היום יום הולדת 21 של הבן. אבל הוא נמצא בצבא ויחזור הביתה מהדרום רק בעוד שבועיים. נשארו לו עוד תשעה חודשים לשרת אבל כפי שמסתמן כנראה לא ישחררו אותו. הוא משרת ביחידה שבה מסלול ההכשרה נמשך כמעט שנה, עד אשר נכנסים לפעילות מבצעית.
אבל המחזור החדש לא גויס בזמן ועדיין לא סיים את הטירונות. הוא יתחיל את מסלול ההכשרה רק בחודש הבא. זה אומר שכשיגיע זמן השיחרור של המחזור של הבן, יהיה רק מחזור מבצעי אחד מתחתם ולכן לא יתנו להם להשתחרר עד שהמחזור החדש יוכל לתפוס כוננות מבצעית. אינני יודע עם יחתימו אותם קבע למספר חודשים, או שיש איזושהי דרך אחרת (כמו מילואים) להאריך שירות של חיילים סדירים.
ואני שואל מדוע בצה"ל לא יכלו לתכנן גיוס בזמן? אמנם הגיוס הזה מעורב במיונים רב שלביים ובתחקירים ביטחוניים כמו גם חקירות בפוליגרף, אבל בכל זאת מדוע כל התהליך הזה הסתיים באיחור למחזור החדש? מדוע המחזורים הקודמים תמיד התחילו בזמן?
אז מכיוון שהבן לא יוכל להיות איתנו היום, הקדמנו את החגיגות. חגגנו לו ביום שישי בערב במסעדת בראסרי בעין כרם. למרות השרב והברחשים המעופפים באוויר, כל הסועדים העדיפו לשבת על מרפסת גג המסעדה המשקיפה בין גפנים אל הרי ירושלים וכנסיית עין כרם עם צריחיה המוזהבים.
אבל אנחנו העדפנו להתרחק מהדוחק ומהחום השרבי של הלילה, וישבנו באחד משני חדרי המסעדה בקומה הראשונה. בכך זכינו לא רק לשקט, אלא גם למלצרית צמודה ששירתה אותנו באופן פרטי כל הערב עד שהגיע עוד מספר קטן של סועדים.
הארוחה הייתה מצויינת, כל אחד מאיתנו בחר מנה שונה והן היו מעולות אחת אחת.
המחיר לנפש אינו זול, בממוצע 200 ש"ח לאיש לשלוש מנות ושתיה קלה או אלכוהולית. גם נראה לי שהמחירים עדיין מחירי היכרות.
המסעדה הזו נפתחה לאחרונה והיא בעצם סניף של מסעדת בראסרי הידועה באבן גבירול בתל אביב, הידועה בקהל הסועדים הבוהמי שלה מאז שנפתחה ב-2002.
ובסניף הירושלמי בעין כרם קהל הסועדים רחוק מלהיות בוהמי. אבל כמו בתל אביב האוכל בסגנון ים תיכוני מצויין והשירות טוב ואדיב. אם כי אני הייתי צריך לחכות מעט יותר למנה העיקרית מאשר השאר, והמלצרית פיזזה מספר פעמים מסביבי בהתנצלות. בעל המסעדה עבר בשולחן שלנו ושאל שלוש פעמים אם הכל כשורה. נראה אם הוא ימשיך לעשות זאת בעוד זמן מה, כאשר המסעדה הזו תכנס לתודעה של הירושלמים.
ובמוצאי שבת חגגנו לבן במופע אקרובטיקה על הקרח ובתערוכה בעיר הקרח שבמתחם תחנת הרכבת הישנה. עיר הקרח עומדת להסגר בעוד יומיים והיא תופשר לאחר עזיבת הצוות והלהקה הסינית. אז למי שרוצה חוויה מדהימה, שיעלה לירושלים להזדמנות אחרונה.
הרי מספר צילומים . הצילומים לא משהו, כי צולמו בסמרטפון וקצב התנועה של השחקנים מטשטש את התמונה, אבל צירפתי להדגמת האוירה.
במופע האקרובטיקה על הקרח חוללו כשלושים סינים וסיניות צעירים בריקוד אמנותי על הקרח המשולב בלהטוטים ובאקרובטיקה. אין ספק המופע היה מקסים ובמחיר לא יאומן במחוזותנו - 37.5 ש"ח בלבד להופעת ראווה ומלאת סיכון לחברי הלהקה, שמבצעים אקרובטיקה ללא אמצעי בטיחות הקיימים בקירקסים.
ועשיתי חישוב שחבר להקה כזה מרוויח אולי בקושי 20 דולר למופע, ויש לו ארבע הופעות ביום למשך חודשיים שהלהקה נמצאת כאן.
לאחר המופע ביקרנו בתערוכת עיר הקרח. תערוכה מדהימה וצבעונית שבה הכל עשוי מקרח. למרות שהגענו לשם עם מעילים, והצטיידנו במעיל נוסף שסופק לנו בכניסה, קפאנו מקור בטמפרטורה של מינוס עשר. אני חושב שמי שמגיע לכאן, כדאי שיצטייד גם בזוג כפפות ובכובע גרב.
והרי כמה טעימות מהתערוכה. הכל הכל מקרח.
ואנקדוטה קטנה. הבן המתין להוולד בשעה אחת בלילה, כי הוא לא רצה לחגוג יומולדת באותו יום שנולדה הסבתא שלו. מה יש, לא מגיע לו יום הולדת משלו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה