חשיבה חופשית

זה לא גימיק, כולנו בעצם חייזרים ובעצם כולנו מורכבים מתאים שלנו וגם מתאים זרים שאינם שלנו. נשמע מסתורי למדי, נכון? אבל מיד תגלו משהו מאד מעניין על עצמכם.

לפני שאפרוס לפניכם את העובדות המדהימות, אי אפשר בלי קצת מדע ואשתדל לעשות זאת בצורה פשוטה להבנה גם למי ששכח את לימודי הביולוגיה.

כולנו (חוץ מיוצאים מהכלל נדירים) זכרים או נקבות. זאת אומרת שהתאים בגוף של כל הנקבות מכילים שני כרומוזומי מין מסוג X. ולכן תאי הנקבה הן XX. לעומת זאת התאים של הזכרים מכילים שני כרומוזומי מין שונים - כרומוזום X וכרומוזום Y. כלומר תאי הזכר הם XY.

כל תאי הביצית של האשה לפני ההפריה מכילים רק כרומוזום X אחד (בשל תופעה המכונה חלוקת ההפחתה - מיוזה). לעומת זאת אותה חלוקת הפחתה גורמת לכך שכמחצית מתאי הזרע של הזכר גם הם מכילים רק כרומוזום X אחד, אבל המחצית השניה של תאי הזרע מכילים כרומוזום Y בלבד. מין התינוק שיוולד לאחר ההפריה של הביצית וההריון תלוי באיזה תא זרע יחדור לביצית. אם יחדור לביצית תא זרע המכיל את כרומוזום X - הרי שתיוולד תינוקת. אם יחדור לביצית תא זרע המכיל כרומוזום Y - הרי יוולד תינוק. פשוט, נכון?

אבל בחיים שום דבר אינו פשוט. למרות שגופנו התפתח מתא ביצית אחת שהופרתה מתא זרע אחד, מסתבר שלכל זכר מאיתנו (שכל תאיו אמורים להיות XY) יש באופן מסתורי אחוז מסויים של תאים נקביים שהם XX. ולהיפך, בנקבות (שכל תאיה אמורים להיות XX) יש גם אחוז מסויים של תאים זכריים. אבל כאן לא לכל אחת, אלא לאלו שילדו בנים. עוד יותר מסתורי, נכון? אם תמשיכו לקרוא נפתור את התעלומה.

ובאמצע המתח, אני חייב לקטוע את רצף הדברים ולפני שנמשיך לדבר מעט על תאי גזע. נחשתם נכון, התעלומה שלנו קשורה בתאי גזע.

תאי גזע מוזכרים רבות לאחרונה באמצעי התקשורת בכתבות העוסקות בהנדסה גנטית וברפואה העוסקת בשחזור רקמות ואיברים. אך מהם למעשה תאי גזע?

ראשית לאחר שהביצית המופרית התחלקה ל-16  תאים, בשלב הזה כל אחד מהם הוא תא גזע. לאחר מכן, כאשר תאי העובר ממשיכים להתחלק, מרבית התאים כבר מתחילים להתמיין - הם מתחילים לבטא תכונות מסויימות שגורמים להם להתמחות.  ההתמחות הזאת הופכת אותם לתאי עור, תאי שריר, תאי כבד, תאי כליה וכו'.

אבל לא כל תאי העובר מתמיינים. אחוז קטן יחסית מהתאים נותרים בעלי תכונות של תאי גזע. אז מהן התכונות האלה שמגדירות את התא כתא גזע? מסתבר שלכל תאי הגזע יש בעצם שלוש תכונות בסיסיות אופייניות:

ראשית הם בעלי יכולת של התחדשות עצמית - הם ממשיכים להתחלק וחלק מתאי הבת נשארים תאי גזע ולכן הם בעצם תאים אל-מותיים, או תאי אלמוות. שנית, כאמור תאי הגזע יכולים להתמיין ולהפוך לתאים השונים המרכיבים את הגוף. שלישית, הם מתחלקים באופן שאנו מכנים "חלוקה אסימטרית" - כלומר חלוקה שבה חלק מתאי הבת שומרים על התכונות המקוריות של תאי הגזע אבל חלק מאבדים את התכונות האלה כאשר הם מתמיינים לסוגי התאים והרקמות השונים. שלושת התכונות האלה מסוכמות בתמונה הבאה:

בשל התכונה האל-מוֹתית  של תאי הגזע, הם קיימים (כאמור במספר קטן יחסית) גם אצלנו כבוגרים ולא רק בעובר. כל הרקמות והאברים שלנו מכילים גם תאי גזע שתפקידם לחדש את הרקמות כאשר הן נפגעות מתאונות ומחלות, אבל גם באופן נורמלי כדי למנוע הזדקנות מהירה. אמנם אנחנו לא מסוגלים להצמיח זנב חדש כמו הלטאה, או גפיים כמו הסלמנדרה, אך תאי הגזע שלנו מאפשרים ריפוי פצעים, כוויות ושברים.

נחזור לעניין החייזרות. היינו מצפים שגם תאי הגזע שלנו יהיו כולם נקביים (XX) או זכריים (XY) בהתאם למין שלנו. אך הפלא ופלא, גופנו מאוכלס גם על ידי תאי גזע של המין השני. כיוון שתא נקבי אינו יכול להפוך לזכרי ולהיפך, שוב אנחנו מגיעים למסקנה שיש לנו תאי גזע חייזריים שפלשו לגוף שלנו. אבל כיצד נעשית הפלישה הזו?

מסתבר שהפלישה הזו מתרחשת בזמן ההריון. תאי גזע של האם פולשים לעובר. לכן, אם העובר הוא זכר, לאחר הפלישה הוא יכיל תאי גזע נקביים מהאם. הפלישה הזו היא הדדית, גם תאי גזע של העובר עוברים במידה מסויימת אל האם. כך שאם האם נושאת עובר זכר, תאי גזע זכריים שלו יעברו אל האם ויתמקמו בגופה.

למעשה האם מכילה תאי גזע שפלשו אליה מאימה ותאי גזע שפלשו אליה מבניה ובנותיה, שפלשו לגופה בכל אחד מהריונותיה.

תאי הגזע החייזריים הפולשים האלה מתחלקים ומשתתפים בריפוי פצעים ושברים וכן בשחזור איברים פגועים. מכאן שיש להם תפקיד מאוד חיובי. אבל ... משום שהם בכל זאת זרים, הם גורמים לפעמים למחלות המכונות מחלות אוֹטוֹ-אימוּניוֹת.

כלומר, מחלות שבהן המערכת החיסונית תוקפת תאים עצמיים של החולה. ועכשיו אתם יודעים שבמחלות אוטואימוניות המערכת החיסונית מנסה להלחם גם בתאי הגזע החיזריים האלה, ולכן ההגדרה אוטו(עצמי)-אימוּניוֹת היא לא תמיד הגדרה מדוייקת.

התמונה לקוחה מתוך מצגת העוסקת בנושא, בקורס הנדסה גנטית שאותו אני מעביר באוניברסיטה  

 כעת אתם יודעים מדוע בכולנו יש חיים זרים. 

תוספת עריכה

בעקבות התגובה המבודחת שקבלתי בפייס כדלקמן:

" תודה על המידע (אם תמשיך כך, נהייה, חלילה, יותר מדי חכמים)"

ואני הגבתי שם כדלקמן:

"כנאמר, הבורות היא מתנת האל והחוכמה שורה באלו שאוכלים תפוחים אסורים"

התאבדות היא תופעה אנתרפולוגית-פסיכולוגית של האדם. אך האם התאבדות  בכלל היא תופעה הנפוצה בטבע? התשובה היא כן ולא. ועל כך אדון בפוסט זה.

קיים מיתוס על תופעה של אלטרואיזם (הקרבה עצמית) של בעלי חיים. למשל, בסרט של דיסני תואר שלפתע וללא סימנים מוקדמים, להקות לֶמינְגים נוהרות לקצה צוק וקופצות ממנו אל הים, אל מותם.

מקור: uphere.ca שיתוף

אמנם נמצא קשר עקיף בין שגשוג אוכלוסיות הלמינגים בתקופות מסויימות לאחר תנאים של עודף מזון ומיעוט הטורפים, לבין אפיזודות התאבדות כזו כביכול של הלמינגים כאשר נוצרים תנאי צפיפות. לפי המיתוסים שהופצו בעקבות הסרט הידוע של דיסני, בזמנים כאלה להקות למינגים צועדות אל מותן. כאילו ניתן אות ללמינגים לדלל את מספרם, כדי לאפשר תנאי קיום טובים יותר של המין והפרטים הנותרים - אלטרואיזם טהור. אך האם באמת נעשית ההחלטה החברתית להתאבד? ממש לא! במצבי עקה (סטרס) הנוצרים עקב צפיפות, הלמינגים פשוט מתחילים לנדוד כדי למצוא טריטוריות חדשות. מכיוון שהם אינם רואים טוב הם עשויים להגיע לקצה צוק ולמעוד.

בהסתכלות על עולם החי, האדם הוא המין היחיד שמתאבד במודע. אבל הצורך להתאבד כן מתבטא במנגנונים ביולוגיים טבעיים של התאים בכל עולם החי והצומח. אלה מנגנונים של מוות מתוכנן, שהוא שילוב של הפעלת גנים בתנאי סביבה מסויימים. בלשון מדעית מנגנון המוות המתוכנן מכונה אַפּוֹפּטוֹזיס.

האפופטוזיס - מוות מתוכנן - מתגלה מול עיניינו כל העת בתופעות שונות, אבל רבים אינם מודעים שמדובר בתהליכי "התאבדות" של תאים לטובת ההתפתחות או ההגנה של תאים אחרים. כלומר, אפשר להסתכל על זה מבחינה פילוסופית שקבוצת תאים מקריבה את חייה באופן אלטרואיסטי - לטובת האחרים. וכעת אביא מספר דוגמאות:

מקור: gardens.co.il

למשל, האם ידעתם כי השלכת היא בעצם מוות מתוכנן? בהינתן האות - קיצור שעות היום, מופעלים גנים בקבוצות התאים שבבסיסי העלים בצמח. גנים המפעילים שרשרת של תהליכים מולקולרים המובילים למוות שלהם. התוצאה - נוצרת בבסיס העלים רקמה של תאים מתים, המנתקת את העלים מהצמח עם טלטולם על ידי הרוח. מוות התאים הזה בבסיס העלים הוא לטובת התאים בשאר הצמח - הגזע, הענפים והשורשים. בהתקצרות שעות היום ואיתה כמות האור, העלים במילא לא מספקים את האנרגיה הדרושה לצמח בתהליך הפוטוסינתזה היוצר אנרגיה בעזרת האור. במצב כזה, העלים רק צורכים אנרגיה ולכן טוב לצמח להפטר מהעלים שבעונת החורף רק צורכים ואינם נותנים.

אבל נותרים ניצנים זעירים רדומים שיתעוררו עם בוא האביב והארכת שעות וכמות האור. והתאים שבניצנים יתחילו להתחלק במהירות ויצרו את הענפים והעלים החדשים.

דוגמה נוספת היא התפתחות דו-חיים כמו הצפרדע מהראשן. בתחילה בוקעים מהביצים שמטילה הצפרדע ראשנים שנראים ומתנהגים כמו דגים. הם נושמים בעזרת זימים ולא בעזרת ריאות כמו בעלי החיים היבשתיים. אין להם רגליים אבל יש להם זנב כמו לדג. אבל בהינתן האות, המצוי באינפורמציה הגנטית של הראשן, מתחיל תהליך של מוות מתוכנן. עם תחילת צמיחת רגליים, התאים שבזנב "מתאבדים" והוא נעלם. תאי הזימים גם הם עוברים מוות מתוכנן לאחר התפתחות הריאות - מתקבלת צפרדע צעירה. כלומר, גם תהליך המטמורפוזה (שינוי צורה) מערב תהליך של אפופטוזיס - מוות מתוכנן של תאים.

גם ההתפתחות המינית של עוברי האדם קשורה בהתאבדות תאים. ברירת המחדל בהתפתחות העוברית שלנו ושל שאר בעלי החיים היא התפתחות נקבות. בשבוע ה-15 של ההריון מתחילות להתפתח בלוטות החלב גם בזכרים. אבל בשבוע ה-16 מתחיל לפעול גן מפתח הנמצא בכרומוזום Y הזכרי. כתוצאה מכך תאי בלוטות החלב "מתאבדים" בשרשרת תהליכי האפופטוזה, יחד עם התפתחות תאים אחרים לאברי המין של הזכר. ואילו מערכת אברי המין הנקביים שהתחילו להתפתח בזכרים בראשית ההריון מתנוונת. 

לעיתים נדירות חלה תקלה בתהליכי האפופוזיס של עובר הזכר ואז מתפתח יצור דו-מיני (הרמפרודיט), המכיל מערכת אברי מין ניקביים וזכריים כאחד. יוולד תינוק/ת דו-מיני למרות שיש לו מערך כרומוזומים זכרי XY ולא XX כמו בנקבות. ידועים גם מקרים שזוגות נשואים שהגיעו לבדיקות בעקבות חוסר פוריות, ונמצא ש"בת הזוג" היא בעצם "זכר" מבחינה גנטית, שלא התפתחו בו אברי המין הזכריים ומתוך ברירת המחדל נותרו והתפתחו בו אברי המין הנקביים. על כך ותופעות נוספות על ההתפתחות המינית אכתוב בפוסט אחר.

מקור: flcker.com שיתוף

גם תופעת המחזור החודשי שבה מתים תאי רקמת דופן הרחם המאפשר קליטת הריון - קשורה במוות מתוכנן הקשור באותות הורמונלים. תופעה זו המאפיינת יונקים מכונה בשפה המדעית ראורגניזציה (ארגון מחדש). הארגון מחדש מערב תהליכי מוות תאיים מתוכננים, לטובת החלפת התאים באחרים. כלומר, תהליך של הרס לטובת צמיחה מחדש (רגנרציה, בשפה המדעית). עוד על רגנרציה באדם, ומדוע אין אנחנו יכולים להצמיח גפיים קטועות כמו הסלמנדרה למשל, אכתוב בפוסט אחר. ההנדסה הגנטית והתאית המתפתחת כיום בצעדי ענק עשוייה בהחלט להוביל לטכנולוגיה שבה גם אנחנו נוכל לחדש איברים, כמו הסלמנדרה את גפיה הקטועות והלטאה את זנבה שניתק. על כך כבר הקדשתי פוסט אחד בעבר.

ולסיכום, המוות המתוכנן או ההתאבדות אינם רק תופעה פסיכולוגית-אנתרפולוגית.

המוות המתוכנן נעוץ בבסיס הביולוגיה של עולם החי והצומח. חומר למחשבה.

***

התוודות אישית

ללא קשר לנושא הפוסט, אני רוצה להתייחס לפרוייקט של מערכת ישרא לבחירת הבלוגים הטובים של 2012. כאשר פניתי למלא את השאלון הגעתי למסקנה שזו משימה קשה ביותר עבורי. ראשית בשל חוסר בזמן, רבים הם בלוגים מצויינים שאני לא נחשף אליהם. כך באופן כללי עשויים להגיע לרשימת הנבחרים בלוגים פופולרים ופחות בלוגים איכותיים שאינם כל כך פופולריים. מצד שני, בלוגים מצויינים שאני קורא יכולים להשתייך לקטגוריות שונות - למשל, גם בלוג אישי וגם בלוג דעה וגם בלוג אקטואליה. אז לאיזו קטגוריה אשייך אותם? בלוג כזה שההמלצות של קוראים שונים יתפזרו בין הקטגוריות שונות עשוי שלא להגיע לרשימת הנבחרים.

בנוסף מצאתי קושי גדול לבחור אחד מבין מספר בלוגים מצויינים באותה קטגוריה. אינני רוצה להפלות אף אחד מהם - כולם שווים בעיניי במצויינות. ובהקשר זה מפריע לי מעט שבכל המלצה נוצרת הפנייה שבעל/ת הבלוג מודעים לקיומה. ראיתי גם תגובות בבלוגים, המציינות שבעל התגובה המליץ על הבלוג. כל זה עשוי להוביל למסחרה של הצבעות ולכן לא נוחה בעיניי הפוליטיקה שעשויה להיות בשיקולי ההמלצות. הייתי מעדיף בחירות אנונימיות של שם הבלוג ללא הפניות (קישורים) לכתובת הבלוג. הצבעה בצורה כזו היתה מהימנה יותר, אם כי הייתה נוחה פחות מבחינה טכנית לטיפול המערכת.

מה דעתכם?