חשיבה חופשית

ביומן החדשות של ערוץ 2 ביום שישי, שודרה כתבה על הנס הרפואי שאירע לערביה נוצריה, שהגיעה לבית החולים איכילוב עם גידול סרטני בקרסול בקוטר ענק כמו תפוז. בבדיקת CT ואחרות אופיין הגידול כממאיר מסוג סרקומה (סרטן עצם ורקמות חיבור). במצב כזה אין ברירה אחרת - חייבים להרחיק את הגידול ולאחר מכן להתחיל בטיפולים.

הבעיה במקרה זה הייתה הגודל העצום של הגידול ובשל כך היה צורך לבצע קטיעה של הרגל. מסיבות שונות נדחה הניתוח שלוש פעמים. בהיותה מאמינה, היא ראתה בזה יד אלוהים וסירבה לעבור את הקטיעה. משמעות הסירוב היתה ברורה - מוות תוך מספר חודשים.

והנה הגיעה לאחר מספר חודשים לבית החולים ותדהמה היכתה את הרופאים - הגידול נעלם לחלוטין ללא כל טיפול. האם יכול להיות? 

בעולם הרפואה ידועים מקרים נדירים ביותר שבהם סרטן נסוג מעצמו ללא טיפול. אני זוכר חבר מבית הספר שלאמו אבחנו סרטן מעי מהסוג שלא היה ניתן לטיפול באותם הימים. הגידול היה כבר כל כך מפושט, שהרופאים לא ראו שום טעם לנתח ובעצם נתנו לה מקסימום שנה חיים. עברה שנה, שנתיים, שלוש, חמש ... הגידול נעלם - נרפאה לגמרי מהסרטן. אבל הסיכוי שזה יקרה  הוא חלקי פרומילים (אחד לעשרות אלפי מקרים). אבל האם ידועים מקרים כאלה לגבי הסוג סרקומה שתקף את אותה אישה  מהכתבה? התשובה היא שלא ידועים מקרים כאלה. ולמעשה, לא כדאי לאף אחד לבנות על כך שסרטן יתרפא מעצמו ללא טיפול. זה כאילו לקוות שתהיה זכיה בטוחה של פרס ראשון במפעל הפיס.

אבל מה שקרה לאשה הזו החזיר אותי מספר חודשים אחורה, כאשר התמונה הקלינית הייתה קטיעה כדי לנסות ולהציל את חיי מאלח (הרעלת) הדם שיצר חיידק טורף. במקרה זה התחילו טיפול בארבעה סוגי אנטיביוטיקה בוריד ובדיקת CT הראתה שחייבים לקטוע מיידית ובדחיפות. אבל מסיבות מנהליות הניתוח נדחה במשך 36 שעות - כל שמונה שעות ביקשו ממני להמשיך בצום - שאהיה מוכן לכשיתפנה מקום בחדר ניתוח. גם מידת הדחיפות ירדה מעט כאשר הגוף הגיב טוב לאנטיביוטיקה. שאלתי את הרופאים אם יש הטבה, אז אולי אין צורך בקטיעה נמשיך עם אטיביוטיקה וזהו. אבל כולם היו תמימי דעים, מהנסיון הקליני, הסיכוי לשרוד עם טיפול אנטיביוטי  (ללא קטיעה גבוהה יותר אחר כך או קריסת מערכות) קטן מאחוז אחד, ולכן זה זמן טוב לעשות את זה כשיש נסיגה והקטיעה תהיה מינימלית כרגע. 

סיכוי קלוש כזה והסיכון לצאת מזה, אם בכלל, במצב גרוע יותר הכריע וחתמתי על הסכמה. כשחזרתי לביקורת אצל האורטופד מנהל המחלקה שטיפל בי, סיפר דרך אגב שהגיע במצבי רופא מרדים, ומצב הרגל שלו היה נורא - אבל הם דווקא הצליחו להציל לו את הרגל אחרי שבועות רבים של אישפוז ומתן אנטיביוטיקה. אומרים שאין לבכות על חלב שנשפך, אבל המקרה של האשה ששודר בטלוויזיה, החזיר אותי לספקות שהיו לי. הראש אומר טוב שלא לקחתי סיכון, אבל בלב ...

ולמרות הכל, לא ממליץ לאף אחד לוותר על טיפול רפואי דחוף בגלל הסיכוי הכמעט אפסי שהגוף ירפא את עצמו. 

***

ועכשיו אתייחס למשהו שמאוד היססתי אם בכלל לכתוב על זה. והסיבה שאני כותב היא כדי לשמוע את דעתכם. כיצד אתם הייתם נוהגים.

ידוע שלחלק מהכלבים יש כשרון לזהות סרטן אצל אנשים הרבה לפני שזוהה על ידי הרופאים - בין אם זה היה בבדיקה שגרתית/יזומה או בין אם היה זה בעקבות סימנים בריאותיים שונים. הכלבים מזהים סרטן בעזרת חוש הריח שמפותח משלנו פי -600. כן, לחולי סרטן יש ריח טיפוסי המזוהה על ידי כלבים וכרגע מנסים לפתח מכשיר שיזהה את הריח הזה אצל חולים בשלב מוקדם מאוד. אפשר למצוא בגוגל שפע של מחקרים על זה (חפשו ערך "כלב מריח סרטן").

מדוע אני בכלל כותב על דבר זה, שהוא ידוע למדי לפחות לחלק מהציבור? אז ככה, הססתי הרבה אם לשחרר את מה שתקראו מיד. מזה זמן אני מזהה חולי סרטן, לפעמים די הרבה זמן לפני שהם יודעים. לא יודע איך זה עובד. זה לא דרך חוש הריח, כי אני מזהה את זה למשל אצל אנשים המופיעים או מגישים בטלוויזיה.

הכי קשה לי הוא כאשר אני מרגיש את זה אצל חברים או אנשים בעבודה. אני מרגיש ולא אומר דבר. כי איך זה יראה אם אגש לאדם ואגיד לו - שמע, יש לך סרטן, לך להיבדק מהר. ראשית, קשה להגיד דבר כזה לאנשים ותמיד קיים החשש שאולי אני טועה. ושנית איך היה מתייחס כל אחד מכם למישהו שהיה בא ואומר לכם שאתם חולים. הייתם בכלל יכולים להתייחס לזה ברצינות מבלי לחשוב שהעומד לפניכם איבד את שפיות דעתו?

אז אני רואה אנשים ויודע, וקובר בתוכי את הידע הזה. מרגיש נורא ועוד יותר כאשר הם מגלים זאת בעתיד. אני גם לא חושב שיש בי את הכוחות הנפשיים לענות למישהו שיפנה אלי בשאלה אם אני רואה אצלו. אמנם אי אפשר להשוות בין המקרים, אבל לגבי זה גם קצת כמו להגיד את האמת לאישה שפונה אליך, תגיד את האמת - אני יפה? או מכוערת? או שמנה? ברוב המקרים אם תגיד את האמת, סביר שתחטוף ואין השואלת רוצה לשמוע באמת את האמת. מזל שאני לא אונקולוג שצריך לבשר את זה לחולים.

איני יודע איך זה יתקבל כאן. אבל לפחות שחררתי קצת לחצים בבטן .

מאחל לכולכם רק בריאות.