כשחתמתי על הסכמה לניתוח, אחד הסעיפים כלל אפשרות של כאבי פנטום. לאחר קטיעה המוח ממשיך לחשוב שהחלק הקטוע קיים. ובכן, גם אני זוכה להרגיש בפנטום. למשל, לפתע פתאום מגרד לי מאוד בין הזרת לקמיצה של האצבעות הלא קיימות. אז מה, אתגרד באויר?
ובנוסף להסכמה לניתוח הייתי חייב לחתום על טופס הזוי. על הסכמה לקבורת איבר בקבר אחים ועל ויתור לקבורה על ידי המשפחה. סליחה על המקבריות, אבל הייתי מזועזע מהרעיון. אין ניתוח בלעדי הסדרת קבורה.
ובכלל אני רותח על החרדים. אני אחרי ניתוח. כואב ודואב. והחרדים פולשים למחלקה ותוקעים שעתיים וחצי בשופרות. הייתי מוכן עם בקבוק מים ביד כדי להטיח אותו על תוקע שופר שיכנס לחדרי. מזלו ששכני לחדר הודה לו ואמר שאין צורך. אני לא מבין מדוע לא מסלקים את החרדים שמציקים לחולים בשאלה אם הניחו היום תפילין.
היום בחור צעיר (כנראה עובד נקיון) נכנס לחדרי כשנמנמתי - ניתק את הטלפון שהיה סמוך לראשי מהמטען והאוזניות שהיו מחוברות לאזני ועמד להסתלק עם הסמרטפון. התחלתי לצעוק. הוא נבהל, הניח את הטלפון על השולחנית לידי וברח. הזעקתי את הביטחון, תארתי את מראהו והביטחון ינסו לבדוק את התמונות במצלמות. איזה חלאות אדם. אמרו לי שהתופעה נפוצה ובמיוחד גנבות טלפונים ומחשבים מיולדות ומחולים מוגבלים.
מדברים שישחררו אותי מחר או ביום שלישי לשיקום. אעדכן אתכם כשאוכל. להתראות בינתיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה