די, הבוקר כלו כל הקיצין. אז עשיתי מעשה.
לא די שהמצב הבטחוני על הפנים, נמאס
לי למחוק כלכך הרבה דואר זבל שמגיע מפייסבוק
ולאחרונה גם מישראבלוג. דואר מאנשים ובלוגרים
שאף פעם לא נרשמתי לקבלת עדכונים מהם. יסלחו
לי אותם אנשים, פשוט אין לי כל עניין במה שהם
כותבים. וזאת שלא באשמתם, אלא באשמת הפלטפורמות
שבהם הם מפרסמים, שגורמים לי לבזבז זמן ולנקות
עשרות רבות של עדכוני דואר זבל מהם.
מסתבר שבשלושה החודשים האחרונים
התחלתי משום מה לקבל עדכונים אינסופיים לפוסטים
שנכתבים בכל הבלוגים האפשריים בישרא, אפילו
מהבלוגים הפרטיים. בתחילה זה היה ממש נורא
ובעצבים נכנסתי בשיטתיות אחד לאחד לכל
הבלוגים האלו וביטלתי הרשמה ללא הבחנה,
בין אם טוב הבלוג או רע. פשוט מה שנשלח אלי
ללא רצוני גורם לי לקפיצת פיוזים.
אז לאחר שביטלתי הרשמה בעשרות בלוגים
בימים הראשונים, הקצב הלך ופחת למזלי. למזלי
ולמזל הסבלנות המוגבלת שלי. למרות שזה מעיד
על סימן רע לישרא מבחינת המשמעות הסטטיסטית,
וגם כי מרבית העדכונים שממשיכים להגיע
הם מבלוגרים שלא כתבו מזה זמן רב ומפרסמים
פוסט פרידה מישרא. במצב כזה, יסלחו לי החלונות
הגבוהים, אינני עצוב שהולכים ומתמעטים
העדכונים ככל שאני מבטל את ההרשמות.
אז בדרך כלל מדיניות ביטול ההרשמות
הזו שלי פועלת היטב, מלבד בבלוגים מסויימים
אחדים שאי אפשר לבטל מנוי בבלוג שלהם בתיבה
המיועדת לכך. אינני יודע אם מדובר בבאג או
בכתיבת קוד מכוון על ידי הבלוגרים האלה שמונע ביטול רישום.
אבל בשבועות האחרונים התחלתי לקבל עידכונים
כפולים מהבלוגים שאני כן נרשמתי
אליהם בעבר וזה כבר ממש מעצבן, כי מצד אחד
אני מעוניין לקרוא אותם ומצד שני מעצבן
אותי לבזבז זמן במחיקת כל כך הרבה עדכונים
בחשבון המייל, כאשר כל אחד כזה משמיע
התרעה קולנית המודיעה בחגיגיות על קיומו.
אז הבוקר קמתי במצב רוח קרבי במיוחד
והחלטתי לעשות מעשה. את חשבון פייסבוק אני
שוקל לבטל. במילא אין לי זמן לחפירות של הפייסבוק
הזה ובמילא אני לא יכול להכנס לחשבון דרך
הטלפון (כמו לעוד מספר אתרים אחדים אחרים),
מבלי לקבל התרעת סיכון שהטלפון שלי אינו
פרטי ויתכן שהוא מיורט מאתרים אלה. את זה
אני שוקל ברצינות רבה, וכפסע ביני לבין ביטול
חשבון פייסבוק. אבל צעד קריטי אחר כבר כן
עשיתי הבוקר.
הבוקר גמלה החלטה עצבנית בלבי לבטל
הרשמה בבלוגים שאני קורא בכניסה דרך אחד
משני העדכונים שאני מקבל עבורם. בעדכון הראשון
הרגיל אני מקבל קישור שפותח את הפוסט האחרון
בלבד של הבלוג המעודכן. ואילו בעדכון השני
הכפול (שמגיע לאחר מספר דקות) אני מקבל קישור
שפותח את הבלוג עם כל הפוסטים האחרונים
שלו ברצף ולא רק את הפוסט האחרון. אז החל מהבוקר
אני מבטל את ההרשמה בכל הבלוגים האלה שאליהם מוביל אותי הקישור השני הכפול במייל.
אני מקווה שזה יעזור, אם כי קיים סיכון
שביטול ההרשמות יובילו לביטול קבלת עדכונים
בכלל מאותם בלוגים. אך הרוגע הנפשי שלי קודם
לדאגה הטכנית הזו. אני מאמין שאם הבלוג יהיה
מספיק חשוב עבורי, אחדש את המנוי עבורו, אם
אשים לב שאני לא מקבל כבר יותר עדכונים
ממנו. זה יכול אמנם לקחת קצת זמן עד שאשים לב לכך,
במיוחד אם בלוגרים מסויימים יתחילו לפרסם
בקצב גדול יותר מזה שאני רגיל אליו. ולכן,
אם לא תקבלו תגובות במשך זמן מה, תבינו ממה
זה נובע.
ולסיכום,
וואטסאפ כבר מזמן ביטלתי.
נמאסה עלי הברברת הבלתי אפשרית של קבוצות
הווטסאפ הממוצעות. תגידו, מדוע צריכות להטריד
אותי גברת כהן וגברת לוי עם הודעת בוקר טוב בכל
יום, כאשר הן משכימות ונפתחות לעולם?
חשבון פייסבוק מועמד גם הוא כאמור למחיקה. כל הסטטוסים
האלה עם ההסתות, ההשתלחויות והשיימינג
פשוט עוברים כל גבול. שלא לדבר על כמות הברברת
המטופשת שם. וכשעל הכף עומדת גם כמות העדכונים
האינסופיים שאני מקבל מפייסבוק ללא רצוני
- ההחלטה נעשית קלה יותר.
חשבונות ישרא (כן יש לי מספר חשבונות בלוגים עם רמת פעילות
זו או אחרת) מקווה שביטול הרשמות ובמיוחד
הכפולות יפסיקו את המטרד. למרות כל ההבנה
על מצב הביש הטכני של ישראבלוג, יש גבול לכמות
הבאגים שאני יכול ומוכן לסבול.
מספרי טלפון ממטרידים פרסומיים
ובקשות תרומות אני חוסם לעד. פשוט נמאס לי
לקבל כל יום שיחות מרבי מאיר בעל הנס. כך גם
גורל מקור כל מייל פרסומי שמגיע אלי. אני
אפילו לא פותח את כל המיילים האלה, מלבד הכנסתם
לרשימה השחורה שתעלים כל פרסום נוסף לעד.
ראשית משום שזה לא מעניין אותי. שנית הם מפריעים
את מנוחתי מבלי שביקשתי מהם. ושלישית חלקם
עשויים להיות תולעת שתגרום לנזק לטלפון
או המחשב של כל אחד מאיתנו.
מכל זה אתם אולי יכולים להסיק שאני
אישיות אנטי חברתית וזה אולי נכון. אני אנטי
חברתיות וירטואלית שפוגעת בפרטיות שלי,
או גוזלת מזמני ללא רצוני. אני לא סובל צלילי
התרעות וציוצים למיניהם. אני מסרב להתמכר
לעיסוק אינסופי בוירטואליה הזו. אפילו
על חשבון ביטול חברות, הרשמות וחשבונות.
אני מסרב לשתף פעולה עם טירוף הוירטואליה
שכבש את הציבור. השקט והפרטיות שלי חשובים
לי מעל לכל. כנאמר, לא מדובשם ולא מעוקצם. לפעמים
האין הוא העושר והאושר הגדולים ביותר. האמינו
לי , אין לי צורך לקבל התראה בטלפון בזמן אמת על כל נפיחה של פוליטיקאי מאוס או סליבריטאי זה או אחר.
איזה עולם מכוער זה הפך להיות. סדרי עולם שמתנהלים בפייסבוק כמו ההסתות המתנהלות בימים אלה לעלילת אל אקצה השיקרית. אז אולי נקרא לזה אינתיפדת הפייסבוק והסכינים?
ולבסוף, סליחה עם החלונות הגבוהים
שמתעצבנים עלי על כל כתיבת פוסט כזה, כאילו
שישראבלוג שייך לאבא שלהם. לפחות חסכתי
מכם צילומי כל היאמבה של העדכונים הכפולים
שאני מקבל מישרא במייל, כולל לעיתים עידכונים
כפולים גם לתגובות. פשוט רציתי שתדעו, אם וכאשר,
מדוע הפסקתי להגיב זמנית בבלוגים שלכם.
לאחר רומן של כשנתיים עם פייסבוק, הוא החליט להפרד ממני. כך, לפתע פתאום פייסבוק הפסיק להכיר את החשבון שלי בסמרטפון. שחזר סיסמא הוא הציע לי. אז שחזרתי, והמשכתי עד לכניסה הבאה. בכניסה הבאה קיבלתי את ההודעה הבאה:
וניסיתי שוב ושוב, ושוב אני לא בפייסבוק האמיתי. אז הסרתי את פייסבוק מהסמרטפון עם יישום מחיקות שמסלק את היישום על כל שאריותיו. נכנסתי לחנות Play והורדתי שוב אחר כבוד את היישום הרשמי של פייסבוק. אך אבוי, שוב קיבלתי את ההודעה שלא ניתן להתחבר לפייסבוק המקורי.
מר צוקרברג היקר, החלטתי להפרד מפייסבוק בסמרטפון שלי. דווקא חבל, כי לעיתים כשיש לי כמה דקות פנאי בהמתנה למשהו, אני מציץ במרגליות של קבוצות פייסבוק (סגורות) אחדות. אז עכשיו לא אוכל להכנס אליהן מהטלפון. לא נורא מר צוקרברג, במילא הקבוצות האלו מתחילות לעבור למסנג'ר.
גם בבקשה תפסיק לשלוח לי למייל את ההודעות הבאות:
מר צוקרברג היקר. אני מאוד רוצה לראות איזה דברים פיספסתי בפייסבוק, אבל כשאני מנסה אתה מודיע לי שאני לא בפייסבוק האמיתי.
אז מר צוקרברג, חשבתי שלפחות במחשב אוכל להמשיך לתקשר באתר הפייסבוק של הבלוג. אבל פתאום מקבלת את פני ההודעה הבאה:
מה זאת אומרת "נראה שלא נכנסת עדיין מדפדפן זה"? אז מאיזה דפדפן לדעתך נכנסתי עד כה? פתאום אתה מבקש ממני קוד? אז פניתי לברר היכן אני יכול למצוא את הקוד, ואתה ברוב טובך סיפקת לי את התשובה בהודעה הבאה:
בקשתי את הקוד בטלפון וקיבלתי. בשמחה רבה נכנסתי לאתר פייסבוק של הבלוג. שאלת אותי אם לשמור את נתוני הכניסה להבא וציינתי כן. אבל מר צוקרברג, איכזבת אותי - נדמה לך שכל פעם תודיע לי שזו פעם ראשונה שאני נכנס בדפדפן שלי מאז ימים ימימה, ושכל פעם תעביר אותי את הסיוט של בקשת קוד?
במילא נראה שלמרות שיש לאתר הבלוג 166 סימני אהבתי ואתה מספק לי כל כמה ימים סטטיסטיקה, ירדה קרנך. תרומת הכניסות שלך לבלוג כבר לא משהו שאי אפשר לוותר עליו. אז מר צוקרברג, הפייסבוק שלך מתחיל לעצבן אותי מאוד, ואני שוקל לסגור בקרוב את החשבון שלי. אבל, בינתיים אולי רק פשוט אפסיק להכנס לחשבון, כי כדי לסגור את החשבון אתה מכריח אותי לרשום לך כתובת מייל של חבר. פויה, תתבייש לך!
זה שעומד לפרוש מפייסבוק.
***
במצב הרוח הלוחמני הזה, חשבתי להמם אתכם בנבזויות שמצאתי בסמרטפון שלי - ההרשאות הבלתי נסבלות, שבוודאי מצויות גם בטלפונים שלכם. הרשאות שיכולות לשלוח תמונות עירום למשל וכל החומרים הכי רגישים שלכם לעיניי הציבור הרחב והחברים שלכם, וגם לזייף לכם כל מיני דברים ולרמות אתכם בכסף. ואולי תגלו שנתתם בלי להרגיש הרשאות לגורמים מפוקפקים בטורקיה ובשאר מדינות לא ידידותיות במיוחד.
אז זהו, עשיתי מעשה ומחקתי את כל עשרות ההרשאות האלו וכתשתי אותן לעפר (מבלי שהייתי צריך להסיר את היישומים שמשתילים את ההרשאות כשאתם מרידים אותם למכשיר). רוצים לדעת על מה אני מדבר וכיצד - יש לכם סיבה טובה להמשיך לבקר כאן.