חשיבה חופשית

למרות שעבר רק יום, מיום פרסום הפוסט הקודם - אני מפרסם פוסט זה כעת, כי הולך להיות לי שבוע מאוד עמוס, ואינני יודע אם יהיה לי זמן לפרסם פוסטים בשבוע הבא. אמנם יש לי רשימת פוסטים כתובים בשלבי עריכה שונים, אבל תמיד צריך להשקיע בעריכה סופית ורובם מחכים לעיתוי המתאים מבחינתי.

בפוסט זה אני עומד לדון על דברים שהובאו בתשדיר יומן החדשות ביום שישי בטלוויזיה. תגובה על תשדירי טלוויזיה כאן בבלוג היא בהחלט נדירה, וגם משום שאני ממעט לצפות בטלוויזיה - כי ריבוי תכניות הריאליטי הרדודות, כבר יצאו לי מכל החורים. וכפי שאני אומר, התוכניות האלו פונות למכנה המשותף הנמוך ביותר של הציבור. אבל כפי שתראו, הביקורת שלי קשורה לא רק בביקורת חברתית ועל המדיה התקשורתית, אלא גם במדע.

אחד מתשדירי היומן עסק בסטף וורטהיימר שאתם יכולים ללמוד על תמצית חייו כאן. התשדיר עסק בראיון עם וורטהיימר, בעקבות האקזיט שלו מישכר, שהוסיף עוד כמה מליארדים להונו.

לוורטהיימר יצא שם של "טייקון אחר". חלק מכך באמת בצדק, ומסתבר שחלק מכך הוא רק אגדה. הצעירים שבכם אינם זוכרים שהוא היה גם חבר כנסת במפלגת המרכז ד"ש, שהייתה לשון המאזניים שהפילה את שלטון העבודה מאז קום המדינה, והעלתה את בגין ומפלגת חרות לשילטון. ובעצם ד"ש המפורקת על גלגוליה, הביאה לשלטון אנשים כמו טומי לפיד ובנו יהיר (וה-ה' אינה טעות דפוס). כי מרבית הפוליטיקאים מהמרכז הם אנשים יהירים, שחושבים שהם מורמים מעם. אנשים שנולדו עם שמנת בצלחת ומזלזלים בכל אלו שעובדים קשה מאוד למחייתם ובכל זאת אינם גומרים את החודש. וחלק ניכר מזה קשור בתמיכה שלהם בטייקונים, שמנצלים את עובדיהם במשכורות מינימום ומגלחים את חשבונות הפנסיה והתקבולים שלנו, העמלים.

אז אתמול הופיע וורטהיימר על המרקע והכריז קבל עם ועדה "לכו לעבוד". מי שיעבוד יגיע רחוק כמוהו. והוא שכח שלא כל אלו שעובדים קשה ואינם גומרים את החודש, אינם בנים לאבא אמיד, שהעביר את טחנת הקמח המשפחתית מגרמניה לנחלת יצחק שבתל אביב. והוא שהעיפו אותו מבית הספר בגיל 16, מייצג בעיניי אותם אנשים כמו לפיד, שאין להם בגרות, אבל הצליחו לא רק בזכות עבודתם. אלא בעיקר בזכות השמנת של הוריהם והקשרים של הוריהם.

ובמאמר מוסגר, יש עוד מהמשותף בין וורטהיימר ללפיד. ורטהיימר פוטר מרפאל, כשגילו שאין לו בגרות ותואר מהנדס. לפיד, כידוע, הופסקו לימודי תואר שני שלו - כאשר גילו שאין לו תואר ראשון, כי גם לו אין בגרות. נכון, גם בלי בגרות ותארים אקדמאיים אפשר להגיע רחוק, אבל לא אם אתה עובד קשה יום - אלא אם אתה צף בשמנת, או סתם התמזל מזלך בעסקי אוויר (ביידיש, זה מכונה לוּפט גֶעשֶעפטֶען) או בעבודה בעיניים על אנשים (לשון המעטה של רמאויות והעלמת מיסים). ואם לא שלך, על ידי מי שמעסיק אותך.

אז נחזור שוב לוורטהיימר (אני לא קורא לו סטף כמו כולם, כי הוא לא חבר שלי) ולקביעה הנחרצת שלו "לכו לעבוד". לפחות היה אומר גם "לכו ללמוד". מי שלא נולד לתוך שמנת, יוכל אולי לצאת ממעגל העוני אם ילמד. אבל שימו לב, הוא לא אמר לכו ללמוד, ואז יתכן שגם תוכלו לעבוד ולגמור את החודש.

ואת זה אומר לכם מישהו שהוא בן לשורדי שואה, שהגיעו לארץ חסרי כל, וכל מה שקיבלו מהמדינה הוא כרטיס נסיעה אחת באוטובוס ומיטת סוכנות. ואחד שאבא שלו היה צריך לוותר על לימודי המשפטים שכל כך רצה, כי היה צריך לפרנס את משפחתו ולא ידע את השפה העברית. ואחד שלא ראה כמעט את אבא שלו בילדותו, כי הוא עבד בשתי משמרות ועשה שעות נוספות כשכיר במוסך אגד, בגרירת אוטובוסים בלילות, שבתות וחגים. והוא היה צריך לעיתים ללוות 50 לירות  בשבוע האחרון בחודש, כאשר המשכורת  שלו לאחר כל המשמרות היתה בקושי 300 לירות. והוא היה חוסך פת לחם מפיו, כדי שיוכל לקנות לילדיו מחברות וספרים. כי הלימודים של ילדיו היו ערך מקודש.

ואת זה אומר לכם מי שלמד שלושה תארים, תוך כדי עבודות לפרנסתו על חשבון שעות שינה ובילויים, כדי לאפשר את לימודיו. ואחד שיכול היום לגמור את החודש, כי בגלל השכלתו הוא עובד שתיים וחצי משרות, בנוסף למשרה של זוגתו, כפי שכתבתי כאן. ועם כל השכלתו - אחד שגומר את החודש ומעניק לילדיו, כדי שלא יחסר להם, ומונע מעצמו לחיות חיי ראווה ושפע.

אחד שעם תואר שלישי, חי בדירת שתי חדרים יד שניה שרכש בעזרת משכנתא בשכונת עוני. אחד שגידל את ילדיו בדירת שלושה חדרים צפופה, בשכונה שאמאות  כבר אינן שולחות את ילדיהן לעשות צרכים בחוץ, כי הן בדיוק סיימו לנקות את הבית והשרותים. אחד שלאחר עבודה קשה מאוד, ובזכות הלימודים, הצליח במאמץ רב לעבור לבית מרווח, לאחר שנמכר במחיר מציאה. בית שדרש שיפוצים נרחבים, שיכולתי להרשות לעצמי לעשות את זה, רק לאחר מספר שנים. אחד שעד לפני כחמש שנים, תמיד נסע במכוניות מקרטעות יד שניה, שנכנסו כל הזמן למוסך, ונמכרו לאחר שנתיים, לטובת מודל ישן חדיש יותר.

אחד שבחר בלימודים שמעניינים אותו ולא בלימודים אקדמאיים של מקצועות חופשיים ומכניסים בשביל האמא הפולניה שלו. אחד שעוסק במקצוע התורם לציבור יותר מאשר לביתו. אחד שחי על פי יכולתו ולא עושה אובר דרפט ולוקח הלוואות, כי הוא מתקנא באורח חייהם של אחרים. אחד שלעגו לבנו בבית הספר "יא אשכנזי מלוכלך, להורים שלך אין כסף לקנות דירת חמישה חדרים כמו שלנו ואתה גר בדירת שלושה חדרים עלובה".

מר וורטהיימר הנכבד, באמת כל הכבוד על הצלחתך - אבל נוסחתך "לכו לעבוד" אינה תהפוך אותנו לטייקונים. לא כולנו נולדנו לתוך שמנת, לא לכולנו יש קשרים עם

פוליטיקאים ועסקנים. ואם יש סיכוי לצאת ממעגל העוני, זה יהיה אולי רק בזכות לימודים והשכלה עם הרבה עבודה קשה. וגם ילדיך, מר וורטהיימר הנכבד, יצליחו כנראה בזכות הונך.

והנושא השני בפוסט זה הוא התשדיר "הדרמטי וסוחט הדמעות" מבית מדרשה של מחלקת החדשות של ערוץ 2. הכתבה "המרגשת" על השחקנית מיקי מוכתר. שלא לדבר שרבים הם האחרים המתמודדים עם מחלת הסרטן, והם אינם מככבים בתשדירי טלוויזיה - מפני שהם לא ידוענים.

אבל לא זו הסיבה שאני כותב דברים אלה, אלא בגלל הדרמטיות המדומה שעורכי התשדיר הלעיטו אתכם. בשם הרייטינג כמובן.

ובכן, הביאו לכם מקרה של סרטן, שהאונקולוגים תמיד מאחלים, שאם כבר לחלות בסרטן - צריך שיהיה לכם מזל דווקא לחלות בסרטן הזה. וסוג הסרטן הזה הוא סרטן בלוטת המגן (התירואיד). ובסרטן הזה, שיעור הריפוי עולה על 99%, הרבה הרבה מעל סיכוי ההחלמה מסוגי סרטן אחרים.

וזה ראשית נעוץ בסטיגמה של הציבור שכל סרטן הוא סרטן, והוא אינו יודע כי כל סוג סרטן הוא מחלה אחרת. וכבר כתבתי על כך כאן.

ומדוע סרטן בלוטת התירואיד הוא הסרטן שכל אחד צריך לאחל לעצמו במקום כל סרטן אחר? הדבר נובע מכך שתאי בלוטת התירואיד סופחים יוד חיוני מהסביבה ומהמזון. ולמי שיש חוסר או עודף בהפרשת הורמון התירוקסין על ידי בלוטת התירואיד יש השלכות בריאותיות, הניתנות לתיקון כירורגי או תרופתי.

ובשל התכונה של תאי הסרטן של בלוטת התירואיד לספוח אליהם גם כן יוד, זוהי מחלת הסרטן הקלה ביותר. מי שחולה בה, עובר כריתה של בלוטת התירואיד, ולאחר זמן קצר טיפול עם יוד רדיואקטיבי. היוד הרדיואקטיבי שנקלט רק על ידי שארית תאי התירואיד הסרטניים שנשארו לאחר הניתוח, מופרש בשתן ואינו פוגע בתאי הגוף האחרים.

נכון, זה לא נעים לעבור ניתוח כזה וכן גם לא את הטיפול שלאחריו, שאינו כרוך בכאבים. ובעיקר, לא נעים לעבור את הטיפול ביוד רדיואקטיבי, שמחסל את שאריות התאים הסרטניים - בחדר בידוד, ללא נוכחות אדם. כי אדם שמקבל טיפול ביוד רדיואקטיבי, מקרין לסביבתו קרינה עצומה במשך כמה ימים, ולכן יש לבודדו מהסביבה בחדר אטום.

אבל לאחר הטיפול הזה, קיים רק סיכוי של אחוז או פחות שהסרטן יתפשט ויחזור. סרטן התירואיד נפוץ למדי בעיקר אצל צעירות בשנות העשרים המאוחרות ושנות השלושים המוקדמות. ומשום שידוע לי על אחיות שנפגעו בסרטן הזה, בהחלט אין לשלול קיום של רקע גנטי למחלה.

זה נכון שבניתוח כריתה של בלוטת התירואיד יש סיכוי מזערי של פגיעה במיתרי הקול על ידי מנתח שלומיאל, אבל זה יכול לקרות גם בניתוח שעוברים ילדים רבים - ניתוח של כריתת האדנואידים (פוליפים). ואולי זו גם הסיבה לקולה המיקימאוסי "המעצבן" של מיקי מוכתר? נו קנקן, לא יפה ככה לצחוק על אנשים.

אז מלבד עניין הרייטינג של תשדיר סוחט דמעות, על אישה שעושה עבודת קודש למען הצחקת חולים ובריאים, שהחיים התאכזרו אליה - בשל אובדן אחיה הקטן האהוב ממחלה נדירה. ואכן זה באמת מקרה טרגי. אבל להעמיד באופן כזה דרמטי את ההתמודדות שלה כנגד סרטן, שהוא מהבודדים הניתן לריפוי מוחלט, הוא חסר כל טעם ומיותר. מטרתו היא אך ורק לסחוט מכם דמעות, לעלות את הרייטינג של הצפיה בחדשות, ואולי לשרת את הרייטינג של השחקנית בעולם הבידור?