חשיבה חופשית

זה היה בחול המועד פסח לפני שנתיים שבו עשו לי good time בטירת המכשפות שבּמוּשָם אוסטריה. מה פתאום  הגעתי לשם אתם וודאי שואלים. ובכן זה קשור למסחור פטנטים שלי, בחברה שהייתה מעוניינת בהם ולה סניפים בגרמניה ואוסטריה.

הכל התחיל מכך שאושר פטנט גורף באיחוד האירופאי של המצאה שלי. אני מציין פטנט גורף, כי מאז 1982 לא אושרו יותר פטנטים גורפים. אז כיצד אישרו לי פטנט גורף ב-2011? לא תאמינו, הדבר קשור "בכישורים המדהימים" שלי בעריכת פטנטים. כי עורכי הפטנטים שהם עורכי דין ממש לא הבינו את משמעות ההמצאה, ואם הייתי משאיר את זה בידיים שלהם, היה יוצא פטנט מצ'וקמק שהיה מופר למחרת היום. אבל על כך אספר לכם בפוסט אחר - על הקשר שבין עריכת דין למדע.

ובכן, החברה הגרמנית-אוסטרית התעניינה בהמצאה ורצתה לרכוש רשיון על הפטנט.

ולכן הזמינה אותי בתור המדען הראשי, יחד עם האחראי למסחור פטנטים של המוסד שלי ועורך דין. הזמן המתאים להם היה חול המועד פסח. כמובן שלא מסרבים לדבר כזה. והיה לי זמן של שבועיים להתכונן. בשבועיים האלה הגשתי במהירות הבזק בקשה מקדמית לפטנט נוסף עבור המצאה נוספת הקשורה לאותו עניין. בקשה מקדמית כזו היא השלב הראשון כדי למנוע ממישהו אחר להגיש בקשה דומה (מה שנקרא בלשון עורכי הדין priority date of intelectual property). לא צריך להתאמץ הרבה עבור הכנת בקשה מקדמית, והגשתי אותה דרך אתר באינטרנט למשרד הפטנטים בארה"ב בעלות של 250 דולר. הבקשה המקדמית מגנה על הפטנט למשך שנה, שבה צריך להגיש בקשת פטנט מלאה.

ובכן החברה הגרמנית-אוסטרית הזו הזמינה את שלושתנו על חשבונם לשלושה ימי ישיבות, דיונים והכרעה. הכנתי מצגות מדעיות המתארות את ההמצאה ומצגות מסחריות-כלכליות למרתון הפגישות האלה. כמובן הצטיידתי בגרדרובה של חליפות ועניבות, כראוי ל"מדען מכובד".

קיבלו אותנו שם בכבוד מלכים ומינו אחת מהבכירות בחברה לקחת אותנו ברכב למלון הפאר שהם הזמינו עבורנו וללוות אותנו אל החברה ולכל מקום שידרש. המטוס הגיע באיחור ולכן הגברת לקחה אותנו היישר אל מקום מושבה של החברה. יו"ר החברה והמנכ"ל שם ליוו אותנו לסיור מקיף במחלקות השונות שלהם, ומשם לחדר הישיבות - שם חיכו לנו המדענים, יועצים מדעיים חיצוניים, ומועצת המנהלים של החברה. על השולחן הארוך הכינו עבורנו כיבוד כיד המלך, כי ידעו שאנחנו בוודאי רעבים.

לאחר נאום פתיחה קצר של היו"ר שברך אותנו, נגשתי ישר לעניין והצגתי במשך 4 שעות את המצגות המדעיות, עם הפסקה של רבע שעה באמצע. החֶברֶה שם היו מלאי השתאות, שאלו הרבה שאלות, והמנכ"ל החמיא לי שנראה כי יש לי נסיון רב בהוראה, כי אני מסביר הכל מאוד יפה וברור.

בסיום ארבעת שעות הדיון הראשונות כבר ראיתי שכבשתי אותם והם באמת מעוניינים. נקבע למחרת המשך הדיון, בעיקר בצדדים המסחריים והמשפטיים. משם יצאנו היו"ר, המנכ"ל, נציגים של מועצת המנהלים, ראשי המחלקות ואנחנו למסעדת פאר שהזמינו עבורנו. האוכל היה כמובן מצויין, יין נשפך כמים, ומחמאות עפו מכל עבר. מסתבר שלאור הבקיאות שלי בשפה הגרמנית ובתרבות הקולינרית שלהם, בכלל כבשתי את לבבם. ידיעת שפות זרות מאוד יכולות לקרב לבבות. אבל דיברנו בעיקר באנגלית בגלל הפמליה הישראלית שהתלוותה אלי.

למחרת בילינו עד אחר הצהריים בדיונים כלכליים ובענייני מסחור. גם כאן המצגות שהכנתי עשו את שלהן והם הביעו רצון ללכת על העסקה ובכללי שאני אביא את ההמצאה לניסויים קליניים תוך שנה, ובתמורה הם ישלמו כמה מיליוני יורו מכובדים. לחלק הזה לא הייתי מוכן, משום שלא העלתי בדעתי שהם ירצו שאני אפתח את המוצר בישראל ולא הם. לכן, סיכמנו שאעביר להם את כל פרטי התוכנית המחקרית ותמחורה עד לאחר סיום הפסח השני - מועד בו תתכנס מועצת המנהלים שלהם, לאישור סופי של הפרוייקט וההשקעה שלהם בו.

נותר יום וחצי, שבזמן זה ערכו לנו סיורים בעיר וכמובן ארוחות במסעדות, כל פעם עם נציגי בכירים שונים של החברה. ולמחרת היה היום המעניין ביותר שיוביל לעניניי המכשפות.

ובכן ביום הביקור האחרון קמנו השכם בבוקר והתלוונו ליו"ר ולמשפחתו שכללה את זוגתו ושני ילדיהם הקטנים, ושני בכירים נוספים מהחברה שהצטרפו, ליום טיול באזור שגובל עם סלובניה. ביקרנו בכל מיני מקומות כמו במפעל שוקולד (וכמובן שציידו אותנו בחבילות שוקולדים אוסטריים משובחים - שיהיה למשפחה בישראל), והמשכנו בנסיעה בנופים מרהיבים עד שהגענו להר גבוה שנקרא מוּשאם שבראשו ממוקמת טירת המכשפות.

זוהי טירה עתיקה שנבנתה בשנת 1191 כדי ל"טפל" במכשפות עד ליציאת נשמתן. מסתבר שאל הטירה הזו הגיעה המכשפה האחרונה לפני 150 שנה בלבד. היא הואשמה שהורידה ברד בקיץ. בטירה הזו היו מענים את המכשפות, שופטים אותן ומוציאים את נשמתן בייסורים רבים.

אל הטירה הגענו ברכבל.

וכך היא נראית: 

את המכשפות הובילו אזוקות במזחלת כלבים אל הטירה:

בדרך אל הכניסה לטירה הובילו את המכשפות בחצר: