חשיבה חופשית

איך היה יום האתמול? אם הייתי צריך לסכם במשפט אחד - יום של עצב מהול בשמחה.

החזרות לטקס יום הזכרון לשואה ולגבורה, הסתיימו בשבת בערב. הגעתי אתמול, יום ראשון בצהריים לבית הורי. כדי להקל עליהם את מתח הציפיה לטקס שבו אבא שלי מדליק משואה.

בסביבות חמש בערב הצטרפה אלנו זוגתי. הגיע גם הבן מהצבא כדי ללוות את אבי להדלקת המשואה. בבוקר הוא היה צריך לנסוע כנציג יחידת העלית המסווגת בה הוא משרת, כדי להפגש עם ועדה ממשלתית כלשהי.  הוא הגדיר את הפגישה כמוצלחת, ולא יכול היה לפרט יותר.

הגיעה גם הבת לבית הורי, לאחר שעבר עליה יום מפרך במיונים, ראיונות ודינמיקות קבוצתיות. בסופם התקבלה ללימודי תואר והסמכה במסלול לקרימינולוגיה עם התמחות בנוער בסיכון. מאוד שמחנו בשבילה שהתקבלה ללימודי המסלול בעל תנאי הקבלה הנוקשים ושתוכל להגשים את רצונותיה המקצועיים.

הגענו למקום הטקס כשעה וחצי לפני שהתחיל. ממש לפני שנסגרו לתנועה הרחובות הסמוכים. האבא והנכד הצטרפו יחד עם כל בעלי התפקידים בטקס, להנחיות אחרונות. לאחר מכן הם הושבו בשורה הראשונה. אנחנו, שאר המשפחה, הסתפקנו בישיבה בשורה השלישית. אחותי הגיעה כמעט ברגע האחרון בלווית בן זוגה, אמא שלו (שגם היא שורדת השואה) ושני בניה. הבן השלישי הבכור נעדר, כי באותה עת הוא היה האחראי לאבטחה בטקס ביד ושם.

הטקס היה מכובד מאוד מלווה בפלאי המדיה והטכניקולור. מאות אנשים היו בקהל. מסכים גדולים אפשרו לצפות בטקס ממרחק. את הטקס הנחתה דליה מזור, בליווי תזמורת הסימפונייטה של רעננה עם זמרת האופרה הסולנית שלה. שחקן הקריא קטעי סיפור ושיר.

את אל מלא רחמים שר חזן עם קול אופראי אדיר, וללא יבבות חנוקות כפי שאני רגיל לשמוע בטקסי יום הזכרון. היה זה אל מלא רחמים הכי מרגש ששמעתי בחיי, שהתפילה שלו לוותה בקולות מקהלה. אל מלא רחמים עם מקהלה קיבל עוצמה יוצאת דופן.

אהבתי שעל המסך הגדול שמאחורי הבמה הוקרן "נזכור" ולא "יזכור". כי את דעתי כבר הבעתי כאן.

צולם במצלמת סמרטפון

שיא הטקס בשבילי הייתה הדלקת המשואות. התרגשתי כאשר אבי הדליק את המשואה הראשונה מלווה בבני, המדוגם במדי צה"ל, עטור סמלים וביניהם עיטור החייל המצטיין שהוענק לו ערב פסח זה.

הם עלו להדליק את המשואה על רקע הקראת תמצית חייו של אבי על ידי מנחת הטקס. על המסך הגדול שמאחורי הבמה הוקרנו תמונות נדירות של אבי. ביניהן ריגשה אותי במיוחד תמונה שלו כנער בן 15 מיד לאחר השחרור מהנאצים. צילם אותו קצין בנות הברית והתמונה נמצאה בארכיון. התמונה הזו היא ממש אוצר בשבילנו. משפחה שכל התמונות לפני המלחמה נמחקו. על המסך הוקרנה גם תמונה של אבי ואימי מעט לאחר שנשאו. כמה צעירים ויפים היו לאחר ששרדו את השאול והקימו משפחה בישראל.

 צולם במצלמת טמרטפון. תמונות איכותיות בסטילס ובוידאו ישלחו לנו בקרוב.

על הבמה ראשונים משמאל ניצבים אבי ובני לאחר הדלקת המשואה.

הטקס הסתיים בתקווה. תקווה גדולה מלאה אותי.

התמונות והוידאו ישלחו אלי בקרוב. לאחר עריכה אשמח להעלות אותן כאן ביום הזכרון הבא.

תוספת עריכה

לאחר הטקס, אבא שלי עבר ליל סיוטים. אמא שלי הייתה צריכה להעיר אותו מספר פעמים מהסיוט. אחרי כל כך הרבה שנים...

אבא שלי שאת סיפורו כתבתי כאן,

התכבד להדליק משואה ביום זיכרון זה

לשואה ולגבורה.

בני - צעיר נכדיו, האחרון שעדיין משרת בשרות סדיר

ילווה אותו דגום במדי צה"ל להדלקת המשואה.

דור ראשון - נער ששרד

סוגר מעגל עם דור שלישי

ואני, דור שני, אשב בקהל הרב

ואיני יודע אם אוכל לעצור את הדמעות.