כשעשיתי את הדוקטורט היו לי שני מדריכים. האחד "איכר" והשני "פילוסוף". עם השני הייתי יושב על טקסט שכתבתי ודאגתי להעביר לו מספר ימים מראש. הוא לא קרא.ובפגישה התחיל לקרוא משפט משפט והתחיל לנאום על כל משפט. לאחר שעה שעתיים נזכר שהוא צריך לרוץ ללמד או משהו כזה. בפגישה הבאה הכל מתחיל מחדש. כמו שיחות שלום. עד ש"האיכר" היה מתעצבן עליו ומציב לו אולטימטום של עשרים וארבע שעות לרשום את הערותיו, כי אם לא - הטקסט יוצא לפרסום מבלי שהשלים.
אז באמצע הדוקטורט הייתי דוקטורנט רב עוצמה. ה"איכר" היה עסוק עם טראומת הגרושין שלו ועם הפוסי החדשה שלו. "הפילוסוף" נשאר אוטיסט ואני עשיתי מה שאני רוצה. אפילו מלאתי מקומו של האיכר בחלק מההרצאות הפרונטליות שלו בקורסים (בנוסף לחובות ההוראה שלי). כתבתי מאמרים לבד (עם שמם כמובן). רובם ככולם התקבלו במכה ראשונה בכתבי עת טובים. כתבתי עבורם בקשות למענקי מחקר בלווית שמי כזוטר, וחלקם קיבלו מימון. עשיתי דילים עם ספקים וכולם היו מרוצים. אני כי נזרקתי למים קרים וצלחתי.
כשנסעתי לפוסט דוקטורט, שוב היו לי שני בוסים - האחד "איכר" והשני "פילוסוף". כנראה זה לא מקרי שיש צירוף כזה. אבל במצב כזה צריך ללמוד לשחות בין הטיפות בזהירות. אני כותב מאמר ומגיש לראשון לבדיקה. טורח ומתקן על פי ההערות ומגיש לשני. והשני כותב הערות ומחזיר פחות או יותר לגירסה המקורית.
מגיע אלי הפילוסוף ושואל לדעתי על בעיה מסויימת ואני עונה לו. במסדרון אני שומע אותו אומר אחר כך לאיכר: "גם קנקן חושב כמוני". אבוי, לאיזו תסבוכת נכנסתי.
אבל כשזוגתי הייתה בהריון בחודש השביעי, מגיע אלי הפילוסוף עם צ'ק בסך אלפיים דולר, חתום על שמו. "מתנה מהאיכר וממני, שיהיה לכם ממה לקנות בגדים לתינוקת". כמובן מאוד התרגשתי. הודתי לו מאוד והלכתי להודות גם לשני. בדרך חשבתי במבוכה, האם ידע במה מדובר?
שניהם נחשבים למדענים דגולים. כיום האיכר בגמלאות וממשיך לנהל מעבדה גדולה. עטור פרסים בינלאומיים. והפילוסוף מנהל כעת מעבדה נפרדת והוא כיום המשנה לראש מכוני הבריאות האמריקאים הלאומיים. שניהם באותו מוסד. למעשה, הפילוסוף בוס של האיכר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה