לאחר ארבע שנים פוריות כאן, נמאס לי לשחק בגן ילדים עם ילדים מגודלים, בעלי אגו, או חורשי רעות. נמאס לי מאווירה עכורה, מהתנכלויות, מגורמים אלו או אחרים. נמאס לי מצנזורה. ישרא-בלוג היה כבית לי. נלחמתי בשבילו. הכרתי כאן ידידים נפלאים, לצד כאלה שממש לא.
מהו הקש השוטה ששבר את גב הגמל - תוכלו לקרוא כאן. אינני מוצא טעם לפרט יותר כאן בהסברים, כאשר הם במילא מיד נמחקים. מיותר לציין שלא על ידי. אוויל מי שמאמין לעלילות של חורשי רעות שכמו נמושות מתכחשים למעשיהם. צר לי שלא הספקתי להשיב למגיבים, לפני שהפוסט שבתמונה נמחק ביד זדונית.
הכרתי כאן כותבים ומגיבים נפלאים שליוו את הבלוג במשך ארבע שנים, חלקם פחות זמן. לצערי נתקלתי גם בתופעות מכוערות. את הפוסט האנתרופולוגי שהבטחתי כבר אפרסם בעתיד בבלוג חשיבה חופשית פלוס בבלוגר. אל דאגה, לא אסגיר שמות, רק אדבר על תופעות. ותופעות אנושיות בישראבלוג, לא חסר.
אני מצטרף לקהילה ישראלית ההולכת ומתרחבת של כמעט מאה בלוגרים. רבים מהם היו כותבים וותיקים כאן. חלקם כותבים עדיין כאן ושם במקביל, כפי שעשיתי גם אני לאחרונה. לצערי היו כאן כאלה שלא ראו זאת בעין יפה.
מעתה אמשיך לכתוב שם כפי שכתבתי כאן ואביא לכם אותם החומרים. תוכלו להגיב שם אם תרצו כמו כאן. אמשיך לשמור על קשר עם מי מכם שירצה לשמור על קשר שם. אתם מוזמנים להירשם כעוקבים ישירות בבלוג, או דרך גוגל+.
אגב למעוניינים, לפני ימים אחדים כתבתי בבלוגר פוסט על פריצת דרך במזון לתינוקות ומה אנחנו יכולים ללמוד מכך גם על התזונה של עצמנו כילדים ומבוגרים. על הפחדות, היסטריות ומציאות.
עתה בעזיבתי תהיה הזדמנות לבלוגים הפעילים להתקדם במעלה הרשימה. יותר לא יהיו רינונים ומושא לקינאה. הבמה כולה שלכם.
זהו, לא ארבה במילים. הגיע הזמן להפרד.
שלום,
הכל רק משחק של דמעות,
אני עף למקום אחר
הפלאגין של יוטיוב לקליפ למטה nפסיק להטען כאן לעתים משום מה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
