פוסט זה מתפרסם פחות מ- 24 שעות מהפוסט הקודם. אז מי שפספס ורוצה ללמוד על אחורי הקלעים של עולם המדע, שיקרא כאן.
אז הסיבה לפוסט הזה הוא הדודל של גוגל הזה:
והדודל הזה הוא לכבוד יום הולדתה ה-93 של רוזלינד פרנקלין. פרנקלין היא מדענית אשר הקדישה את חייה לשלושה תחומי מחקר שונים: חקר הפחם, המבנה המרחבי של ה-DNA ומבנה של וירוסים.
אבל כאן אני רוצה להתייחס לצד הרכילותי שאינו ידוע לרוב הציבור. רוזלינד עסקה בפיענוח מבנה ה-DNA בעזרת צילומי רנטגן שערכה במעבדתה. היא הייתה קרובה כהוא זה לפיענוח המבנה.
המדען מוריס וילקינס שירת כסגנו של ראש המעבדה בקינגס קולג' שבלונדון, שבה עבדה באופן עצמאי גם רוזלינד פרנקלין והייתה שווה לו בדרגתה המדעית. אותו וילקינס (ששנא את פרנקלין) שנחשף למסמך פנימי, שכלל את תצלומי הרנטגן שפרנקלין ביצעה בסיבי הדנ"א - העביר (גנב) את החומר המדעי (שהיה אמור להישמר חסוי) - למדען מאוניברסיטת קיימברידג' המתחרה, פרנסיס קריק, ולחוקר-אורח צעיר ששהה אצלו, ג'ים ווטסון מארה"ב. כך, הנתונים של רוזלינד פרנקלין (שהם המפתח לפתרון מבנה הדנ"א - נפלו ללא ידיעתה לידיים הזרות של ווטסון וקריק. ללא צורך בניסויים נוספים - פצחו ווטסון וקריק את מבנה הד"נא וזכו בפרס נובל בשנת 1962.
באופן טרגי, כאשר כל הנתונים המבניים כבר היו בידיה של פרנקלין - היא הלכה וצעדה בזהירות, מתוך הנחה שזמנה בידה. פרנקלין התרכזה בבדיקה יסודית של תוצאותיה, מבלי שעלה בה חשש שמא ממצאיה יימסרו מאחורי גבה לצמד מתחרים, ומבלי שיידעו אותה על כך.
בנובל זכו ווטסון וקריק לאחר מותה של פרנקלין מסרטן בגיל 37. ושני "הנוכלים" האלה קנו לעצמם תהילת עולם ממימצאיה של פרנקלין. היא עצמה לא שותפה בכתיבת המאמר המתאר את המבנה של הסליל הכפול, ושמה כמעט שלא הוזכר בהרצאותיהם הרבות ובמאמרים הרבים שפירסמו בהמשך, ואף לא בנאום פרס נובל.
ההתעלמות מרוזלינד פרנקלין ומהמידע המהימן שסיפקו מחקריה, נבע מכוונתם להשכיח אותה, ומתוך רדיפת כבוד. ואכן, כיום מודל הסליל הכפול של הדנ"א מכונה על שמם של ווטסון-קריק.
ווטסון, הידוע כשחצן סדרתי, לא הסתפק בתהילה. הוא כתב ספר שערורייתי בשם "תעלומת הסליל הכפול". בספר הוא מתאר בסובייקיביות משוועת את ההתרחשויות שהובילו לפענוח הקוד הגנטי. מהספר עולה כאילו פרנקלין החזיקה בידיה אוצר מדעי, אך לא הבינה איך לפרשו עד שווטסון וקריק המבריקים פענחו את הסתום. ובספרו, הציג בגסות רוח את פרנקלין כחוקרת ממוצעת, קפדנית להחריד, וחסרת אינטואיציה. הוא תאר אותה כחוקרת איטית שאינה מבינה את התוצאות שאליהן הגיעה. ברוח זו, ווטסון נסחף גם לתיאורים לא מחמיאים על הופעתה החיצונית, והציג אותה כ"רוזי המרשעת". נראה כי ווטסון לא היה מתרכז במראה החיצוני של פרנקלין, אלולא גנב את התוצאות המאוד משמעותיות של מחקריה.
תנועות פמיניסטיות טוענות שכל זה קרה משום שפרנקלין היא אישה. אבל אין לזה בסיס. מה שקרה לה יכול וקורה בין מדענים מאותו מגדר. פרנקלין היתה הן לוחמנית והן תחרותית. עצמאותה ועקשנותה שלא לקבל עצות מאחרים הביאו אותה להישגים מדעיים יוצאים מהכלל כבר בתחילת דרכה המדעית.
בל נשכח שרוזלינד פרנקלין קידמה באופן משמעותי שלושה תחומי מחקר מדעי שונים: מבנה הפחם, מבנה הדנ"א ומבנה הנגיפים. באופן טרגי, בכל אחד משלושת התחומים האלה כמעט הגיעה לפסגה. אך בשל מותה בגיל צעיר היא לא השלימה אף אחד מתחומי המחקר שלה, אך תרומתה למדע גדולה מאוד.
רוזלינד פרנקלין האלמונית בציבור הרחב, לא נעלמה מההיסטוריה המדעית. ואני שמח שגוגל בחר להעלאת מודעותה לציבור בדודל של גוגל.
***
וכעת אציג בפניכם עוד אנקדוטה פילוסופית, הקשורה בעקיפין למחקרה של רוזלינד פרנקלין. וזה קשור למחקר שלה על הפחם. השם פחם בעברית מרמז שהוא מורכב מהיסוד פחמן. הפחמן הוא הבסיס לכל עולם החי. מרבית גופנו מורכב ממולקולות אורגניות על בסיס פחמן.
אבל כל התכונות הכימיות של יסוד הפחמן מצויות גם ביסוד אחר והוא הצורן. שניהם יכולים ליצור ארבעה קשרים כימיים עם יסודות אחרים. אז נשאלת השאלה מדוע הטבע בחר בפחמן ולא בצורן כבסיס החיים?
יודעים מהו הצורן? הצורן הוא המרכיב של הזכוכית העשויה מצורן וחמצן. נסו לתאר לעצמכם שכל עולם החי עשוי על בסיס זכוכית. טוב, משום שהצורן היה נקשר לאטומים נוספים הנמצאים בגופנו (כמו חמצן, חנקן, גופרית ופוספט), לא היינו בדיוק עשוייםלגמרי מזכוכית כפי שאנחנו מכירים. אבל בשביל הפנטזיה נסו לדמיין מה היה קורה אם האנושות היתה מורכבת מיצורי "זכוכית" - האם היינו מנפצים אחד את השני במלחמות? זבנג אחד בפטיש וגמרנו. אולי היינו יכולים לזכות בחיי נצח, לא נרקבים ולא מתים , אבל היינו מתנפצים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
