חשיבה חופשית

בדוקטורט היו לי שני מדריכים. האחד "איכר" והשני "פילוסוף". כשכתבתי טקסט מדעי, העברתי אותו לפילוסוף מספר ימים מראש לפני הפגישה איתו. ובפגישה מסתבר שלא קרא. הוא מתחיל לקרוא בקול רם ולאחר כל משפט מתפלסף. כמה מייגע זה היה. לאחר כשעתיים נזכר שהוא רעב, או צריך ללכת ללמד. בפגישה הבאה, הכול מתחיל מנקודת ההתחלה. כמו בשיחות שלום.

האיכר היה עסוק בגירושין ובפּוּסי החדשה שלו. לא פעם ביקש ממני בהתראה של יום יומיים להעביר במקומו הרצאה פרונטאלית לתלמידים בקורס שלו (בנוסף לחובות ההוראה שלי). ואני אפילו לא עדיין דוקטור. זרק לי את נושא ההרצאה, הלך וזהו.

הפילוסוף המשיך להיות אוטיסט. מחפש כל יום היכן חנה בבוקר. משאיר את אשתו בפתח הסופר, כדי למצוא חניה - ובמקום ממשיך לבית שלו. כשמגיע לבית נכנס לדירת השכנים מתחת. מגיע לדלת המקרר, וכשפותח  מגלה שזו לא הדירה שלו.

ואני הייתי דוקטורנט רב עוצמה. במצב הזה עשיתי מה שאני רוצה. כתבתי מאמרים לבד ופרסמתי יחד עם שמם. האיכר איים על הפילוסוף שאם לא יחזיר את הערותיו תוך עשרים וארבע שעות, נשלח את המאמר ללא אישורו. וכך היה. מרבית המאמרים התקבלו בכתבי עת משמעותיים במכה הראשונה. כתבתי בעצמי בשמם בקשות למענקי מחקר - חלקם זכו במענק. עשיתי דילים עם ספקים. אלתרתי מכשירים, וחסכתי להם הרבה כסף.

וכולם היו מרוצים. אני כי נזרקתי למים הקרים ויכולתי.

כשנסעתי לפוסט דוקוטרט בארצות הברית  - שוב היו לי שני מדריכים. האחד איכר" והשני "פילוסוף". כנראה לא מקרי שיש צירוף כזה. אבל, לא קל לחיות בסיטואציה כזו. צריך ללמוד לשחות בין הטיפות. כשכתבתי מאמר העברתי לאחד מהם את הטיוטה לקבל את הערותיו. ולאחר שעמלתי על התיקונים - העברתי את הטיוטה המתוקנת לעיון השני. ואז קיבלתי הערות לתיקון שהיו פחות או יותר חזרה לטקסט המקורי.

זכור לי יום אחד שהפילוסוף בא לשאול את דעתי לבעיה מסוימת. ולאחר מכן אני שומע במסדרון את הפילוסוף אומר לאיכר – "גם קנקן חושב כמוני". הסתבכתי.

אני זוכר, בתחילת הפוסט דוקטורט הגיע אלי הפילוסוף ואומר בחיוך "זוגתך עובדת על הדנ"א ואתה על הרנ"א. אז אולי יצא לכם חלבון קטן". כאשר זוגתי הייתה בהריון בחודש השביעי, הגיע אלי הפילוסוף עם צ'ק בסך אלפיים דולר חתום בשמו. "מתנה ממני ומהאיכר. שיהיה לכם במה לקנות בגדים לתינוקת". לא ציפיתי לזה והודיתי לו בהתרגשות. בדרכי להודות גם לאיכר, תקפה אותי מבוכה. האם האיכר בכלל יֵדע במה מדובר?

האיכר לא גילה לאיש. יום אחד בא ואמר לי, "אני יהודי" ואני בכלל לא ידעתי. אשתו של האיכר היא משוררת אמריקאית ידועה. כשהייתי שם היא ביקשה ממני לתרגם עבורה לאנגלית, שירים של משוררים ביידיש. שרפתי על זה שבתות. מה לא עושים למען אשתו של הבוס? גם זה כל כך היה ברור, האיכר לא פחד מאיש מלבד אשתו.

אשתו של הפילוסוף גם היא מדענית. מנהלת תת-מעבדה המשויכת מבחינה מנהלית למעבדה של האיכר. היא הייתה נורא קרה ואנטיפטית. אף פעם לא אמרה לי שלום. הייתי כאוויר בעיניה. גם שם היה ברור כשמש מי לובש את המכנסיים בבית שלהם.

שניהם מדענים דגולים. כיום האיכר עטור הפרסים פורמלית בגמלאות, אבל ממשיך לנהל מעבדה גדולה. הפילוסוף מנהל מעבדה גדולה אחרת. דרכיהם ומחקריהם נפרדו, אך ממשיכים להיות ידידים. הפילוסוף נהיה גם המשנה לראש מכוני הבריאות האמריקאים הלאומיים (NIH) - תפקיד בעל השפעה רבה על כל המחקר הפדראלי בארצות הברית.

שניהם באותו מוסד, ובעצם הפילוסוף הוא כעת הבוס הגדול של האיכר.