חשיבה חופשית

בפוסט הזה לא אכתוב כלום על בלוג ההצלה.

גם לא אכתוב כלום על טרולים ונחשים.

גם לא אכתוב כלום על שאני כבר מדבר לפחות חודשיים על אנתיפדה בירושלים ושרק אחרי רצח תינוקת פתאום יש כזאת אצל בכירי המשטרה וראש הממשלה.

גם לא אכתוב על ירידה בכניסות ובתגובות לבלוג הזה (ואל תספרו לי שזה ככה אצל כולם, כי לוחות החמים והפעילים לא משקרים).

גם לא אכתוב שפוסטים שאני כותב שמגיעים לראש החמים בבלוג ההצלה, שהגיע לראש רשימת הפעילים והפעילות שלי למען הצלת ישראבלוג - הם על חשבון כתיבה בבלוג הזה.

גם לא אכתוב שאת הפוסט הזה יכולתי לאלץ לשייך לנושא החם "יום השבת" , כדי לסחוט עוד כמה כניסות.

גם לא אכתוב שתכננתי משהו מיוחד לעשות עם הקוראים כאן ואף כתבתי טיוטה על כך (שכנראה לא תראה אור) לקראת היומולדת (חבל על זמן) והבלוגולדת (3) הכפול שיחולו ב- 17 לחודש הבא - כי כבר ממש יצאה הרוח מהמפרשים.

אז אכתוב כאן על פרשת השבוע. לא, אל תלכו מכאן - זה לא מה שאתם חושבים.

פרשת השבוע היא פרשת נח. פרשת נח בספר בראשית תמיד ריתקה אותי מבחינה מדעית ובפוסט זה אנסה להראות לכם כמה דברים מעניינים.

על אנשים דתיים מקובלות כמה הנחות יסוד לגבי התנ"ך והתורה בפרט. ביניהן: ראשית התנ"ך כתוב בשפה מדודה ואין בו אף מילה מיותרת. שנית, שאת התורה כתב אדם אחד, הרי הוא משה (מלבד כמה המשפטים האחרונים החותמים את ספר דברים המתארים את מות משה, והרי אדם מת לא יכול לתאר את מותו). שלישית, התנ"ך אינו רק יצירה ספרותית איכותית כפי שהיא עבור אדם חילוני, אלא גם 'ספר הסטוריה' מהימן שכל הכתוב בו מתאר בדיוק את אשר היה. וכדי להסדיר את הסתירות, קיימים הפרשנויות והפלפולים. 

בפוסט זה אתחיל מההיסטוריה, אעבור למדע ואז לסתירות שבסיפור נח וסימנים נוספים שמלמדים כי נשזרו בסיפור שני נוסחים שונים, שסופרו על ידי שני אנשים שונים.

האם באמת התרחש המבול?

השאלה הראשונה היא האם באמת התרחש מבול בהיסטוריה האנושית? התשובה היא כנראה שכן, אבל לא בהיקף המתואר בפסוק: "וַיִּמַח אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיִּמָּחוּ, מִן-הָאָרֶץ; וַיִּשָּׁאֶר אַךְ-נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ, בַּתֵּבָה". 

מה תומך בסיפור המבול? לסיפור המבול ותיבת נח ישנן מקבילות במיתולוגיות עמים ובתרבויות שונות ורבות - בעמי אסיה, אירופה והאינדיאנים באמריקה.  הפיזיקאי פרופ' משה קווה טוען כי "סיפור המבול מוכר במאתיים ושבע עשרה תרבויות בעולם".

באיזור מסופוטמיה במזרח תיכון ידועות שתי מיתולוגיות עם סיפור דומה למבול ולתיבת נח: הראשון סיפור אתרחסיס, שנכתב במאה ה-17 לפנה"ס על ידי סופר בבלי בשם אלת-איה. והשני עם דמיון מופלא לסיפור המקראי הוא בעלילות גילגמש.

אבל, 'המבול' לא היה כפי הנראה אסון עולמי שבו הוכחד כל מה שעל פני האדמה. ראשית, גם אם כל היבשות כוסו בים, כמובן לא נכחדו הכרישים והדגים למיניהם, וגם לא עופות המים והיונקים הימיים כמו הדולפינים והלוויתנים.

האם התיבה היתה מספיק גדולה להכיל את כל מיני החיות בעולם?

גם אם התיבה הייתה צריכה להכיל זוג מכל חיה ועוף מאזור מסופוטמיה, נשאלת השאלה המדעית, האם התיבה של נח שגודלה "שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה, אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ" -בכלל יכלה להכיל זוג מכל המינים החיים ביבשה ובאויר מבחינת נפחה? ונעזוב בצד את העובדה שבימי נח לפני כארבעת אלפים שנה לא היתה טכנולוגיה לבנות אניה ענקית כזו בשטח ונפח כאלה וכמות זפת גדולה כזו שתאטום אותה.

מידת אמה לפי הרמב"ם 45.6 סנטימטר, והיא שונה מעט במקומות שונים בעולם העתיק, אבל לפי ממוצע של חצי מטר - מימדי התיבה כפי שמתוארים בספר בראשית הם 150 מטר אורך, 25 מטר רוחב ו- 15 מטר גובה. כלומר שטח התיבה היה 3,750 מטר מרובע וכגובה בנין בן שש קומות בגובה קומה תקנית בימינו. אבל היו פחות קומות, כדי שיוכלו להכנס חיות גדולות כמו הג'ירפות, הממוטות והפילים. האם בשטח כזה אפשר להכיל את כל המינים שביבשה ובאויר בעולם?

התשובה היא שאין מצב ששטח כזה יכיל עשרות אלפי מינים בעלי חיים יבשתיים ועופות הקיימים בעולם. וחיות הם לא חפצים שאפשר לאפסן כחבילות דוממות אחת על השניה. שלא נדבר על הלוגיסטיקה כיצד בפרק זמן קצר מההתרעה של אלוהים אדם אחד, גם בעזרת שלושת בניו,יכולים היו לבצע לוגיסטיקה מורכבת כזו של בניית התיבה עצמה, איסוף עשרות אלפי מינים, מזון לכולם, ולכנסם במקום אחד שיהיה להם מעט מקום לזוז ומבלי שיטרפו זה את זה?

גרסאות של שני מספרי סיפור שונים שורבבו בפרשה

אבל המצב סבוך עוד יותר. כי קיימת סתירה כמה חיות מכל סוג נאמר לנח לאסוף. באותה פרשת נח בספר בראשית יש שתי גרסאות:

בגרסה אחת באותה פרשה אלוהים מצווה: "וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל, תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ:  זָכָר וּנְקֵבָה"

ובגרסה שניה: "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה, תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ; וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא, שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה,

כלומר, באותו פרק יש שני ציוויים: באחד זוג מכל מין חיה -זכר ונקבה. ובציווי השני זוג אחד לבהמות הלא טהורות (שימו לב לנוסח בגרסה השניה - לא "זכר ונקבה", אלא "איש ואשתו"  - לחיות). ולבהמות הטהורות שבע זוגות (כלומר, 14 "איש ואשתו" חיות מכל מין) וגם לכל העופות והציפורים שבע זוגות איש ואשתו. אם לפי חישובי נפח, אי אפשר להכניס לתיבה אפילו זוגות כל מיני העולם, אז בכלל כיצד יכנסו שבע זוגות מכל בהמה טהורה ומכל העופות והציפורים לתוך תיבה בשטח כזה? והבהמות הן לא רק בהמות אלא כל החיות (בהמות לא טהורות ו"כל רמש השדה למינהו" הכוללים את כל החרקים למיניהם, כל מיני הדו-חיים, כל מיני הזוחלים וכל מיני היונקים). 

כאמור בלתי אפשרי להכניס לתיבה כל מיני תבל בשטח כזה של תיבה. אז אולי, אולי אפשר לקבץ מיני החי מאזור מוגבל שבו התרחש המבול. ואביא דוגמה למה הכוונה, בעץ אחד בדרום אמריקה יש מספר מיני נמלים יותר ממיני הנמלים בשאר העולם כולו. ובאזור מסופוטמיה לא חיים קנגרוז וקוואלות כמו באוסטרליה. כך שזה עוד אינדיקציה שהמבול לא היה תופעה כלל עולמית.

כבר ראינו שמדובר בשתי גרסאות של מספר הזוגות, שלמעשה יכולות להיות מוסברות על ידי כך שבפרשת נח השתרבבו שני סיפורים של שני אנשים שונים ואלה הסימנים שתומכים בכך: 

כלומר, מספר הסיפור הראשון מדבר על זוג אחד מכל המינים והמספר השני מבדיל בין סוג המינים.

המספר הראשון משתמש במילים זכר ונקבה  ואילו המספר השני משתמש במילים איש ואשתו לחיות.

והמספר הראשון מכנה את האל אלוהים ואילו השני יהוה.

ועכשיו ראו איך השתרבבו שני הנוסחים בשני צבעים כמו גזור והדבק:

גרסה א' כחול

גרסה ב' ירוק

פרק ו'

יג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ.  יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר. 

טו וְזֶה, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ:  שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה, אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ.  ... יח ... וּבָאתָ, אֶל-הַתֵּבָה אַתָּה, וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ.  יט וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל, תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ:  זָכָר וּנְקֵבָה, יִהְיוּ.  כ  מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וּמִן-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ, לְהַחֲיוֹת.  כא וְאַתָּה קַח-לְךָ, מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וְאָסַפְתָּ, אֵלֶיךָ; וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם, לְאָכְלָה.  כב וַיַּעַשׂ, נֹחַ:  כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה.

פרק ז'

א וַיֹּאמֶר יְהוָה לְנֹחַ, בֹּא-אַתָּה וְכָל-בֵּיתְךָ אֶל-הַתֵּבָה:  כִּי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי, בַּדּוֹר הַזֶּה.  ב מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה, תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ; וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא, שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ.  ג גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה, זָכָר וּנְקֵבָה, לְחַיּוֹת זֶרַע, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ... ה וַיַּעַשׂ, נֹחַ, כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּהוּ, יְהוָה. 

 ז וַיָּבֹא נֹחַ, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו אִתּ וֹאֶל-הַתֵּבָה:  מִפְּנֵי, מֵי הַמַּבּוּל.  ח מִן-הַבְּהֵמָה, הַטְּהוֹרָה, וּמִן-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה; וּמִן-הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר-רֹמֵשׂ, עַל-הָאֲדָמָה.  ט שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל-נֹחַ, אֶל-הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ.

יג בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ, וְשֵׁם-וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי-נֹחַ; וְאֵשֶׁת נֹחַ, וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי-בָנָיו אִתָּם אֶל-הַתֵּבָה.  יד הֵמָּה וְכָל-הַחַיָּה לְמִינָהּ, וְכָל-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, לְמִינֵהוּ; וְכָל-הָעוֹף לְמִינֵהוּ, כֹּל צִפּוֹר כָּל-כָּנָף.  טו וַיָּבֹאוּ אֶל-נֹחַ, אֶל-הַתֵּבָה, שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל-הַבָּשָׂר, אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים.  טז וְהַבָּאִים, זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל-בָּשָׂר בָּאוּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים; וַיִּסְגֹּר יְהוָה, בַּעֲדוֹ.  יז וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם, עַל-הָאָרֶץ;...

אז מה יש לנו כאן? ציווי  אלוהי של בית שמאי וציווי אלוהי של בית הילל. אבל נח היה צדיק בדורותיו ולא צדיק אבסולוטי. אמרו לו פעם זוג ופעם שבעה זוגות לבהמות טהורות ולעופות - כמו יהודי ערמומי, הכניס לתיבה גם בהמות טהורות וגם לא טהורות וגם עופות, אבל מכולם זוג אחד בלבד.

בפרשת נח, לאחר המבול ברך אלוהים על האדם להיות אוכל כל - מן החי ומן הצומח (לא צמחוני ולא טבעוני)

וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ.  ב וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ.  ג כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:  כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל. 

סיפורי נח מסתיימים בצהוב - הבן הצעיר מבצע מעשה סדום באביו נח

 התנ"ך לא מתבייש בסיפורים כאלה:

פרק ט'

" כ וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם.  כא וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה.  כב וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי-אֶחָיו, בַּחוּץ.  כג וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל-שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; וּפְנֵיהֶם, אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ.  כד וַיִּיקֶץ נֹחַ, מִיֵּינוֹ; וַיֵּדַע, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן"...

חיי נח ומושג הזמן בתנ"ך

נח חי 950 שנה. 600 שנה לפני המבול ו-350 אחרי המבול. לפי התנ"ך העולם קיים פחות מששת אלפים שנים ולמעשה כ-4 מיליארד שנים. לפי המדע אף אחד לא חי בימים האלו שבהם חי נח יותר מעשרים, שלושים שנה. לכן מושג הזמן בתנ"ך אינו יציב ואינו מסתדר עם מושג הזמן כיום. 

וזה פירוש פרשת נח בניחוח מדעי של קנקן הסובר שהתנ"ך נכתב לכל דיכפין וכי אין לאף אחת מקהילות ישראל בעלות עליו ולפרשנותו.

מקווה ששרדתם את הפוסט הזה.