הסכיתו ושמעו גבירותיי ורבותיי, דתיים כחילוניים, והחכימו. וגם אם קריאת הפוסט הזה תעלה בכם חיוך או חלילה זעם, פסיקה רצינית מובאת כאן לגבי איסור אכילת חרדל בפסח - גם על מיני בשרים כשרים לפסח. וטעה הט"ז שהחרדל הוא קטניות. וכפי שתקראו כאן החרדל הוא בשום פנים ואופן אינו קטניות אלא מצליבים.
נ^גה הביאה לתשומת ליבי כי מצאה שחרדל דינו כקטניות מחשש חמץ, ולכן אין אוכלין אותו האשכנזים בימי הפסח.
אבל נראה כי חל בלבול אצל חכמינו האשכנזים הקדמונים כדרך רבניהם כיום. אמנם גדולים הם בתורה, אבל חלשים בידיעת הבוטניקֶע ׁ(בוטניקהׂ) והמיקרוביולוגיֶע (מיקרוביולוגיה) ולא ידעו כי חמץ הופך חמץ על ידי המיקרובים. כפי שרבי קנקן התה הסביר בהלכתו כאן.
התבוננו חכמי התורה בצמח החרדל וראו בו תרמילי פירות כדלקמן:
תרמיל חרדל הבר
תרמיל חרדל תרבותי
התבוננו רבנינו האשכנזים בצמחי הקטניות והרי גם להם תרמילי פירות:
הקישו מכאן חכמינו דֶעדות אשכנז ועדת המרוֹקנישֶען (חלק ניכר מעדות צפון אפריקה) שבתרמילי פירות גרגרים עסקינן ולכן דין החרדל כדין קטניות.
סיכם הרה"ג דב ליאור באתר האינטרנט שלו: "מצד עיקר הדין קטניות מותרות, וכך פוסקים הרמב"ם והשולחן ערוך, ורק חמץ אסור. יהודי אשכנז, כבר למעלה מ-800 שנה, החמירו לעצמם גם להימנע מאכילת קטניות. אחת מהסיבות, שגם מהם עושים קמח ועלולים לבשל גם קמח מחמשת המינים והוא יחמיץ. כמו כן, מאחר והיו מתבלבלים בגרעינים בינם לבין החיטה".
אולם, הקטניות שייכות למשפחת הפרפרניים מקבעי חנקן, שאין הם יכולין להחמיץ אלא רק להתקלקל ולהסריח, כדברי הרמב"ם. וגם ללא קילקול, גורמות הן לנפיחות ריחניות וצורמות אוזן לאחר אכילתן, אך אין הן מחמיצות כמו הדגנים, השייכים למשפחת צמחים אחרת - משפחת הדגנים. אבל, רבותיינו מעדות אשכנז שראו קלה כחמורה - דנו את הקטניות לחומרא כחמץ לפסח - וגם בשל שמא יתגלגל גרגר חיטה אל שק הקטניות. כי ביום חול היו אורזין ומובילין קטניות בשקים של חיטה. נשאלת לכן השאלה האם כיום יש מקום לדון גם את החרדל כדין קטניות.
לצמחי משפחת הקטניות יש פרחים טיפוסיים כאלה:
פרחי קיטניות
אבל, צמח החרדל שאינו שייך הן לדגנים והן לקטניות - שייך בכלל למשפחת צמחים שלישית - למשפחת המצליבים, שבפרחיהם ארבעה עלי כותרת, אשר זוג עלי כותרת מצטלבים עם הזוג האחר, כמו צלב (טפו! ישמור השם). וכך נראה הפרח:
אבל, למשפחת המצליבים הזו שייכים גם הצנון והכרוב:
פרח הצנון
פרח הכרוב
משמע, אין המצליבים קטניות כלל וכלל, ואף על פי כן אסרו חכמינו האשכנזים מימי הביניים ועד היום אכילת החרדל, בשל שפירותיו מזכירין תרמילי הפירות של הקטניות, שיש בהם גרגרים:
תרמילי פרי הצנון (מימין) והכרוב (משמאל)
אבל..., למשפחת המצליבים שייכין כאמור גם הצנון וגם הכרוב - שגם להם תרמילי פירות עם גרגרים. אמנם בדרך כלל אנו אוכלין בהם את הפקעת, אך יש חשש שיתגלגלו התרמילים יחד עם הפקעות ויש מראית עין שתרמילי הצנון והכרוב מזכירין את החרדל. נשאלת לכן השאלה, אם החרדל אסור - מדוע אכילת צנון וכרוב אינם אסורים בפסח.
ולא משום שהכרוב עשוי לגרום לנפיחות ריחניות בדומה לקטניות וכמוהו הצנון עשוי להעלות שיהוקים ריחניים וחריפים - אלא עשוי להתגלגל חלילה לקופסת השימורים של הכרוב הכבוש תרמיל פרי של הצמח, והרי יהיה זה חמץ? ובארגז הצנון עשויים להתגלגל חלילה וחס תרמילי פרי הצנון, רחמנא לצלן וישתחלו לסלט.
אבל..., רבי קנקן התה מבני עדות האשכנזים סובר שאכילת חרדל אינו חמץ כדין קטניות, כפי שהכרוב והצנון אינם חמץ קטניות. כיוון שאין אנו חיים בימי הביניים וגדלו חוכמתנו וידיעותינו הבוטניות מאז, מן הראוי שנעדכן את ההלכה האשכנזית.
אמנם קנקן התה האשכנזי לא הוסמך לרבנות, אבל הוא הוסמך במדעי הצמח (הבוטניקֶע) והמיקרוביולוגיֶע באוניברסיטֶע. ולעומת חכמי התורה שידיעתם בלימודי הליבה והמדעים מהם והלאה - קנקן התה למד בנוסף ללימודי הליבה והמדעים גם תושב"ע ודיני חגים בבית הספר היסודי-חילוני, ממנהל בית הספר שהיה חרדי ליטאי, אשר סבר כי צריך להרביץ תורה כהלכתה לתלמידי החילונים בני הרשעים. וקנקן התה למד גם תלמוד בבית הספר התיכון החילוני על ידי מורה חרדי, כאילו היו התלמידים החילוניים תלמידי ישיבֶע (ישיבה). וכי אין מעיד הדבר על גדולתו בתורת עולם?
ולקנקן התה יש גם אגרוייסֶע ייחעֶס (יחוס גדול), שחגג הפסחים בילדותו עם דודו ודודתו מנכבדי העדה החרדית דבני ברק, ואכל בפסח הבשר רק עם בולבוסין (תפוחי אדמה) וצימעס (גזר מטוגן), ונשאר רעב כל החג. וקנקן התה עלה לתורה בבית הכנסת הגדול דבני ברק וכל העדה שיבחה את קולו הזך והנפלא שהגיע עד ליושב במרומים. לכן, יודע הוא דבר או שניים בהילכות האשכנזים. די דארפסט גיבען הִים אָכּוּבֶעד (תנו לו כבוד).
והרי פיסקא מבבא קמחא דפסחא בנוסח קנקן:
אמר הרמב"ם כי "הקטניות כגון: אורז ודוחן וכיוצא בהן - אין בהם משום חמץ, אלא אפילו לש קמח אורז ברותחין וכסהו בבגדים עד שנתפח כמו בצק שהחמיץ, הרי זה מותר באכילה, שאין זה חמוץ אלא סרחון".
אמרו רבני האשכנזים שיש חשש לאכול קטניות ואורז, משום שהם עשויים להארז באותם בתי אריזה, שאורזים דגנים (חיטה ושעורה ושאר חמשת הדגנים האסורים). חלילה עשויים גרגרי חמץ להתגלגל שם לתוך הקטניות.
רבי אלעזר מוורמס (סוף המאה ה-12) רבי יצחק מקורביל, בן המאה ה-13 אמרו:
ועל הקטניות... וכיוצא בהם, רבותינו נוהגים בהם איסור שלא לאוכלם בפסח כלל... ומיהו קשה הדבר מאוד להתיר דבר שנוהגין בו העולם איסור מימי חכמים הקדמונים... ולכך נראה לקיים המנהג ולאסור כל קטנית בפסח ולא מחמת חימוץ... אלא מטעם גזירה הוא דכיון דקטנית מעשה קדרה הוא, ודגן נמי מעשה קדרה הוא... אי הוי שרינן קטנית אולי אתי לאחלופי ולהתיר דייסא... וגם יש מקומות שרגילים לעשות מהם פת כמו מחמשת המינים, ולכך אתי לאחלופי לאותן שאינם בני תורה.
אם לא הבנתם מדוע ואינכם מבינים ארמית, לא נורא. קבעו שאסור לאכול קטניות בפסח שלא מטעם חימוץ אלא מטעם גזירה מחמת מראית עין. כלומר, קטניות הן מעשה קדרה, כלומר נוהגים לבשלם בדרך דומה לזו שמבשלים מיני דגן (דייסות למשל). ויש חשש שאנשים שיראו דייסת קטניות הנאכלת בפסח יטעו לחשוב שגם דייסת דגן מותרת בפסח.
אמר רבי עובדיה יוסף שיש לברור את האורז והקטניות בקפידה ואז הם מותרים לאכילה.
וברמ"א תנג, א; מ"ב ח-ט נאמר: אם בישלו מאכל לפסח ונפלו לתוכו מיני קטניות, אם ניתן להוציא את גרגירי הקטניות מהתבשיל – יוציאום, ומה שאי אפשר להוציא בטל ברוב. אבל אם רוב התבשיל מקטניות, הרי הוא נחשב כתבשיל קטניות ואסור לאוכלו. מכאן שאם נפלו מעט קטניות במזונכם - נישט געפיירלֶעך (לא נורא).
היקשה הט"ז: המנהג להימנע מאכילת חרדל בפסח, משום שהוא מופק מגרגרים, דהיינו קטניות.
הרי גרגירי החרדל אינם נאכלים- כמות שהם, ומדוע הם נאסרו? ותשובתו היא שהחרדל גדל בתוך תרמילים, אולם מדברי הרמ"א משמע שגם גרגירים הגדלים בתרמילים, אפילו אם אינם ראויים לאכילה (כמו שהם), מברכים עליהם שהכל ואחר כך אין לגזור עליהם בפסח.
ורבי קנקן התה פסק: אין דינו של החרדל כדין דגנים ואין דינו כדין קטניות. ראשית אין החרדל ממשפחת הדגנים ובעיקר אין הוא ממשפחת הקטניות (כמאמר הט"ז שלא הבין בבוטניקֶע), אלא ממשפחת המצליבים. וודאי שהמצליבים אינם יכולים להחמיץ לפי תורת המיקרוביולוגיֶע בשפורפרת עליה תווית "כּוּשֶר לפּייסעח" בהשגחת רבנות למהדרין.לכן, כשם שהצנון והכרוב מותרין - הרי שאכילתו של החרדל ׁׁ(שגם אין אורזין אותו בבתי אריזה של דגנים וקטניות) מותרת בפסח לכל עדות ישראל.
* יאמרו וודאי המאמינים האשכנזים שקובעת היא המסורת ולא המדע והלכות אריזת הקטניות והחרדל היום. אך מסורת המנהג הזה היא מסורת מאוחרת שלא נקבעה בזמן דוד ושלמה המלך, גם לא בימי האמוראים והתנאים. וכפי שתיקנו רבני האשכנזים את הלכות החמץ בימיי הביניים, אין כל סיבה שלא יתוקנו הלכות אלה בימיינו.
ועל קנקן התה וודאי יאמרו כי רשע גדול הוא, כפי שכתוב בהגדת פסח שחולקה לילדי גן בבאר שבע:
ואת פתח לו שמי שאומר על רעהו היהודי כי רשע הוא, רשע הוא שבעתיים. השם יקום.
***
ועוד ממשנתו של רבי קנקן התה. נאמר במקורות ושמחת בחגיך, ולכן רבים מפרשין כי אין לקמץ במאכל מזונות חג עתירי קלוריות. הרי מצות (שכל מצה שווה לשלוש פרוסות לחם לבן) וקניידלעך (50 קלוריות לכדור קטן במיוחד אחד) אוכלין רק פעם בשנה למשך שבעה ימים ולילות. כנאמר, מזון דל בשאר ימות השנה.
אבל סופגניות ולביבות עתירי קלוריות אוכלין בשמונת ימי החנוכה, ויש כאלה שאפילו מקדימין באכילתם. ובפורים אוכלין אזני המן הרשע ממולאים בדברי מתיקה למכביר, ובכל חג אחר גם אוכלין כיד המלך קלוריֶעס (קלוריות) ממיטב מאכלי מסורת ישראל. וכידוע רבים ימי החגים בשנה.
ורבי קנקן התה אומר: דקה על השפתיים - שנה על הירכיים. שנייה בפה ושנתיים בכרס.
ושמחתם בחגיכם קוראי היקרים, אבל אין הקדוש ברוך אוהב שאתם משמינין. כי מטיל הוא על המגזימין מיני תחלואים ומבישין כרוניים - מהכולסטרול, הסוכרת ויתר לחץ דם ועד התקפי לב ושבץ.
לכן ושמחתם בחגיכם
אבל דאגו כי אין אתם משמינין.
בסיעתא דשמיא
קנקן התה, פסח* תשע"ג
* פורסם במוצאי חג ראשון, כדי לכבד את רעיו הדתיים וכי אין ראוי לפרסם בחג עצמו מאחורי גבם - כאשר אין יכולים הם לקרוא ולהגיב על הפוסט.
***
לוגו מועדון THE ZONE
נמשכת ההרשמה למועדון תזונת THE ZONE - תזונה שאינה דיאטת רזון, אלא שיטת אכילה הטובה הן להרזיה נטולת סבל והן גם לאלה שרוצים להיות בשיא הכושר הגופני והמנטלי. לפרטים כאן.
מדוע כדאי להירשם? אמנם כולם יוכלו לקרוא את מה שיפורסם בבלוג, אך חומרים נוספים כמו טבלאות, מתכונים וטיפים ישלחו במייל רק למנויים שנרשמו למועדון. בנוסף נעביר חומרים במייל בין החברים ברשימת התפוצה. אמנם אפשר יהיה להרשם כמנויים בכל עת, אבל יקשה עלי לשלוח באופן פרטי חומרים שכבר נשלחו בעבר למנויים.
כמובן כל הרשומים כמנויים בבלוג ואלו שירשמו בבלוג יקבלו במייל עדכונים על הפוסטים.
* למנויי הבלוג (שנרשמו במקום המיועד ברשומה בשוליים הימניים) ישלחו עדכונים במייל על הפוסטים.
*למנויי המועדון (שירשמו בתגובה לכאן ) ישלח חומר משלים נוסף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה