התאבדות היא תופעה אנתרפולוגית-פסיכולוגית של האדם. אך האם התאבדות בכלל היא תופעה הנפוצה בטבע? התשובה היא כן ולא. ועל כך אדון בפוסט זה.
קיים מיתוס על תופעה של אלטרואיזם (הקרבה עצמית) של בעלי חיים. למשל, בסרט של דיסני תואר שלפתע וללא סימנים מוקדמים, להקות לֶמינְגים נוהרות לקצה צוק וקופצות ממנו אל הים, אל מותם.
מקור: uphere.ca שיתוף
אמנם נמצא קשר עקיף בין שגשוג אוכלוסיות הלמינגים בתקופות מסויימות לאחר תנאים של עודף מזון ומיעוט הטורפים, לבין אפיזודות התאבדות כזו כביכול של הלמינגים כאשר נוצרים תנאי צפיפות. לפי המיתוסים שהופצו בעקבות הסרט הידוע של דיסני, בזמנים כאלה להקות למינגים צועדות אל מותן. כאילו ניתן אות ללמינגים לדלל את מספרם, כדי לאפשר תנאי קיום טובים יותר של המין והפרטים הנותרים - אלטרואיזם טהור. אך האם באמת נעשית ההחלטה החברתית להתאבד? ממש לא! במצבי עקה (סטרס) הנוצרים עקב צפיפות, הלמינגים פשוט מתחילים לנדוד כדי למצוא טריטוריות חדשות. מכיוון שהם אינם רואים טוב הם עשויים להגיע לקצה צוק ולמעוד.
בהסתכלות על עולם החי, האדם הוא המין היחיד שמתאבד במודע. אבל הצורך להתאבד כן מתבטא במנגנונים ביולוגיים טבעיים של התאים בכל עולם החי והצומח. אלה מנגנונים של מוות מתוכנן, שהוא שילוב של הפעלת גנים בתנאי סביבה מסויימים. בלשון מדעית מנגנון המוות המתוכנן מכונה אַפּוֹפּטוֹזיס.
האפופטוזיס - מוות מתוכנן - מתגלה מול עיניינו כל העת בתופעות שונות, אבל רבים אינם מודעים שמדובר בתהליכי "התאבדות" של תאים לטובת ההתפתחות או ההגנה של תאים אחרים. כלומר, אפשר להסתכל על זה מבחינה פילוסופית שקבוצת תאים מקריבה את חייה באופן אלטרואיסטי - לטובת האחרים. וכעת אביא מספר דוגמאות:
מקור: gardens.co.il
למשל, האם ידעתם כי השלכת היא בעצם מוות מתוכנן? בהינתן האות - קיצור שעות היום, מופעלים גנים בקבוצות התאים שבבסיסי העלים בצמח. גנים המפעילים שרשרת של תהליכים מולקולרים המובילים למוות שלהם. התוצאה - נוצרת בבסיס העלים רקמה של תאים מתים, המנתקת את העלים מהצמח עם טלטולם על ידי הרוח. מוות התאים הזה בבסיס העלים הוא לטובת התאים בשאר הצמח - הגזע, הענפים והשורשים. בהתקצרות שעות היום ואיתה כמות האור, העלים במילא לא מספקים את האנרגיה הדרושה לצמח בתהליך הפוטוסינתזה היוצר אנרגיה בעזרת האור. במצב כזה, העלים רק צורכים אנרגיה ולכן טוב לצמח להפטר מהעלים שבעונת החורף רק צורכים ואינם נותנים.
אבל נותרים ניצנים זעירים רדומים שיתעוררו עם בוא האביב והארכת שעות וכמות האור. והתאים שבניצנים יתחילו להתחלק במהירות ויצרו את הענפים והעלים החדשים.
דוגמה נוספת היא התפתחות דו-חיים כמו הצפרדע מהראשן. בתחילה בוקעים מהביצים שמטילה הצפרדע ראשנים שנראים ומתנהגים כמו דגים. הם נושמים בעזרת זימים ולא בעזרת ריאות כמו בעלי החיים היבשתיים. אין להם רגליים אבל יש להם זנב כמו לדג. אבל בהינתן האות, המצוי באינפורמציה הגנטית של הראשן, מתחיל תהליך של מוות מתוכנן. עם תחילת צמיחת רגליים, התאים שבזנב "מתאבדים" והוא נעלם. תאי הזימים גם הם עוברים מוות מתוכנן לאחר התפתחות הריאות - מתקבלת צפרדע צעירה. כלומר, גם תהליך המטמורפוזה (שינוי צורה) מערב תהליך של אפופטוזיס - מוות מתוכנן של תאים.
מקור: Ynet שיתוף
גם ההתפתחות המינית של עוברי האדם קשורה בהתאבדות תאים. ברירת המחדל בהתפתחות העוברית שלנו ושל שאר בעלי החיים היא התפתחות נקבות. בשבוע ה-15 של ההריון מתחילות להתפתח בלוטות החלב גם בזכרים. אבל בשבוע ה-16 מתחיל לפעול גן מפתח הנמצא בכרומוזום Y הזכרי. כתוצאה מכך תאי בלוטות החלב "מתאבדים" בשרשרת תהליכי האפופטוזה, יחד עם התפתחות תאים אחרים לאברי המין של הזכר. ואילו מערכת אברי המין הנקביים שהתחילו להתפתח בזכרים בראשית ההריון מתנוונת.
לעיתים נדירות חלה תקלה בתהליכי האפופוזיס של עובר הזכר ואז מתפתח יצור דו-מיני (הרמפרודיט), המכיל מערכת אברי מין ניקביים וזכריים כאחד. יוולד תינוק/ת דו-מיני למרות שיש לו מערך כרומוזומים זכרי XY ולא XX כמו בנקבות. ידועים גם מקרים שזוגות נשואים שהגיעו לבדיקות בעקבות חוסר פוריות, ונמצא ש"בת הזוג" היא בעצם "זכר" מבחינה גנטית, שלא התפתחו בו אברי המין הזכריים ומתוך ברירת המחדל נותרו והתפתחו בו אברי המין הנקביים. על כך ותופעות נוספות על ההתפתחות המינית אכתוב בפוסט אחר.
מקור: flcker.com שיתוף
גם תופעת המחזור החודשי שבה מתים תאי רקמת דופן הרחם המאפשר קליטת הריון - קשורה במוות מתוכנן הקשור באותות הורמונלים. תופעה זו המאפיינת יונקים מכונה בשפה המדעית ראורגניזציה (ארגון מחדש). הארגון מחדש מערב תהליכי מוות תאיים מתוכננים, לטובת החלפת התאים באחרים. כלומר, תהליך של הרס לטובת צמיחה מחדש (רגנרציה, בשפה המדעית). עוד על רגנרציה באדם, ומדוע אין אנחנו יכולים להצמיח גפיים קטועות כמו הסלמנדרה למשל, אכתוב בפוסט אחר. ההנדסה הגנטית והתאית המתפתחת כיום בצעדי ענק עשוייה בהחלט להוביל לטכנולוגיה שבה גם אנחנו נוכל לחדש איברים, כמו הסלמנדרה את גפיה הקטועות והלטאה את זנבה שניתק. על כך כבר הקדשתי פוסט אחד בעבר.
ולסיכום, המוות המתוכנן או ההתאבדות אינם רק תופעה פסיכולוגית-אנתרפולוגית.
המוות המתוכנן נעוץ בבסיס הביולוגיה של עולם החי והצומח. חומר למחשבה.
***
התוודות אישית
ללא קשר לנושא הפוסט, אני רוצה להתייחס לפרוייקט של מערכת ישרא לבחירת הבלוגים הטובים של 2012. כאשר פניתי למלא את השאלון הגעתי למסקנה שזו משימה קשה ביותר עבורי. ראשית בשל חוסר בזמן, רבים הם בלוגים מצויינים שאני לא נחשף אליהם. כך באופן כללי עשויים להגיע לרשימת הנבחרים בלוגים פופולרים ופחות בלוגים איכותיים שאינם כל כך פופולריים. מצד שני, בלוגים מצויינים שאני קורא יכולים להשתייך לקטגוריות שונות - למשל, גם בלוג אישי וגם בלוג דעה וגם בלוג אקטואליה. אז לאיזו קטגוריה אשייך אותם? בלוג כזה שההמלצות של קוראים שונים יתפזרו בין הקטגוריות שונות עשוי שלא להגיע לרשימת הנבחרים.
בנוסף מצאתי קושי גדול לבחור אחד מבין מספר בלוגים מצויינים באותה קטגוריה. אינני רוצה להפלות אף אחד מהם - כולם שווים בעיניי במצויינות. ובהקשר זה מפריע לי מעט שבכל המלצה נוצרת הפנייה שבעל/ת הבלוג מודעים לקיומה. ראיתי גם תגובות בבלוגים, המציינות שבעל התגובה המליץ על הבלוג. כל זה עשוי להוביל למסחרה של הצבעות ולכן לא נוחה בעיניי הפוליטיקה שעשויה להיות בשיקולי ההמלצות. הייתי מעדיף בחירות אנונימיות של שם הבלוג ללא הפניות (קישורים) לכתובת הבלוג. הצבעה בצורה כזו היתה מהימנה יותר, אם כי הייתה נוחה פחות מבחינה טכנית לטיפול המערכת.
מה דעתכם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה