חשיבה חופשית

הדרך הנפוצה לשמור בסוד הרכב מוצרים, בכללם מוצרי מזון היא לרשום פטנט. אבל פטנטים בעייתיים. ראשית הם מוגנים רק 20 שנה מרישום הפטנט, שנית אומרים כי סוללת עורכי דין טובה, יכולה בחלק מהמקרים לפרוץ את הפטנט. ושלישית, לא ניתן להגן על פטנט בכל העולם. נראה לכם שמישהו יכול לעשות משהו נגד צפון קוראה למשל?

אז דרך נוספת היא לשמור בקנאות על סוד הרכבי המוצר. ידועות למשל משפחות בעלי חומוסיות ופלאפליות, השומרות במשך דורות את סוד המרכיבים והיחסים המדוייקים ביניהם בתערובות.

כך למשל גם חברת קוקה קולה השומרת בקנאות על הנוסחה. לטענתה הנוסחה נשמרת בכספת המרכזית של בנק SunTrust שבאטלנטה, ג'ורג'יה, וכי רק שלושה אנשים מכירים אותה במלואה. האמת היא שזה לא לגמרי מדוייק, כי לנוסחה המדוייקת נחשפו גם מספר רבנים, שנתנו הכשר למשקה. כמובן עבור ערבות על שמירת הסודיות.

סיפור שותפות הרבנים, לקוח מוויקיפדיה: הרב טוביה גפן, רבה של אטלנטה, הכשיר בפעם הראשונה את הקוקה-קולה, שבתחילה היה טרף. כדי לאפשר לו להכשיר את המשקה, הרב גפן נחשף לנוסחה הסודית והחליף שני מרכיבים טרפים במרכיבים כשרים. על מנת שלא לפגוע בחשאיות הוא קרא לאחד המרכיבים מורייס ולשני אניגרון, שמות רטבים מתקופת התלמוד. את ה"מורייס", שהיה עשוי מחומרים מן החי ביקש להחליף בחומר מן הצומח ואת ה"אניגרון", שהיה עשוי דגנים, החליפו בעצתו לחומר עשוי קנה סוכר על מנת שהמשקה יהיה כשר לפסח. בשנת 1948 פרסם שמואל אהרן הלוי פרדס, בירחון הפרדס, על דעת עורך העיתון הרב שמחה עלבערג, מודעה בה נאמר כי ביקר במפעל קוקה-קולה באטלנטה ולאחר שגילו לו את כל סודות הייצור הוא מאשר שהמשקה כשר. בישראל זכה המשקה להכשר רגיל מטעם הרבנות הראשית תל אביב-יפו, ובשנת 1991 אף לכשרות למהדרין מאת הרב משה יהודא ליב לנדא מבני ברק. נציגים של שני נותני ההכשר קיבלו לידיהם את המידע על ההרכב המדויק של המשקה.

אז חוץ מידיעת אלה, הנוסחה של הקוקה קולה נשמרת בסודיות מוחלטת.

וכאן אספר לכם על מעשה שהיה על חבר ששרת במילואים. ואחד החיילים מהחברה שלו שכח בקבוק קוקה קולה בשמש לזמן מה. התוצאה הייתה כזו:

משקה הקולה נפרד לשכבות נוזל שונות, בעלות צבעים שונים. צבע השכבות ועוביין בתמונה אינו מדוייק. סתם ציירתי את זה כדי להדגים מה קרה. כימאי אנליטי יכול כעת לנתח מה מכילה כל שכבה ומה הכמויות והיחסים של המרכיבים, על פי חישובי נפח כל שיכבה.

אבל אלה היו חיילים תמימים, ומה הם מבינים בכימיה אנליטית? אך אחד חמד לצון והתקשר לחברת קוקה קולה, לשאול אם אפשר לשתות את המשקה הזה. בחברה נכנסו ללחץ מזה, ובמהירות הבזק הגיעו למחנה עם עשרה ארגזים של בקבוקי קוקה קולה, תמורת הבקבוק הזה שעמד בשמש.

אז החיילים מסרו את הבקבוק הזה לחברה תמורת נזיד עדשים.

תסבירו לי מדוע החברה כל כך נלחצה מכך? מדוע מיהרו להחזיר את הבקבוק הזה לחברה? אף אחד לא היה יכול לתבוע את החברה על בקבוק שנשכח בשמש. אז לשם מה "פיצו" את החיילים בעשרה ארגזי בקבוקי קולה?

יש מצב שחברת קוקה קולה "תבוא עליי" בשל כתיבת פוסט זה. אינני חושש, יש עדים. אבל אל דאגה להם. גם אם הייתי יודע, או אדע את הנוסחה - אין סכנה שאפיץ אותה. משקה קוקה קולה אינו בריא בלשון המעטה. אולי הכוסברה ושאר התבלינים אינם מזיקים, אך היא מכילה חומצה זרחתית. החומצה שאיתה מנקים אבן באסלות שרותים. נכון שריכוז החומצה במשקה  נמוך יותר, אך מה זה עושה לכם? אז השתיינים מביניכם - זה מה שאתם שותים.

וכעת סתם בשביל הקוריוז, אתם מוזמנים להפיץ את הפוסט הזה בין חבריכם ובפייסבוק. הפוסט הזה יפורסם גם בדף הפייסבוק של הבלוג.