חשיבה חופשית

למרות שסיבות החג שונות, פורים דומה להפליא לחג אחר - חג פגאני של הגויים ושמו ליל כל הקדושים או הלואין (Halloween), הנחגג בליל 31 באוקטובר עם רדת החשיכה. מקורו הפגאני של חג זה הוא כנראה בחגיגות ליל הרוחות בימי הקלטים. הקלטים האמינו כי בלילה זה עולם הרוחות קרוב ביותר לעולם החיים. מחשש שהרוחות, מכשפות ובעלי כוחות על טבעיים ייכנסו באדם, הקלטים התחפשו לרוחות ושדים על מנת לבלבלם.

בחג זה כיום, ילדים בתחפושות מפחידות סובבים בחוצות, נושאים בידיהם דלועים מנוקבים, שפרצוף מפחיד נחתך בצידן האחד ונר דולק מאיר בתוכם. הקלטים היו משאירים בפתח ביתם דלעת מוארת כזו, כדי להערים על כוחות האופל, שיחשבו שהדלעות הן ראש של ילדים ולכן יאספו אותן במקום ילדיהם. אצלנו הדלעת כסמל לראש ילד, התחלפה באוזן המן. אך לשני החגים יש רשע כמכנה משותף – באחד הרשע מצוי בשדים וברוחות ובשני רשע הצרור בדמות המן.

מנהג משותף לשני החגים – פורים והלואין – הוא המנהג להתחפש. בפורים קיימת מסורת של משלוח מנות. בהלאין קיימת מסורת אחרת, שבה כביכול מבקשים משלוח מנות באיום בכוח. זוהי המסורת של 'תעלול או גמול' (ובשפה האנגלית "trick or treat" ובתרגום לעברית 'תעלול או ממתק'). לפי מסורת הגויים היום, הילדים יוצאים בתחפושות של שדים ורוחות לרחובות, עוברים מבית לבית, מקישים על הדלת ואומרים "תעלול או גמול!". אם מי שנמצא בבית לא נותן להם ממתקים, הילדים מעוללים לו תעלול כלשהו, בדרך כלל זריקת ביצה לבית. למרות שכיום הנוהג הזה מקובל יותר בארצות הברית, הרי שמקורו באנגליה, בליל התעלולים, בו הילדים נהנו מערב אחד ללא עונשים על כל מעשי הקונדס.

גם פורים משמש לנו צורך פסיכולוגי ליום אחד, שבו אפשר לעשות שטויות מצד אחד ומצד שני למלא את הצורך של האדם להתחפש. הצורך הפסיכולוגי להתחפש למי שאנחנו לא, אבל אולי רוצים להיות? לא פלא שהצרכים הפסיכולוגיים האלה מושרשים בשני החגים האלה בעולם, וגם בקרנבלים ומסיבות תחפושת.

 דברים אלה הם חלק מפוסט בנושא אחר שכתבתי בעבר.

***

מעשה אמיתי מבדח ואולי לא

מעשה אמיתי של עובד שלי שהתרחש בפורים לפני שנתיים. באותו יום, הקדים הבחור לסיים את עבודתו כדי לחגוג פורים כהלכתו.

למחרת הגיע הבחור לעבודה כולו חבורות בפניו ועם אף שבור. "מה קרה?" כולם שאלו בבהלה. ובכן בחורנו ערך משתה פורים בביתו ורוקן כמות הגונה של יין קידוש.

לאחר טוב ליבו ביין החל להרגיש בחילה ופנה לשרותים להתרוקן.

אך אויה. פיספס הבחור את פתח האסלה וחבט ראשו בחוזקה במיסגרת. כנאמר, נכנס יין ויצא דם. "לא נורא" סיפר הבחור, "העיקר מילאתי מצוות משתה פורים כהילכתה".

תגידו. האדם כואב ודואב, מדוע הדאגה של הנוכחים התחלפה בפרץ צחוק גדול?