חשיבה חופשית

ראשית אומר שהכותרת הפופוליסטית הזו אינה באה ממקום של התנשאות ואינני חושב שאתם ילדים. ההשראה לפוסט הזה הם תוצאות סקר סטטיסטי שפורסמו באמצעי התקשורת.

כידוע לא אחדש שחלק נכבד מדעותיהם של בני האדם מבוססים על אמונות ומיתוסים ופחות על עובדות מוצקות. במקרה הטוב לרוב נעשית סלקציה של עובדות לטובת האמונה. האדם הוא חיה המתקשה להודות "חשבתי וטעיתי" (כמובן שלא מדובר בדברים פשוטים שקל להיווכח בהיפך הגמור). במדע כל תיאוריה (מוצקה ככל שתהיה) נופלת כאשר מול אלף ממצאים שמוכיחים אותה כביכול, מתגלה אפילו ממצא סותר אחד. אבל מסתבר שבחיי היומיום לא כך פני הדברים והאדם לרוב מממשיך להלך  עם תפיסותיו המקובעות מאז ימים ימימה.

תוצאות הסקר הסטטיסטי הנדון הביאו אותי לבחון את המיתוס הרווח בציבור ושבמיוחד התבטא במלחמת צוק איתן (ולא משנה שהממשלה מטעמיה לא הכריזה על "האירוע" כמלחמה). המיתוס הזה רווח במיוחד בקרב גוש השמאל, שגם אני לפעמים יותר ולפעמים פחות נמנה עליו). יש אולי שיאמרו עלי כי מדובר באדם לא יציב. אבל מדען הוא הדבר הכי יציב שיש - משום שהוא משנה דעתו על פי הממצאים הניסויים. מדען טוב חייב להיות ביקורתי מחד ופרגמטי מאידך. טוב, אסייג את דברי לעל פי רוב - כי יש גם "מדענים" שתקועים אי שם בהיסטוריה המדעית.

אני רוצה להתייחס כאן כדוגמה למיתוס שרווח בציבור (ובמיוחד היה לו משקל רב בדעותיו של הציבור במלחמה). המיתוס שתושבי עזה עצמם מסכנים ושאינם אשמים בכך שמנהיגיו מובילים אותם להרס ולחורבן. להתייחס לאלה שטענו כי קול התנגדותם  אינו נשמע בשל האכזריות כלפי מי שמנסה להטיל שם ביקורת. אכן אי אפשר להתווכח עם העובדות שבעזה, בראשות הפלסטינאית. ובכלל בכל מדינה ערבית/מוסלמית שהיא - דמוקרטיה אמיתית רחוקה מהם והלאה. כל אחד שמע (כי לא נתנו לראות) על אנשיו של אבו מאזן שהושלכו מהקומה הארבע עשרה בעזה. גם עדויות כתבים בינלאומיים שצונזרו ואויימו בעזה - מדברות בעד עצמן. אבל נחזור לשאלה הבסיסית האם באמת לפלסטינאי ברחוב אין שום אחריות למעשי מנהיגיו.

עד כמה שהתמונה הזו מרגיזה, אף אחד (אולי מלבד הימין המשיחי הקיצוני ביותר) לא יטען בוודאי שילדים אלו אשמים וכי אין להצטער שחלקם מצאו את מותם בחורבות עזה. אמנם כתוב בתנ"ך "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהנה"., אבל כל בר דעת יודע שמדובר בקטינים. קטינים מוסתים, אבל קטינים. גם בישראל, אפילו ילד שרצח באכזריות אינו מושם במאסר עולם.

אבל נשאלת השאלה מה לגבי הבוגרים. האם גם להם אין כל אחריות לאור הטוטליטריות של החמאס? שמעתי הרבה במלחמה את האומרים שרוב העם בעזה מתנגדים למלחמה  הזו וכי היו קמים נגד מנהיגיו לו היו יכולים. אבל, מסתבר שהנחת יסוד זו ממש אינה מדוייקת. כי הנה פורסם אתמול סקר סטטיסטי שנערך על ידי המרכז הפלסטיני למדיניות ולמחקרים (PCPSR) בראשות ד"ר חליל שקאקי. ד"ר שקאקי הוא מינה צמח הפלסטינאי ונחשב למומחה הבכיר לדעת הקהל הפלסטינית. הסקר שאם אכן מדוייק, הרי הוא מפריך לחלוטין את הנחת היסוד הזו על חוסר האחריות של התושב הפלסטיני לפשעי מנהיגיו (כן אני אומר "פשעים" - לא רק לד"ר אחמד טיבי מותר לזעוק ולומר פשעי מדינת ישראל).

אז הנה הסקר הסטטיסטי הזה מצביע שמרבית הפלסטינים היום דווקא תומכים בממשלת חמאס בראשות הנייה. לא רק שהרוב תמך בבחירות בהנייה החמאסי והעלה אותו "בדרך דמוקרטית" לרשות ממשלה אז,  אלא הרוב בעזה כמו ביהודה ושומרון תומכים גם היום בחמאס. על פי הסקר, לו היו בחירות היום - החמאס בראשות אסמעיל הנייה היה זוכה ב-61% מהקולות לעומת אבו מאזן שהיה זוכה רק ב- 32% מהקולות. וזו תמונה אחרת לגמרי מהתמונה המקובלת בעיקר אצל רוב חוגי השמאל שסבורים שנקעה נפשם של הפלסטינים מהרודנות החמאסית.

אני מניח שאלו שתוצאות הסקר אינן מתאימות להשקפת עולמם, יטילו ספק באמינות הסקר. כפי שרבים מטילים ספק אפילו בתוצאות מדעיות מוצקות - כאשר הן אינן מתאימות להשקפת עולמם. הם יאמרו - התוצאות מוטות, הם יגלשו לקונספירציות שהמחקר ממומן על ידי חברות מזון, או חברות תרופות, ובמקרה זה יהיו שיצביעו על הקשר המשפחתי של הסוקר ד"ר שקאקי.

סביר שיהיו כאלו שיטילו ספק בנכונות הסקר הסטטיסטי הזה, בגלל גודל הדגימה. הסקר אכן נערך רק על 1,270 פלסטינים. אבל השאלה שנשאלת היא האם נבחר מדגם מייצג בסקר הסטטיסטי הזה. התשובה - אינני יודע כיצד נבחר המדגם. אבל גם אינני יודע כיצד נבחרים המדגמים של גיאוקרפטוגרפיה ואפילו לא של מינה צמח. אגלה לכם (וזה סקופ!) שאני גם מטיל לפעמים ספק אפילו בלישכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל (הלמ"ס). ואסביר לכם מדוע.

בעקבות האירוע הרפואי שעברתי לאחרונה - מעט לאחר שחזרתי הביתה משיקום - התקשרה אלי גברת שהזדהתה כ- א. מהלמ"ס להשלים כמה פרטים לסקר "נכויות" אשר א' אחר ("בחור ממושקף" לדבריה) ערך לכאורה בביתי. "רציתי רק להשלים כמה פרטים חסרים", כך היא אמרה. המום עניתי לה שלא השתתפתי בשום סקר כזה. לא א' ולא אף אחד ממושקף הגיע לסקור אותי. "כדאי מאוד שתחקרו מי אצלכם מילא עבורי סקר מפוברק" - אמרתי לה בכעס. "טוב, אז רק תאמר לי כמה שנות השכלה יש לך וכמה נפשות גרות בביתך". שלום עניתי, וטרקתי את הטלפון. זה נשמע איום ונורא אם אכן א' הזו באמת מהלמ"ס. כי אם לא, נשאלת השאלה איך א' קיבלה נתונים ספציפים עלי (שאמורים להיות חסויים) ממערכות הבריאות - אם היא  לא מהלמ"ס.

אבל בהנחה ומדובר בכל זאת בסקר של לשכה סטטיסטית (גם אם היא פלסטינית) וגם אם גודל הדגימה עשוי לשנות את התוצאות במידה מסויימת, הרי התוצאות אינן 49% מול 51%. מדובר ברוב של שני שליש שתומכים בחמאס. כמה אחוזים בודדים לכאן או לכאן לא יטו את הכף.

אז נכון, גם אם זו התמונה - אין להכליל. בכל זאת שליש אינם תומכים בחמאס. אבל מצד שני, כדאי שנדע שהרוב אינו מתנגד למדיניות הטרור של החמאס. לכן כדאי שנפנים שבעצם התמיכה בחמאס, לרוב משמעותי מאוד של  תושבי עזה יש אחריות למעשי מנהיגיהם. לכן, אין עליהם להלין על מה שנפל או יפול בעתיד על ראשם.

ומה לגבי המיעוט - האם הוא צריך לסבול בשל הרוב? בוודאי שלא, אבל זו בדרך כלל המציאות במדינה דמוקרטית ובוודאי שבמדינה לא דמוקרטית. אביא לדוגמה את ערביי ישראל, שבכל פיגוע ומלחמה סופגים קיטונות של שנאה מאזרחי ישראל היהודים. הם נקראים בוגדים, גיס חמישי, ועוד כינויים למכביר. ואז נשמעים קולות להטיל עליהם חרמות. להדיר רגליים מעסקיהם ועוד כהנה וכהנה. האמת שאין יותר מכעיסים מח"כים שבראשם עומדת חנין זועבי, וגם ח"כים אחרים ממפלגות אחרות שמיטיבים לדאוג לפלסטינים בעזה מאשר לבוחריהם הערבים הישראלים - ח"כים שחושבים שככל שהם צועקים ומתפרעים יותר בכנסת ובטלוויזיה, כך הם צודקים יותר. אז יש אומרים שאנשים כמו חנין זועבי הם מיעוט שבמיעוט וכי דעותיה אינן מייצגות בכלל את דעותיהם של ערביי ישראל. אבל אינני בטוח בכך, בכל זאת בחרו בה פעמיים שלושים אלף מערביי ארץ ישראל ואם נוסיף את חבריה (שחושבים כמוה אבל אולי קצת יותר מתוחכמים ממנה ופחות נוירוטיים)  - הרי שמדובר כאן בלפחות 90,000 ערביי ישראל שתומכים בחנין זוהבי ובחבריה שנוסעים באמצע מלחמה לקטאר להפגש עם  ראש מפלגתם לשעבר, שברח ממשפט בעוון ריגול ובגידה.

יש לי מספר חברים ערבים נפלאים שרחוקים מדעותיה של זועבי כמרחק מזרח ממערב, אבל תוצאות הבחירות לכנסת ומי שמייצג את ערביי ישראל  הם עובדה. זה כבר לא סקר סטטיסטי. יש שינסו ליפות את המציאות, אבל מרקם היחסים בין ערבים ליהודים בישראל שביר ביותר. שביר כפי שלא היה מעודו. תורמים לכך רבות חברי הכנסת המתלהמים משני הצדדים.  רק דבר אחד צריך לזכור, שלכל חבר כנסת כזה יש לפחות שלושים אלף תומכים. סתם כדי לדעת - לתמיכה יש גם מחירים. ולתומכים יש גם אחריות לתוצאות.