטניים האלה. הדבר דומה למים החודרים לספינה דרך חור בדופן, אך המים האלה נשאבים אל מחוץ הספינה על ידי משאבה, כך שקצב הוצאת המים מהספינה גבוה יותר מקצב חדירת המים לספינה - לפיכך הספינה לא טובעת. לצערנו מצויות בתאים סרטניים רבים מספר משאבות שונות, שכל אחת יכולה לסלק קבוצה של מספר תרופות כימיות שונות. בחולים שונים, מספר המשאבות ורמת פעילותן בתאים הסרטניים שונה, בהתאם לגנטיקה שלהם. מספר המשאבות עולה גם עם החשיפה לטיפול הכימותרפי עצמו.  

בתמונה ניתן לראות חלבון משאבה - החיצים מסמנים את כיוון השאיבה של התרופות הכימותרפיות מתוך התא הסרטני אל מחוץ לתא.

בפוסטים הבאים נראה האם ניתן להתגבר על מנגנוני העמידות. נדון גם באפשרות של רפואה מחוייטת - התאמה של סוג הטיפול באופן הטוב ביותר לכל חולה וחולה באופן אישי. טיפול שיותאם לחולה כמו חליפה על ידי חייט. 

בנוסף נראה כיצד המדע מפתח טיפולים תרופתיים מוּנְחים וממוקדים - שיפגעו אך ורק בתא סרטני מסויים ולא באף תא נורמלי כלשהו.

שני התחומים האלה עדיין בחיתוליהם, אך כבר קיימות פריצות דרך משמעותיות. בפוסטים הבאים נראה כיצד במחלת סרטן מסויימת שהייתה חשוכת מרפא - חולים שחיו עם טיפול קונבנציונלי 3 שנים בממוצע, חיים כיום כבר למעלה מ-12 שנה, בעזרת נטילה קבועה של תרופה מסויימת (שאינה גורמת כמעט לתופעות לוואי) - בדיוק כמו  נטילת תרופות על ידי חולים כרוניים בסוכרת, כולסטרול ויתר לחץ דם.

כתבות ההמשך לא תתפרסמנה בבלוג ברצף, לכן מי שמעוניין שלא להחמיצם, יכול להצטרף כמנוי לבלוג. על ידי שליחת כתובת המייל בתיבה הלבנה שבשוליים הימניים למעלה. נא לא לשכוח לאשר את ההודעה שתשלח אליכם במייל.

צוות המעבדה של כותב הפוסט עוסק בחקר מנגנוני עמידות לתרופות סרטניות ופיתוח תרופות וטיפולים חדשים. לידיעה, הפיתוח התרופתי הזה נמצא עדיין בשלבים ניסויים ואינו זמין לחולים.

תוספת עריכה

לפי נתוני משרד הבריאות, חיים בישראל 200 אלף חולי סרטן, ומדי שנה מאובחנים 28 אלף חולים חדשים. שיעורי ההישרדות מסרטן כעבור חמש שנים עומדים בארץ על 67% בקרב הנשים ו־63% בקרב הגברים. סרטן הוא סיבת המוות העיקרית בישראל כבר קרוב לעשור, אך לא בהכרח כתוצאה מהגדלת התמותה מסרטן, אלא כתוצאה מהפחתת התמותה ממחלות לב.

ישנה עליה במספר מקרי סרטן השד (הסרטן הנפוץ ביותר בנשים). לפני כשני עשורים חלתה במחלה אחת מ-11 נשים במהלך חייה. כיום הסיכוי עלה לאחת מכל 8 נשים (לפי הסטטיסטיקה האופטימית) ויש האומרים אחת לכל ארבע נשים תחלה במשך חייה. רוב הנשים חולות במחלה לאחר גיל שישים.

ובכלל במחלות הסרטן על כל סוגיהן יחלו שניים מכל חמישה גברים במשך חייהם, ואחת מכל שלוש נשים (סיכוי גבוה יותר לגברים). 

 כל אחד מאיתנו צריך להיות ערני ולשים לב לשינויים שיכולים להיות סימן לגידול סרטני. מדובר בסימנים כמו גוש חשוד, שיעול שאינו עובר, ירידה בלתי מוסברת במשקל, דם בשתן, פצע שאינו מחלים.