חשיבה חופשית

יש ארגון עולמי בשם RESEARCH GATE שמדרג מדענים לפי כל מיני קריטריונים. השבוע קיבלתי מהם מייל על עליה בדרוג  שלי, עם קישור לאתר שלהם. ואני תהיתי, מה זה אני? אולי זה מישהו אחר שנושא שם כמו שלי?

אבל מעל לשם הופיעה תמונה. ומתחת לשם - שם מוסד המחקר שלי.

אינני מספר לכם את זאת כדי להתפאר, אלא כדי להראות שעם התהילה מגיעה גם מעמסה. אבל הקדמתי מעט את המאוחר.

ושם בדרוג ה- RG, ראיתי שמדד התהילה (REPUTATION) העולמי שלי עלה והוא כרגע היכן שהוא בעשירון העליון. והאתר הראה שרק היום עקבו 256 אחר הפרופיל שלי וגיליתי שיש לי כמעט 900 עוקבים קבועים. קצת מוזר, אני לא עוקב שם אחר פרופיל של אף אחד. אני עוקב רק אחר פרסומים של מאמרים שמעניינים אותי בבסיס הנתונים של כתבי העת המדעיים בתחום שלי ובתחומי עניין אחרים.

וברשימת העוקבים יש מידע על העוקבים, שמם, שם מוסדם, והמדינה. האמינו לי, למי יש כוח עכשיו לבדוק מיהם העוקבים? אבל ברפרוף קל מצאתי שברשימת העוקבים היום, נמצאת קרן מחקר בארה"ב שמעניקה מענקי מחקר עבור פרוייקטים מצטיינים, "כביכול" בכל העולם. אבל אף מדען ישראלי לא קיבל מהם מענק מחקר בעשרים שנה האחרונות. לפני שנים בזבזתי עליהם את זמני בהגשת בקשה למענק מחקר. עמלתי עליה למעלה מחודש. בקשה שעובייה כספר. וכמו כל המדענים הישראלים שהגישו - קיבלתי תשובה שלילית. אז מה פתאום הם עוקבים אחרי? רגשי חרטה? לא אכנס כאן למחשבות קונספירציה, אם כי יש לי ניחוש. בשביל לתת לי מענק מחקר לא הייתי מספיק טוב להם. אבל מאד יתכן שיפנו אלי בקרוב לשפוט הצעות מחקר חדשות שנשלחו אליהם.

וחוצמזה, אינני יודע אם יש לזה קשר, אבל העיתוי מעניין. קיבלתי השבוע בקשה לכתוב ספר מדעי בתפוצה בינלאומית. זה כמובן יעלה עוד קצת את המדד. לא עניתי מיד. צריך לחשוב על זה, כי זה כרוך בהרבה מאוד עבודה. לבסוף עניתי היום שזה אפשרי, אך אני צריך לקבל פרטים על תאריך היעד, הפורמט, אורך הטקסט, מספר התמונות, וכמובן מה התנאים? ואיזו תשובה קיבלתי מיד לדעתכם? "חדשות טובות. מאושרים שאתה מסכים. נשלח בהקדם את הפרטים והתנאים". רגע, רגע, עדיין לא כתבתי שאני מסכים...

שוב אינני יודע אם זה קשור למדד, אך לאחרונה יש עליה דרסטית בכמות הבקשות של עורכים בכתבי עת מדעיים לשפוט מאמרים של מדענים. האמינו לי שזו מעמסה כבדה נוספת. נראה שעם הדרג דווקא מגיע הז.., אז מה עושים? אני קורא את התקציר, ואם זה באמת בתחומי והמחקר שלי והעבודה מעניית אותי, אני נכנס לאתר כתב העת, עם שם משתמש וסיסמה - ומסמן כן. ואז נפתח בפניי דף השיפוט שלי, ויכול להוריד את המאמר המלא. ברוב כתבי העת מקציבים 14 יום לשיפוט.

ולמשל קיבלתי השבוע לשיפוט מאמר אחד ויש גבול לכמות. אז נכנסתי לדף השיפוט שהוכן כבר עבורי וסימנתי שלא אוכל לשפוט. ואז אתה מתבקש לסמן את הסיבה. ומכיוון שאני לא יכול לציין שהמאמר אינו בתחומי, או שיש ניגוד אינטרסים - ציינתי מחוץ למשרד. זה אמנם שקר לבן, אבל אולי לא. כי מי שכבר קרא כאן בעבר יודע שאני יושב בשלושה משרדים. אז אם באותה עת עניתי ממשרד מחוץ למשרדי באוניברסיטה - נכון שזה לא שקר?

לעומת זאת, ממש לאחרונה קיבלתי בקשה לשפוט מאמר מכתב העת שפרסמתי בו לאחרונה. שמתי לב למייל הזה רק לאחר 4 ימים, כי הוא נשלח ממש לפני סוף השבוע. כבר נותרו לי רק 10 ימים לשיפוט. כמו כן ראיתי שאני אכונה שופט מספר שנים, מתוך שלושה שופטים אנונימים לכותבי המאמר, ואנונימים אחד כלפי השני. כל חוות דעת נשלחת באתר אונליין ואף שופט אינו יכול לראות חוות דעתו של האחר, עד שהעורך מקבל החלטה על קבלה או דחייה של המאמר (או בקשה לרביזיה של המאמר). 

יומיים לפני פקוע המועד, קיבלתי מייל המתזכר על תאריך היעד שהתחייבתי לו. אז לאחר שקראתי היטב את המאמר, הגעתי למסקנה שהמאמר אינו ראוי לפרסום. ראשית, בסריקת בסיסי נתונים - מצאתי שהמאמר ברובו אינו מקורי. חלקים ממנו כבר פורסמו פה ושם. שנית, מצאתי הרבה אי דיוקים במחקר ובעיקר בבחירת ביקורות לא נכונות. ושלישית, מצאתי ניסוי אחד בשיטה מסויימת, שהמסקנה של כותבי המאמר הפוכה.

כשאני שופט, אינני נותן תשומת דעתי למדען הראשי וקבוצתו. במקרה הזה היה מדובר בקבוצה סינית. ובמילא כל השמות שם הם צ'ין, צ'ו, וואנג...

כמובן שכתבתי חוות דעת שלילית הממליצה על דחייה, בהתאם לקריאה אובייקטיבית של המאמר. זו הייתה חוות דעת מנומקת ומפורטת - אחת שתהיה גלויה למחברי המאמר, כדי שיוכלו גם לדעת איך לשפר אותו לפני שישלחו לכתב עת אחר. והשניה לעורך.

כשסיימתי לכתוב כל זאת בדף השיפוט הדיגיטלי - לפני שהיקשתי שלח, בדקתי בבסיס נתונים את הפרסומים הקודמים של של המדען הסיני הראשי הזה. לתדהמתי גיליתי שיש לו כמות רבה של פרסומים. חלקם בכתבי עת מדעיים מכובדים. ואז עוד יותר התרגזתי על המדען הזה. כיצד מדען "מכובד" מרשה לעצמו להגיש מאמר מחורבן שכזה ומצפה שיקבלו אותו?

כשעשיתי לבסוף "שלח", נפתח לפני דף החלטת העורך. ראיתי שרק אני הגשתי את חוות הדעת בזמן. שופט מספר 1 ושופט מספר 3, לא הגישו עדיין. עוברים מספר ימים ואני מקבל מייל עם קישור להחלטת העורך. שופט מספר 1 ושופט מספר 3 שלחו את חוות דעתם - כל אחד מהם כתב רק כמה משפטים המסכמים את העבודה, והמליצו לקבלה. אני הייתי בדעת מיעוט. אבל העורך קיבל את דעתי ודחה את המאמר.  העורך אינו קורא בעצמו את המאמר ומסתמך בהחלטתו על דעת השופטים. 

כשממליצים על קבלה, לא צריך להתאמץ הרבה ואפשר להסתפק בכתיבת כמה שורות. אבל כשממליצים על דחייה, צריך לפרט ולנמק. והכתיבה הזו לוקחת יותר זמן מאשר המלצת קבלה. אז האם חוות דעתם החיובית של שני השופטים האחרים קשורה בכך שעברו את ה Dead Line שלהם, והיו חייבים להכריע במהירות? מה היה קורה אם גם אני הייתי מכריע במהירות?

מכל זה אתם יכולים ללמוד שעליה במדד התהילה אינה סוגה בשושנים. יש לזה מחירים.

אני מודה שהכרה עולמית  מדידה כזו קצת קצת מלטפת את האגו. מה עוד שדירוג התהילה כולל מדענים מתחומי וענפי המדע השונים.  אבל נשאלת השאלה האם זה משנה משהו בחיי המדע היומיומיים? למרות שראיתי שיש עוקבים לפרופיל שלי מישראל, מרבית המדענים הישראלים אינם מפרגנים זה לזה אם אינך משתייך לקליקה שלהם. כל אחד חושב שהמחקר שלו הוא החשוב ביותר בעולם.

אני לא משתייך למאפיות מדענים או קליקות. אני סולד מפוליטיקות. הדבר היחיד שאני טוב בו הוא המודיעין. גם יש תמיד נשמות טובות שמדווחות לי על הנעשה מאחורי הקלעים. ובמקרים שזה ממש הכרחי להשרדותי, אני גם יודע למשוך בכמה חוטים. בזו מסתכמת הפוליטיקה שלי.

אומרים אין נביא בעירו. זה בהחלט נכון לגבי. אז בישראל יש לי עוקבים "בסתר", שאפילו לא טרחתי לבדוק מי הם - אבל זה לא מתבטא בפירגון. משהו שאתם יכולים ללמוד על מדענים ישראלים. פירגון אני מקבל רק בכנסים בחו"ל. ואם בהרצאה שלי שם יושבים בקהל גם מדענים ישראלים, אני רואה את פרצופם האטום או החמוץ. בגמר ההרצאה הם אף פעם לא ניגשים לומר משהו. בהפסקות הם גם לא אומרים דבר על ההרצאה ומה דעתם. הסיפור שונה לגבי סטודנטים ישראלים. הם עדיין לא קנאים ומקולקלים.

 ולבסוף משהו שהססתי אם בכלל לכתוב, ובכל זאת אכתוב בהקשר לבלוגיה כאן: לכל הצוציקים הקיצוניים  "המלומדים" והחוצפנים - שמבטלים כאן את דברי. שמשמיצים, מגדפים ומלעיזים שיש גדולים ממני התומכים בתאוריות ההזויות שלהם  - קצת  RESPECT לא יזיק, לפני שמנבלים את הפה, בעילום שם או בכינוים בבלוג שלהם.

יום טוב לכם

ותודה על ההקשבה.

בפוסט הקודם "מדוע לא תראו עבודות שלי בעיתון ובטלוויזיה" כתבתי על היחסים בין התקשורת למדע. והנהלת ישרא קידמה את הפוסט הזה לראש רשימות הקטגוריות המתאימות שמופיעות בדף הראשי.

היום (כהרגלי בבדיקה שגרתית שהבלוג לא הפך שוב לפרטי ונעלם מעיניכם) ראיתי שהפוסט ניצב בראש רשימת הקטגוריה "תקשורת ומדיה" יחד עם פוסט מ 2012

של מבקר המערכת - בלוג הביקורת העצמית של חדשות 10. 

הפוסט של מבקר המערכת של חדשות ערוץ 10 מתייחס בעיקר להצגת פרשת סילברמן, שביצע את ההתאבדות הנוראה הזו כמחאה. אבל בחלק האחרון הוא מתייחס לעניין הצגת מדענים (ולדיוק מדעניות) באמצעי התקשורת.

אז אני רוצה להודות להנהלת ישרא שהתיחסה לנושא הפוסט שלי בענייני מדע ותקשורת בצורה הוגנת, ומביאה זאת לידיעת הציבור.

יש מדענים שעובדים נמרצות מאחרי הקלעים והעבודה שלהם מצוינת. לעיתים גם תורמת רבות לאנושות. ויש מדענים מלאי אגו שעסוקים ביחסי ציבור ופוליטיקה, כבר יותר ממה שהם עוסקים במדע לשמו. אני קורא להם "הנסיכים". הם אלה שהמוסד חפץ בייקרם. הם אלה שזוכים לקבל עוד כסף על מחקר צולע לעיתים, הם אלה שמביאים רייטינג לאמצעי התקשורת. הם אלה שכולם מדברים עליהם. הם אלה שנותנים לכם את ההרגשה שפתרו את בעיית הסרטן ובמשך עשר השנים שלאחרכך - לא קורה כלום. הם אלה שמרגשים אתכם והופכים אותם למושא הערצתכם.

אבל חוץ מהודעה בעיתון על קורס או הרצאה לקהל הרחב - לא תמצאו שום כתבה עלי או על המחקר שלי. ומראיונות טלוויזיה אני בורח כמו מאש. מדוע?

ובכן ראשית כבר אינני צריך לקבל קביעות. וזה כבר מסביר מדוע אינני צריך להשיג אותה בדרכים נאלחות.  כי השגתי אותה בעזרת עבודה מאומצת בעשר אצבעותיי ובמוח אחד, בלבד. יתכן שזה לקח קצת יותר שנים, אך יש גבול לאיזה שפל המדרגה אני מוכן להגיע.

אבל יש עוד סיבות. למוסדות המדעיים יש מחלקת דובר ויחסי ציבור. יש להם דובר (שלעיתים פרש מאיזו תוכנית הגשה במדיה, בעיקר ברדיו). ובין מקבלי המשכורות יש גם כתב או כתבת, שאחראים לכתיבת והפצת הודעות וכתבות מחקר לציבור באמצעי המדיה השונים.

לפני שנים אחדות הגיעה אלי כתבת כזו לראיון עם צוות צלמים וסאונד (עם מטריה גדולה שחורה, שעד היום אני באמת לא מבין את תפקידה). לאחר הראיון דרשתי לראות את העריכה לפני הפרסום. כשהראו לי את העריכה נדהמתי. לא רק שהוציאו דברים מהקשרם, אלא רצו לפרסם עובדות לא נכונות. ומי שהיה רואה את זה, היה בטוח שנפתרו לפחות מחצית מבעיות האנושות. 

אז הטלתי וטו על הפרסום, ויותר לא באים אלי. והכתבת כתבה כתבה על המחקר שלי, ולא ידעתי שאני עושה דברים כאלה. אז גם הטלתי וטו על פרסום הכתבה בעיתונים.

אני לא מוכן לשתף פעולה עם גחמות תקשורת. אני לא מוכן שישירו עלי את השיר הזה:

זה שיש אנשים שהם טפילים וקרציות אינו חידוש. אבל כאן אני רוצה להתייחס לטפילות מאורגנת של התעשייה, ובמיוחד תעשיות הביוטק והתרופות. ומי הפונדקאים של הטפילים? לצערי מדענים תמימים  ומטומטומים. 

פנו אלי לא פעם מחברות תעשייתיות ליעוץ על מוצר פוטנציאלי שהם חושבים לייצר. כשציינתי שיעוץ אינו בחינם, קבלתי תשובה שהיא בערך כך: טוב, רק פגישת יעוץ ראשונית. פגישות נוספות תהיינה בתשלום. ככה זה עובד אצלם - חולבים אותך בחינם וממשיכים אחר כך לחלוב מישהו אחר.

למדתי לפטור אותם במשפט: אם הייתי יודע שאתם תפרנים הייתי מייעץ בחינם, אך מכיוון שיש לכם - תשלמו על זה כמו שצריך.

ובמוסדות המדעיים יושבים מקבלי משכורות שצריכים להצדיק את קיומם על ידי גיוס כספים. והחברות והתעשייה יודעים את זה ומנצלים את זה. הם מבקשים ימי פגישות מאורגנות עם מדענים, כדי ללמוד על שיתופי פעולה אפשריים עם מדענים שיכניסו כספים למוסד. והם מגיעים פמליה של המנכ"ל עם צלם ומצלמת וידאו ומבקשים מהמדען לספר על עבודתו. והמדענים, בעיקר הצעירים שבהם, שופכים את הכל ומפנטזים שהנה חוזה שמן יפול בחלקם. יוצא מזה משהו? קדחת! בסך הכל הם באים לקבל רעיונות ולאמץ אותם בחינם. אני מתעב את זה.

ויש לפחות מוסד מדעי אחד שמעסיק ארכי שב"כניק לשעבר, כדי לגייס כספים והשקעות. ומה מבין שב"כניק במדע ובגיוס כספים? בכל אופן, בניכוי משכורתו מרובת האפסים, לא רק שלא ראיתי מכך פרוטה למחקרים שלי, גם לא ראיתי שהוא עזר במשהו למחקר במוסד בכלל. העיקר הוא ארכישב"כניק ידוע...

גבירותי רבותי, מתי נלמד לצעוק המלך ערום? מתי נפסיק להיות תמימים? מתי נפסיק להיות פונדקאים של טפילים וקרציות?

 הדודל של גוגל היום מוקדש ליום הולדתו ה- 162 של יוליוס ריכרד פטרי:

הפוסט הזה עוסק בשאלה האם באמת מגיעה התהילה למדען הזה ובהיבט מעניין על הצלחת הזו.

יוליוס ריכרד פטרי (1853-1921) הוא מיקרוביולוג גרמני לו מיוחסת המצאת צלחת הפטרי בעת שעבד עם רוברט קוך.

צלחת פטרי הפכה לכלי נפוץ מאוד במעבדות מיקרוביולוגיות, ומאפשרת הכנת תרביות תאים ויצורים מיקרוסקופיים כגון חיידקים ושמרים. היא עגולה ובמקור הייתה עשויה מזכוכית, שניתן לעשות בה שימוש חוזר על ידי עיקור (סטריליזציה). כיום נפוץ השימוש בצלחת פטרי העשויה מפלסטיק שקוף, לשימוש חד פעמי. צלחות פטרי מכילות בתחתית אגר העשוי מג'לטין -  המשמש תווך לגידול לחיידקים.

אבל, למעשה המדען הדגול קוך (הבוס של פטרי),  הוא זה שגילה כי בעזרת פיזור החיידקים וגידולם על מצע האגר ניתן לצפות, לזהות, ולהבדיל בין זנים שונים של חיידקים בתרבית אחת בצלחת הזו.

אולם, כפי שקורה הרבה פעמים במדע, הייחוס של הצלחת הזו לפטרי כממציא הצלחת - לא מדויק.  כי צלחת דומה פותחה שנתיים לפני הפיתוח של פטרי - בידי המדען הסלובני עמנואל קליין (1844-1925) שעבד וחקר באנגליה.  הצלחת הזו תוארה על ידי קליין במהדורה השלישית של ספר הלימוד שכתב  -

 Micro-organisms and Disease. הספר נכתב ב-1885, כלומר שנתיים לפני הפיתוח של פטרי.

ומכאן שהמצאת הצלחת הזו על ידי פטרי אינה מקורית. אך התהילה ושם הצלחת מיוחסים לפטרי ולא לקליין. מכאן אפשר ללמוד שלעיתים התהילה מיוחסת לא לממציא האמיתי, אלא למדען אחר.  במקרה הזה, משום שפטרי עבד אצל הבוס שלו,  המדען הדגול קוך, שהשתמש אחר כך בצלחת הזו לתגליותיו החשובות בעולם המיקרוביולוגיה.

ומכאן אנחנו יכולים ללמוד על עובדות החיים - מדען צעיר, מוכשר ככל שיהיה, תהילתו פעמים רבות תלויה במידת תהילתו ויחסי הציבור של הבוס שלו.

אם היה מדובר ברישום פטנט - פטרי לא היה זוכה בו, כי המצאתו אינה מקורית!

ואסיים במשהו מעניין על הצלחת הזו - שאינו ידוע למרבית האנשים שאינם ביולוגים. הצלחת הזו היא היא עגולה ובעלת תחתית שטוחה וצדדים מאונכים לה. אבל הקוטר של המכסה שלה המתאים לכיסוי צידי הצלחת - מעט גדול ממנה .