חשיבה חופשית

ובעקבות הפוסט הקודם (ואם יזכה בנובל קנקן יחשף?) ותגובות הקוראים, אנסה להסביר מה עומד מאחורי ההיסוסים שלי להשתתפות בסירטון לציבור.

בעד: מדובר בתגלית משמעותית גם לציבור הרחב. תגלית שמבהירה מדוע טיפול חדשני (שאינו בסל הבריאות) אינו יעיל למחצית חולי הסרטן, וכיצד ניתן יהיה להתגבר על זה בעתיד. המשמעות המידית היא שניתן על ידי בדיקה קטנה כעת לדעת מראש מי לא יגיב לטיפול, ולכן יש לחסוך ממנו את הטיפול היקר (ואת תופעות הלוואי). מכאן שלסרטון פופולרי עשויה להיות כביכול תועלת לציבור הרחב.

נגד: מרבית הרופאים אינם אוהבים (בלשון המעטה) שחולה מתערב בשיקוליהם. ולכן במילא לא ישתפו פעולה, גם אם התפרסמה ההוכחה בכתב עת מדעי.

לכן פרסום התגלית בסרטון ביוטיוב ו- TED יעורר אולי כמה חולים וקצת לחץ ציבורי (?). אך הרופאים וודאי יאמרו להם שהדובר ביוטיוב אינו רציני והוא "אינו מבין ברפואה" (וגם לא יטרחו לקרוא את המאמר). ובוודאי לא ישתפו פעולה, כפי שהיה בעבר בנוגע לנסיון שלי להציע לציבור רפואה מחוייטת. מסתבר שהשמצות הן תמיד דרך נלוזה של המין האנושי, כאשר אינו יכול להתמודד עניינית עם עובדות. ויש תמיד תרוצים מדוע לא.

ובנוסף היד הארוכה של חברות התרופות תנסה לחבל באמינותו של המדען המופיע בסרטון, ובאופן עקיף לפגוע גם בתלמידיו ועובדיו. אבל עם מחקר מדעי שפורסם בכתב עת מדעי קשה יותר להתווכח. אני סומך על מדענים ורופאים צעירים שימשיכו לחקור, ושיפרסמו סקירות (REVIEWS) - שישנו את הגישה הרפואית בנושא.

הופעה שלי בסרטון חייבת להיות בשמי המלא ובדמותי. לכן, אני מרגיש שחשיפה ציבורית לא תעשה לי טוב. לא לתלמידי, ולא למשפחתי. לא רוצה להתמודד עם רוע או אינטרסים כלכליים שהם גדולים ממני.

***

ויש דוגמא מצויינת על איך מתנהלים דברים בעולם המדע. תמיד לימדו אותנו בלימודי הביולוגיה שאנזימים (זרזים של תהליכים כימיים-ביולוגיים) הם חלבונים.

וכבר בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת טפטפו מספר מאמרים מדעיים על כך שגם חומר תורשתי כמו מולקולות RNA מסויימות - מתנהגות כמו אנזימים. כלומר מזרזים את הפעילות של עצמם. אבל שנים רבות אף אחד כמעט לא התייחס לפירסומים הבודדים על הנושא. פשוט לא ידעו איך לאכול את זה. עד שמדען כימאי אחד בשם ד"ר תומס סץ' קיבל בשנת 1989 פרס נובל על זה. מאז המדענים שינו את דעתם בנושא והראו התלהבות בפרסום עשרות מאמרים בשנה בתחום הזה. וכיום מפתחים יישומים קליניים של מולקולות כאלה ברפואה.

וזו דוגמה מצויינת להתעלמות המדע והרפואה מתגליות מסויימות במשך כמה עשורים, עד שפתאום כולם מדברים על זה. גם מתגליתו של פרופסור דן שכטמן מהטכניון (שקיבל גם הוא פרס נובל לאחרונה) - התעלמו כמה עשורים עד שהכירו והאמינו בתגלית. וזה אומר משהו על השמרנות והפיקפוק של המין האנושי בעובדות.

אבל נחזור לעניין הסירטונים המציגים את המדען שעומד מאחרי התגלית. בקישור הזה תוכלו לצפות בסירטון שהעלה זוכה פרס נובל על התגלית והרקע המעניין שלו - כולל תחום ההתעניינות שלו בנערותו בתחום שונה לחלוטין (אבנים וסלעים),  דעתו על המדע בתחילת דרכו שמחקר בפיזיקה וכימיה הוא לא בשבילו, ובכל זאת כיצד התגלגל למחקר כזה שהביא לתגלית וזכייתו בנובל.

הסרטון הזה הוא משהו כמו 8 דקות. אבל אני מוכן להמר שמרבית הקוראים כאן לא יצפו בסרטון הזה עד סופו, אם בכלל. ולמרות שהאיש זכה בנובל, נרשמו לסרטון רק 6,900 צפיות בכל העולם. וזה שוב תומך בדעתי שלסרטונים מדעיים פופולרים בקהל - אין בדרך כלל משמעות ציבורית, והם נשארים באלמוניותם.

לעומת זאת לסרטונים "פסאודו-מדעיים" כמו למשל של יורופסקי ושל וטרינר ליצן (שלא פרסם מאמר מדעי אחד של עצמו בנושא), או של המובילים את תזונת הפלאו (שהיא ההיפך ממה שמציג יורופסקי), ושל כל מיני מוקיונים אחרים שמנסים לשכנע אתכם להפסיק לקחת תרופות - יש מאות אלפי צפיות. ואתם כבר אולי מאמינים להם מבלי לדעת מדע ורפואה. כי הם יודעים כיצד לעשות הצגות דרמטיות וסוגסטיה. ואתעלם מכך שבדרך הם עושים פרסום לספרים שלהם שהם רוצים לקדם. תרוצו ותקנו.

האם אני מוכן לגלוש לרמתם? התשובה מובנת מאליה. לא מוחלט. אני בז לתופעות אנושיות כאלה, בעיקר בשל המניעים המפוקפקים של התנהלותם. וזה אני מניח שזה מה היה עושה להם מקבל פרס נובל זה: