חשיבה חופשית

מעשה שהחל בשבוע שעבר כאשר הגיע הזמן להחליף קערות שתיה לחמודי ולולה. לאחר שנים של שימוש, התכלת בקערות הפלסטיק כבר הסתתרה מתחת שכבת אבנית עבה. לכן קיבלו שניהם מתנה לחג  - קערות נירוסטה חדשות לתפארת ולבריאות טובה. שמחה הגברת מאוד בקערתה החדשה ואילו הוא, הטרייר, סירב בכל תוקף לשתות ממנה. הוא פחד מהכלב המביט בו באיום מהקערה.

חשבנו שחמודי יתרגל לשתות מהקערה החדשה, הרי וודאי ישתה כשיגבר עליו צימאונו.  אבל הוא לא שתה ממנה, אלא העדיף את שלוליות הגשם המרופשות ברחוב.

בפורים הבן התחפש לשריף וחמודי היה הדפיוטי שלו, לקול צחוקם של המתבוננים. אבל אלה לא ידעו שסגן השריף העשוי  ללא חת, זה שיכול להתעמת ללא שום בעיה עם הכלבים הבריונים של השכונה - מפחד פחד מוות מדמות עצמו המשתקפת מקערת המים.

ואז הושבתה השמחה. סגן השריף התחיל להשאיר שלוליות שתן בבית. לא היה מסוגל להתאפק עד לטיול הבא. המסכן הקפיד לעשות זאת בסתר, ללא עדים - כי נורא התבייש.

אז מה עושים? אין מנוס, סגן השריף נלקח לרופא. דלקת בדרכי השתן פוסק הווטרינר, רושם אנטיביוטיקה בדף מרשם שבראשו מתנוסס  שמו הפרטי של הפציינט - 'חמודי'. שם משפחתו - שם המשפחה המאמצת (כך הוא גם רשום בעירייה כבן משפחה מן המנין בכל המסמכים הרשמיים). מאתיים חמישים מיליגרם צפוראל שלוש פעמים ביום למשך שבוע, רושם הווטרינר. ומיד מוסיף ורושם גם חשבונית בסכום סמלי - 426 שקלים, לא כולל מחיר האנטיביוטיקה שנרכשת בבית מרקחת של בני אדם ללא סיבסוד קופת חולים.

חמודי לא אוהב לקחת אנטיביוטיקה, אבל מאוד אוהב שמגלגלים אותה בתוך פרוסת נקניק, או תוחבים אותה לנקניקיה, והחגיגה גדולה. מזל שכך, כלבתנו ז"ל הייתה שולפת את האנטיביוטיקה ואוכלת רק את הנקניקיה.

לאחר יומיים וחצי של נטילת אנטיביוטיקה, חמודי עדיין מתקשה להתאפק בבית ומתכווץ המסכן מכאב בכל הטלת שתן. אבל בין לבין, שמח הוא וטוב לב.  תיאבון יש לו ברוך השם. לשתות הוא שותה כעת מקופסת פלסטיק פשוטה לאחסון מזון. לפחות עדיף משלוליות מטונפות. 'לולה' הקנאית, חברתו לחיים, נהנית גם היא מהמצב - וכי מה פתאום שרק חמודי יקבל נקניקים ונקניקיות? הרי כל מה ששלו - גם היא תמיד רוצה... כמה אנושי.

***

אישה תמיד אישה

(מוקדש ליום האישה הבינלאומי)

יום האישה הבינלאומי 2015 - הדודל של גוגל

יום שני שבוע שעבר, מורידים אישה ממחלקת השיקום למכון הפזיותרפיה. בעצם צל של אישה. גופה רפוי, ראשה המוטה שמאלה צונח. לבושה פיג'מה של בית, שני פיזיותרפיסטים אוחזים בה משני צידיה, תומכים בגופה הרופס. בני משפחתה מלווים אותה, מדברים אליה, אבל היא נראית מנותקת מהמציאות ומהסביבה. היא לא צעירה, אבל במצבה קשה להעריך את גילה.

יום רביעי התקדמות - פזיותרפיסטית אחת מוליכה אותה במסלול היקפי בין חדרי המכון. גופה הרופס נתמך בזרוע הפיזיותרפיסטית השלובה תחת בית שחיה. מסיבוב לסיבוב קצב ההליכה הולך ומשתפר. והנה היא עוברת ליד פיזיותרפיסט אחד שיושב על אחת ממיטות הטיפול ומשגיח על מטופל שלו. והאישה, זו שנתמכת בצד גופה הימני, זו שבקושי מונעת מראשה להשלים צניחה מלאה, זו שרגע לפני נראתה מנותקת - זיק ניצת בעיניה ושולחת לפתע בזריזות מפתיעה את ידה השמאלית. דוחפת בשובבות את פיו של הפזיותרפיסט הצעיר ממנה לפחות בעשרים שנה. מזרזת האישה צעדיה להשלים סיבוב נוסף וכעבור כדקה חולפת שוב ליד התרפיסט. הפעם מוסיפה גם צביטת חיבה הגונה בפניו.

היה משעשע למדי, גם מבוכתו של הפיזיותרפיסט. אבל תהייה חלפה בראשי: אם היא הייתה הוא, והוא היה היא - האם היה זה גם משעשע? או אולי בימינו היה נחשב הדבר להטרדה מינית?

יום אישה בינלאומי שמח!

זהו הדודל של גוגל היום:

לזכרה של דיאן פוסי

נולדה : 16 בינואר 1932, סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארה"ב.

נרצחה: 26 בדצמבר 1985.

דיאן פוֹ‏סי ‏הייתה זואולוגית אמריקאית שחקרה מספר קבוצות של גורילות. היא צפתה בהן מדי יום, במשך מספר שנים, ביערות של ההרים ברואנדה.

נלחמה כנגד ציד בלתי חוקי של גורילות והיא עצמה נרצחה באופן אכזרי על ידי ציידי גורילות. סרט מפורסם על תקופת מחקרה הוא "גורילות בערפל". פרטים בויקיפדיה   

מין גורילות ההר נמצא בסכנת הכחדה בשל ציד תינוקות גורילה לצורך הפצתן  בגני חיות. הציד עצמו מזעזע כי הגורילות מגינות על התינוקות שלהן ולכן הוא כולל גם רצח של אמאות, אבות ובני משפחה. ארגונים שונים פועלים באגרסיביות נגד ניסויים בקופים ירודים (פרימיטיבים) במעבדות למטרות פיתוח תרופות מצילות חיים. אבל מתעלמים מציד מאסיבי של קופי-אדם עילאיים כמו הגורילות וכליאה שלהן בגני חיות וקרקסים. מדוע זה בסדר לבידור בגני חיות?

בציבור יצא לשמצה שמן של הגורילות כאלימות. אבל האמת היא שהגורילה דומה לאדם מבחינה גנטית ב- 98.6%. הן אינטיליגנטיות וחיות חיי משפחה שלווים. הסתכלו בסרטון הבא ותשפטו מי יותר אלים - הגורילה או האדם?  

פוסט זה מתפרסם פחות מ- 24 שעות מהפוסט הקודם. אז מי שפספס ורוצה ללמוד על אחורי הקלעים של עולם המדע, שיקרא כאן. 

אז הסיבה לפוסט הזה הוא הדודל של גוגל הזה:

והדודל הזה הוא לכבוד יום הולדתה ה-93 של רוזלינד פרנקלין. פרנקלין היא מדענית אשר הקדישה את חייה לשלושה תחומי מחקר שונים: חקר הפחם, המבנה המרחבי של ה-DNA  ומבנה של וירוסים.

אבל כאן אני רוצה להתייחס לצד הרכילותי שאינו ידוע לרוב הציבור. רוזלינד עסקה בפיענוח מבנה ה-DNA בעזרת צילומי רנטגן שערכה במעבדתה. היא הייתה קרובה כהוא זה לפיענוח המבנה.

המדען מוריס וילקינס שירת כסגנו של ראש המעבדה בקינגס קולג' שבלונדון, שבה עבדה באופן עצמאי גם רוזלינד פרנקלין והייתה שווה לו בדרגתה המדעית. אותו וילקינס (ששנא את פרנקלין) שנחשף למסמך פנימי, שכלל את תצלומי הרנטגן שפרנקלין ביצעה בסיבי הדנ"א -  העביר (גנב) את החומר המדעי (שהיה אמור להישמר חסוי) - למדען מאוניברסיטת קיימברידג' המתחרה, פרנסיס קריק, ולחוקר-אורח צעיר ששהה אצלו, ג'ים ווטסון מארה"ב. כך, הנתונים של רוזלינד פרנקלין (שהם המפתח לפתרון מבנה הדנ"א - נפלו ללא ידיעתה לידיים הזרות של ווטסון וקריק. ללא צורך בניסויים נוספים - פצחו ווטסון וקריק את מבנה הד"נא וזכו בפרס נובל בשנת 1962.

באופן טרגי, כאשר כל הנתונים המבניים כבר היו בידיה של פרנקלין - היא הלכה וצעדה בזהירות, מתוך הנחה שזמנה בידה. פרנקלין התרכזה בבדיקה יסודית של תוצאותיה, מבלי שעלה בה חשש שמא ממצאיה יימסרו מאחורי גבה לצמד מתחרים, ומבלי שיידעו אותה על כך.

בנובל זכו ווטסון וקריק לאחר מותה של פרנקלין מסרטן בגיל 37. ושני "הנוכלים" האלה קנו לעצמם תהילת עולם ממימצאיה של פרנקלין. היא עצמה לא שותפה בכתיבת המאמר המתאר את המבנה של הסליל הכפול, ושמה כמעט שלא הוזכר בהרצאותיהם הרבות ובמאמרים הרבים שפירסמו בהמשך, ואף לא בנאום פרס נובל.

ההתעלמות מרוזלינד פרנקלין ומהמידע המהימן שסיפקו מחקריה, נבע מכוונתם להשכיח אותה, ומתוך רדיפת כבוד. ואכן, כיום  מודל הסליל הכפול של הדנ"א מכונה  על שמם של ווטסון-קריק.

ווטסון, הידוע כשחצן סדרתי, לא הסתפק בתהילה. הוא כתב ספר שערורייתי בשם "תעלומת הסליל הכפול". בספר הוא מתאר בסובייקיביות משוועת את ההתרחשויות שהובילו לפענוח הקוד הגנטי. מהספר עולה כאילו פרנקלין החזיקה בידיה אוצר מדעי, אך לא הבינה איך לפרשו עד שווטסון וקריק המבריקים פענחו את הסתום.  ובספרו, הציג בגסות רוח את פרנקלין כחוקרת ממוצעת, קפדנית להחריד, וחסרת אינטואיציה. הוא תאר אותה כחוקרת איטית שאינה מבינה את התוצאות שאליהן הגיעה. ברוח זו, ווטסון נסחף גם לתיאורים לא מחמיאים על הופעתה החיצונית, והציג אותה כ"רוזי המרשעת". נראה כי ווטסון לא היה מתרכז במראה החיצוני של פרנקלין, אלולא גנב את התוצאות המאוד משמעותיות של מחקריה.

תנועות פמיניסטיות טוענות שכל זה קרה משום שפרנקלין היא אישה. אבל אין לזה בסיס. מה שקרה לה יכול וקורה בין מדענים מאותו מגדר. פרנקלין היתה הן לוחמנית והן תחרותית. עצמאותה ועקשנותה שלא לקבל עצות מאחרים הביאו אותה להישגים מדעיים יוצאים מהכלל כבר בתחילת דרכה המדעית.

 בל נשכח שרוזלינד פרנקלין קידמה באופן משמעותי שלושה תחומי מחקר מדעי שונים: מבנה הפחם, מבנה הדנ"א ומבנה הנגיפים. באופן טרגי, בכל אחד משלושת התחומים האלה כמעט הגיעה לפסגה. אך בשל מותה בגיל צעיר היא לא השלימה אף אחד מתחומי המחקר שלה, אך תרומתה למדע גדולה מאוד.

 רוזלינד פרנקלין האלמונית בציבור הרחב, לא נעלמה מההיסטוריה המדעית. ואני שמח שגוגל בחר להעלאת מודעותה לציבור בדודל של גוגל.

***

וכעת אציג  בפניכם עוד אנקדוטה פילוסופית, הקשורה בעקיפין למחקרה של רוזלינד פרנקלין. וזה קשור למחקר שלה על הפחם. השם פחם בעברית מרמז שהוא מורכב מהיסוד פחמן. הפחמן הוא הבסיס לכל עולם החי. מרבית גופנו מורכב ממולקולות אורגניות על בסיס פחמן.

אבל כל התכונות הכימיות של יסוד הפחמן מצויות גם ביסוד אחר והוא הצורן. שניהם יכולים ליצור ארבעה קשרים כימיים עם יסודות אחרים. אז נשאלת השאלה מדוע הטבע בחר בפחמן ולא בצורן כבסיס החיים?

יודעים מהו הצורן? הצורן הוא המרכיב של הזכוכית העשויה מצורן וחמצן. נסו לתאר לעצמכם שכל עולם החי עשוי על בסיס זכוכית. טוב, משום שהצורן היה נקשר לאטומים נוספים הנמצאים בגופנו (כמו חמצן, חנקן, גופרית ופוספט), לא היינו בדיוק עשוייםלגמרי מזכוכית כפי שאנחנו מכירים. אבל בשביל הפנטזיה נסו לדמיין מה היה קורה אם האנושות היתה מורכבת מיצורי "זכוכית" - האם היינו מנפצים אחד את השני במלחמות? זבנג אחד בפטיש וגמרנו. אולי היינו יכולים לזכות בחיי נצח, לא נרקבים ולא מתים , אבל היינו מתנפצים...