חשיבה חופשית

מדוע לא ראיתי אתמול את התוכנית המסכמת של האח הגדול בערוץ 2 אתם כבר יודעים מכאן. אבל היתה לי סיבה הרבה יותר טובה לצפות במקומה בערוץ דוקו, בתוכנית על חייו של אבא שלי - קורותיו של ילד שבקושי סיים כיתה חמישית שמספר על הזוועות שעבר הוא וניצולי הפוגרומים שבצעו האוקראינים מהעיירה שלו שבוע לאחר כניסת הנאצים (שטבחו ביריה כך סתם בערב אחד מחצית מהיהודים ברחוב שגר, כ-800 במספר, וביניהם סבתא שלו) ושתרמו אחר כך לשואה לא פחות מהקצינים הנאצים.

ולמרות שאני מכיר היטב את כל שעבר עליו, כמובן שוויתרתי ללא כל קושי על תוכנית האח הגדול או על כל עיסוק אחר. אני מניח שאני הייתי מיעוט שבמיעוט ויתכן שאף אחד מקוראי כאן לא צפה בתוכנית. ובכלל כמה יוותרו על "מיטב"  הריאליטי? או על מדורות שבט?  למרות שהתוכנית אמורה להיות משודרת בערוץ דוקו עוד פעמיים בעתיד (לא זוכר מתי), בחרתי כמובן לוותר לטובתה אתמול, הן על ריאליטי והן על פירומניה.

ומדוע לא השארתי אתמול את חלונות הבית ודלת המרפסת פתוחים? כי אפילו שרץ ארוך ושמן (שוודאי שמעו היה מפחיד אתכם) נכנס לביתנו למצוא מחסה מהאוויר רווי עשן המדורות שבחוץ. ואני כבר תכננתי איך לרוצץ את ראשו תחת גלגלי מושב הנכים, אבל זוגתי האמיצה שתחייה הייתה מהירה ממני להראותו נחת הקבקב שלה. הרי זו פמיניסטית כהלכה.

ומדוע אינני רווה נחת מהחג הפירומני הזה של עמי, ישראל? ראשית פירומניה לא מדליקה אותי. שנית אני לא עורך הילולות לזכר מותו של רבי שמעון בר יוחאי ולא לזכר מותו של אף אחד אחר. תארו לכם חגיגות והילולות ביום מותו של הרב עובדיה יוסף. מה יאמרו חסידיו אם ביום זה אצלה נקניקיות עם תפוחי אדמה לכבודו ואקנח במרשמלו? כנראה באמת עם פירומנים אנחנו, כי ל"ג בעומר שהתחיל ביום אחד, כבר נחגג כיום במשך שלושה ימים. ועוד היד נטויה -  אולי בעוד כמה שנים כבר יהיה לנו ל"ג בעומר ראשון ושני עם חול המועד באמצע?

ובכלל אני לא עז בעדר! אם אני רוצה לנפנף על האש, אני יכול לעשות זאת בכל מועד במרפסת ביתי בגריל פחמי אבן על גז, ומדוע דווקא ביום העצמאות בגן סאקר - אם אתפוס מקום בחמש לפנות בוקר, ואם לא - באי התנועה ממול ?  מה זה זבח יום העצמאות?  ואם אני רוצה לעשות קומזיץ מדורה על חוף הים, מדוע שאעשה זאת דווקא בל"ג בעומר, בין מיליון מדורות מחניקות ומסריחות מסביבי? ומדוע שאנקה יסודית את הבית דווקא לפני פסח כחיקוי לניקוי האביב המסורתי הפגאני של גויי אומות העולם? אם חשקה נפשי בניקיון יסודי, אעשה זאת דווקא לקראת שבועות, כאשר מסתיימת עונת החמסינים שלכלכו את התריסים ושמשות החלונות שמורקו לחינם לכבוד פסח. אני אישית גם לא מוטרד מחמץ שילקק החתול של השכנים מהתריסים. דרך אגב, למי שלא יודע מדוע קוראים לשרב חמסין - זה משום שערביי ארץ ישראל טוענים שבכל שנה יש בדיוק חמישים ימי שרב. ואם עדיין  לא השתכנעתם שמיותר היה להבריק את שמשות החלונות בפסח, תבדקו מה מצב החלונות שלכם אחרי שלושה ימי פירומניה. רחמים לי  עליכם חולי האסטמה,  על כמות הונטולין שאתם נאלצים לצרוך בימים אלה.

אז עכשיו לא קשה להבין מדוע לא השתתפתי בהילולות מדורה ומדוע לא צפיתי באח הגדול כתחליף לריגושים. אבל אם הייתי צופה (כפי שסיפרו לי) בהתפרצות היסטרית של מרוקאית פמיניסטית שמאלנית קיצונית על אשכנזי ימני קיצוני (עד כדי כך קיצוני, שלאחר פינוי גוש קטיף הוא התנחל בתל אביב במקום להפריח השממה בנגב) - בוודאי הייתי מגיע למסקנה של צופי האח הגדול, שמי שצועק יותר צודק יותר (נחשו מי צעק? האינטליגנטית או הכובש האשכנזי?). ואם הייתי בכל זאת צופה באח הגדול, בוודאי הייתי הופך מיד לטבעוני לאחר שהטבעונית המשיחית הזילה דמעות שליש על שמפרידים עגלים מאימם - ובפני מי הזילה? בפני שחקן שמגלם תפקיד של בוקר (קאובוי)! ומה אמרה לו הצבועה הזאת (וכנראה גם לא הכי חכמה)? שאין לה טענות נגדו כמגדל בקר אלא אלינו כולנו אוכלי הבשר, מוצרי החלב והביצים. אתם מבינים - אין לה טענות בכלל למבצעי "העוול הנורא" עצמם!

הטבעונות בהחלט לא הנושא  העיקרי של הפוסט, אלא המשיחיות של אלו המיוצגים על ידי המשתתפת הטבעונית של האח הגדול. אבל מאוד הייתי רוצה להראות משהו לאותה טבעונית משיחית ולראות את תגובתה.  מדוע אני מכנה אותה משיחית? כי היא מאמינה שכולנו נהפוך אוטוטו לטבעוניים, הרבה לפני בוא המשיח. ובואו נעזוב כרגע את ספר התורה "מחקר סין" - כי בדיוק פרסמו השבוע שני מחקרים סטטיסטים עולמיים על כך שמדינת ישראל שבה אחוז אוכלי הבשר הוא אחד מהגבוהים בעולם, היא גם המדינה השניה בעולם העומדת בראש רשימת תוחלת החיים הממוצעת של התושבים. 

אבל מול הטענה המשיחית "סוחטת הדמעות" שאנחנו אוכלי הגבינות ושותי החלב כל כך אכזריים משום שאנחנו מפרידים עגלים מאימם לאחר 4 חודשים, אני רוצה להזכירכם שבניגוד לתינוקות אדם, העגלים עומדים על רגליהם לאחר כמה דקות ושהפרה חיה פי 4 פחות מאשר האדם (אם היא לא נטרפת לפני כן על ידי תנים או זאבים). וש"עגלה" בת שנה כבר יכולה להתעבר וללדת. ושנית, הייתי רוצה להראות לכם את זה (כי המסיונרית הטבעונית באח הגדול לא יכולה לצפות בזה):

ואת זה:

ואת זה

וכאן מי האכזרי?:

אבל את זה לא מראים בטלוויזיה בפריים טיים גם לא בהצגות הכי טובות בעיר של מעריצי יורופסקי.

ובכלל בכל עולם החי, גורים נדחים מתישהו באכזריות על ידי אימם.  שלא כמנהג בני האדם - האמא מגרשת אותם ללא כל סנטימנטים, לעיתים ממש בטרם עת, אם פגשה זכר חמד חדש שכבש את לבבה והזדווגה איתו.  ואם הגורים המסכנים לא יסתלקו כל עוד נפשם בם, בן זוגה החדש של האם ירצח אותם. אז מי כאן האכזרי? על מי המשיחיים מנסים לעבוד?

אז אני מציע למשיחיים האלה שילכו להתנדב ולעבוד בבתי יתומים שאימותיהם בנות האדם זנחו אותם או שהן נרצחו בידי אדם. שיאכלו מה שהם רוצים, רק שלא יכפו עלינו את תורת התזונה שלהם. מספיק לנו מכפיה דתית, לא?

והכי חשוב - לא כל המרבה לצעוק ומזיל דמעות צודק!

* הפוסט הוא שירות למען נפגעי שטיפות המוח של האח הגדול או של ההצגות הכי טובות בעיר. 

***

במומלצים

  

הכותרת היא לא מושג בלטינית גם לא מחלה. כשזוגתי ואני טיילנו במדבר יהודה, פגשנו פורח בלב המדבר הצמח הזה

קרדיט: אבינעם דנין 

אני בוגר המגמה הביולוגית מתמטית בתיכון. בימים ההם הנבחנים בחמש יחידות בביולוגיה היו מחוייבים לעבור גם שני ימי מבחנים חיצוניים בעל פה, שכללו בין היתר בקיאות בהגדרת צמחים. כיום קורס הגדרת צמחים אינו אפילו קורס חובה באוניברסיטה למורים לביולוגיה. 

על סמך סממנים שונים במבנה, הצמחים מוגדרים למשפחות, לסוגים ומינים.  במשך הלימודים, אנחנו תלמידי המגמה הביולוגית בתיכון, חרשנו את ארץ ישראל לאורכה ולרחבה להכרת הצומח והחי. כל הטיולים והסיורים האלה היו בחינם, לא כמו היום שההורים משלמים ממיטב כספם. תשאלו וודאי איך? פשוט -  יצירתיות ומעוף של המורה לביולוגיה, שהיה גם המחנך שלנו. הוא ארגן לנו נסיעות זולות  במשאיות (שנקראו אז "טיוליות" ונכחדו מעולמנו) לבתי ספר שדה שונים ברחבי הארץ - לינה ולימוד, תמורת עבודה למשך עשרה ימים כל פעם. היום כשאתם מטיילים בשבילי ישראל, תדעו שהכיתה שלנו סללה חלק מהן. את מדבר יהודה חרשנו במשך עשרה ימים שבהם פינינו סלעים, חצבנו מדרגות בסלע, ופרצנו שבילים. ככה גם התוודענו לחי ולצומח במדבר יהודה.

כמה שנים אחר כך, כשטיילנו ונתקלנו בפרחים הצהובים האלה במדבר יהודה הצחיח, יריתי בפניה של זוגתי את שם הצמח. אהרונסוניית פקטורובסקי. היא הייתה בתדהמה. "לא, אתה בטח צוחק" היא אמרה. היא לא נרגעה עד שהראתי לה את שם הצמח במגדיר הצמחים שלי שנשאתי איתי - שנראה כמו ספר תנ"ך בכריכת פלסטיק שחורה - מגדיר צמחי ארץ ישראל. 

זה לא השם הבוטני הלטיני של הצמח אלא השם העברי, כמו כלנית, רקפת וסביון. אז איך זה? ובכן, הצמח הזה התגלה לראשונה כמין וסוג חדש למדע במדבר יהודה רק בשנת 1927, על ידי הבוטנאים ממוצא יקי - הפרופסורים אלכסנדר איג ואוטו וארבורג (על שמו הישוב שדה ורבורג בשרון).

וכשמגלים מין וסוג חדש נותנים לו שם בוטני בלועזית ושם עממי בעברית. לצמח הזה נתנו את השם אהרונסוניית פקטורובסקי  על שם חבריהם, הבוטנאים אהרון אהרונסון ואליעזר פקטורובסקי. ובקיצור שם הצמח המדברי עם הקרקפות הצהובות  - אהרונסוניית פקטורובסקי. 

אהרן אהרונסון ידוע היום לציבור הרחב כראש מחתרת ניל"י, שפעלה לסיום השלטון הטורקי-עותומאני בארץ-ישראל ולכיבושה בידי הבריטים. אבל, לא רבים יודעים שאהרון אהרונסון היה במקצועו  בוטנאי ומדען ארץ-ישראלי. הוא למעשה זיהה וגילה ליד ראש פינה את "אם החיטה", בשנת 1906. "אם החיטה" היא למעשה חיטת הבר הקדמונית, שממנה תורבתה לפני למעלה מ-10,000 שנה החיטה של ימינו.

מאוחר יותר, מדענים מצאו שבמהלך התרבות, אם החיטה איבדה גֶן אחד. אובדן זה שיפר את הערך התזונתי של החיטה המודרנית והעשיר אותה בחלבונים ומינרלים. 

אליעזר פקטורובסקי  היה גם הוא מראשוני הבוטנאים הישראלים ועוזרו של אלכסנדר אייג, שגם הוא זקף לזכותו תגליות ראשוניות בטבע של ארצנו. לימים "עיברת" את שמו לפקטורי ולכן שמו העברי  המנוקד של הצמח ( לפי מילון האקדמיה העברית): אַהֲרוֹנְסוֹנְיַת פַקְטוֹרִי.

ובכל זאת מוזר שבוחרים לצמח חדש שמות משפחה של בני אדם. מילא, על שם מי שגילה את הצמח, אבל לא זה המצב. אז מדוע אייג שגילה את הצמח קרא לצמח בשמו של פקטורובסקי? הסיבה לכך נובעת מכך שפקטרובסקי נפטר בגיל צעיר יחסית משחפת ולכן אייג החליט לקרוא על שמו מספר מינים חדשים שמצא – ולא רק אהרונסוניית פקטורובסקי אלא גם למשל צמח נוסף בשם פקטורובסקיית אשרסון.

אהרונסוניית  פקטורובסקי (פקטורי) היא צמח מדברי שאינו מוגבל רק למדבר יהודה. ניתן למצוא אותו גם בצפון הנגב, מרכז הנגב והמכתשים, דרום הנגב, הערבה והרי אילת.

מתן השמות האלו לצמחים ארץ ישראלים הרגיזה בוטנאים כמו הזוג חנה ואפרים הראובני שהיו מראשי  הגישה של זיהוי הצומח של ארץ ישראל על ידי שילוב הבוטניקה כחלק ממארג התרבות היהודית ההסטורית. כלומר, גישתם הייתה זיהוי צמחים של ארץ ישראל ברוח המקרא והתלמוד. 

הראובני ייסד בקמפוס האוניברסיטה בהר הצופים גן בוטני ומוזיאון אוספים מיובשים ומצויירים של צמחי ארץ ישראל מימי המקרא והתלמוד. לאחר 1948, כאשר קמפוס הר הצופים נשאר כמובלעת ישראלית מבודדת בשטח ירדני, נזנח הגן הבוטני והאוספים של הראובני הוברחו לתחומי ישראל על ידי השיירות שהחליפו אחת לשבועיים את כוח השיטור בן 80 אנשים ששהה במקום עד למלחמת ששת הימים  והחייאת הקמפוס של האוניברסיטה העברית בהר הצופים.

לאחר השלמת ההברחות של האוספים של הראובני, הוא רצה להקים מוזיאון צמחי ארץ ישראל מימי המקרא והתלמוד. אבל הדבר לא הסתייע בידי הראובני שלא השתייך לקליקה הבוטנאית השלטת של  אייג ו"דור צעירים" כמו פרופסור זוהרי ונעמי פיינברון. האחרונים דחו את הפרוייקט של הראובני בטיעון שמיון הצמחים שלו אינו עומד בקריטריונים בוטאניים מדעיים טהורים. והם סברו שהאוספים שלו אינם ראויים להיות מוצגים במוזיאון מדעי אלא  במוזיאון ליהדות. 

הנתק שנוצר אז בין ה"בוטניקה העברית" אותה ייצגו הראובנים, לבין הבוטניקה ה"טהורה" בודד מצד אחד את הראובנים ומצד שני, הנתק הזה אחראי לחלק ניכר מאוצר המלים הדוחה האופף את עולם הצומח העברי, הכולל שמות כמו "אהרונסוניית פקטורובסקי".

הזוג ראובני לא הצליח לחדש מוזיאון בוטאני- מקראי כפי שהיה בהר הצופים לפני פרוץמלחמת השיחרור. אבל לזוג נולד בן בשם נֹגה. בימינו נשמע מוזר לקרוא לבן בשם שנפוץ היום בקרב בנות. אבל נגה הזה הצליח במקום שנכשלו הוריו והוא ייסד את פארק שמורת נאות קדומים ליד העיר מודיעין.

נחזור לצמח אהרונסוניית פקטורובסקי. הוא שייך למשפחת צמחים שמכונה משפחת המורכבים. בני משפחה מוכרים הם החרצית והסביון. טעות נפוצה היא למה שאנחנו קוראים פרח. כל "פרח" של החרצית הוא  למעשה תפרחת (או קרקפת בעגה מקצועית) של אוסף עשרות פרחים קטנים. בשל מורכבות התפרחות, כל הצמחים מהסוג הזה שייכים למשפחת המורכבים. לתפרחת החרצית יש שני סוגי פרחים. פרחים צינוריים שנראים כמו צינורות קטנים - במרכז התפרחת. ואילו בהיקף פרחים לשוניים שנראים כמו לשונות.

לאהרונסוניית פקטורובסקי יש רק קרקפת של פרחים צינוריים.

אהרונסוניית פקטורובסקי מותאמת למדבר ולגידול בתנאי יובש ומיעוט גשמים.

למשל יש לה מעט עלים קטנטנים וגבעולים ארוכים חשופי עלים. אין לה גם צורך בבזבוז אנרגיה על פרחים לשוניים. צמצום שטח הפנים של העלים ועלי הכותרת חוסך באידויי ואיבוד מים דרך העלים. לאהרונסוניית פקטורטובסקי פרחים זיכריים ונקביים באותו צמח ולכן ההאבקה וההפריה לייצירת זרעים אינה דורשת תיווך של חרקים כמו דבורים שאינם דיירים של המדבר. לכן אהרונסוניית פקטורובסקי איננה זקוקה לפרחים הלשוניים שבדרך כלל הם אלה שמושכים אליהם את הדבורים.

המנגנונים השונים והמגוונים המתאימים צמחים למדבר הוא כבר פרק מרתק בפני עצמו. 

מקווה שלא מתתם משיעמום.

זהו הדודל של גוגל היום:

לזכרה של דיאן פוסי

נולדה : 16 בינואר 1932, סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארה"ב.

נרצחה: 26 בדצמבר 1985.

דיאן פוֹ‏סי ‏הייתה זואולוגית אמריקאית שחקרה מספר קבוצות של גורילות. היא צפתה בהן מדי יום, במשך מספר שנים, ביערות של ההרים ברואנדה.

נלחמה כנגד ציד בלתי חוקי של גורילות והיא עצמה נרצחה באופן אכזרי על ידי ציידי גורילות. סרט מפורסם על תקופת מחקרה הוא "גורילות בערפל". פרטים בויקיפדיה   

מין גורילות ההר נמצא בסכנת הכחדה בשל ציד תינוקות גורילה לצורך הפצתן  בגני חיות. הציד עצמו מזעזע כי הגורילות מגינות על התינוקות שלהן ולכן הוא כולל גם רצח של אמאות, אבות ובני משפחה. ארגונים שונים פועלים באגרסיביות נגד ניסויים בקופים ירודים (פרימיטיבים) במעבדות למטרות פיתוח תרופות מצילות חיים. אבל מתעלמים מציד מאסיבי של קופי-אדם עילאיים כמו הגורילות וכליאה שלהן בגני חיות וקרקסים. מדוע זה בסדר לבידור בגני חיות?

בציבור יצא לשמצה שמן של הגורילות כאלימות. אבל האמת היא שהגורילה דומה לאדם מבחינה גנטית ב- 98.6%. הן אינטיליגנטיות וחיות חיי משפחה שלווים. הסתכלו בסרטון הבא ותשפטו מי יותר אלים - הגורילה או האדם?  

טוב, הכותרת היא וריאציה של הפתגם "כל דְּאַלִּים גבר". ובמקרה שלנו גבר הוא לא תרנגול אלא קוקיה. ההשראה לפוסט הוא הסיפור הבא -

סיפור הילדים המקסים הזה הוא על מין קוקיות מהיותר נחמדות - הקוקיה המצוייצת. הגוזלים המאומצים שלה חושבים שהם ילדים של העורבים ומתייחסים לגוזלי העורב כאחיהם לכל דבר.

אבל גוזלי קוקיה ממינים אחרים יותר חכמים ומרושעים ודואגים לסלק מתחרים לעתיד. הנה ראו את זה. סרט קצר - חובה לראות (קורע):

ואחרי שראיתי את הסרטונים חשבתי כמה קוקיות אנושיות סובבות אותנו. וכעת אני רוצה להכריז על מין קוקיה חדש שאנחנו עמך מגדלים - "הקוקיה הפוליטיקאית" - מין שראוי לו להכנס למגדיר הציפורים.

לקוקיה היה מעמד מאוד מכובד אצל היוונים הקדמונים. הציפור המקודשת על הרה (אישתו של מלך האלים זאוס) היתה הטווס, אבל לפניה הציפור המקודשת על הרה הייתה הקוקיה.  

יום קוקו נהדר שיהיה לכם.

***

במעצר הבית הזמני שלי, זמני מלווה בקולות שאני שומע מהעולם שבחוץ. היום השכמתי לקול קוקו של קוקיה המבשרת שהאביב יגיע במהרה ואז התנגן בקולֵי קולות הפזמון " ט"ו בשבט הגיע חג לאילנות " מרכב של ברדיצ'בים עליזים שעבר ברחוב. תזכורת מאלוהים שהיום ט"ו בשבט. והפיזיותרפיסט שלי דחה בשל החג את פגישת האימון שלי למחר.

אז חג אילנות שמח שיהיה לכם.

ולמען בריאותכם הזהרו לא לאכול יותר מדי פירות יבשים.

***

אם אתם אוהבים את הבלוג, אז הכנסו והצביעו  בלחיצה בכפתור הזה: