חשיבה חופשית

מעשה שהחל בשבוע שעבר כאשר הגיע הזמן להחליף קערות שתיה לחמודי ולולה. לאחר שנים של שימוש, התכלת בקערות הפלסטיק כבר הסתתרה מתחת שכבת אבנית עבה. לכן קיבלו שניהם מתנה לחג  - קערות נירוסטה חדשות לתפארת ולבריאות טובה. שמחה הגברת מאוד בקערתה החדשה ואילו הוא, הטרייר, סירב בכל תוקף לשתות ממנה. הוא פחד מהכלב המביט בו באיום מהקערה.

חשבנו שחמודי יתרגל לשתות מהקערה החדשה, הרי וודאי ישתה כשיגבר עליו צימאונו.  אבל הוא לא שתה ממנה, אלא העדיף את שלוליות הגשם המרופשות ברחוב.

בפורים הבן התחפש לשריף וחמודי היה הדפיוטי שלו, לקול צחוקם של המתבוננים. אבל אלה לא ידעו שסגן השריף העשוי  ללא חת, זה שיכול להתעמת ללא שום בעיה עם הכלבים הבריונים של השכונה - מפחד פחד מוות מדמות עצמו המשתקפת מקערת המים.

ואז הושבתה השמחה. סגן השריף התחיל להשאיר שלוליות שתן בבית. לא היה מסוגל להתאפק עד לטיול הבא. המסכן הקפיד לעשות זאת בסתר, ללא עדים - כי נורא התבייש.

אז מה עושים? אין מנוס, סגן השריף נלקח לרופא. דלקת בדרכי השתן פוסק הווטרינר, רושם אנטיביוטיקה בדף מרשם שבראשו מתנוסס  שמו הפרטי של הפציינט - 'חמודי'. שם משפחתו - שם המשפחה המאמצת (כך הוא גם רשום בעירייה כבן משפחה מן המנין בכל המסמכים הרשמיים). מאתיים חמישים מיליגרם צפוראל שלוש פעמים ביום למשך שבוע, רושם הווטרינר. ומיד מוסיף ורושם גם חשבונית בסכום סמלי - 426 שקלים, לא כולל מחיר האנטיביוטיקה שנרכשת בבית מרקחת של בני אדם ללא סיבסוד קופת חולים.

חמודי לא אוהב לקחת אנטיביוטיקה, אבל מאוד אוהב שמגלגלים אותה בתוך פרוסת נקניק, או תוחבים אותה לנקניקיה, והחגיגה גדולה. מזל שכך, כלבתנו ז"ל הייתה שולפת את האנטיביוטיקה ואוכלת רק את הנקניקיה.

לאחר יומיים וחצי של נטילת אנטיביוטיקה, חמודי עדיין מתקשה להתאפק בבית ומתכווץ המסכן מכאב בכל הטלת שתן. אבל בין לבין, שמח הוא וטוב לב.  תיאבון יש לו ברוך השם. לשתות הוא שותה כעת מקופסת פלסטיק פשוטה לאחסון מזון. לפחות עדיף משלוליות מטונפות. 'לולה' הקנאית, חברתו לחיים, נהנית גם היא מהמצב - וכי מה פתאום שרק חמודי יקבל נקניקים ונקניקיות? הרי כל מה ששלו - גם היא תמיד רוצה... כמה אנושי.

***

אישה תמיד אישה

(מוקדש ליום האישה הבינלאומי)

יום האישה הבינלאומי 2015 - הדודל של גוגל

יום שני שבוע שעבר, מורידים אישה ממחלקת השיקום למכון הפזיותרפיה. בעצם צל של אישה. גופה רפוי, ראשה המוטה שמאלה צונח. לבושה פיג'מה של בית, שני פיזיותרפיסטים אוחזים בה משני צידיה, תומכים בגופה הרופס. בני משפחתה מלווים אותה, מדברים אליה, אבל היא נראית מנותקת מהמציאות ומהסביבה. היא לא צעירה, אבל במצבה קשה להעריך את גילה.

יום רביעי התקדמות - פזיותרפיסטית אחת מוליכה אותה במסלול היקפי בין חדרי המכון. גופה הרופס נתמך בזרוע הפיזיותרפיסטית השלובה תחת בית שחיה. מסיבוב לסיבוב קצב ההליכה הולך ומשתפר. והנה היא עוברת ליד פיזיותרפיסט אחד שיושב על אחת ממיטות הטיפול ומשגיח על מטופל שלו. והאישה, זו שנתמכת בצד גופה הימני, זו שבקושי מונעת מראשה להשלים צניחה מלאה, זו שרגע לפני נראתה מנותקת - זיק ניצת בעיניה ושולחת לפתע בזריזות מפתיעה את ידה השמאלית. דוחפת בשובבות את פיו של הפזיותרפיסט הצעיר ממנה לפחות בעשרים שנה. מזרזת האישה צעדיה להשלים סיבוב נוסף וכעבור כדקה חולפת שוב ליד התרפיסט. הפעם מוסיפה גם צביטת חיבה הגונה בפניו.

היה משעשע למדי, גם מבוכתו של הפיזיותרפיסט. אבל תהייה חלפה בראשי: אם היא הייתה הוא, והוא היה היא - האם היה זה גם משעשע? או אולי בימינו היה נחשב הדבר להטרדה מינית?

יום אישה בינלאומי שמח!

בפוסט הזה מלבד סרטונים משעשעים, תוכלו ללמוד שכלבים שומעים מוסיקה ואוהבים מוסיקה. כלבים עשויים ללמוד לנגן ואפילו יפליאו בקולם. נשאלת השאלה (אוי זה נשמע כמו החיקוי של ישעיהו ליבוביץ בארץ נהדרת) האם זה סתם אילוף של כלבים, או שכלבים באמת יכולים להבחין בקצב ואפילו בצלילים מוסיקליים. אולי תפתעו מכך שיש כלבים שיש  שלהם שמיעה מוסיקלית טובה מאשר לרבים מאיתנו, הזייפנים. האם הם גם יכולים לקרוא תווים ולתרגמם למוזיקה? לא כולם, אבל ניתן ללמד חלק מהם. למה לא כולם? נו, טוב כולכם יודעים לקרוא תווים?

נתחיל בשני סרטונים "קורעים" של כלבים מנגנים ושרים:

והנה עוד אחד - רסיטל של כלבים:

תראו גם נגינה על פסנתר חשמלי:

ואפילו אחד שמנסה כוחו בנגינה בגיטרה

טוב, עד עכשיו צחקנו. בואו נראה האם כלבים באמת שומעים קצב. בסירטון הבא נראה שהכלב מבחין בקצב של הנגינה בגיטרה ואפילו נהנה:

והנה הבעלים של הכלב המסביר שזו לא תרמית כאן. 

אבל כלבים ניחנים לא רק בחוש קצב, לחלקם יש שמיעה מוזיקלית  אבסולוטית ויכולת חזרה על תווים. בתחילה הכלב ממלא הוראות הקלדה קולית של תווים. ובחלק השני, הכלב מתרגם תווים שהוא שומע בכלי נשיפה שנקרא אוקרינה ומנגן אותם בדיוק רב בפסנתר. ולסיום הכלב מנגן את "לדוד משה", כפי שאפשר לראות בסרטון הבא: 

בסרטון הבא תוכלו לראות שיעור פסנתר של צמד כלבי גולדן רטריוור. שוב באמצעות כלי הנשיפה - הכלבים, בעלי השמיעה החדה, יודעים לתרגם את התווים שהם שומעים לתווים על המקלדת.

מסתבר שכלבים גם עשויים לקרוא תווים ממש. ראו כאן:

האם יש לכלבים העדפה מוזיקלית? התשובה היא כן. במחקר פסיכולוגי שנערך בכלבים על ידי המדענית דבורה ווסט מאוניברסיטת קווין בבלפסט - השמיעו לכלבים מוסיקה בסגנונות שונים. המחקר הראה שמוסיקה קלאסית מרגיעה את כלבים והם ישנים טוב יותר בנוכחותה. לעומת זאת, מוזיקה שמעצבנת אותם וגורמת לרעידות בגוף ונביחות –  היא מוזיקת מֶטַאל כבד כמו למשל של להקת מטאליקה.

כמו כן השמעת תווים ארוכים וקצב הדומה לקצב פעימות הלב שלהם גורמים להם לילל כמו זאבים. היללה (howling) היא תגובה רגשית של הכלב.

ואם חשבתם שרק כלבים מוזיקלים, הרי לכם גם חתול בקונצ'רטו הזה:

נדמה כאילו אין גבול לתבונה של חיות המחמד המדהימות הללו! דבר אחד בטוח -לכלבים ולחתולים שהודגמו יש יכולת מוזיקלית שעולה אף על זו של רבים מבני האדם.

לא בא לכם אחד כזה?

***

ללא קשר לנושא הפוסט, הרי סרטון משעשע של חתולים שעונים מעוררים - סרטון ששלחו לי בקישור:

כתבות רבות הופיעו בכתבי העת הרפואיים שחיות מחמד מאריכות חיים ומשפרות את המצב הבריאותי (הורדת לחץ דם והשפעה מטיבה על מחלות כרוניות אחרות). אז אולי תבקשו מהרופא מרשם לחיית מחמד? אני בטוח שגם אתם וגם חיות המחמד מאוד תשמחו.

מעשה שקרה בסביבתי והסתיים לפני ימים אחדים. מדובר בילד בן 11 להורים שהאבא הוא רופא שבקושי רואה את הבית והאמא מדענית. זהו הבן הצעיר של הזוג. והנה לפני למעלה מחודש, הילד התחיל להשתעל בחזקה ובלי הפסק כל עוד הוא ער. בתקופה זו שכולם כמעט מצוננים אף אחד לא נתן לענין תשומת לב מיוחדת. אך כשאין נזלת ואין כאב גרון ורק שיעול כל חמש, עשר שניות שנמשך כבר למעלה משבועיים עם כל סוגי הסירופים למיניהם שהלעיטו אותו ללא הועיל - כבר מתחילים לדאוג. נתנו לו גם אנטי-היסטמינים כנגד אלרגיה וכלום לא קורה. ובכל הזמן הזה הילד לא הולך לבית הספר, כי  הרי אי אפשר לשבת ולהשתעל שם כל הזמן בטרוף. ואז הילד עבר בדיקות פולשניות לא כל כך נעימות בדרכי הנשימה ולא נמצאה כל סיבה רפואית המסבירה את השיעול הטורדני.

הילד יושב בבית כבר למעלה משלושה שבועות וההורים מתחילים כבר לחשוב שמדובר כאן בסיבה פסיכולוגית כלשהי. אך מהי הסיבה? הילד נבון, מוערך על ידי המורים ומקובל על ידי חבריו לכיתה. ההורים, בעצה אחת עם מחנכת הכיתה והיועצת החינוכית מחליטים לשלוח את הילד חזרה לבית הספר. וביום הראשון לשובו המורה למתמטיקה מתעצבנת מהשיעולים של הילד המפריעים לה להתרכז והיא מעיפה אותו למחנכת שישבה בחדר המורים.  המחנכת הושיבה אותו לשארית היום בחדר המורים והשקתה את הילד בתה ובמרק. למחרת הילד כבר סירב ללכת לבית הספר מרוב עלבון.

עוד מספר ימים בבית וההורים כבר מחפשים פסיכולוג שיתן מענה מידי. ברור שזה איננו מקרה לפסיכותרפיה אינסופית שתממן את בנית הוילה של הפסיכולוג. ואז האבא הרופא לקח יום חופש מבית החולים ויצא עם הילד לטיול שבו שוחח עם הילד כפי שלא עשה אולי מזה שנים. חזרו לבית מהטיול והפלא ופלא - הילד הפסיק להשתעל וחזר ללמוד.

מחלות פסיכוסומטיות הן חלק ניכר מהמחלות. הן תוקפות את ההיפוכונדרים אבל גם כל אחד מאיתנו במידה זו או אחרת. ידוע הפתגם גוף בריא בנפש בריאה, אך מה לעשות - בעיות כאן ולחצים שם והמחלות תוקפות.

ובצד השני של המטבע אנחנו מאמינים לכל מיני טיפולים ומרקחות פלא ומוציאים את מיטב כספנו כדי לרפא את מה שהרפואה הקונבנציונלית לא מצליחה לעשות. לעיתים כוח האמונה בתכשיר או "בתרופה" כה רב וחלה הטבה או מרפא. זה קורה גם בשימוש של מי סוכר צבועים בצבע מאכל סגול, או אדום. את התופעה הזו מכנים אפקט פלצבו. 

בשל האפקט הזה, כל ניסוי קליני של תרופה חדשה כולל שתי קבוצות של חולים. אחת שמקבלת את התרופה והשניה שאומרים לה להפסיק ליטול את התרופות הישנות והיא מקבלת במקום תרופת דמה. כדי שהניסוי יהיה מושלם, לא רק החולה אינו יודע אם הוא מקבל תרופה אמיתית או תרופת דמה - גם הרופאים עורכי הניסוי אינם יודעים איזה משני התכשירים הוא תרופה ואיזה לא. החולים מקבלים משהו עם מספר סידורי ורק לאחר גמר הניסוי והבדיקות הרפואיות, משתחרר המידע מהמחשב. 

ולבסוף,  סובלים ממחלות כרוניות כמו יתר לחץ דם, מחלות לב, דיכאון וחרדה, אלרגיה או אסתמה? יתכן ותקבלו את המרשם הזה מהרופא:

זה לא בצחוק. באמת. לפרטים קראו את הכתבה הבאה.

 הרבה בריאות לכם.