חשיבה חופשית

מדוע גם צמחים טורפים?

בט"ו בשבט אנחנו נזכרים ומקדישים יום אחד לעולם הצמחים הסובבים אותנו. בחג זה אנו מתייחסים בעיקר לעצים אך הצמחים ככלל משרתים אותנו בנאמנות, כמקור מזון, מחסה, צל, חומרי גלם ובל נשכח את תרומתם הבלעדית לרענון אוויר הנשימה שלנו – על ידי יכולתם להפוך את הפחמן הדו-חמצני, שכל היצורים החיים פולטים בנשימה, חזרה לחמצן הדרוש לנו כסם החיים. יכולת זו מתאפשרת לרוב הצמחים בגלל החומר הירוק (כלורופיל) שלהם. בעזרת אנרגית האור שהצמחים קולטים על ידי הכלורופיל, הפחמן הדו חמצני שנפלט בנשימה של בעלי החיים (כולל האדם וגם בנשימה של הצמחים עצמם) מתחבר למולקולות מים (שהצמח "שותה" דרך השורשים שלו) ויוצר פחמימות המזינות והמרכיבות את החומר האורגני, שממנו מורכב כל עולם החי – צמחים ובעלי חיים כאחד.

כאן אנחנו מתקנאים ביכולת העצמאית של הצמחים לקיים ולפרנס את עצמם. אולם עצמאות זו של הצמחים אינה טוטלית. חוץ מאויר ומים שהם קולטים דרך השורשים, הם זקוקים גם ליסוד החנקן המצוי באוויר, הדרוש לבניית החלבונים מהם הם מורכבים. למרות שהחנקן מהווה 70% מהאוויר, אין אנחנו, בעלי החיים והצמחים כאחד יכולים לקלוט ולהטמיע את גז החנקן למולקולות המרכיבות את החלבונים. רק מספר סוגי חיידקים יכולים לקלוט ולנצל חנקן ישירות מהאוויר על ידי הטמעתו בתרכובות חנקניות פשוטות.

אז מה עושים מרבית הצמחים? הם קולטים את התרכובות החנקניות שהן מולקולות קטנות המכילות את אטום החנקן, מחומרי הפירוק של גופות בעלי החיים המרקיבות בקרקע. לריקבון עצמו אחראים חיידקים ופטריות. הצמחים קולטים מהרקב את תרכובות החנקן על ידי השורשים.

אך מה קורה כאשר הצמחים גדלים באדמות עניות בחומרי רקב ותרכובות חנקניות? קבוצת צמחים גדולה, הכוללת גם את כל הקטניות, מצאה פיתרון שהתאים אותם לתנאי הסביבה. צמחים אלה מסוגלים לקשור חנקן שנמצא באטמוספרה, בעזרת חיידקים הנקראים ריזוביום,  שהצמחים מאכסנים "ומגדלים" במעין שלפוחיות המצויות בקצות השורשים שלהם. החיידקים האלה מטמיעים את החנקן שבאוויר במולקולות חנקניות קטנות, שאותן הצמח מסוגל לעבד ולבנות את החלבונים הדרושים לו. גם אנחנו לא מסוגלים לייצר חלבונים ישירות מהחנקן שבאוויר ולכן נאלצים להשיג זאת מאכילת צמחים או בעלי חיים שאוכלים צמחים. לכן אפשר לומר שאנחנו למעשה פרזיטים מושלמים התלויים בצמחים.

שלפוחיות המכילות חיידקים קושרי חנקן בקצות השורשים של צמחי קטניות

אבל באבולוציה התפתחו גם צמחים שאינם יכולים לספוג מספיק חומרים חנקניים מהקרקע או משיתוף פעולה עם חיידקים. לכן הם הפכו לצמחים טורפים, בדומה לחיות טורפות. הצמחים האלה מקבלים את המזון החנקני מחיות קטנות (חרקים למיניהם ואפילו צפרדעים) שהם טורפים. ראשית הם טורפים את החיות, מעכלים את החיות המרקיבות בתוכם ומנצלים את חומרי הפירוק שלהן כמקור לבניית חלבונים.

אם לא ידעתם, אז כעת אתם יודעים שיש צמחים טורפים ומבינים מדוע יש צמחים טורפים. הם מתקיימים מטרף של בעלי חיים, כפי שעושים בעלי חיים טורפים – כולל האדם.

כדי שיוכלו לטרוף, הצמחים הטורפים פיתחו אמצעים וטריקים המאפשרים להם לצוד את הטרף. יש להם מגוון רחב של שיטות ציד, אך אביא כאן שלוש דוגמאות:

השיטה הראשונה היא שיטה פסיבית שבה לצמח יש פרח גדול, המשמש מלכודת לחרקים ובעלי חיים קטנים. המלכודת היא בצורת כד. החרק נמשך אל פרח-הכד היפה והריחני ובעמדו על הפרח הוא מחליק וצונח היישר לתוך הכד העמוק, המכיל מיצי עיכול. בהיות בעל החיים הקטן שקוע בגיהינום הקטן, הוא עובר מוות איטי ואכזרי, שבו גופו מתפורר ומתעכל על ידי הצמח.

מן הפח אל הפחת

השיטה השנייה גם היא שיטת ציד פסיבית – על פני הצמח יש שלפוחיות המכילות חומר דבק חזק. למעשה זהו הדבק החזק ביותר שמייצר הטבע. כאשר חרק מתפתה מריחו וצבעו המושך של הצמח ומתיישב עליו - נגזר דינו. השלפוחיות מתפוצצות למגע החרק והחרק המסכן נדבק לצמח. לאחר הדבקתו ושיתוקו, החרק עובר תהליך של מוות איטי כתוצאה מהרעבה. סופו שגופו מרקיב וחומרי הרקב החנקניים נקלטים ומנוצלים על ידי הצמח. גם שיטת ציד זו אכזרית כמו הראשונה, אך בניגוד לשיטה הראשונה, שבה החרק שוקע לתוך עולם חשוך של מיצי עיכול ונמק שם בסבל רב, בשיטת הציד השנייה, ישנה "התחשבות" של הצמח. הוא מאפשר לחרק לגווע באיטיות, אך משאיר לו היכולת להמשיך לראות אור יום ואת נוף הסביבה עד למותו.

נדבקתי! 

השיטה השלישית היא ציד אקטיבי ממש. בעל החיים הקטן (חרק, צפרדע ואפילו נחש)  נמשך אל הפרח "הנחמד" וכשהוא מנסה לצאת מהפרח, הפרח שחש את החרק, נסגר עליו כמלתעות. בתוך הפרח החרק מת ומעוכל על ידי הצמח.

בביקורי האחרון אצל הספר שלי, חיכיתי לתורי. לפניי "הסתפרו" מספר צעירים בשנות העשרים המוקדמות לחייהם. מדוע אני מציין הסתפרו במירכאות כפולות? כי אצל כל אחד מהם, במידה זו או אחרת, כבר אין הרבה מה לספר. כשהגיע תורי, ציינתי בפני הספר שלדעתי היום יש מלא מתקרחים צעירים, הרבה, הרבה, הרבה יותר מאשר פעם.

אני יודע שזה לא מדעי להתבונן בתמונות ולהסיק מסקנות, אבל קשה שלא לראות את ההבדל בין תמונות של פעם לבין תמונות של היום. למשל, התבוננו בתמונה הבאה שצולמה בריקודי ההורה שביום הכרזת העצמאות למדינה. מבין עשרות הצעירים והצעירות, לפחות בתמונה – האם אתם רואים קרחים או מתקרחים?

 אז

 היום

הספר שלי אכן אישר את דבריי: הצעירים של היום מתקרחים יותר ומהר יותר. כששאלתי מהי סיבת הדבר לדעתו, הוא ציין שלוש סיבות:

א. לדעתו,האנשים היום נחשפים יותר לקרינת השמש. פעם חבשו כובעים להגנה בפני השמש הקופחת בארצנו. היום הרבה פחות, אם בכלל. במחשבה שנייה, בהחלט יתכן שחשיפה לקרינה מקטינה את חוזק השערה.

 ב. בתור סיבה שנייה, הספר ציין את ריבוי חפיפות הראש עם תכשירי שמפו השונים בהרכבם מאלה של פעם. אינני יודע כמה מדעית היא הקביעה הזו, אך מבחר תכשירי השמפו החדשים, מכילים בהחלט מרכיבים נוספים – בעיקר מרכיבים שנועדים לריכוך השיער. אך, ללא ניסויים מדעיים רבי משתתפים, לא ניתן להוכיח טענה זו.

ג. הסיבה השלישית להתקרחות המוקדמת, לדעתו של הספר שלי, הוא השימוש הנפוץ היום, החל מילדים, בג'ל לעיצוב שיער. אינני יודע אם אכן זוהי קביעה מדעית. אך בהחלט לא השתמשו בג'ל לפני שניים, שלושה עשורים.

מחקרים מדעיים

במחקרים מדעיים נמצא שקיימת גנטיקה בהתקרחות – בקרב גברים ונשים כאחד. נמצאו שמונה גנים, שגרסאות שלהם המכילות מוטציות מביאות להחלשת שורשי השערות ולהתקרחות. מבין שמונה הגנים האלה, הגן ULBP3 הוא הדומיננטי ביותר בגרימת תופעת ההתקרחות. הנטייה להתקרחות מורשת על ידי ההורים, אך בגנטיקה כמו בגנטיקה, יתכן דילוג בדור אחד והתופעה תתבטא בצאצאים של הדור הבא.

הגברים הישראלים מתקרחים יותר משאר הגברים בעולם.

השונות הגנטית מתבטאת בין עמים. אנחנו הישראלים לא אתלטים במיוחד (וגם זו גנטיקה) אבל שיאנים בהתקרחות.  רוב הגברים הישראלים (למעלה מ-70 אחוז יאבדו את שיערם במידה זו או אחרת עד גיל חמישים.

בהשוואה לשאר אוכלוסיות בני האדם, % 30 מהישראלים מגיעים לגיל שלושים עם אובדן שיער, לעומת גברים בעולם המאבדים את שיערם רק לאחר גיל 30. ליהודים יש לא רק אף ארוך יותר, אלא הם גם מקריחים יותר. יש גם הבדל נוסף: בעוד תינוקות אשכנזיים נולדים שופעי שיער יחסית, התינוקות  של האוכלוסייה הלבנה הלא יהודית, דווקא נולדים בדרך כלל קרחים יותר ובעלי שיער דליל עד לשנתיים הראשונות לחייהם. אך כמו שאנחנו מקדימים בהופעת השיער, כך אנחנו מקדימים בהתקרחות מאוחר יותר.

תאמרו, ובמידה מסוימת של צדק, שקיימים גם גורמים סביבתיים המשפיעים על התקרחות. תאמרו שאולי בשל הקרינה הגבוהה יותר באזור המזרח התיכון, אנחנו מקריחים יותר. אבל, כיצד אתם מסבירים את העובדה שיהודים הישראלים מקריחים כמעט פי-2 יותר מהאוכלוסייה הערבית/פלסטינאית באזור?

קיים קשר בין הקרחה מוקדמת לסיכוי ללקות בסרטן.

לפי נתוני משרד הבריאות, על בסיס נתוני התחלואה בסרטן ל-2008, הסיכון של גבר ישראלי לפתח סרטן ערמונית בחייו - מלידה עד גיל 90 - עומד על אחד ל-8.6 באוכלוסייה היהודית (11.6%) ואחד ל-15 במגזר הערבי (6.6%). בעשור החולף עלה הסיכון ב-50% בקרב יהודים – במקביל בעליה במידת ההתקרחות. הסיכון לפתח את סרטן הערמונית היה גבוה פי 2.01 בקרב הגברים שהחלו לסבול מאובדן שיער כבר בגיל 20. נשירת שיער בגיל 30 הגדילה את הסיכון לסרטן הערמונית ב-13% ונשירת שיער בגיל 40 כבר לא הגדילה את הסיכון להתפרצות המחלה.

נמצא גם מתאם בין ההתקרחות לסיכוי ללקות בהתקפי לב. במחקר שנערך לאחרונה על גברים הסובלים מהתקרחות בשנות הארבעים לחייהם, התגלה כי לגברים המתקרחים מן המצח ומעלה יש סיכוי העולה במעט על זה של גברים שאינם מאבדים כלל את שערם, לפתח מחלת לב כלילית. גברים המתקרחים בפדחת (התקרחות כיפה) - סיכוייהם לפתח מחלת לב כלילית גבוהים בהרבה, וככל שהקרחת גדולה יותר כך גדל הסיכון.

מכאן שהתקרחות היא לא רק אסטטיקה. יש לה גם השלכות בריאותיות!

כן. הישראלים מתקרחים היום מהר יותר מאשר פעם.

בנוסף לנטייה הטבעית של גברים ישראלים להקרחה, מועלית הטענה כי בשנים האחרונות ההקרחה נעשית בשלב מוקדם יותר, צעיר יותר. נכון לשנת 2000, כל גבר שני בישראל סובל מאובדן שיער בגיל צעיר. מפחיד למדי, לא?

אכן, בעשור האחרון יותר ויותר ישראלים מדווחים על התקרחות מהירה, הרבה לפני שאביהם הקריח. מדובר בפערי זמן של כעשר שנים ויותר.

הגנטיקה שלנו לא השתנתה. גנטיקה של אוכלוסיות אינה משתנה בעשר שנים גם לא בעשרות ובמאות שנים.  אז מה כן השתנה?

אם אתם סובלים מנשירת שיער נקודתית או אזורית, ייתכן שאתם מתעסקים עם שערכם יתר על המידה, מברישים או צובעים אותו יותר מדי. מתיחת שיער, קוקו, ראסטות או צמות קלועות עלולים בהחלט לגרום לשבירת השיער ולנשירתו. מתיחה ומשיכה של השיער גורמות לנשירתן של השערות. משיכה קבועה "מחלישה" את שורשי השערות ובמקרים קיצוניים גורמת להצטלקות של השורשים ולהתקרחות קבועה.

לעומת זאת, למיתוס שתספורת וגילוח השיער לעיתים קרובות יעילים במניעת התקרחות – אין כל בסיס מדעי!!!

המדענים חלוקים על הסיבות. אחת הטענות היא התגברות הלחצים הנפשיים. אולם, רבים מבטלים אפשרות זו, בטענה שלחץ נפשי תמיד היה בנמצא ואינו אינו תופעה חדשה בעולם.

מחסור בוויטמינים גם כן נתון לוויכוח ונראה שהוא מהווה גורם דומיננטי יותר אצל נשירת שיער בנשים מאשר אצל גברים.

יחד עם זאת, כל החוקרים מציינים את הירידה המשמעותית בערכי התזונה שאנחנו מקבלים באוכל שלנו ואת החשיפה העולה לקרינה ולזיהום סביבתי. שוב  דוגמא לכך שקיים קשר  בין יכולת האדם להרוס את הסביבה לבין היכולת של האדם להרוס את בריאותו.

אז מה הפיתרון?  שינוי מחשבתי תזונתי אמנם לא ימנע התקרחות, אך לפחות יחזיר את הגלגל לאחור. שמירה על תזונה נכונה והימנעות מנזקים סביבתיים  יאפשרו עוד עשור שלם של בלורית שופעת.

אז מה לבין הקרחת לבין הסקפטיות?

תכשירים למניעת נשירת שיער ותרופות פלא נגד התקרחות הן תעשייה מפוארת, המגלגלת מיליוני דולרים בכל העולם וכמובן, בישראל.  במקום לשנות את אורך החיים ולחדש את המשאבים הטבעיים המונעים נשירה בגיל צעיר כל כך, מפתים אותנו במיני תכשירים. השוק מוצף בפתרונות ובתרופות פלא שרובם אינם יעילים. למעשה קיימים כיום רק שני תכשירים רפואיים שלגביהם הוכחה יעילות מסוימת – ירידה בקצב נשירת השיער ובמידה מועטה לצמיחתו. אבל, התכשירים האלה אינם כלולים בסל הבריאות. עלותם מאות שקלים בחודש וחייבים להשתמש בהם לכל החיים. עם הפסקת השימוש, ההתקרחות חוזרת. ובדרך כלל מה שאובד, אינו חוזר. כן – העיסוק בהתקרחות כיום הוא עסק כלכלי. כמוהו כמו שוק דיאטות הפלא. אך האם לא כגודל התקווה, כך גודל האכזבה?

גם נשים מתקרחות!

גם נשירת שיער אצל נשים היא גנטית, אולם היא מועטת, עקב המאזן ההורמונאלי המתקיים אצל האישה בתקופת הפוריות. נשירת שיער אצל נשים יכולה גם להיות סימן תקין של הזדקנות ושל שינויים הורמונאליים, בייחוד אחרי לידה ובעת הבלות. אצל נשים רבות השיער נושר חודשים אחדים אחרי שחדלו ליטול גלולות למניעת הריון או תחליפי הורמונים. במשך ההריון נשירת השיער מואטת ולעומת זאת מואצת צמיחת שיער. שלושה או ארבעה חודשים אחרי שהאישה יולדת נושר עודף השיער במהירות, אך צמיחת השיער תשוב למצבה הרגיל.

הזכרנו כבר את מערך הגנים הקשורים להתקרחות. כל גן באדם נמצא בשני עותקים. האחד מקורו באם והשני מקורו באב. מדוע הגברים מתקרחים יותר מנשים? הדבר נובע משתי סיבות:

ראשית, אצל הגברים מספיק עותק אחד של גנים, בגרסא הקשורה להתקרחות. אצל הנשים דרושים שני העתקים של הגנים, בגרסא שגורמת להתקרחות. "קבלת" שני עותקים של גן "התקרחותי" מצריכה העברתם הן על ידי האב והן על ידי האם – סיכוי שהוא פחות פי שניים מהעברת עותק יחיד, על ידי אחד מההורים.

שנית, ההבדל בין הגברים לנשים מבחינת ההתקרחות נובע בגלל שוני במאזן ובהרכב ההורמונאלי. הטסטוסטרון ונגזרותיו אצל גברים מגביר את ההתקרחות. אך המיתוס, שהמתקרחים גבריים יותר ובעלי און מיני רב יותר, הוא שטות מוחלטת ואינו נכון. לעומת זאת, רמת האסטרוגן (ההורמון הנשי) הגבוהה בתקופת הפוריות של האישה, אכן מגינה בפני התקרחות.

אז מה נכון או לא נכון במיתוסים השונים הקשורים בהתקרחות?

• אם אתה גבר, הסיכוי להקריח ומידת ההתקרחות גדולים יותר מאשר  בנשים.  נכון    
•  
• אם אתה ישראלי יהודי, הסיכוי להקריח מוקדם גדול יותר.  נכון  
•  
• מספר המתקרחים ומידת ההתקרחות היום גדולה יותר מאשר בעבר. נכון  
•  
•  ההתקרחות תלויה בגנטיקה.  נכון  
•  
• ההתקרחות תלויה בקרינה בתזונה ובזיהום סביבתי. נכון  
•  
• משיכת ומתיחת שיער (קוקו, צמות, ראסטות) עלולים לגרום להתקרחות.  נכון  
•  
• שימוש בתכשירים שונים (מיני שמפו וג'ל לעיצוב שיער) עשויים להקדים התקרחות. יתכן  
•  
• רוב התכשירים נגד ההתקרחות אינם מועילים והם בזבוז כסף. נכון  
•  
• שני תכשירים בעלי יעילות מסוימת – יקרים ומחייבים שימוש קבוע, ללא הפסקה.  נכון 
•  
• תספורת וגילוח תכופים מונעים התקרחות  לא נכון 
•   
• ככל שאתה מקריח אתה גברי (מיני) יותר.  לא נכון  
•  
• אם אתה סובל מהתקרחות מוקדמת, הסיכוי שלך לחלות בסרטן או לקבל התקף לב גדול יותר. נכון

לסיכום, ההתקרחות המוקדמת אינה רק תופעה אסתטית – יש לה גם השלכות בריאותיות!

 אם אהבתם לקרוא פוסט זה ותרצו לקבל הודעות במייל על פוסטים מעניינים בעתיד, אתם יכולים להצטרף כמנויים. להצטרפות כמנוי צריך רק למלא את כתובת המייל בתיבה הנמצאת בצד ימין למעלה ולאשר את המייל שישלח אליכם כתגובה.

בספרות, משמעות המושג האנשה הוא ייחוס תכונות אנושיות לבעל חיים. במיתולוגיות הקדמוניות מככבים כימרוֹת ויצוריי כלאיים, שחלקם חיה -חיה וחלקם חיה-אדם. כמו למשל:

האדם תמיד דמיין יצורים ואֵלים כאלה.

כיום האדם יוצר למעשה יצורים כאלה. לא למטרות הצגה בקירקס או בגני חיות. אלא, למטרות רפואיות. מי שיוצר חיות כלאיים- חיות מאונשות, הם מדענים מהשורה. אתם הקוראים וודאי מרימים כעת גבה ומריעים באֵימת ניצחון משהו כמו: "תמיד חשדנו במדענים האלה, שהם יוצרים וחוקרים מפלצות וחסר שעוד מעט אחת מאלה, תשתחרר לחופשי ותסתובב לה ברחובותינו ...."

  

ובכן אתם יכולים להרגע. המדענים לא ממש יוצרים יצורי כלאיים כאלה. אלא, הם יוצרים חיות מעבדה שנושאות גן או קבוצה קטנה של גנים אנושיים פגומים. על ידי כך מתקבלות חיות החולות במחלות אנושיות. חיות אלה משמשות לבדיקת יעילות של תרופות חדשות, או לבדיקת יעילות של צירופים שונים של תרופות קיימות.

החדרת גנים אנושיים לביצית מופרית של חיה בשיטת המיקרומניפולציה

כלומר, החיות שנושאות גנים אנושיים פגומים משמשות כמודלים לפיתוח תרופות, כנגד מחלות אנושיות. החיות האלה מכונות "חיות טרנסגניות". כי הן מכילות חומר גנטי של חיה אחרת או של אדם. מתי במיוחד חשוב ליצור מודלים כאלה בחיות? יצירה של חיות כאלה הכרחית, כאשר מדובר במחלה אנושית שאין דומה לה בעולם החי.

הרי מספר דוגמאות של חיות טרנסגניות מהונדסות, המשמשות מודל לחקר מחלות אנושיות ולפיתוח אמצעי ריפוי כנגדן:

 
 1

בזכות החיות האלה פיתחו תרופה מצילת חיים לסרטן השד 

2

החיות האלה משמשות מודל לפיתוח תרופות למחלת אלצהיימר 

 משך חיים ממוצע של חולים אלה כשלוש שנים מגילוי המחלה. מצאו כבר תרופה המאריכה את חיי עכברי המודל פי-3. התרופה נמצאת בהמשך פיתוח.

 5 

עכבר טרנסגני כמודל להזדקנות מוקדמת

אלה רק מספר דוגמאות. ישנם מודלים נוספים של חיות טרנסגניות: ליתר לחץ דם, פרקינסון, ציסטיק פיברוזיס, מחלת הנטינגטון, סוכרת ועוד רבים אחרים.

אציין עוד את מודל החיות הטרנסגניות, שעבדכם הנאמן פיתח בהשתלמות במכוני הבריאות הלאומיים בארה"ב:  

 עכברים טרנסגנים לפיתוח תרופות חדשות כנגד סרטן

העכברים האלה מוגנים בפטנט עולמי ומשמשים כמערכת מהירה וזולה יחסית להערכה של שימוש בחומרים חדשים, כתרופות חדשות כנגד סרטן בעתיד. בניגוד למערכות הקודמות, אין צורך לחכות עד שמתפתחים בחיות גידולים סרטניים. כל שצריך לעשות הוא להזריק לחיות את התרופה הנבדקת ולאחר 5 ימים מבצעים בדיקת דם מסויימת, המראה על מידת יעילות התרופה.

מניפולציות גנטיות בחיות מעוררות התנגדות ציבורית רבה, בעיקר של אגודות כמו תנו לחיות לחיות. נושא זה הוא חשוב ביותר ואקדיש לו פוסט נפרד בעתיד.

אומר כאן בקיצור רק שני דברים בעניין:

א. מאז ראשית שנות התשעים במאה הקודמת, בכל מוסד מדעי עומדת על פי חוק ועדה ציבורית, המפקחת ומאשרת יצירת חיות טרנסגניות. הועדה פועלת להמנע מניסויים בלתי חיוניים ומסבל מיותר לחיות.

ב. על המתנגדים לזכור שללא ניסויים בחיות, לא היו עומדות לרשותם כל התרופות, שהם עצמם צורכים לריפוי מחלותיהם.

כאמור, ארחיב בנושא בעתיד.

לסיכום, דמיון האדם שהאניש חיות בספרות ובמיתולוגיה - הפך מדמיון למציאות, על ידי שימוש בשיטות מדעיות. ההאנשה האמיתית של החיות אפשרה קפיצת מדרגה, בפיתוח אמצעי ריפוי חדשים טובים יותר לאדם.

כדאי לזכור - אנחנו בהחלט חייבים לַחַיּוֹת את חיינו!

בפוסט הקודם עסקנו בתבניות. תבניות מזוהות במוחם של כל בעלי החיים כולל האדם. תבניות אלו צרובות במוח מלידה ויש להן חשיבות קיומית. למשל, אמא ציפור המאכילה את גוזליה, עושה זאת כאשר היא מזהה תבנית/יות של פה פעור.

כיצד אנחנו יודעים זאת? בניסויים שנערכו החליפו גוזלים בקן, בדגם של פיות פעורים מפלסטיק ואמא ציפור ששבה לקן עם מזון בפיה, האכילה את הדגם, כאילו היו אלה גוזליה הרעבים. 

דגם פיות פעורים הנקלט כתבנית במוח המפעילה את אינסטינקט האכלה

גם במוח שלנו יש תבנית אחת שצרובה  עמוק כל-כך, עד שאנחנו משליכים אותה כמעט על כל דבר במציאות.

למשל, לתמונה הבאה של הצורות אין ממש משמעות:

אבל לתמונה הבאה, יש גם יש:

ביכולת לזהות פנים במהירות יש יתרון אבולוציוני קיומי, עד כדי כך שאנחנו מזהים פנים גם במקומות שהם אינם קיימים:

עתה הסתכלו על התמונה הבאה:

אתם וודאי רואים מגן דוד. אך הסתכלו היטב. האם באמת מצוייר כאן מגן דוד?

 למעשה אנו לא רק מדמיינים תבניות, מוחנו גם משלים צורות לתמונה תבניתית.

בפוסט הקודם הצגתי בפניכם שאלה לגבי התדמיות שיוצרות בפניכם תבניות. למעשה השאלה שהצגתי מבוססת על ניסוי פסיכולוגי שתוכנן לראשונה על ידי וולפגנג קוהלר. בניסוי המקורי אנשים התבקשו להחליט לאיזו מן הצורות קוראים "בובה (BOUBA)" ולאיזו קוראים "קיקי (KIKI)".

קוהלר סבר שבהתפתחות שפות - קריאת שמות לעצמים אינה שרירותית לחלוטין. לדעתו לצורה המעוגלת מתאים לכנות בובה מכיוון שהפה יוצר צורה מעוגלת יותר כדי להפיק את הצליל. לעומת זאת, יש צורך בצורת פה יותר מתוחה וזוויתית כדי להפיק את הצליל קיקי.כמו-כן הצלילים של ק' קשים וחזקים יותר מאשר אלה של ב'. בנוסף, באלפבית הלטיני הצורה הזוויתית דומה לאותיות הזוויתיות K ו-I, בעוד שהצורה המעוגלת דומה לאותיות המעוגלות B ו- O.

ומה היו תוצאות המישאל המקורי?

96.5% מהאנשים בחרו בשם קיקי לצורה המצולעת הכתומה ובשם בובה לצורה המעוגלת הסגולה. אולם מיעוט של 3.5% בחרו להיפך. האם הקליטה החושית שלהם שונה מהאחרים? או האם התודעה (העיבוד החשיבתי) שלהם שונה? מהי מהות השוני? האם השוני נובע מדפוסי עיבוד הקשורים בווריאציה במעגלים העצביים שלהם?

למעשה בניסוי זה לא ניתן לקבוע בצורה אובייקטיבית שאכן שמה של הצורה הכתומה הוא באמת "קיקי". עובדה 7 אנשים מתוך מאתיים חשבו ההיפך. ומי אמר ששמה הוא "קיקי" או "בובה" אולי שמה "סוד"?

הניסוי הזה מעניין ונראה "מדעי" לאנשי המדעים הקוגנטיבים, אך לדעתי הוא לא נערך כהלכה. לא ניתן להסיק ממנו מסקנה מדעית חד-משמעית, ע"י אנשים העוסקים במדעים "המדויקים". מדוע? מספר סיבות לכך:

א.  בניסוי לא נעשתה הפרדה בין הצורה לבין הצבע שלה. לפיכך, לא ניתן לפרש את העיבוד כעיבוד של "חד-שדר" אלא כשל "דו שדר". צורה וצבע.

ב. בניסוי לא נבדקה הפרשנות של האנשים לצורות בלבד (צורות ללא צבעים). האם הייתה נוצרת הטיה מספרית בתוצאות?

ג. בניסוי לא נבדקה הפרשנות של האנשים לצבעים בלבד (צבעים שונים של אותה צורה). האם  גם כאן הייתה נוצרת הטיה מספרית בתוצאות?

האינטואיציה שלי אומרת שבניסוי ב' הייתה מתקבלת תוצאה דומה לתוצאה של הניסוי המקורי. לעומת זאת, בניסוי ג' הייתה מתקבלת תוצאה שונה באופן משמעותי. אולם כמדען אני לא יכול לקבוע עד שמתקבלות התוצאות עצמן.

ד. כמדען לימדו אותי ש"הביקורת" אינה פחות חשובה מ"הניסוי". בניסוי הנ"ל לא היו ביקורות. לא הוצגה לאנשים צורה שלישית ("ניטראלית"). חשוב לתת מחשבה מהי צורה ניטראלית במקרה זה. כדי שלא "להאשים" את החוקר בהטיית תוצאות המחקר, לתת למשל למחשב ליצור מספר צורות אקראיות.

לפיכך הצגתי בפניכם וריאציה שתכננתי לשאלה המקורית, כאשר לכל הצורות צבע אחיד. כמוכן, הוספתי שתי צורות נוספות - האחת מעוגלת והשניה מכילה קוים חדים ומעוגלים גם יחד.

אני מודה לכל אלה שהשתתפו וענו על השאלון. למרות שמספר הקוראים שהשתתפו אינו גדול מספיק כדי להוות מדגם סטטיסטי, בכל זאת ניתן ללמוד מספר דברים מעניינים:

בצורה החדשה שהצגתי כל המשיבים, למעט אחד, קבעו שקיקי הוא צורה מספר 2. הדבר מתאים גם להסבר שהציע חוקר המוח והתודעה ויליאנור ס' רמצ'נדרן. הוא טען שלצורה הגרפית קיקי יש כיפופים חדים פתאומיים, וגם הצליל קיקי יוצר כיפופים חדים פתאומיים בקורטקס שבמרכז השמיעה במוח. לדעתו המוח מבצע הפשטה סינסתטית של מיזוג חושים, מזהה את התכונה המשותפת של זוויתיות (בראיה ובשמיעה), וכך מגיע למסקנה שהם שניהם קיקי. אולם שימו לב שמגיב אחד לא  הגיע למסקנה שצורה 2 היא קיקי. כלומר, הדבר מאמת את הניסוי המקורי שיש יוצאים מן הכלל.

לביקורות יש גם השלכות נוספות לתוצאות הניסוי שנערך. למשל, ניתן לראות האם המיעוט שבחר בצורה האחרת, בחר בה באקראיות או במתכוון. אם זה במתכוון, אז כמובן התוצאות שהתקבלו יותר מעניינות. חוסר מקריות, מרמז על כך כי המיעוט מעבד את "קלט החושים" בצורה שונה מן הרוב וכי אין הדבר נובע "מפגם" בניתוח התחושתי. 

לעומת זאת, לגבי הזיהוי של הצורה המתאימה לבובה, התקבלה שונות גדולה יותר בין המשיבים. זאת בשונה מהשאלון המקורי שבו ניתנה אפשרות בחירה בין שתי צורות בלבד. מסתבר שכאן בובה זוהתה ברמות שונות של הצלחה וביטחון. חלקכם זיהיתם את בובה כצורה 3, באופן זהה לתוצאות השאלון המקורי. אולם חלקכם דווקא זיהה את צורה 4 כבובה. כלומר, האחרונים בחרו גם הם צורה מעוגלת, שבניגוד לצורה 3 המעוגלת, היא פחות מורכבת. כלומר, חלק מכם בחר בתור בובה צורה מעוגלת מורכבת, בדומה למורכבות של צורה 2 של קיקי וחלקכם בחר דווקא בצורה מעוגלת פשוטה, בניגוד למורכבות של צורה 3.

שמחתי שגם במדגם הקטן שלנו היתה תשובה אחת שזיהתה את בובה דווקא בצורה מספר 1 (שלמעשה היתה צורת ביקורת שכללה קווים חדים ומעוגלים גם יחד). תשובת מיעוט זו עשויה להעיד כי המיעוט אכן מעבד את "קלט החושים" בצורה שונה מן הרוב.

התופעה הזו של עיבוד חושי שונה של המוח, אצל מיעוט האנשים, מכונה בשפה מקצועית תופעת הסינסתזיה. תופעה זו תועדה בפרוטרוט כבר  ב-1880על ידי סר פרנסיס גלטון, אחיינו של צ'ארלס דרווין, שערך מספר ניסויים על אנשים סינסתזים. אלה אנשים בהם תופעת הסינסתזיה בולטת ועקבית בהרבה מאשר אצל מרבית האוכלוסייה.

הסינסתזיה נובעת מגורמים ביולוגיים משלושה סוגים:

א. סינסתזיה הנרכשת כתוצאה מפגיעה מוחית עקב תאונות או מחלה. הפגיעה המוחית היא זו שמעוררת סינסתזיה. אך במקרים אלה מתקבלים אצל אנשים אלה גירויים בסיסיים (צבע, צליל, ריח או טעם), חסרי משמעות סמנטית.

ב. סינסתזיה כימית - סינסתזיה הנגרמת כתוצאה משימוש בסמים פסיכודליים (מעוררי הזיות) כגון LSD. גם כאן, הסינסתזיה אינה כנראה בעלת משמעות סמנטית.

ג. סינסתזיה התפתחותית –  אצל אנשים נורמלים, החווים סינסתזיה מגיל צעיר בצורה עקבית. הסיבות לכך הן כנראה גנטיות, ועוברות בתורשה. אנשים אלה רואים סיפרה מסוימת או אות מסוימת בצבע מסוים (יש כאלה שרואים כל סיפרה בצבע אחר, לכן שיטת חישוב החשבון שלהם שונה משל רובנו). יש כאלה ששומעים צליל/תו מוסיקלי מסוים כאשר רואים אות או סיפרה מסויימת. יש גם אנשים מסוימים שמילים מסוימות מעוררות בהם תחושות טעם או ריח. למשל בשמעם או בקוראם את המילה "בית" יחושו טעם/ריח של נקניקיה.

קיימת השערה מעניינת שלאנשים אלה יש יתרון אבולוציוני בהבנת טקסטים וראיית חוקיות במילים ומשפטים ולכן התפיסה שלהם "גבוהה" יותר משל האחרים. יתכן ואלה האנשים אשר מביאים לפריצות דרך משמעותיות למין האנושי, יותר משאר האנשים.

***

 אם אתם מעוניינים בפוסט שנושאו אחד מאלה אנא ציינו את מספרו בתגובה. מספר המשיבים עד כה מועט יחסית ואינו מכריע. הנושאים:

1. "שיגעון מקצועי" - ניוטון, ואן גוך ואחרים, "השתגעו (על באמת)" בתקופה מסויימת של חייהם. האם זה נבע מלחצים נפשיים, או כתוצאה מחשיפה לחומרי עבודה מסויימים?

2. "ערפדים -יש דבר כזה?" אז זהו שיש, לא רק "העטלפים" האלה. גם בני אדם! אך האם הם דומים לדרקולה?

3. "מהי מידת המציאות בתפיסת המחשבה שלנו?" - האם המוח והחושים שלנו מוליכים אותנו שולל? ואם כן, מדוע?

אז אל תהססו - פשוט תצביעו!

תדמית היא דימוי דמות כפי שהיא מצטיירת בעיני אחר. למשל הרושם שאדם עושה על המתבונן בו. בפוסט זה אני רוצה להדגים שהדימוי במהותו הוא למעשה  אינסטינקט. כיצד מוגדר אינסטינקט? למעשה האינסטינקט הוא תגובה לגרוי מסוים באופן מדויק ואוטומטי. באופן זה ניתן לומר שתדמית של אדם בעינינו היא מעין אינסטינקט לסימנים חיצוניים שהאדם מקרין, כמו מראה, לבוש, דיבור ועוד.

התדמית יכולה להיות זהה לדמות אותה היא משקפת. אבל בשל נטייתם של אנשים לעסוק בעיצוב התדמית, וביצירת הרושם אותו הם מבקשים להציג בפני אחרים - קיים לעתים קרובות פער בין התדמית למציאות. 

כאמור, באופן בסיסי התדמית היא אינסטינקט הנובע מתבניות ודפוסים מובנים במוח שלנו. מדוע אני אומר שלנו? זאת משום שאצל רובנו טבועות אותן התבניות. אבל יש אחוז מסוים של אנשים שהם יוצאים מהכלל. האם הדבר נובע מכך שיש שוני מסויים בטיבן של התבניות הטבועות בין רוב האנשים לבין מיעוטם? התבניות האלה משפיעות על מה שאנחנו מכנים כשכל ישר. בשפה היומיום שכל ישר מובן בדרך כלל כשיפוט לא מורכב, אך שקול ובריא.

אם כפי שאני טוען קיימים אנשים שבמוחם טבועה וריאציה בפרוש תבנית מסוימת או דפוס מסויים, יתכן שבשל כך האנשים האלה עשויים להביא למין האנושי פריצות דרך מדעיות וטכנולוגיות.

כדי להדגים את דבריי, אני מפנה אליכם את השאלה הבאה?

בתמונה הבאה מוצגות ארבע צורות (שמספרן 1-4).

מי מבין הצורות עונה לשם "בובה" (Bouba)?

ומי עונה לשם "קיקי" (Kiki)?

לכל אחד מהשמות האלה עונה רק צורה אחת!!!