חשיבה חופשית

לִהְיוֹת פֹּה וְלִהְיוֹת שָׁם
לִהְיוֹת כָּאן וּבְרֹאשׁ שֶׁל אַחֵר
חוֹלֵם בְּעַצְמִי וְחוֹלֵם עִם
לְרֶגַע מְחֻבָּרִים
כְּמֹחוֹת תְּאוֹמִים סִיאָמִים
וּנִתָּקִים לִמְצִיאוּת נִפְרֶדֶת

כְּזָרִים אוֹ לֹא
הֶהָיָה אוֹ הָיָה זֶה חֲלוֹם?

***

בפוסט "ביקור במקום אחר" (הראשון בסדרה) תארתי שני מצבים של ביקורים במקום אחר, כאשר הגוף הפיזי נשאר במציאות הקיימת היומיומית. הבטחתי חלק ב' שבו אמשיך לתאר ביקורים במקומות אחרים. וודאי לחלקכם יהיה קשה לקבל אותם, אך אסיים בניסויים מדעיים שנערכו בתנאים מבוקרים שאולי ישנו את דעתכם בנושא.

חוויה (יציאה) חוץ גופית

בוודאי שמעתם על אנשים רבים שהיו חסרי הכרה, קרוב למוות קליני, שמתארים כיצד משהו בהם יצא מגופם והם מתבוננים מלמעלה על גופם, כשהצוות הרפואי מנסה להחיותם. לאחר שיצאו ממצב חוסר ההכרה - הם מתארים בפרוטרוט את פעולות ההחיאה שנעשו, את שיחת הצוות הרפואי וכדומה. לבסוף הם מתארים כיצד התמזגו שוב עם גופם וחזרו להכרה.

מופלאה עדות של עיוורת מלידה שחוותה יציאה חוץ גופית כזו, שבה ראתה לראשונה כיצד נראים פניה וגופה. ריבוי התאורים האלה על ידי כל כך הרבה אנשים בוודאי אינם המצאה הזויה של יחיד. אבל נעבור הלאה.

טבעי שאנשים קטני אמונה לגבי עדויות של אנשים על תופעות כאלה, אלא אם הם חווים בכך בעצמם. אבל קיים נדבך נוסף להכחשת העל-טבעי. ניחשתם נכונה - בגלל הפחד. תופעות על-טבעיות מפחידות אנשים רבים. חלקם לא יודו בכך, אבל מצד שני אולי יתחילו פתאום לבקר בבית הכנסת או להניח תפילין. מעניין שתופעות על-טבעיות מתקשרות אצל רבים כמעשי אלוהים. האם הפולחן הנלווה של תפילה וכדומה אינו סימן לפחד? ואולי גם נגרם מסיבה אחרת שאותה אתאר בהמשך.

כשהבת שלי הייתה כבת חמש, היא צפתה בטלוויזיה בתוכנית של אורי גלר, שבה ביקש מהצופים לאחוז בכפית ולהתרכז בו. הכפית המעוקמת של בתי שמורה איתנו. רבים ניסו לומר שמעשיו של אורי גלר הם תרמית (ויתכן שחלקם היו רק מראית עין) - אבל כיצד תסבירו את מאות ואולי אלפי הכפיות המעוקמות והשעונים שעמדו מלכת?

כשאורי גלר הופיע בפני השיכבה שלי בבית הספר, הוא הפנט את אחד התלמידים שנשכב בין שני כסאות קטנים (ראשו מונח על כיסא אחד וכפות רגליו מונחות על הכסא השני) וגופו מאובן. האם אתם יכולים לשכב ולא ליפול בין שני כסאות?

הרי זה היפנוזה וודאי תאמרו. אבל האם אתם מבינים כיצד היפנוזה עובדת? מדוע היפנוזה מפחידה אנשים? האם היפנוזה אינה מצב על-טבעי? כולכם מקבלים שניתן להפנט אנשים כי נוכחתם בכך, ולכן אינכם יכולים להכחיש את זה. שאלתם עצמכם פעם מדוע אנשים מסויימים קלים להיפנוט ואחרים פחות? ואולי זה משום שהאחרונים מפחדים מזה ומפעילים התנגדות?

נחזור לתופעה של "משהו" שיוצא מהגוף, מתבונן מלמעלה על הגוף המוטל ישן ויוצא לטיול במקום אחר. אז אולי תודו שזה באמת יתכן אצל אנשים שאיבדו את ההכרה והיו קרובים למוות קליני, אבל חלקכם יסרב לקבל שתופעה כזו יכולה להתרחש במצבים נורמלים בשנתכם. גם אני אולי לא הייתי מאמין שזה אפשרי אם לא הייתי חווה את זה בעצמי.

השתתפות בחלום של מישהו אחר 

כאן אני רוצה לשתף אתכם באירוע מדהים. השתתפות "בחלום" של מישהו אחר. מישהו שהייתה לי איתו התכתבות וירטואלית בתקופה מסויימת. בחילופי ההתכתבויות לפני הארוע חווינו בתופעות טלפתיות הדדיות בין שנינו. אך הפעם לאחר החוויה המהממת שבה "נכנסתי" לחלום שלו, הייתי חייב לכתוב לו ולשאול אותו האם אכן היה? לכן כתבתי אליו מכתב במייל שכותרתו "המכתב שהיה חייב להישלח" . והרי המכתב המצונזר שהעתקתי מתיבת הדואר שלי (המכתב מצונזר כדי לשמור על פרטיותו ופרטיותי):

 "...אני מספר לך זאת רק עכשיו, כעבור מספר ימים, כי היססתי אם להביא זאת בכלל לידיעתך. אולם ככל שהזמן חולף, התחושות שאני חייב לספר לך על זה מתחזקות ולא נותנות לי מנוח. יכול להיות שמה שהיה שם שייך לפנימיותי, אולם אני חש שזה לא היה במקרה...

.... בלילה שבין שלישי לרביעי רוחי יצאה מגופי ונסקה מעלה והגיעה לרקיע חד גוני בצבע אפור בהיר - תווך אפור בהיר מאד אך אינו מאפשר ראייה מעבר לו, רק "שמיעת"  והעברת מסרים טלפתיים. גם צל רוחך היה שם (איזושהי "מהות" שלך. המהות הזו לא הייתה פיזית. היא הייתה על גבול הפיזית – דמות מעורפלת, מעין "רוח") וצלך חדר מדי פעם בתוך האפור באזור שהופיעו בו לסירוגין מעין "תעלות" של קרניים בצבע אפור "מדולל", מעברן היה ניתן לראות מדי פעם נקודות במרחב מואר. רוחי ריחפה עד מעט לפני התווך. אולם, במשך כל הזמן הייתה תקשורת טלפתית ביני לבינך ולבין ישות שלישית, מעבר לתווך, ובמילים כתובות.

זכורים לי רק חלקי דברים. רבים הדברים שנאמרו ונשכחו ממני בהתעוררות הסופית. אתה חיפשת מילה או מילים שמידי פעם יכולתי לראות אותם כתובים בשחור על גבי האפור ובצרופים שונים. הישות הנושאת את השם "מXXXX" תקשרה אתך ואיתי תוך כדי. "התעוררתי" (חזרתי לגופי) מספר פעמים וניסיתי לברר את משמעות הדברים ושוב חזרתי לחלימה המודעת. בכל פעם כשהתעוררתי, ניסיתי לזכור את הכתוב והנאמר. כשהרגשתי כי הדברים מתפוגגים, רציתי לקום ולרשום אותם, אך גופי נשאר משותק...

בין המילים שאני זוכר בבירור היו המילים "מXX", "אX" ו- "אXX". הצירוף של

אX ואXX התמזג למילה "אושר". אתה אמרת לישות שאתה באמת צריך לכתוב בכתביך על ...

שוב, הרגשתי מחויבות לכתוב לך על זה כי היית שם. האם יש לך מושג על מה אני מדבר כאן? דבר מוזר מהסוג הזה לא אירע לי בעבר. האם למשהו מזה יש איזו משמעות לגביך?"

הוא ענה לי נרגש והסביר לי את משמעות המילים שראיתי לגביו. זוכרים את מה שכתבתי בפוסט הקודם? שבחלומות לא ניתן לקרוא מילים? אז זהו, החוויה הזו אינה חלום רגיל אלא מה שמכונה חלימה מודעת. בחוויה הזו "קראתי" מילים - הרבה מילים.

הדבר נשמע הזוי. אבל, בתיבת הדואר שלי יש תיעוד מלא של חילופי המכתבים בינינו. האדם הזה הוא אדם נפלא ונבון ביותר וכאמור אני רוצה לשמור על פרטיותו.

 האם ניתן להוכיח באופן מדעי יציאה חוץ גופית? 

דווח על ניסוי מבוקר אחד שנעשה באדם שטען כי הוא חווה יציאה חוץ גופית מדי לילה. לפיכך ערכו עליו ניסויים במעבדה לחקר השינה.  בניסויים אלה הנבדק ישן מספר לילות בחדר אטום ונעול, המצולם במצלמות.  החוקרים שמו מעל המיטה מדף גבוה שלא ניתן להגיע אליו, אלא בעזרת סולם גבוה שלא היה בנמצא בחדר. בזמן שאותו נבדק ישן, הניחו החוקרים על המדף  פתק ועל הפתק היה כתוב מספר, בעל מספר ספרות. בכל לילה החליפו את המספר שרשום בפתק. 

את המספר שרשום בפתק, כמובן לא ידע הנחקר שאמור היה לעבור את הניסוי ואכן לאחר שהנחקר התעורר מהשינה, הוא אמר למדענים שהוא חווה יציאה חוץ גופית ושהוא ראה את הפתק ואמר להם את המספר שהיה רשום בפתק, שהיה כאמור על המדף בגובה כזה שהנחקר שנבחן לא היה יכול להגיע ולהציץ. לתדהמת החוקרים אמר את המספר המדוייק שהיה רשום על הפתק שהיה מונח על המדף. כבונוס הוא גם סיפר לחוקרים את הפרטים שראה בחדר הסמוך. זוכרים, חדר השינה היה אטום ונעול ואותו נחקר לא ראה לפני הניסוי את החדרים הסמוכים.

אני כבר רואה קוראים שאם לא זנחו את הקריאה עד כה כבר קצה רוחם והם מתכוונים לנטוש את המשך הקריאה. אבל עכשיו אני עומד לכתוב על מדע אמיתי ששיחזר יציאה החוץ גופית וחלימה מודעת. מדובר בפיתוח מיוחד של מדען בשם פרסינגר ובשני מאמרים מדעיים שפורסמו בכתב העת המדעי מספר אחת - SCIENCE. המחקר הזה פורסם בכתבה לעמך כאן. והרי קטעים נבחרים מהכתבה:

שני ניסויים חדשים שהתפרסמו בגיליון השבוע של כתב העת Science הצליחו לשחזר חוויה רוחנית של ריחוף מחוץ לגוף.

אחד מכל עשרה אנשים ברחבי העולם חווה בזמן כלשהו בחייו חוויה על חושית של ריחוף מחוץ לגוף. בחודשים האחרונים השתתפו מאות מבין אותם אנשים בניסויי ה"מציאות המדומה" ואישרו בהתרגשות את השיחזור במדויק לתחושה המופלאה שחוו בעבר. הנבדקים אף הצליחו לראות את עצמם מרחפים מחוץ לגוף על מסך הוידיאו שהוצב מולם וצילם את הניסוי.

זו לא הפעם הראשונה שחוקרים מצליחים לשחזר בתנאי מעבדה חוויות מיסטיות עוצמתיות, אבל עד היום כל הניסויים היו כרוכים בהקרנה אלקטרומגנטית על המוח. המדען המוביל בתחום הוא פרופסור מייקל פרסינגר, נוירולוג קנדי ואתאיסט מושבע, שחוקר כבר 30 שנה את החוויה העל-חושית. פרסינגר טוען בלהט שהחוויה העל-חושית אינה קשורה כלל לאלוהים אלא אך ורק לתהליכים נוירולוגיים שמתרחשים בתוך המוח.

פרסינגר סבור שהניסוי מוכיח את טענתו ש"אלוהים הוא בסך-הכל שדה אלקטרומגנטי". לעומתו, רוב החוקרים בתחום אינם פועלים מתוך להט אנטי-דתי אלא מתוך סקרנות גדולה בנוגע לחוויה העל-חושית. למרבה האכזבה, מטרתם טרם הושגה. אמנם עכשיו כבר ברור שחוויות על-חושיות ניתנות לשחזור בתנאי מעבדה, אבל אף אחד מהחוקרים לא הצליח להסביר עדיין את מהותה של החוויה, איך ולמה היא מתרחשת במציאות.

יותר מכך, הצלחת החוקרים מוגבלת אך ורק לשחזור חוויה מהעבר ועד היום איש מהם לא הצליח לייצר חוויה על-חושית ראשונית במוחם של נבדקים אשר מעולם לא התנסו בה קודם. פרסינגר ניסה לעשות זאת באמצעות הקסדה המגנטית שהמציא, אך לאחר כישלונות חוזרים ונשנים הודה שהניסוי "לא פועל על ספקנים".

ובכן, מכאן ניתן לראות שעל ידי הפעלת אמצעים מלאכותיים על המוח, ניתן לגרום לאנשים לחוות חוויות רוחניות כמו לראות את אלוהים, יציאה חוץ גופית ותופעות אחרות. בבדיקות MRI, מואר במוח איזור מסויים כאשר אנשים חווים חוויות רוחניות - החל מראיית אלוהים ועב"מים וכלה בחווית תפילה בבית כנסת או הנחת תפילין. זהו גם אזור במוח הפעיל מאוד באנשים שעוברים אקסטזות דתיות ורוחניות.

אז האם הניסויים של פרסינגר מוכיחים את ההיפך - שבעצם חוויות על טבעיות מקורן בדמיון של המוח?

התשובה היא שלא בהכרח. באמצעות הפעלת גירויים מלאכותיים על המוח, ניתן לגרום לאדם לראות למשל נקניקיה בצלחת, להריח את ריח הנקניקיה ולחשוב שהוא אוכל אותה בהנאה. למעשה לא היה ולא נברא, אך האדם בטוח שראה הריח וטעם נקניקיה. אז האם מכאן ניתן להסיק שאכילת נקניקיות היא דמיון? וודאי שלא, כולנו יודעים שאכילת נקניקיות היא דבר מאוד מעשי ומציאותי. באותו אופן, לא ניתן להוכיח שיציאה חוץ גופית היא רק יד הדמיון.

בפוסט הזה אעסוק בשאלה הטעונה האם יכול להיות שיוויון בין המינים. לפני שנים אחדות, נשיא אוניברסיטת הארווארד לורנס סאמרס נאלץ להתפטר מתפקידו לאחר שעורר סערה תקשורתית בעקבות טענתו כי מספר הנשים העוסקות במדע נמוך בשל מבנה מוחן. סאמרס ביסס את דבריו על ממצא סטטיסטי ידוע: מוחם של גברים גדול יותר ממוחן של נשים. זה נכון, אבל מה שקובע אינו גודל המוח בפני עצמו, אלא גודל המוח ביחס למשקל הגוף - והיחס הזה שווה בין נשים וגברים.

הכתבה הזו תעסוק בשאלות האם באמת קיימים הבדלים התנהגותיים מובהקים בין גברים לנשים? האם קיימים הבדלים גם ביכולות השכליות קוגנטיביות, בכישורים, ובנטיות בתחום העיסוק? כפי שתראו מיד, יש הבדל. אך האם ההבדל הזה נובע מהשפעה ומחינוך סביבתי או האם ההבדלים ההתנהגותיים מעידים על כך שיש הבדל גם בין מבנה המוח עצמו של גברים ונשים? ומכאן שאלת השאלות: כיוון כפי שתראו יש שוני, האם באמת יכול להיות שיוויון מלא בין המינים?

הבדלים בין גברים לנשים - האמנם?

מקור: nrg

ברור שיש הבדל ביולוגי פיזיולוגי בין גברים ונשים. קיים הבדל גופני וגם הבדל הורמונלי. בכל זאת לגברים יש רמה גבוהה יותר של טוסטסטרון, הקשורה בין השאר גם באלימות. אבל יש גם הבדלים התנהגותיים אחרים בין המינים: מחקרים הראו שגברים מדברים בממוצע כמעט פי שלוש פחות מילים ביום מאשר הנשים. לגברים יש יכולת התמצאות במרחב גבוהה יותר מאשר לנשים. גם כושר הניווט שונה בין גברים לנשים. בעוד שנשים מסתמכות על ציוני דרך, גברים מסתמכים על חישוב מרחקים והערכת כיוונים. לנשים לעומת זאת יש בממוצע יכולת מילולית ורגשית גבוהה יותר. נשים גם מבחינות יותר בפרטים מאשר הגברים. בלשון ציורית, הגברים רואים את היער ואילו הנשים רואות את העצים. יש גם הבדל בזיכרון: גברים זוכרים באופן כללי, נשים זוכרות את הפרטים. 

מחקרים הראו שכאשר ילדים קטנים מתבקשים לבחור צעצועים, בנים יבחרו כדורים או מכוניות ואילו בנות יעדיפו בובות. יש הטוענים שהסיבה לכך נובעת מהשפעות סביבתיות בלבד - הסביבה מעודדת בצורה שונה פעילויות של שני המינים מאז היוולדם. אבל, יש עדויות מדעיות שהשינויים בהעדפות שני המינים אינם רק בשל השפעת הסביבה, אלא באמת קיים הבדל ביולוגי מובנה בין המינים. למשל, בניסוי שנערך על קופים, מצאו כי הזכרים העדיפו משאיות והנקבות בובות בד, למרות שלשני המינים הוצעו גם צעצועים ניטרליים כגון ספרי תמונות וכדומה.

הקופים אינם חשופים להשפעות תרבותיות ומוסכמות חברתיות כמו האדם בענייני צעצועים. לכן העדפה הברורה בבחירת הצעצועים גם בקופים מצביעה כי מדובר בהבדלים ביולוגיים מולדים.

אנתרפולוגים טוענים שהשוני ההתנהגותי בין נשים לגברים נובע מכך שבחבורות הציידים, הגברים שיצאו לצוד פיתחו חוש ניווט והתמצאות במרחב, ואילו הנשים שגידלו את הצאצאים פיתחו  יכולות רגשיות ומילוליות גבוהות יותר.לכן, זכרים בוחרים צעצועים שזזים במרחב שעוזרים לפתח את כושר הניווט ואילו נקבות בוחרות בצעצועים דמויי - צאצאים בהם צריך לטפל כדי לפתח את כישורי האימהות.

בניסוי מדעי צלמו תינוקות בני יום, בזמן שצפו בפרצופים אנושיים או בחפצים זזים כמו מכוניות, מבלי שהצלמים ידעו את מינם של התינוקות. בהפתעה, נמצא שכבר ביום הראשון לחיים, בנות מביטות זמן רב יותר בפרצופים ואילו בנים מתבוננים יותר בחפצים מאשר בפרצופים.

כל הניסויים האלה מעידים שקיים הבדל התנהגותי בין המינים שאינו קשור רק לחינוך ולהשפעת הסביבה.

אך האם ההבדלים בין המינים מתבטאים גם בהבדלים במבנה המוח?

חוקרי מוח גילו שאכן יש הבדלים בין מוחם של גברים ונשים. מסריקות MRI שנערכו עולה כי האוּנה במוח העוסקת בתפיסה מרחבית גדולה יותר במוח הגבר מאשר במוח האישה. גם אזור במוח שמכונה אמיגדלה גדול יותר בגבר יחסית לאשה. לא מדובר כאן על הגודל האבסלוטי אלא על הגודל היחסי של אזורים אלה  ביחס לגודל הכללי של המוח. האמיגדלה אשר יותר גדולה בגברים אחראית למשל לתגובה ההישרדותית "תקוף או ברח".

 לעומת זאת, האזורים במוח המתווכים תגובות רגשיות ( המערכת הלימבית ואזורים בקליפת המוח המצחית) גדולים יותר במוח האישה בהשוואה למוח הגבר. מאחר וגודלו היחסי של איבר מעיד על חשיבותו היחסית להישרדות, המדענים מניחים שההבדלים האנטומיים אלה במבנה המוח התפתחו במהלך האבולוציה כיוון שלגברים ולנשים היו תפקידים שונים.

סריקות מוח ממוחשבות בעזרת מכשיר שנקרא PET הראו כי בעת צפייה בסרטים אלימים, הפעילות העצבית באזור האמיגדלה במוח (שהזכרתי כבר קודם) היתה גבוהה יותר בחצי הימני (ההֶמיספֶרה הימנית, במינוח מדעי) של גברים, ואילו בנשים האמיגדלה השמאלית היתה פעילה יותר. מדענים טוענים כי א-סימטריה זו נובעת מההבדל בין שתי ההמיספרות: בעוד שההמיספרה הימנית מעבדת מידע כללי, ההמיספרה השמאלית מעבדת את הפרטים הקטנים.

קיימות גם עדויות נוספות בשיטות מדידה שונות לתגובות רגשיות והשפעת סמים ותרופות בין המינים. קיימים גם הבדלים בהולכה הכימית שבין העצבים. הדבר נמצא בהתאמה לכך שנשים סובלות יותר מדכאונות מאשר גברים.

אם כך, ההבדלים בין המינים אינם רק סביבתיים-תרבותיים, ההבדלים הביולוגיים במבנה המוח ותפקודו בהחלט תואמים את ההבדלים ההתנהגותיים והקוגנטיביים.

מי שרוצה להתעמק עוד בנושא מומלצת הכתבה כאן.

אם כך, האם באמת יכול להיות שוויון מלא בין המינים?

כפי שראיתם ההבדל קיים. הוא כנראה התפתח בלחץ אבולוציוני בן עשרות אלפי שנים במילוי התפקידים השונים שמילאו גברים ונשים. בהחלט יש דברים שגברים מסוגלים באופן כללי לעשות טוב יותר מאשר הנשים ולהיפך. מדובר על ממוצע ולא על פרטים יחידים - כלומר, לא מדובר בהכללה מוחלטת. במה עוד למשל נשים "טובות" מגברים? נשים כאמור זוכרות טוב יותר פרטים. לא פלא שנשים רבות מתלוננות שבן זוגן אינו "מקשיב" לדבריהן. זה באמת נובע מכך שגברים נוטים לשכוח את הפרטים.

למרות ששני המינים יכולים לעסוק בנקיונות הבית, הנשים מותאמות לכך יותר מבחינה ביולוגית. מסתבר שבכל פעולת נקיון, אפילו הפשוטה ביותר, הגבר מתאמץ יותר - הוא "שורף" יותר אנרגיה.

ידוע שבחברה שלנו לנשים קשה יותר להגיע לעמדות ניהול. יש בזה הרבה גורמים סביבתיים כידוע, אך נשאלת השאלה האם הביולוגיה השונה שבין המינים הופכת מי מהם לטובים יותר בתכונות הדרושות לניהול. מי מנהל טוב יותר? זה שרואה את היער, או זו שרואה את העצים? זה שלא מיטיב לזכור פרטים או זו שזוכרת? זה שמתקשה להתמקד ביותר מדבר אחד ביחידת זמן נתונה, או זו שיכולה לעשות מספר דברים בו זמנית? מה מבחינת התכונות האלה טוב יותר להחלטות, יעילות, תפוקות והספקים? האם תכונות רגשיות גבוהות יותר בנשים טובות או רעות יותר ביחסים עם עובדים ולתפוקות שניתן לקבל מהם?

אינני חושב שיש תשובה ברורה. ואולי לנשים וגברים יש תכונות משלימות זה לזה?

ידוע שנשים נוטות הרבה פחות לעסוק במקצועות הדורשים מאמץ פיזי. כמה נשים נוהגות בסמיטריילרים ראיתם? כמובן שיש, אבל הן מיעוט שבמיעוט. אני גם לא נתקלתי באישה בצוות של משאית פינוי זבל. ידידי אבו אלמוג  כתב לאחרונה פוסט המביא לדיון האם יש נשים שעוסקות בדיג והעלה שאלות והרהורים מדוע נשים לא עוסקות בדיג. ידוע שמספר הנשים הלומדות ועוסקות במקצועות הפיזיקה וההנדסה נמוך באופן משמעותי מגברים. 

מקריאה כאן תוכלו להגיע למסקנה שהדבר אינו נובע רק ממוסכמות חברתיות ותרבותיות. יש היום טכנולוגיה שבה ניתן ללמוד כמה נשים וגברים נהנים או מתעבים לעסוק בעיסוקים שונים. אינני מכיר עבודה מדעית כזו שמדדה את מידת ההנאה של קבוצת נשים לעומת גברים, כשבניסוי מטילים עליהם משימת דיג. אבל השימוש בטכנולוגיות המדידה של הפעילות המוחית בהחלט יכול לתת תשובה מוחלטת לשאלה זו.

הטכנולוגיה הזו יכולה למדוד בו זמנית פעילות מוחית של מרכזים שונים במוח. כך למשל ניתן למדוד פעילות מוחית מוגברת במרכז מסויים במוח אצל אנשים המגיעים לאקסטזה רוחנית או דתית. ניתן להציג לאנשים סידרת תמונות ולראות על פי הפעילות המוחית כמה המתבונן אוהב או לא אוהב כל אחת מהתמונות.

הטכנולוגיה הזו עשוייה במהרה להתפתח ל"קורא מחשבות" ולמכונת אמת משוכללת ביותר. עולם החקירות המשטרתיות ישתנה פלאים. ראיונות עבודה בחיבור המרואיינים למיכשור מדידה כזה יגלה מהן העדפות של העובדים ומה תהייה לכאורה מידת הצלחתם בתפקיד המיועד. אבל בעזרת טכנולוגיה כזו ניתן יהיה גם לדעת מהן הנטיות של העובד כולל הפוליטיות והשאלה המוסרית בשימוש כזה בוודאי תהייה במרכז הדיון הציבורי בעתיד. אך הדיון הזה הוא כבר חריגה מנושא הפוסט הזה וראוי לדיון בפוסט אחר.

לבסוף חומר למחשבה: ברוב המקרים לא קיימת שאלה אם האשה מסוגלת לעסוק במקצוע "גברי". נשים מסוגלות, אך השאלה המרכזית היא האם הן נהנות מעצם העיסוק במקצוע הזה, או רק מכך שהן מפגינות יכולת "שוויון", או מכך שהצליחו להגיע לעמדה בכירה במה שנחשב למקצוע "גברי"? כלומר, האם הן נהנות מהעיסוק עצמו, או מהשוויון החברתי ומעמדת כוח? ואסיים בשאלה שאינה ברורה לי, מדוע רבות הנשים בעמדה ניהולית בכירה, שמחקות גינונים ולבוש גברי?

***

בין גברים לנשים יש גם חוסר שוויון גנטי. לנשים יש שני כרומוזומי X , לגברים יש רק אחד. חוסר או עודף של כל כרומוזום אחר מ-23 צמדי הכרומוזומים שאנחנו נושאים גורם למחלות גנטיות ולרוב לפיגור שכלי. מדוע אם כך הגברים או הנשים אינם סובלים מפיגור שכלי? על כך בכתבה הבאה.