חשיבה חופשית

יום אחרי המלחמה נראה שעל אמצעי התקשורת השתלט העיסוק הטפשי בניחושים מי יזכה בתוכנית הגמר של האח הגדול. לא ארחיב בדיבור על רדידות התוכנית הזו ודעתי על שלוש הפקאצות הצעירות שהגיעו לגמר - תעודת עניות לקהל הצופים הנאמן שמבזבז את כספו במנוי לערוץ "הבוהים" (26) ובהצבעות "רק שקל". ובכלל לא הייתי מתייחס לתוכנית אלמלא שני המועמדים הרציניים יותר כביכול רוכבים האחת - על אג'נדת הטבעונות והשני - שאימץ את הטבעונות כשהבין שיש כת בציבור שתורמת עשרות אלפי שקלים בהצבעות שבועיות לנציגה של טבעונים רדיקאלים  יפי נפש. יפי נפש קנאים שמקללים ושופכים יין על בגדי אנשים. 

ונראה שלהיות מתנחל ימני שגורש לתל אביב פלוס להיות טבעוני, הרי זה שילוב מנצח בבידור המוני שכזה. 

ולא הייתי בכלל מתייחס לגברת טל גלבוע שדווקא בהתנהגותה מזכירה לי קצב בני אדם, אלמלא הקצתי בבהלה מנמנום שהישרתה עלי התוכנית בהמתנה עד למהדורה הבאה של חדשות המלחמה. גברת גלבוע כמעט יצאה מדעתה כשהאח הגדול הכניס עכביש לצנצנת סוכריות. והזעקה שלה הקפיצה אותי משנת חלומות מתוקה. ואז חשבתי שמאוד לא הייתי רוצה לחיות בבית שהתנחלו בו עדת עכבישים, מקקים, עכברים ונחשים שיגיעו לאכול את העכברים. ולא אתפלא אם בשל האחרונים היא מגדלת בביתה חתולים - כדי שהם ולא היא יחסלו את הנחשים והעכברים. בשל אנשים מוסריים כמוה, אני כותב פוסט זה דווקא אל אנשים שאוהבים אדם.

גברת גלבוע שואפת (עם כל תחבולותיה) לגייס מקסימום הצבעות מחברי הכת שלה ולזכות בפרס הראשון שיוקדש למלחמה  במגדלי חיות משקי הבית, ולקמפיינים חילוניים של החזרה בתשובה (וכי זה לא ככה?). אבל בסופו של דבר כמה מזה תותיר לבנות שלה נשאר לא סתם במעטה ערפל. בתור מעריץ ולוחם חופש חיות, דווקא הייתי דורש לדעת מהו הנתח היחסי. אבל מכיוון שאישיות כמו שלה דוחה אותי, ממש לא מעניין אותי מה היא תעשה עם הכסף של תורמי השקלים לתוכנית האח הגדול.

נראה שבימים אלו יש רבים שהפכו את הטבעונות והמלחמה כנגד ניסויים בבעלי חיים כתחליף לדת. גברת גלבוע זועקת כמי שנטרפה דעתה עליה, שמי שאוכל ביצים צריך להשלח לגיהנום של התרנגולות ומי שאוכל גבינות  ישרף בגיהנום של הפרות והעיזים. ואני שואל אם גם מי שמקבל חיסונים כנגד מחלות אנושיות רצחניות ישלח לגיהנום, כי החיסונים האלה הם תוצר של ביצים, פרות וסוסים. והאם כל מי שמקבל כימותרפיה ישלח לגיהנום של העכברים והקופים?

מגיפת האבולה (ebola) האיומה הולכת ומתפשטת וגובה קורבנות באפריקה. האמת היא שלרשויות הבריאות עדיין אין שום מענה למגיפה האיומה הזו, שסיכוי ההשרדות ממנה הוא שלושה ופחות אנשים מתוך עשרה נדבקים (תלוי בזן). אין שום תרופה או חיסון כנגד גורם המחלה הזו. אבל רשויות הבריאות העולמיות נוקטות בהרגעת הציבור, כדי למנוע פאניקה. לעומת זאת באפריקה הפאניקה חוגגת - אנשים בורחים מאימת המחלה ליערות. כי חולים בורחים מבתי החולים ומדביקים אנשים נוספים. ומספר רופאים מתנדבים כבר נדבקו במחלה, למרות שלבשו חליפות בידוד בעלות שלוש שכבות מגן והוטסו בבידוד לארצותיהם. כמובן נשאלת השאלה איך נשמר בידוד מלא במטוס. ומה עשוי להיות  גורלם של רופאים מתנדבים ישראלים שטסו לאפריקה להשתתף בהרפתקה הזו, אשאיר לדמיונכם. על כל מקרה הם יצטרכו לשהות בבידוד מוחלט שלושה שבועות לאחר חזרתם לארץ.

מומחים דרגו את רמת הסיכון של האבולה פי שניים מהאיידס. לאיידס יש לפחות קוקטייל תרופות שמאט את המחלה. לאבולה - נאדה. דרושים נסויים בבעלי חיים כדי לפתח חיסונים למחלה. ניסויים בבעלי חיים ובתוצרים כמו ביצים כדי לפתח את נוגדני החיסונים, ואחר כך דרושה כמות עצומה של ביצים או נסיובים מדם חיות, כדי לספק חיסונים לכל תושבי העולם.

מידת ההישרדות היום מאבולה נמוכה ממידת ההשרדות מהמגיפה השחורה (אבעבועות שחורות) שקטלה שליש מאוכלוסיית אירופה עד לפיתוח החיסון כנגד אבעבועות שחורות. כאן המקום להזכיר לגברת גלבוע ותומכיה, שאלמלא משק הפרות - יתכן ומגיפת האבעבועות השחורות הייתה ממשיכה לעשות שמות ולהטיל עלינו את אימתה. המגיפה השחורה מוגרה מהעולם בזכות רופא אנגלי שהתיחס ברצינות להתרברבותה של מגדלת פרות  שטענה כי היא בחיים לא תדבק באבעבועות שחורות. דבריה  עוררו ברופא רעיון לניסוי, שאם היה עורך אותו בעידן שלנו - היה בוודאי נשלח לרצות שנים ארוכות בכלא. ההשראה לניסוי הייתה העובדה שפרות נדבקות במחלה דומה לאבעבועות שחורות, אך הן לעומת האדם לא מתות ממנה. לפיכך, לרופא עלה הרעיון לגרד את עורו של ילד עם נוזל שנלקח משלפוחיות אבעבועות של פרות נגועות ושעורבב עם נוזל מאבעבועות שחורות מאדם חולה. ומה הייתה תוצאת הניסוי הזה? הילד נשאר בריא ושמח, ונסיוב (שהופק תחילה מאבעבועות של פרות חולות ואחר כך מדמן) - הפך לחיסון רב עוצמה שמיגר למעשה את המחלה לחלוטין מכל העולם בשנות השמונים במאה הקודמת.

אני תמיד אומר שאלמלא הניסויים בחיות, לוחמי חופש החיות למיניהם היו תקועים בעידן ימי הביניים ונקטלים בהמוניהם ממחלות. בלי חיסונים, בלי אנטיביוטיקה, בלי פרוצדורות רפואיות שפותחו בחיות - והיכן היינו נמצאים היום?

אלמלא ניסויים בחיות, המדען רוברט קוך לא היה מוכיח שחיידקים הם גורמי מחלה. הוא חשד שבשר מקולקל גורם למחלה. הוא בודד את החיידקים גורמי המחלה מהבשר המקולקל, אבל היה צריך להדביק חיות כדי להוכיח שהם אכן גורמים למחלה. אלמלא ניסויים אלו בחיות וזיהוי החיידקים כגורמי מחלות מסוכנות, לא היו נערכים הניסויים שהביאו לגילוי האנטיביוטיקה.

כן, ניסויים בבעלי חיים בדרך כלל מקובלים מוסרית על ידי מרבית בני האדם, כאשר מתקיים קשר ישיר לפיתוח תרופה כנגד מחלה אנושית. ואם ישנם מתנגדים כמו גברת גלבוע, קשה לי לראות שהם מתנגדים לאותם ניסויים בבעלי חיים שנועדו להציל את בעלי החיים עצמם.  הרי בוודאי נפשם רחומה לחסן חיות בפני מחלות. אבל יש ניסויים שנערכו בבעלי חיים ללא מטרת רווח רפואי מיידי, אלא לצורכי ידע שממקמים אותנו היום במאה העשרים ואחת ולא בחשכת ימי הביניים. ואין דוגמה טובה יותר להדגים אור וחשכה מאשר הניסוי הבא.

על הניסוי הזה שמעתי לפני שנים אחדות מאחת שהיא לוחמת חופש קנאית של חיות. היא הייתה סטודנטית לתואר בביולוגיה כאשר נכנסה למעבדה שבה רכנו מדענים ותפרו עפעפיהם של גורי חתולים שאך זה נולדו. מטרת הניסוי הזה היתה לבדוק מידת החשיבות של חשיפת עיניי ילודים לאור בהתפתחות הראייה. הניסוי נשמע מזעזע, אך הוא הוביל לידע חדש על התפתחות הראייה. אולי למרבית האנשים ידע כזה נראה לא חשוב ושאפשר לוותר עליו. אך ללא ידע היכן הייתה  נמצאת היום האנושות?

לסיום אזכיר תוכנית מרתקת שראיתי בטלוויזיה החינוכית. בתוכנית נערך משפט נגד המדע בנוכחות שמונה בני נוער ישראלים ששימשו חבר מושבעים. עורך הדין ששימש כתובע הביא עדי תביעה שהציגו בכישרון רב את המנטרות "המזוויעות" הידועות. עדת תביעה מרכזית התפתלה כאשר נשאלה על ידי ההגנה האם הייתה מוכנה לשמש אובייקט לניסוי במקום הקופים הירודים ששימשו לניסויים. ההגנה הביאה עדות של מדען ממכון ויצמן שהעיד על ההכרח בניסויים בחיות ותיאר את הרגולציה הציבורית הקפדנית הקיימת על עריכת ניסויים כאלה במוסדות האקדמיים. בסיום המשפט, חבר המושבעים זיכה את המדע ברוב של שישה משמונה.  מזלנו שיש רוב לאוהבי אדם על אוהבי חיות.

אני אוהב מאד חיות ומי שקורא בקביעות בבלוג הזה יודע עד כמה אני אוהב חיות. מי שקרא כאן אולי זוכר כיצד תרמנו בדמעות את כלבתנו האהובה הגוססת למדע, לחקר המחלה חשוכת המרפא שגדעה את חייה, ללא שנודע לנו מקום קבורתה.

ועתה תוכנית האח הגדול לא הותירה לכם ברירה, האם לבזבז את כספיכם על הפקאצות או על לוחמי חופש החיות. האם על לוֹחֶמֶת חופש  פנאטית, או למי "שהחל לחוס" על חיות, אבל לא על ילדים חסרי בית בעזה.