חשיבה חופשית

כשאתם סובלים מהצטננות, האף אדום מרוב קינוח, הגרון כואב, שיעול טורדני מפלח בכאב את  שרירי הבטן  -  בוודאי קיללתם לא פעם את הנגיף הארור הזה שפלש לדרכי הנשימה שלכם ושאלתם מדוע לעזאזל יצר אותו בורא עולם? אבל לאחר שתקראו את הפוסט, אולי תתחילו לתת כבוד לנגיף הזה. כי יתכן שהוא יהיה נשק העתיד בריפוי סרטן.

לא אחדש שהטיפול הקונבנציונאלי כנגד מחלות הסרטן השונות הוא הרחקה ניתוחית של הגידול, טיפול כימי (כימותרפיה) והקרנות. שני האחרונים אינם ספציפיים ופוגעים גם בתאי הגוף הנורמאלים ולכן נגרמות תופעות הלוואי הרבות. בנוסף הטיפולים עצמם עשויים לעודד סרטן או לעורר סרטן חדש על ידי השראת מוטציות.

כמו כן, אחת התופעות הפחות ידועות בציבור היא שהרחקה ניתוחית של גידול סרטני מעוררת התפתחות וגדילה של גרורות קטנות. מסתבר שהגידול הראשי משחרר מולקולות שמעכבות את שגשוגם של גרורות. אבל לאחר הסרת הגידול, מתבטל העיכוב הזה ואז הגרורות מתחילות לגדול ולהתפתח.

לכן בדרך כלל לאחר הרחקה כירורגית של גידול סרטני נוקטים בטיפול משולב בכימותרפיה. הבעיה עם כימותרפיה אינה רק תופעות הלוואי שלה, אלא שהיא עצמה יכולה להשרות מוטציות חדשות בתאים נורמלים - שיובילו להתפתחות סרטן חדש בעתיד. בנוסף כפי שכתבתי כאן , מתפתחות גם עמידויות של  התאים הסרטניים לטיפול הכימי והם שורדים. כמחצית מסוגי הסרטן אינם מגיבים טוב לכימותרפיה ולכן הטיפול מסתכם בהסרה כירורגית והקרנות מקומיות בסביבת אזור הגידול לאחר הניתוח. למרות השיפור בטכנולוגית ההקרנות, ידוע שתאים סרטניים מסוימים שפיתחו עמידות לכימותרפיה עשויים לפתח עמידות גם להקרנות. כידוע, מספיק תא סרטני אחד כדי שהסרטן יחזור.

מכל הסיבות האלו הולך ומתפתח תחום הטיפולים הביולוגיים. טיפולים הפוגעים באופן סלקטיבי בתאים סרטניים מסוג מסוים. התרופות הביולוגיות מכירות ומתקשרות באופן ספציפי לקולטנים יחודיים המצויים על גבי הממברנה החיצונית של התא הסרטני. התרופה הנקשרת לקולטנים האלה חודרת לתוך התא במנגנון "טבעי" המחליף את הקולטנים הישנים בחדשים. כאשר התרופה הביולוגית חודרת לתוך התא הסרטני, הוא מושמד. התרופות הביולוגיות אינן פועלות על תאים נורמאלים שאינם מכילים את הקולטנים האלה כמו תאי הסרטן.

האמת היא שבפיתוח התרופות הביולוגיות אין אנחנו ממציאים למעשה רעיון חדש. המדע מחקה את מה שהטבע עושה מזה עידן ועידנים. התחום המרתק הזה מתפתח מאוד בשנים האחרונות ולא אלאה אתכם בדוגמאות הרבות.

אחת משיטות ההנדסה הגנטית היא דוגמה מצוינת כיצד האדם מחקה את הטבע ומשתמש בכלים שלו לריפוי. נגיפים (וירוסים) גורמים למחלות על ידי החדרת החומר התורשתי שלהם לתאי הגוף המודבקים. לפיכך, המדע מגייס את הנגיפים האלה עצמם ומחליף את החומר התורשתי גורם המחלה שלהם בגן הדרוש לריפוי המחלה.

כאן אני רוצה לספר לכם על פיתוח טיפול חדשני  - כיצד נגיף ההצטננות גויס לריפוי סרטן. כן, אותו הנגיף (מזן נגיף רֵיאוֹ) המעצבן שגורם לנו לנזלת ולשיעול עשוי לרפא סרטן.  כי מסתבר שעל פני  90% מתאי תאי סרטן מסויימים (בסרטן הלבלב, הריאה, המעי הגס, ראש וכתפיים) מצויים חלבונים מוטנטים ייחודיים המכונים RAS. נגיפי הריאו נקשרים לחלבונים האלה ואז הם הופכים לאלימים, תוקפים את התאים הסרטניים ומשמידים אותם. התאים הנורמאלים בגוף שבהם לא מתבטא חלבון ה-RAS כמובן שאינם מותקפים על ידי הנגיף ולכן לא נפגעים.

כיום נערכים ניסויים קליניים בשלב מתקדם בחולי סרטן הלבלב במרכז הרפואי הזה באוהיו ארה"ב:

סרטן הלבלב הוא אחד מסוגי הסרטן הקטלניים ביותר. רק כ-4% שורדים לאחר ניתוח וטיפול כימותרפי מעבר לחמש שנים. הרוב נפטרים לפני תום השנה הראשונה. כי זהו סרטן מאוד אלים ומפתח עמידות חזקה לכימותרפיה.  תוצאות הניסויים הקליניים האלה שבהם משלבים כימותרפיה עם הזרקת נגיף הריאו לדם עומדים להכנס לשלב השלישי והאחרון, לפני שיובאו לאישור ה FDA . כרגע התוצאות מעודדות אצל חולים המשתתפים בניסוי.

אמנם הטיפול מסוג הזה אינו מתאים לכל סוגי הסרטן, אבל כאמור עשוי להיות יעיל גם בריפוי סרטן המעי הגס, סרטן הריאה וסרטן ראש-צוואר (נתח מאוד משמעותי מכלל מחלות הסרטן). 

מי היה מאמין שיש תועלת בנגיף הצטננות ויעשה בו שימוש לריפוי סרטן? שאלה מעניינת היא מדוע דווקא סרטן הלבלב (שהוא נפוץ פחות מסרטן הריאה והמעי הגס) נבחר להוביל בניסויים הקליניים. האם יש לזה קשר עם מחלת סרטן הלבלב שגרמה למותו של סטיב ג'ובס? נו טוב, את הקונספירציות נשאיר לדמיון.

ההתפתחות בטיפול מחלות הסרטן מזכירה את המגמה בהתפתחות הטיפול התרופתי המודרני. מטיפול של פעם במחלות, על ידי שימוש בתרופות לא ספציפיות, כמו אספירין וסטרואידים - למעבר לטיפול בתרופות ספציפיות שפועלות באופן ממוקד ובפחות תופעות לוואי. מי יתן והטיפול כימי בסרטן יהפוך במהרה לעבר.

*** 

כדאי לזכור שהתרופות החדשות אינן מתגלות על ידי חברות תרופות (הן רק משקיעות כספים בפיתוחן), אלא על ידי מדענים במוסדות מחקר אקדמיים.  כדאי לקברניטי המדינה לזכור שהמדע בישראל הוא בתחתית סולם העדיפויות הלאומי. בהתאם תקציב המחקר המדעי בישראל הוא מהנמוכים בעולם המערבי. לכן ישראל מאבדת יום יום את מיטב המוחות - של מדענים שחיים באושר ועושר בגלות, במקומות שמעריכים את כישוריהם ומתגמלים אותם כראוי. מדינה שמוסד הנשיאות הוא סידור עבודה לפוליטיקאים ולא למדען חתן פרס נובל המשמש במקרה הטוב רק קישוט לרשימת המועמדים..

ובכלל נראה שישראל הופכת בביטחה למדינת אקזיטים - לא רק של הייטק וביוטק, אפילו כבר של תנובה וטמבור. אקזיטים פטורי מס שרק העובדים הישראלים שלהם משלמים מס או מאבדים את מקום עבודתם. מדינה שכבר מכרה בעבר ידע חקלאי וזנים לספרד, שהיום מספקת פרי הדר לאירופה במקום ישראל, ושר הכלכלה מראה לנו בגאווה מלפפון. מדינה של חכמי חלם וטייקונים פטורי מס ומקבלי תספורות. מדינה שתייצא בקרוב את עתודות הגז שלה ותושביה ימשיכו לשלם מחיר גבוה ומסוי על גז. מדינה שאולי דווקא אין לה אינטרס שנחייה יותר מדי. ולתפארת מדינת ישראל.

מעשה שקרה בסביבתי והסתיים לפני ימים אחדים. מדובר בילד בן 11 להורים שהאבא הוא רופא שבקושי רואה את הבית והאמא מדענית. זהו הבן הצעיר של הזוג. והנה לפני למעלה מחודש, הילד התחיל להשתעל בחזקה ובלי הפסק כל עוד הוא ער. בתקופה זו שכולם כמעט מצוננים אף אחד לא נתן לענין תשומת לב מיוחדת. אך כשאין נזלת ואין כאב גרון ורק שיעול כל חמש, עשר שניות שנמשך כבר למעלה משבועיים עם כל סוגי הסירופים למיניהם שהלעיטו אותו ללא הועיל - כבר מתחילים לדאוג. נתנו לו גם אנטי-היסטמינים כנגד אלרגיה וכלום לא קורה. ובכל הזמן הזה הילד לא הולך לבית הספר, כי  הרי אי אפשר לשבת ולהשתעל שם כל הזמן בטרוף. ואז הילד עבר בדיקות פולשניות לא כל כך נעימות בדרכי הנשימה ולא נמצאה כל סיבה רפואית המסבירה את השיעול הטורדני.

הילד יושב בבית כבר למעלה משלושה שבועות וההורים מתחילים כבר לחשוב שמדובר כאן בסיבה פסיכולוגית כלשהי. אך מהי הסיבה? הילד נבון, מוערך על ידי המורים ומקובל על ידי חבריו לכיתה. ההורים, בעצה אחת עם מחנכת הכיתה והיועצת החינוכית מחליטים לשלוח את הילד חזרה לבית הספר. וביום הראשון לשובו המורה למתמטיקה מתעצבנת מהשיעולים של הילד המפריעים לה להתרכז והיא מעיפה אותו למחנכת שישבה בחדר המורים.  המחנכת הושיבה אותו לשארית היום בחדר המורים והשקתה את הילד בתה ובמרק. למחרת הילד כבר סירב ללכת לבית הספר מרוב עלבון.

עוד מספר ימים בבית וההורים כבר מחפשים פסיכולוג שיתן מענה מידי. ברור שזה איננו מקרה לפסיכותרפיה אינסופית שתממן את בנית הוילה של הפסיכולוג. ואז האבא הרופא לקח יום חופש מבית החולים ויצא עם הילד לטיול שבו שוחח עם הילד כפי שלא עשה אולי מזה שנים. חזרו לבית מהטיול והפלא ופלא - הילד הפסיק להשתעל וחזר ללמוד.

מחלות פסיכוסומטיות הן חלק ניכר מהמחלות. הן תוקפות את ההיפוכונדרים אבל גם כל אחד מאיתנו במידה זו או אחרת. ידוע הפתגם גוף בריא בנפש בריאה, אך מה לעשות - בעיות כאן ולחצים שם והמחלות תוקפות.

ובצד השני של המטבע אנחנו מאמינים לכל מיני טיפולים ומרקחות פלא ומוציאים את מיטב כספנו כדי לרפא את מה שהרפואה הקונבנציונלית לא מצליחה לעשות. לעיתים כוח האמונה בתכשיר או "בתרופה" כה רב וחלה הטבה או מרפא. זה קורה גם בשימוש של מי סוכר צבועים בצבע מאכל סגול, או אדום. את התופעה הזו מכנים אפקט פלצבו. 

בשל האפקט הזה, כל ניסוי קליני של תרופה חדשה כולל שתי קבוצות של חולים. אחת שמקבלת את התרופה והשניה שאומרים לה להפסיק ליטול את התרופות הישנות והיא מקבלת במקום תרופת דמה. כדי שהניסוי יהיה מושלם, לא רק החולה אינו יודע אם הוא מקבל תרופה אמיתית או תרופת דמה - גם הרופאים עורכי הניסוי אינם יודעים איזה משני התכשירים הוא תרופה ואיזה לא. החולים מקבלים משהו עם מספר סידורי ורק לאחר גמר הניסוי והבדיקות הרפואיות, משתחרר המידע מהמחשב. 

ולבסוף,  סובלים ממחלות כרוניות כמו יתר לחץ דם, מחלות לב, דיכאון וחרדה, אלרגיה או אסתמה? יתכן ותקבלו את המרשם הזה מהרופא:

זה לא בצחוק. באמת. לפרטים קראו את הכתבה הבאה.

 הרבה בריאות לכם.