חשיבה חופשית

אני כותב פוסט זה לא בשביל רכילות חלילה, אלא כדי להפסיק פעם אחת ולתמיד להתייחס לסרטן כ'מחלה קשה' שהס מלהזכיר את שמה. גם הגיע הזמן שלא להסתיר מהציבור נבצרותו של שר נבחר ציבור, שזו כבר סוגיה אחרת.

לאחר שבועיים אישפוז חשאי בשערי צדק (ולאחר שנבחר בפריימריז  של הבית היהודי במקום שישי תוך כדי אישפוז), התפרסם אתמול באמצעי התקשורת שהשר אורי אורבך מאושפז בשל 'מחלה המטולוגית' ואני שואל מדוע לא לקרוא לילד בשמו. וזה המידע  מהעיתון:

א. הוא סובל מ'מחלה המטולוגית'.

ב. הוא מאושפז כבר שבועיים בבית חולים שערי צדק לצורך המשך טיפול במחלה (כלומר, מחלה מתמשכת).

ג. לדברי השר הוא "מושבת מחום גבוה ומשפעת שהגיעו לדלקת ריאות".

ד. השר מסר : "אני חייב להקדיש את הזמן לטיפול דחוף ומשמעותי למען חיי".

ה. לדברי בית החולים הוא עדיין לא יצא מכלל סכנה.

ו. השר והמשפחה מבקשים להמשיך להתפלל לחייו.

השר ביקש שלא להפיץ שמועות, אבל לא צריך להיות אונקולוג כדי להבין שמדובר כאן באפיזודה חריפה של סרטן דם ומבחינה משפטית אוסיף 'לכאורה' וגם משום שלא ראיתי את התיק הרפואי, והאם מדובר בסוג של לויקמיה או לימפומה, למשל. אם יצא מהשלב החריף כפי שאני מבין מהנתונים/הרמזים שפורסמו (ואני מקווה בשבילו ובשביל משפחתו שאולי כך יהיה), לא אופתע אם יהיה זקוק להשתלת מח עצם ולאישפוז מאוד ממושך. ולגבי עניין הפצת שמועות, שלא ילין על כך נבחר ציבור שבוחר להסתיר את מחלתו.

אז ראשית, מדוע כולם כל כך מפחדים להזכיר את המילה סרטן ומדברים בלשון מרומזת? שנית, במפלגת הבית היהודי לא רק זייפו לכאורה את תוצאות הפריימריז (שבמילא הרוב שם משוריינים מראש) - כי במקרה נתגלו אלפי קולות מיותרים. במפלגה הסתירו גם את מצבו הרפואי האנוש של השר, בעוד הוא עומד לבחירות בפריימריז. המפלגה הזו רחוקה מלהיות my cup of tea והסתרת מצבו האנוש של המועמד הוא לכן בעיה של הבוחרים שלה.

אבל אורי אורבך הוא לא סתם חבר כנסת שמקבל משכורת כמו כל חבריו הח"כים על לא כלום עד לבחירות, משום שהכנסת הפילה את עצמה. אורי אורבך הוא שר של ממשלה מתפקדת. אז האם אין זכות הציבור לדעת את מצבו הרפואי של שר מכהן, שסימן שאלה כבד עומד ביחס ליכולתו בכלל לכהן כשר גם לאחר הבחירות?

ולאורי אורבך אישית אני מאחל החלמה ואפילו אציין שהוא השר היחיד בבית היהודי שעשה משהו מעשי מועיל  בממשלה הזו, במשרד לענייני אזרחים ותיקים.

אבל ללא קשר, אם כבר הזכרתי את הבית היהודי, אני לא יכול להתאפק מלפרסם את זה:

את הפוסט הזה אני כותב באישון לילה, בכאב שהוא לא פחות מהכאב המשפחתי 24/7 שמתנקז ומתעצם מדי שנה - בכל יום השואה והגבורה.

נולדתי לתוך הכאב הזה לשני הורים שורדי השואה, שהתייתמו והתבגרו ללא ילדוּת עם הזוועה. רק דור שני יכול להבין את זה ומהי בכלל המשמעות של להיות דור שני. כשכל ההוויה בבית סובבת את השואה. למרות שכביכול ההורים משתדלים לגדל ילדים נורמלים. פלשבקים של ההורים על רקע של שתיקה מעיקה. התנהגויות מוזרות של הורים ששונים כל כך מהורים של חברים שלך. כל כך שונים, עד שאתה כילד מתבייש בהם לעיתים. הורים שמגוננים עליך כאילו עשויים לאבד אותך בכל רגע.  אבא שתמיד קופץ מבהלה לגובה מטר במיטה, כשמעירים אותו. סיוטים, בכי וצעקות של אמא בלילות. אוכל - חייבים לגמור הכל מהצלחת. לא צפירות, ולא תוכניות טלוויזיה, ולא כתבות בעיתונים, ואפילו לא ביקור ביד ושם יכולים להמחיש מה הזוועות המתוארות עושות יום יום לשורדי השואה עצמם ולדור השני, ואפילו מהן השלכות שנגררות אפילו לדור השלישי.

אז ביום השואה הזה פתחו בחדשות הטלוויזיה במשפט " כל עם ישראל אבֵל..."

והפוסט שכתבתי ליום השואה היה במומלצים של נענע 10 וכן בפינת הפוסטים היצירתיים המומלצים.

אבל ממה שאציג עכשיו אפשר ללמוד עד כמה יום השואה הוא רק מס שפתיים ובעצם רחוק מליבם של חלק ניכר מהישראלים. פוסטים לא מעטים שלי היו במומלצי ישראבלוג ועמותת ישראבלוג. ובכל פעם כזו מספר הכניסות עלה פלאים - אלף, אלפיים כניסות לפחות (כפי שכל מי שפוסט שלו היה במומלצים יודע). אבל למרות שהפוסט היה במומלצים כאן - ראו מה היו הפעם מספר הכניסות, כפי שמעידה הסטטיסטיקה בלוח העריכה:

כלומר, סך הכל מספר כניסות "מדהים" של 368 בזמן שהיה במומלצים. ובעצם זהו מספר כניסות שאינו גדול בהרבה ממספר הכניסות הרגיל בבלוג, אבל נמוך באופן זועק ממספר כניסות ממוצע לפוסטים המגיעים למומלצים. לפחות פי חמש פחות ממה שאני מכיר.

אז מה אפשר ללמוד מכך? שאולי העיסוק בשואה לא באמת מעניין את רוב הציבור, כפי שמשתקף גם בציבור הקוראים של עמותת ישראבלוג וישראבלוג. ועוד קשה לי להתעלם מכך שממש עם ערב צאת יום השואה - בטרם יבשו הדמעות, מיהרו להחליף את המומלצים בעמותת ישראבלוג. ולא פחות מכך חשוב בעיניי לראות במה הוחלפו מומלצי יום השואה:

אפילו בערוצי הטלוויזיה רוח השואה עדיין ריחפה בלוח השידורים גם בערב שלאחר סיום יום השואה. אין בליבי על העורכים. הרי בקרב עמם הם חיים וגם הם רואים את הסטטיסטיקה. אבל לדעתי משתקף כאן חוסר הענין הציבורי הכללי לאחר שמשלמים מס שפתיים קטן ביום השואה.

ולכן נשאלת השאלה (עם ובלי שהשואה תלמֵד מהגן) - מה יזכר במודעות העם לאחר שדור השואה עצמו עוד מעט יכחד מהעולם, ולאחר שהדור השני יסתלק גם הוא מהעולם? האם במועדי העם שלנו יזכרו רק מעשי אנטיוכוס, אחשווראש והמן הרשע ואֶבֶל על מקדש שחרב לפני כאלפיים שנה? 

ואיזו צביעות יש בנאומי נשיא המדינה וראש הממשלה בטקס יום הזכרון הרשמי ליום השואה והגבורה. ובנאומיהם הם מציינים בהתחסדות עד כמה הניספים והניצולים בליבנו. והצביעות זועקת מעל פני האדמה. כי לא נפשות הניצולים בליבם אלא כספי השילומים מגרמניה שנגזלו על ידם והמדינה החל משנות החמישים במאה הקודמת. כספים שהעבירה כפיצויים ממשלת גרמניה ושנגזלו על ידי מדינת ישראל מניצולים כאובים, סובלים וחולים - עבור סדרי עדיפויות מביישים.

ובמשך שנים, ההורים שלי שהם ניצולי שואה שעלו לארץ לפני 1953 - כל אחד מהם קיבל מהמדינה (על חשבון כספי השילומים שהמדינה קיבלה ומקבלת מגרמניה) סכום חד פעמי שהוא שווה ערך למשהו כמו 5,000 שקל היום. ואתם יודעים על מה?

לא על בעיות גדילה של ילדים שחיו ברעב. ולא על בעיות רפואיות אחרות. ולא על אובדן הוריהם ובני משפחתם (אחיהם ואחיותיהם) שנרצחו בדם קר. ולא על השלכות נפשיות כתוצאה מכך, ומכל הסבל לא יתואר שעברו והזוועות שראו. אלא חמשת אלפים שקל עלובים בלבד על כך שלא סיימו בית ספר יסודי ותיכון בעקבות המלחמה. חמשת אלפים שקל פיצויים - זה כל מה שזה שווה בעיני המדינה . כן, לא בעיני הגרמנים. אלא בעיניי המדינה שקיבלה כספי שילומים ברוחב לב מגרמניה ועשתה בהן כאוות נפשה.

ובכל יום זיכרון פותחים ואומרים בכל אמצעי המדיה עד כמה כולם אבלים. כולל אותה התובעת ממשרד המשפטים שזרקה את אמא שלי מהמדרגות, כשבאה לתבוע בדחילו ורחימו מעט פיצויים על שאיבדה בטרם עת את כל השיניים שלה  בשואה.

וכמה צבועים הפוליטיקאים שנותנים למעט שנותרו למות עם מחסור באוכל ותרופות. וכמה צבועות ההכרזות שלהם כל שנה, על תקציב מיוחד שהנה כבר מועבר אליהם - תמיד ערב יום השואה. וכמה מצטערת על השואה כל הבירוקרטיה שעושה הכל כדי לעכב כל העברה כזו של תקציבים לניצולי שואה חולים ונזקקים. וכמה מצטערת הבירוקרטיה שמשפילה אותם ופוטרת אותם בלך והבא מסמכים שהבירוקרטיה יכולה לשלוף בקלות בעצמה - במיוחד היום בעידן המחשב.

ועוד תעודת עניות למדינה - דבר כספי השילומים שהיא סירבה לשלם להורי ולאחרים כל חייהם לא נסתר מממשלת גרמניה, שהחלה לשלם בעצמה לפני שנים אחדות - פיצוי חודשי ישיר שממנו חיים כעת הורי בערוב ימיהם. פיצויים על עקמת עצמות, ראומטיזם ומחלות שסחבו כל חייהם כתוצאה ממעשי הנאצים. ופיצויים לאמא שלא יכולה לישון בלי כדורי שינה וכדורי הרגעה במשך היום. וכמה בירוקרטיה והשפלה הם צריכים לעבור על ידי עובדי ביטוח לאומי שמבקרים בביתם כל כמה חודשים, כדי לנסות ולגרוע מהם את מעט התמיכה שהם מקבלים מהמדינה.

וכמה צבוע פלח גדול בעם הזה ששכח מה עשו לו, ובשם הלאומיות ידו קלה על ההדק לעשות מעשה לאחרים. ואיך "יהודי מסריח" התחלף אצלנו ב"אשכנזי מסריח" או ב"ערבי מסריח". ויש יהודים ששואלים יהודים: "מדוע בכלל הייתם צריכים להשאר בחיים? חבל שלא מתתם". יתכן שיהיו כאן כאלה שיחשבו שאני מגזים. אבל יודעים אתם כמה פעמים הטיחו באבא שלי את השאלה הזו, יהודים? ובמה יהודים כאלה שונים מיתר אומות העולם שאנחנו מזדרזים להאשימן באנטישמיות? ושלא תטעו, אנטישמיות עולמית עדיין חיה נושמת ובועטת.

אז עד כמה באמת כל עם ישראל מתייחד עם הנספים וכולו חמלה והבנה לשורדים ומשפחותיהם? כמה אמיתיים הנאומים של המנהיגים והפוליטיקאים? כמה באמת למדנו מהשואה - אל תעשה מה שעשו לך?  

מעבר לצקצוקי לשון, עד כמה נוגעת השואה באמת לכל אחד ואחת מכם?

תוספת עריכה

בעקבות הערות של מגיבים אני רוצה להזכיר שהאמריקאים מציינים שלושה מועדים נפרדים כימי שבתון:   memorial day , veterans day ו-independence day. ולמרות זאת גם בימי הזכרון מרכזי הקניות ומקומות הבילוי עמוסים לעייפה. יום הזכרון הפך פשוט ליום חג.

למרות שעבר רק יום, מיום פרסום הפוסט הקודם - אני מפרסם פוסט זה כעת, כי הולך להיות לי שבוע מאוד עמוס, ואינני יודע אם יהיה לי זמן לפרסם פוסטים בשבוע הבא. אמנם יש לי רשימת פוסטים כתובים בשלבי עריכה שונים, אבל תמיד צריך להשקיע בעריכה סופית ורובם מחכים לעיתוי המתאים מבחינתי.

בפוסט זה אני עומד לדון על דברים שהובאו בתשדיר יומן החדשות ביום שישי בטלוויזיה. תגובה על תשדירי טלוויזיה כאן בבלוג היא בהחלט נדירה, וגם משום שאני ממעט לצפות בטלוויזיה - כי ריבוי תכניות הריאליטי הרדודות, כבר יצאו לי מכל החורים. וכפי שאני אומר, התוכניות האלו פונות למכנה המשותף הנמוך ביותר של הציבור. אבל כפי שתראו, הביקורת שלי קשורה לא רק בביקורת חברתית ועל המדיה התקשורתית, אלא גם במדע.

אחד מתשדירי היומן עסק בסטף וורטהיימר שאתם יכולים ללמוד על תמצית חייו כאן. התשדיר עסק בראיון עם וורטהיימר, בעקבות האקזיט שלו מישכר, שהוסיף עוד כמה מליארדים להונו.

לוורטהיימר יצא שם של "טייקון אחר". חלק מכך באמת בצדק, ומסתבר שחלק מכך הוא רק אגדה. הצעירים שבכם אינם זוכרים שהוא היה גם חבר כנסת במפלגת המרכז ד"ש, שהייתה לשון המאזניים שהפילה את שלטון העבודה מאז קום המדינה, והעלתה את בגין ומפלגת חרות לשילטון. ובעצם ד"ש המפורקת על גלגוליה, הביאה לשלטון אנשים כמו טומי לפיד ובנו יהיר (וה-ה' אינה טעות דפוס). כי מרבית הפוליטיקאים מהמרכז הם אנשים יהירים, שחושבים שהם מורמים מעם. אנשים שנולדו עם שמנת בצלחת ומזלזלים בכל אלו שעובדים קשה מאוד למחייתם ובכל זאת אינם גומרים את החודש. וחלק ניכר מזה קשור בתמיכה שלהם בטייקונים, שמנצלים את עובדיהם במשכורות מינימום ומגלחים את חשבונות הפנסיה והתקבולים שלנו, העמלים.

אז אתמול הופיע וורטהיימר על המרקע והכריז קבל עם ועדה "לכו לעבוד". מי שיעבוד יגיע רחוק כמוהו. והוא שכח שלא כל אלו שעובדים קשה ואינם גומרים את החודש, אינם בנים לאבא אמיד, שהעביר את טחנת הקמח המשפחתית מגרמניה לנחלת יצחק שבתל אביב. והוא שהעיפו אותו מבית הספר בגיל 16, מייצג בעיניי אותם אנשים כמו לפיד, שאין להם בגרות, אבל הצליחו לא רק בזכות עבודתם. אלא בעיקר בזכות השמנת של הוריהם והקשרים של הוריהם.

ובמאמר מוסגר, יש עוד מהמשותף בין וורטהיימר ללפיד. ורטהיימר פוטר מרפאל, כשגילו שאין לו בגרות ותואר מהנדס. לפיד, כידוע, הופסקו לימודי תואר שני שלו - כאשר גילו שאין לו תואר ראשון, כי גם לו אין בגרות. נכון, גם בלי בגרות ותארים אקדמאיים אפשר להגיע רחוק, אבל לא אם אתה עובד קשה יום - אלא אם אתה צף בשמנת, או סתם התמזל מזלך בעסקי אוויר (ביידיש, זה מכונה לוּפט גֶעשֶעפטֶען) או בעבודה בעיניים על אנשים (לשון המעטה של רמאויות והעלמת מיסים). ואם לא שלך, על ידי מי שמעסיק אותך.

אז נחזור שוב לוורטהיימר (אני לא קורא לו סטף כמו כולם, כי הוא לא חבר שלי) ולקביעה הנחרצת שלו "לכו לעבוד". לפחות היה אומר גם "לכו ללמוד". מי שלא נולד לתוך שמנת, יוכל אולי לצאת ממעגל העוני אם ילמד. אבל שימו לב, הוא לא אמר לכו ללמוד, ואז יתכן שגם תוכלו לעבוד ולגמור את החודש.

ואת זה אומר לכם מישהו שהוא בן לשורדי שואה, שהגיעו לארץ חסרי כל, וכל מה שקיבלו מהמדינה הוא כרטיס נסיעה אחת באוטובוס ומיטת סוכנות. ואחד שאבא שלו היה צריך לוותר על לימודי המשפטים שכל כך רצה, כי היה צריך לפרנס את משפחתו ולא ידע את השפה העברית. ואחד שלא ראה כמעט את אבא שלו בילדותו, כי הוא עבד בשתי משמרות ועשה שעות נוספות כשכיר במוסך אגד, בגרירת אוטובוסים בלילות, שבתות וחגים. והוא היה צריך לעיתים ללוות 50 לירות  בשבוע האחרון בחודש, כאשר המשכורת  שלו לאחר כל המשמרות היתה בקושי 300 לירות. והוא היה חוסך פת לחם מפיו, כדי שיוכל לקנות לילדיו מחברות וספרים. כי הלימודים של ילדיו היו ערך מקודש.

ואת זה אומר לכם מי שלמד שלושה תארים, תוך כדי עבודות לפרנסתו על חשבון שעות שינה ובילויים, כדי לאפשר את לימודיו. ואחד שיכול היום לגמור את החודש, כי בגלל השכלתו הוא עובד שתיים וחצי משרות, בנוסף למשרה של זוגתו, כפי שכתבתי כאן. ועם כל השכלתו - אחד שגומר את החודש ומעניק לילדיו, כדי שלא יחסר להם, ומונע מעצמו לחיות חיי ראווה ושפע.

אחד שעם תואר שלישי, חי בדירת שתי חדרים יד שניה שרכש בעזרת משכנתא בשכונת עוני. אחד שגידל את ילדיו בדירת שלושה חדרים צפופה, בשכונה שאמאות  כבר אינן שולחות את ילדיהן לעשות צרכים בחוץ, כי הן בדיוק סיימו לנקות את הבית והשרותים. אחד שלאחר עבודה קשה מאוד, ובזכות הלימודים, הצליח במאמץ רב לעבור לבית מרווח, לאחר שנמכר במחיר מציאה. בית שדרש שיפוצים נרחבים, שיכולתי להרשות לעצמי לעשות את זה, רק לאחר מספר שנים. אחד שעד לפני כחמש שנים, תמיד נסע במכוניות מקרטעות יד שניה, שנכנסו כל הזמן למוסך, ונמכרו לאחר שנתיים, לטובת מודל ישן חדיש יותר.

אחד שבחר בלימודים שמעניינים אותו ולא בלימודים אקדמאיים של מקצועות חופשיים ומכניסים בשביל האמא הפולניה שלו. אחד שעוסק במקצוע התורם לציבור יותר מאשר לביתו. אחד שחי על פי יכולתו ולא עושה אובר דרפט ולוקח הלוואות, כי הוא מתקנא באורח חייהם של אחרים. אחד שלעגו לבנו בבית הספר "יא אשכנזי מלוכלך, להורים שלך אין כסף לקנות דירת חמישה חדרים כמו שלנו ואתה גר בדירת שלושה חדרים עלובה".

מר וורטהיימר הנכבד, באמת כל הכבוד על הצלחתך - אבל נוסחתך "לכו לעבוד" אינה תהפוך אותנו לטייקונים. לא כולנו נולדנו לתוך שמנת, לא לכולנו יש קשרים עם

פוליטיקאים ועסקנים. ואם יש סיכוי לצאת ממעגל העוני, זה יהיה אולי רק בזכות לימודים והשכלה עם הרבה עבודה קשה. וגם ילדיך, מר וורטהיימר הנכבד, יצליחו כנראה בזכות הונך.

והנושא השני בפוסט זה הוא התשדיר "הדרמטי וסוחט הדמעות" מבית מדרשה של מחלקת החדשות של ערוץ 2. הכתבה "המרגשת" על השחקנית מיקי מוכתר. שלא לדבר שרבים הם האחרים המתמודדים עם מחלת הסרטן, והם אינם מככבים בתשדירי טלוויזיה - מפני שהם לא ידוענים.

אבל לא זו הסיבה שאני כותב דברים אלה, אלא בגלל הדרמטיות המדומה שעורכי התשדיר הלעיטו אתכם. בשם הרייטינג כמובן.

ובכן, הביאו לכם מקרה של סרטן, שהאונקולוגים תמיד מאחלים, שאם כבר לחלות בסרטן - צריך שיהיה לכם מזל דווקא לחלות בסרטן הזה. וסוג הסרטן הזה הוא סרטן בלוטת המגן (התירואיד). ובסרטן הזה, שיעור הריפוי עולה על 99%, הרבה הרבה מעל סיכוי ההחלמה מסוגי סרטן אחרים.

וזה ראשית נעוץ בסטיגמה של הציבור שכל סרטן הוא סרטן, והוא אינו יודע כי כל סוג סרטן הוא מחלה אחרת. וכבר כתבתי על כך כאן.

ומדוע סרטן בלוטת התירואיד הוא הסרטן שכל אחד צריך לאחל לעצמו במקום כל סרטן אחר? הדבר נובע מכך שתאי בלוטת התירואיד סופחים יוד חיוני מהסביבה ומהמזון. ולמי שיש חוסר או עודף בהפרשת הורמון התירוקסין על ידי בלוטת התירואיד יש השלכות בריאותיות, הניתנות לתיקון כירורגי או תרופתי.

ובשל התכונה של תאי הסרטן של בלוטת התירואיד לספוח אליהם גם כן יוד, זוהי מחלת הסרטן הקלה ביותר. מי שחולה בה, עובר כריתה של בלוטת התירואיד, ולאחר זמן קצר טיפול עם יוד רדיואקטיבי. היוד הרדיואקטיבי שנקלט רק על ידי שארית תאי התירואיד הסרטניים שנשארו לאחר הניתוח, מופרש בשתן ואינו פוגע בתאי הגוף האחרים.

נכון, זה לא נעים לעבור ניתוח כזה וכן גם לא את הטיפול שלאחריו, שאינו כרוך בכאבים. ובעיקר, לא נעים לעבור את הטיפול ביוד רדיואקטיבי, שמחסל את שאריות התאים הסרטניים - בחדר בידוד, ללא נוכחות אדם. כי אדם שמקבל טיפול ביוד רדיואקטיבי, מקרין לסביבתו קרינה עצומה במשך כמה ימים, ולכן יש לבודדו מהסביבה בחדר אטום.

אבל לאחר הטיפול הזה, קיים רק סיכוי של אחוז או פחות שהסרטן יתפשט ויחזור. סרטן התירואיד נפוץ למדי בעיקר אצל צעירות בשנות העשרים המאוחרות ושנות השלושים המוקדמות. ומשום שידוע לי על אחיות שנפגעו בסרטן הזה, בהחלט אין לשלול קיום של רקע גנטי למחלה.

זה נכון שבניתוח כריתה של בלוטת התירואיד יש סיכוי מזערי של פגיעה במיתרי הקול על ידי מנתח שלומיאל, אבל זה יכול לקרות גם בניתוח שעוברים ילדים רבים - ניתוח של כריתת האדנואידים (פוליפים). ואולי זו גם הסיבה לקולה המיקימאוסי "המעצבן" של מיקי מוכתר? נו קנקן, לא יפה ככה לצחוק על אנשים.

אז מלבד עניין הרייטינג של תשדיר סוחט דמעות, על אישה שעושה עבודת קודש למען הצחקת חולים ובריאים, שהחיים התאכזרו אליה - בשל אובדן אחיה הקטן האהוב ממחלה נדירה. ואכן זה באמת מקרה טרגי. אבל להעמיד באופן כזה דרמטי את ההתמודדות שלה כנגד סרטן, שהוא מהבודדים הניתן לריפוי מוחלט, הוא חסר כל טעם ומיותר. מטרתו היא אך ורק לסחוט מכם דמעות, לעלות את הרייטינג של הצפיה בחדשות, ואולי לשרת את הרייטינג של השחקנית בעולם הבידור?

כולנו יודעים שאמת בפרסום רחוקה מלהיות האמת ובכל זאת אנחנו נופלים בפח. על כך מבוססת תורת השיווק. נאמר, הפראירים אינם מתים, אלא מתחלפים. אבל אין זה מדוייק - רובינו ממשיכים ליפול בפח. מדוע? בגלל מספר סיבות: ראשית, בגלל הטעיות מכוונות של המשווקים המבוססות על בעיות של הציבור בהבנת הנקרא. שנית, בשל עזות מצח של המשווקים שמנצלים את חוסר הידע של הקונים.

דבריי וודאי אינם מפתיעים אף אחד ובכל זאת אנו ממשיכים ליפול בפח. אביא כאן כמה דוגמאות עקרוניות בתחום שיווק הבריאות והמזון. על צמחי המרפא של הרפואה האלטרנטיבית ועל הקוסמטיקה כבר כתבתי בעבר.

דיאטות:

חדשות לבקרים מתפרסמות דיאטות חדשות המבטיחות פלאים לצרכנים הנואשים. והרי מספר אמיתות לידיעתכם:

א. ציון "אושר על ידי משרד הבריאות" - אינו מצביע על דבר וחצי דבר לגבי יעילות ערכת הדיאטה. כל מה שזה אומר הוא שהמרכיבים של "ערכת הפלא" כנראה אינם מזיקים או רעילים.

ב. בפרסומים של הדיאטות, מביאים לכם תמונות לפני ואחרי ועדויות של אנשים מאושרים שניסו והצליחו. מעניין כמה שילמו להם המשווקים?

אז כדאי שתדעו שני דברים:

ראשית, עדויות של "רזיתי 8 קילו בחודש" הם שקר וכזב. 2-3 הראשונים הם בכלל אובדן נוזלים כתוצאה משריפת מלאי הגליקוגן בגוף. הגליקוגן הוא הצורה שבה הגוף שומר על מלאי עודפי הסוכר. לאחר מכן, במקרה הטוב, אובדן המשקל הוא בקצב של חצי קילוגרם לשבוע. אובדן של קילוגרם ומעלה לשבוע, בלתי אפשרי, ואם זה בכל זאת קורה - הדבר מסוכן ביותר לבריאות וכדאי לכם להתחיל לדאוג. ובכלל ירידה מהירה במשקל עקב דיאטה - מסוכנת מאוד לבריאות (הרבה יותר מאשר עודף משקל).

שנית הבטחות בפירסום "הרזיה עד 4 ק"ג לשבוע או לחודש". העד הזה היא ההטעיה הגדולה ביותר שמפילה אנשים בפח, מבלי יכולת לתבוע את החברה. כשכתוב עד, זה בעצם אומר שגם אם תרזו גרם אחד, או כלל לא, אתם בעצם בתחום של עד.

הדבר מזכיר את המחירים שהם 9.99 או 99 שקלים. למרות שכולם יודעים זאת, הטריק הזה בכל זאת מטעה את מרבית האנשים. למשל, כמה פעמים הייתי עד לאנשים ששאלו את עובדי המרכולים מה המחיר של המוצר? כשאומרים להם 9.99 , הם חוזרים ואומרים: אה, תשעה שקלים. ואני שואל למה לא עשר? למרות שכולם כביכול יודעים את זה, המוח של הרוב מתרגם אינטואיטיבית 9.99 ל-9. עובדה ממשיכים לתת מחירים כאלה. 

ג. הטעיה נוספת בשיווק דיאטות: לערכת הדיאטה מצורפת חוברת תפריטים לארוחות שיש לאכול בזמן הדיאטה. אם לא תרזו - סימן שלא עמדתם בצריכת הקלוריות המוגבלת של התפריטים. אם תרזו - הייתם מרזים בכל מקרה רק מהגבלת הקלוריות היומית שבתפריטים ולא  בגלל "שיקויי הפלא" המצורפים לערכת הדיאטה.

ד. בשיקויי, אבקות, וכמוסות הפלא לא תמצאו דבר מלבד ויטמינים וסיבים ולעיתים חומרים מדכאי תיאבון כמו זה שנמצא בחלק מהסירופים לשיעול - חומרים לא מומלצים בלשון המעטה. סיבים אתם יכולים לקבל במזונות עשירים בסיבים, או יכולים לקנות אבקת סיבים במרכולים במספר שקלים מועט. בערכת הדיאטה אתם משלמים מאות שקלים על הסיבים. מאידך, צריכה מוגברת של סיבים יכולה להיות אפילו מסוכנת למערכת העיכול ולבריאות. גם תוספת משתנים ומשלשלים בערכות הדיאטה מסוכנות ביותר לבריאות ונותנים אשלייה של אובדן משקל הנובע מאובדן מסוכן של נוזלים.

באופן ספציפי לדיאטה שבתמונה למעלה, דיאטת HCG.  בדיאטה זו מזליפים טיפות הורמון ההריון על הלשון (ובחלק מהערכות אין אפילו שום הורמון הריון, אלא זיוף צמחי שהקשר בינו להריון מקרי ביותר. הדיאטה הזו היתה פופולארית לפני 40 שנה וכמו כל הדיאטות האופנתיות נזנחה, עד שעשתה קמבק היום לארץ. בארצות הברית היא נאסרה לשימוש, כי היא מסוכנת מאוד. היא מסוכנת מאוד משום שהצריכה היומית בדיאטה הזו היא קיצונית - 500 קלוריות בלבד. על הסכנות וההטעיות קראו  כאן.

ה. בשיווק דיאטות מסויימות מציינים בפרסומות "נוסה קלינית". גם אם נוסה, הניסוח אינו מחייב שהניסוי הצליח בצורה משמעותית מובהקת. גם על תשתכנעו כל כך מהר מהמשפט  "הוכח בניסויים קליניים". מדוע? כי רובכם אינכם מדענים וגם אם נעשה איזהו ניסוי - אין לכם את הכלים לדעת שהניסוי נעשה כהלכה: שגודל המדגם מתאים (ולא נבדק למשל על 5 אנשים), שנערכו הביקורות המתאימות (מתן דיאטה דֶמה באותה אריזה לקבוצת ביקורת), שהניתוח הסטטיסטי נעשה כהלכה, לפי כל הקריטריונים המקובלים. וראיה לדבריי - מדוע היצרנים אינם מציגים את פרטיי הניסויים ותוצאותיהם בפרסומות ובערכת הדיאטה?

כדאי שתפיצו לכל חבריכם ומכריכם - הגיע הזמן להפסיק לעשות קופה עליכם, על חשבון בריאותכם.

הטעיות ושקרים במידע לצרכן בתחום המזון 

רווחות ההטעיות של הציבור שחלקן נובעות מפסיכולוגיה של תפיסות מוטעות של הצרכן, וחלקן נובעת מבורות של הצרכנים (הרי לא כולם למדו כימיה וביוכימיה).

אחת הדוגמאות שאני נוהג להביא בקשר להטעיה פסיכולוגית. היא הדוגמא של אחוזי השומן במוצרים (ונניח כעת לאחוזי השומן הרווי, השומן המוצק ושומן טראנס המסוכנים לבריאות). בארץ מציינים למשל, גבינה עם 5% שומן. בארה"ב כתוב במקום זה על המוצר - 95% נטול שומן (fat free). למרות ששתי הצורות נכונות מבחינה משפטית, לצורה השניה יש אפקט פסיכולוגי מטעה.

עוד דוגמא: כשמצוין על מוצר מזון "ללא תוספת סוכר" - זה לא אומר שהמוצר אינו עשיר בסוכר. זה אומר שלא הוסיפו למוצר סוכר באופן מלאכותי, מעבר לכמות הסוכר שנמצאת בו באופן טבעי.

חוץ מזה, מוצרים כאלה עשויים להכיל תכולת שומנים גבוהה, כמו שומני טראנס. למשל, הקפידו שעוגיות ללא תוספת סוכר אינן מכילות מרגרינה, לא שומנים מוצקים וחצי מוצקים, אלא שמן צמחי בלבד. הסתכלו גם מהם אחוזי השומן (מספר גרמים שומן ב-100 גרם מוצר) ובמיוחד כמה שומן רווי מכיל המוצר - מקור לכולסטרול וטריגליצרידים. 

אבל השקרים החמורים ביותר הם מוצרים שמצוין בהם עשוי מחומרים טבעיים, או ללא חומרים משמרים או צבעי מאכל. היכן השקר?

ובכן אם תבחנו את הכתוב על התוית של המוצר "הטבעי" תראו פעמים רבות חומרים עם מספרי E . אלה מספרים המייצגים חומרים שהיצרן אינו כלכך מעונין שתדעו מהם. אז מהם המספרים "התמימים" האלה?: 

מספר E number) E) הוא שיטת קידוד של האיחוד האירופי עבור תוספי מזון. הקידוד הקיים למספרי E:

E100–199 - צבעי מאכל

E200–399 - חומרים משמרים

E400–599 - חומרים המשמשים בעיבוד מזון

E600–699 - משפרי טעם (בפועל כתוב חומרי טעם - וכי מדוע צריך לשפר את הטעם? חשבתם על זה?) 

E900–950 - ציפוי וזיגוג, מקציפים, מלבינים וגזים

E999–1521 - עמילנים וחומרים שונים

E420–421 ו-E950–967 - ממתיקים מלאכותיים.

חלק מהחומרים שמצויים ברשימת ה-E אינם מזיקים בכמויות המקובלות לשימוש, וחלקם מזיקים אפילו בשימוש מועט. בוודאי שקר הוא לציין על מוצר עם מספרי E - עשוי מחומרים טבעיים, או ללא חומרים משמרים וצבעי מאכל.

שימו לב: עשוי מחומרים טבעיים אינו בהכרח עשוי מחומרים טבעיים בלבד!

באופן כללי, למרות שחלק מהתוספים אינם מזיקים, צריכה מתמשכת של כמות תוספים גדולה במשך שנים עלולה להיות מסוכנת בשל השפעתם המצטברת.

ראו מהי מידת הסיכון בשימוש חומרי E שהם צבעי מאכל, לפי רשימה שהוכנה ע"י ביה"ח  Villejuif בצרפת: 

ראו כאן מידת הסיכון בצריכת חומרי E נוספים!

הטעיה נוספת היא מכירת מוצרי מזון לא בריאים עם תוספות ויטמינים ומינרלים, למשל:

תרכיזי מיץ עשיר בסוכר צבעי מאכל וחומרים משמרים לילדים,

נקניק רווי בכולסטרול שעליו מצויין עשיר בברזל ובאבץ,

דגני בוקר עשירים בסוכר ובקלוריות, בתוספת ויטמינים ומינרלים.

גם מרבית דגני בוקר ה"עשירים בסיבים תזונתיים" -  עשירים בסוכרים מסיסים רבים בעלי אינדקס גליקמי גבוה. וזיכרו - דגני בוקר אינם מזון טבעי. זה מזון מעובד! 

 דגני בוקר הם חטיפים מתוקים לכל דבר

לידיעת הטבעונים - דגני בוקר הם מזון מעובד

דגני הבוקר הפכו לארוחת הבוקר העיקרית של האמריקאי הממוצע (בשל העצלנות שבהכנת ארוחה בריאה) ויחד עם הג'אנק פוד הפכו לגורמי ההשמנה וסוכרת מספר אחד - ממש מגפה. ראיתם שמנים אמריקאים? רוב השמנים שלנו ממש רזים לעומתם.

לכן, מכירת דגני בוקר עשירים בפחממות וסוכרים כבריאים, למרות כל הויטמינים, המינרלים והסיבים - פשוט אינה בריאה (לפחות לא יכולה להקרא כך) ושיווקם הוא אחת מההטעיות הגדולות של הציבור.

 יותר בריאים זה לא אומר שהם בריאים!

יותר בריאים ממה?

הרי מספר דוגמאות לדגנים שעל האריזה מצויין טובים לבריאות ו/או עוזרים לשמירת משקל. האמנם? ראו את המוקשים:

אול בראן פלוס (קלוגס)

מכיל כמויות סוכר ונתרן גבוהות יחסית.

אול בראן פלקס (קלוגס)

מכיל כמות גבוהה יחסית של סוכרים ולא מעט נתרן.

כמות סיבים גבוהה - יש להיזהר מצריכת יתר של סיבים!

ביופלקס (תלמה)

מכיל קמחים של דגנים מלאים ולא הדגנים עצמם. ממתיק -  סוכרלוז.

ברנפלקס (תלמה)

מכיל קמח חיטה מלאה ולא חיטה מלאה.

מולטי צ'יריוס (נסטלה)

מכיל צבעי מאכל (קרמל ואנאטו) וכמות סוכרים גבוהה.

ספיישל K (קלוגס)

מכיל כמויות סוכר ונתרן גבוהות יחסית.

פיטנס (נסטלה)

מכיל כמות גבוהה יחסית של סוכר וכן כמה סוגי סוכרים שונים. צריך להיזהר בכמויות כדי לשמור על המשקל.

פייבר 1 (נסטלה)

מכיל ממתיק אספרטיים וצבעי מאכל (קרמל, אנאטו).

קרנצ'ים (תלמה)

מכיל קמחים מחיטה מלאה ושיבולת שועל מלאה וממתיקים - איזומלט, מלטיטול, סוכרלוז.

ההבטחה: עוזרים בשמירת המשקל – אבל מכילים מספר קלוריות דומה לכולם.

שוגי כוכבים (תלמה)

מכיל קמחים של דגנים מלאים ולא הדגנים עצמם, וכן שמן צמחי. 

אסיים בטריק מטעה נוסף: "חומרים מונעי חימצון" הם בעצם חומרים משמרים, אך זה נשמע יותר טוב להדיוט. חלק ניכר מהחומרים האלה אינם בריאים בלשון המעטה. למשל, מרשימת התכולה של הדגנים באריזה שבתמונה למעלה - תוכלו להיווכח שבדגנים יש תוספת של טוקופרול כחומר נוגד חימצון.

טוקופרולים הם אמנם קבוצת חומרים טבעיים. טוקופרול אלפא הוא בעצם ויטמין E. אז מדוע לא מציינים פשוט ויטמין E? משלוש סיבות:

א. השם הזה עושה רושם ולא רוצים שתדעו מה זה (לכם לא איכפת כי הבטיחו לכם באריזה שהמוצר עשוי מחומרים טבעיים).

ב. הטוקופרול שבמוצר אינו כנראה ויטמין E, אלא נגזרת כימית שלו -טוקופרול בטא, גמא, או דלתא, ובמוצר לא מציינים איזה טוקופרול הכניסו.

ג. אמנם ויטמין E חיוני לבריאות, אך מחקרים אחרונים הראו שעודף ויטמין E מסוכן וכפי הנראה מקצר חיי אנשים על ידי העלאת הסיכון להתקפי לב, שבץ מוחי וסרטן. בנוסף צריכה גבוהה של ויטמין E ( מ-200 יחידות ומעלה) יחד עם נטילת אומגה 3, עשויה לגרום לדימומים פנימיים (עד מוות) - כי הם חומרים נוגדי קרישת דם. במיוחד מסוכנת נטילה שלהם בצרוף מיקרופורין (אספירין) שמקבלים אנשים בעלי כולסטרול גבוה בדם. האספרין עצמו הוא חומר נוגד קרישה בפני עצמו.

אז האם ברשימת התכולה מציינים איזה טוקופרול אתם אוכלים עם הדגנים וכמה ממנו הוסיפו? וודאי שלא. גם אף אחד אינו יכול לפקח איזו כמות של דגנים אתם צורכים.

אז מדוע מצוין על האריזה דגנים בריאים יותר ולא דגנים בריאים? כי אם תחלו, לא תוכלו לתבוע את היצרן על הטעיה שאולי גרמה לכם לחלות. בנוסף, שימו לב שבדרך כלל מצוין על האריזות כמות יומית מומלצת של דגנים. אם תחלו - גם לא תוכלו לתבוע, כי לכו תוכיחו שלא עברתם את הכמות המומלצת, גם אם צרכתם פחות ממנה.

אז מה אם יש חוק אמת בפרסום? תלכו לתבוע? ברוב המיקרים תפסידו בגלל הניסוח הדו-משמעי המטעה של פרסום המוצר.

אז שלא יעבדו עליכם...

ודבר נוסף, חשוב לילדים: הזנה קבועה של דגנים לילדים שלכם כארוחת בוקר היא נוחה ומהירה. למרות שתמצאו כתבות של דיאטניות מסויימות, שאכילת דגנים לארוחת בוקר זה בסדר (כולל באתרים כמו קופות חולים) - דגני הבוקר עם כל תוספות הסוכר והציפויים הם ממתק לכל דבר ואי אפשר להגיד שהם תורמים מבחינה בריאותית. יש בהם תוספות של ויטמינים ומינרלים, ומאידך תוספת מזיקה של צבעי מאכל  וחומרים משמרים. בנוסף יש לקחת בחשבון שעודף יומי של מספר ויטמינים עשוי להיות מזיק יותר מאשר מועיל. לגבי מינרלים   - ברזל וסידן אינם נספגים בצורה היעילה ביותר דרך דגנים. ברזל נספג בצורה הטובה ביותר כאשר מגיע מן החי, וסידן נספג בצורה יעילה יותר דרך מוצרי חלב. לא צריך דווקא דגני בוקר על מנת לקבל רכיבים אלו. לאור האמור כאן תשקלו היטב המשך שימוש קבוע של ארוחת דגנים ובעיקר לילדים.

פרוסת לחם (רצוי לחם מלא) עם גבינה או ביצה, חסה ועגבניה - היא ארוחת בוקר מצויינת לילדיכם.  כנ"ל סנדביצ'ים לגן או לבית הספר. כמובן, אלה שנותנים לילדיהם פרוסת לחם עם ממרח שוקולד (בגלל הסוכר, מרגרינה והתוספים הלא טבעיים שבו) או חמאת בוטנים, או ריבה - פשוט חוטאים לבריאות ילדיהם. אל תעשו זאת אם אתם אוהבים אותם. 

אל תתבססו  על כתבות של מחקרים פסאודו רפואיים, המצביעים כביכול שתזונה מסוימת היא בסדר. להתלות על "מחקרים" כאלה היא פשוט התנהגות של בת יענה. ואני כביוכימאי אומר לכם זאת חד משמעית.

אם אתם חושבים שהכתבה הזו חשובה, כדאי שתמליצו ותספרו גם לחבריכם.

בתאבון ולבריאות

כותב הכתבה הוא דוקטור בביוכימיה וגנטיקה. מדען ומרצה בהנדסה גנטית, חקר הסרטן ופיתוח תרופתי.

פינת הידעתם?

דגני בוקר הם מזון תעשייתי מעובד (לידיעת הטבעונים).

דגני בוקר שומרים על המשקל?

גם אם הדגנים עשירים בסיבים, הם עשירים בפחממות וסוכר זמין. מנה מומלצת היא 30 גרם. אבל - מפני שזה בדרךכלל טעים, רוב האנשים עוברים בהרבה את המנה המומלצת - ולכן, ארוחת בוקר "בריאה" שכזו, עשויה להכיל 400-500 קלוריות.

האם גרנולה טובה יותר?

למרות שגרנולה מכילה מרכיבים טבעיים, היא עשירה בקלוריות יותר מאשר בדגנים.

לכן, גם אכילת גרנולה עשויה להשמין, ועוד איך.

בליל קיץ חם, במוצאי שבת, ישבנו וסעדנו קבוצת חברים, במסעדה תל אביבית לחוף הים. המקום הומה אדם, אך הבריזה הנושבת מהים מחייה נפשות.

והנה הגיעו המנות הראשונות. רואה אני את אחת הידידות בוחנת את המנה שלה בבעתה. ג'וק (בעברית, תיקן) ענק, שכבר אינו בין החיים, מציץ בעיניו הגדולות מבעד לפרוסות הגזר והמלפפון, מחושיו מלטפים את העגבניה וכנפיו עוטפות על החסה. לאחר הזעזוע, אחד הסועדים קרא למלצרית להחליף את המנה.

בינתיים לקחתי את מנת הסלט המבחילה ובזקתי עליה רבע מלחיה, אולי חצי. המלצרית הגיעה כולה מתנצלת, לוקחת את המנה ומביאה אחרת.

עוברות מספר דקות והנה קול זעקה מחריד את המסעדה. קופצת אישה כנשוך נחש

"זו לא מנה, זו מלחיה ..." .

מכאן גבירותיי ורבותיי אתם יכולים ללמוד מה עושים במנות שאתם מחזירים.

ולשומרי הכשרות כדאי לחשוב מה שווה תעודת הכשרות של הרבי.

וחומר למחשבה: אם אין לכם ג'וק במנה, אולי יש בה חומרי הדברה?

ולכם קוראים יקרים, קיבלתם ממני המלצה מה לעשות עם מנות מוחזרות.

***

ולגבי שכיחות התופעה והצד המשפטי, קיראו את זה.

***

לפתוח מסעדה בארץ הוא לא דבר פשוט. בין השאר, בעל המסעדה צריך לדאוג לקבל אישור הפעלה ממשרד הבריאות. כדי לקבל את האישור צריך למלא קריטריונים בריאותיים ולספק את הבודק המקצועי.

לאחר מכן, נדיר ביותר שמשרד הבריאות מוציא צו לסגירת המסעדה.

אספר לכם סיפור אמיתי שקרה לפני מספר שנים. יצאנו מספר זוגות חברים לאכול במסעדה ירושלמית יוקרתית דאז. שם המסעדה היה גיליס והוא וודאי מוכר לירושלמים ותיקים.

מספר ימים לאחר מכן, חלינו כולנו בצהבת. רעייתי ואני חלינו קשה במחלה. אני אושפזתי 24 שעות במיון. היינו חייבים למסור את הבת שהייתה כבת שנתיים להורי הגרים באזור השפלה למספר ימים. ראשית לא היינו מסוגלים לטפל בה ושנית הייתה סכנה שהיא תדבק מאיתנו בנגיף (שמועבר באוכל). היא גם קיבלה מייד חיסון לצהבת. זה לא החיסון הרגיל לצהבת מטיפוס B , שמקבלים כל ילדי ישראל. אלא חיסון כנגד צהבת מטיפוס A.

אחת מהידידות שאכלה במסעדה חלתה מאד קשה במחלה ופנתה בתחילה לרופאת המשפחה בקופת חולים. הרופאה הזו, שהייתה גם רופאה אזורית, לא איבחנה שזו צהבת ושלחה אותה הבייתה למנוחה. לדעתה השתן היה צהוב מחוסר שתייה. כשהחמיר מצבה, היא פנתה למיון - שם ביצעו בדיקות מעבדה ואישפזו אותה מספר ימים בבית החולים. 

כשקיבלה את חשבון האישפוז מבית החולים, קופת חולים סירבה לשלם, כי היא אושפזה ללא טופס 17. באופן מסתורי נעלם תיקה הרפואי אצל הרופאה האזורית.

ולענינינו - היא פנתה למשרד הבריאות כדי להתלונן על מסעדת גיליס. מה התשובה שקיבלה ממשרד הבריאות? התשובה הייתה: "גברת, צהבת זה לא כולרה". בזה נסגר העניין מבחינת משרד הבריאות.

משרד הבריאות דואג שהמסעדה תעבוד בתנאים הגיינים בעת פתיחתה. אבל אין למשרד הבריאות היכולת וכח אדם לטפל בבעיות הגיינה של מסעדות קיימות.

מכאן אתם למדים שרשיון הפעלה של מסעדה אינו מבטיח שבבשר שאתם אוכלים לא טיפלו חתולים, או ג'וקים. שהמטבח נקי, הטבחים נקיים, ושמקפידים על תנאי הגיינה. אני זוכר שפעם אכלתי במסעדה יוקרתית, שגם היא כבר נסגרה, ולחצי מנת חזה העוף שאכלתי היה טעם של עוף לא טרי. כנראה המחצית הזו הופשרה והוקפאה שנית.

במסעדה ירושלמית אחרת, ששמה פוקצ'ה (שעדיין קיימת). קיבלנו כל המשפחה כוסות מים בטעם של סבון.

האם במסעדות המפוארות שאתם אוכלים, הצצתם וראיתם איך נראה המטבח?

בדרך כלל לא יאפשרו לכם את זה. גם למים המינרלים שנפתחו מבקבוק חדש בנוכחותנו לתוך כוסות שהוחלפו - היה טעם של סבון. ביקשנו מהמלצרית הלא מאמינה שתטעם בעצמה מהכוס. לאחר מהומה לא קטנה שעשינו, הגיע רב המלצרים, שהתנצל על כך שהייתה כנראה בעייה במדיח.

כמה אנשים במסעדה ההומה הזו שתו מי או יין סבון ולא הרגישו?

כמה מהם סבלו לאחר מכן מכאבי בטן?

מוסר השכל מהכתבה: תבחנו היטב את המנה שקיבלתם, תריחו אותה ואם משהו לא נראה לכם, תחזירו אותה. לא לפני שתמליחו אותה כהוגן. חחחחח

תוספת עריכה

הגיע לאזניי שיש אנשים שאינם מאמינים למה שנכתב כאן. להם אומר, צדיק באמונתו יחיה. אם הכחשת בעיות הגיינה נותנות להם הרגשה שהם אף פעם לא נפלו בפח, יבושם להם. קשקשן ומיני אמירות כאלה, דווקא מראות שיש אנשים שכשאין להם בסיס עובדתי הם משמיצים. ובכן לאלה שאומרים שאין דבר כזה ג'וקים באוכל, נא ראו הקישוריות למעלה על מה שאירע במזנון הכנסת. או אולי גם זה רק פטפוטי ביצים. ואזכיר לכם גם את שאירע באחת מרשתות המזון הגדולות, שמצלמה נסתרת תיעדה בפני קבל עם ועדה בטלוויזיה - את הטיפול שהעניקו חתולי אשפה לבשר במטבח. וכן, בעקבות הלשנה של עובדת, נחשף טיפול בבשר מקולקל -שוב באחת מרשתות המזון הגדולות. הטיפול כלל שטיפת הבשר ותיבלון מוגזם, כדי למסך את טעם הקילקול.

ואת התכנית כלבוטק שבה נמצאו קוליפורמים מסוכנים (הרבה מעל לתקן) במרבית החומוסיות שנבדקו, אתם זוכרים?