יום רודף יום. חדשות אתמול נשכחות מפאת חדשות היום. שחיתות. השרדות פוליטית. מה לא עושים בשביל הבחירות? נאום בקונגרס, רכש מועמדים לכנסת - כדורגלן מזרחי (היידה בית"ר ירושלים), צ'וצ'לינות לקישוט ...
משטרה - כמה עבירות עושה ניצב עד שהוא ניצב?
חימום הגבול בצפון, שני חיילים הרוגים ופצועים - נקמת דם, המילה האחרונה כנראה לא נאמרה.
לא אכביר כאן במילים (לא יכול ולא רוצה), עושה את זה טוב חוה אלברשטיין בשירה:
כרגע זה נראה לא טוב
כרגע זה נראה לא טוב אומרים שבקרוב לא מדברים על סוף וגם זה טוב
מה שחשוב עכשיו זה לשמור על יציבות שלא תחול חלילה שום הידרדרות כי אז המצב יהפוך לנואש איך אפשר להתחיל שוב ושוב מחדש
כרגע זה נראה לא טוב...
כל רגע אומרים תתכן פריצה אנשים יושבים ומחפשים מוצא שום דבר הרי לא עומד על המקום זה יכול לקרות אפילו היום
כרגע זה נראה לא טוב...
שינויים חלים לפעמים בלי סיבה פתאום יש תנועה פתאום יש תגובה וצריך להיות כל הזמן מוכנים גם רופאים מנוסים מקווים לניסים
הורי היו ילדים במלחמת העולם השנייה
באוקראינה. גדלתי על סיפורי אנטישמיות ושנאה של האוקראינים, שלא היו פחותים מאלו
על הנאצים שכבשו אותה. רבים מהם שירתו כקפואים במחנות הריכוז וההשמדה. כשהיהודים
פונו מהכפרים ומהעיירות בזזו אוקראינים את בתיהם. את גופתו של סבא שלי זרקו
אוקראינים מאכל לכלבים, מקרון רכבת שהובילה אותו חזרה לביתו, אחרי ששרד כל המלחמה
במחנה עבודה.
שישים ושש שנה אחרי, משרתת בישראל את הוריי
עובדת זרה אוקראינית. היא הגיעה לאחר מפח נפש עם מספר עובדות תאילנדיות שקדמו לה -
החל מעצלניות, תוקפניות, ואפילו אחת שדרשה בחוצפה ביקורים יומיים חופשיים של חבר
ישראלי שהכירה ולינה חינם עבורו בחדר 'המלון' (בבית הורי). אירה אישה אינטליגנטית בשנות
הארבעים, דוברת עברית טובה (ובכלל יש לה
כישרון לשפות), שוהה בבית הורי כבר כמעט שלוש שנים. אם אימא שלי מוכנה לקבל אותה
וסומכת עליה כל כך הרבה זמן – סימן שהיא באמת הצלחה גדולה. אין ספק שהיא מסורה
ואכפתית וכולנו מתייחסים אליה כאל בת משפחה. לעיתים אני מתבדח עם הורי שהם דואגים
לה יותר משהיא דואגת להם.
החיים התאכזרו לאירה שנאלצה לעזוב את
ביתה לפרנסתה ופרנסת משפחתה. בעלה שיכור כרוני שלאחר שנסעה לישראל עבר לגור עם
אישה אחרת עד שלאחר זמן מה העיפה אותו. הבן מהנדס שעבד במכרה ונפצע במפולת. מאז לא
מצליח למצוא עבודה. אבל הסיבה העיקרית לכך שאירה הגיעה לעבוד בישראל היא הבת
השברירית והחולנית. היא הגיע לישראל כדי לאפשר לבת לסיים את לימודי התואר (גם כן בהנדסה).
אירה העידה את הלא יאומן: כדי לעבור בחינות ולסיים את התואר, צריך לדחוף מזומנים
לכיסים של המרצים, או לחלופין לתת להם שירותי מין.
בשנתה הראשונה של אירה בבית הורי, הבת
הכירה מהנדס צעיר שזה רק סיים את לימודיו ונישאה לו. אבל ימים ספורים לאחר החתונה
זנח אותה בחיר ליבה, נסע לבית הוריו ועזב אותה לאנחות. הבת החולנית נכנסה למרה שחורה ולתת תזונה אנורקסית. דואגת
ושבורה, אירה לקחה שבועיים של חופשה שהגיעה לה ועוד שבועיים על חשבונה ונסעה
לביקור בית. לזמן העדרה היא ביקשה מחברה שתמלא את מקומה. אגב הייתה כישלון כל כך
נחרץ, עד שהורי החליטו לוותר עליה בכלל.
אירה חזרה לישראל עוד יותר מדוכדכת
מהמצב בבית, אבל יאמר לזכותה שהיא אישה חזקה ולמרות הכול המשיכה לתפקד ולשרת את
הוריי נאמנה. זמן מה לאחר מכן, חזר הבעל הצעיר אל העגונה, והשלימו. בעלה מצא עבודה
במפעל, שממנה פוטר לאחר כחצי שנה ומאז לא הצליח למצוא עבודה אחרת. אירה עובדת בישראל
ומפרנסת את הבת ובעלה ואת הבן שגר עם אביו השיכור.
כידוע זמנים קשים עוברים על אוקראינה
כיום. המוני תושבים חסרי עבודה, רעבים וקופאים מקור. מנהיגים מושחתים
מתחלפים. סכסוך עם רוסיה. תנועה פשיסטית של אוקראינים במערב נלחמת עם
האוקראינים המתבדלים (תומכי רוסיה) במזרח. מלחמת אחים. מדינה מפולגת. יריות
ברחובות. אנשים נמלטים מבתיהם מחמת הפורעים. הבן של אירה נשאר בביתם במערב הפשיסטי
להשגיח על אביו השיכור. הבת נמלטה עם בעלה למתבדלים במזרח מפאת הפלנגות הפשיסטיות (כי כבני מוצא רוסי הם מועדים לשחיטה במערב). רעב
בארץ, החנויות מרוקנות, השוק השחור פורח. בימים אלה כשמלחמת האחים בעיצומה באוקראינה, לא
קשה לתאר את רמת החרדה של אירה למשפחתה. בימים אלה הגיע מועד חופשתה השנתית
לביקור בית – אך סכנת נפשות לנסוע לשם.
לא ברור איך הבעל השיכור ממשיך
להשיג את השתייה שלו. בעצם זה הדבר היחיד שמעניין אותו. אין מה לאכול. אין
הסקה וקפוא בבית השורץ חולדות. אחותה של אירה הנמצאת בקשר אינטרנטי בלתי סדיר מספרת שהבן
של אירה יצא עם חברים לגנוב מתכות מעמודי חשמל למען פת לחם. אחד החברים התחשמל
במהלך הגניבה וצנח אפיים ארצה מפוחם. ומה עשו חבריו? פשטו את בגדיו למכירה והשאירו את גופתו ערומה.
הזכיר לי כיצד זרקו את גופתו של סבי מהרכבת. לאחר מכן עלו על מכוניתו ונסעו לעיר הסמוכה. שם פירקו את המכונית לחלקים ומכרו
אותם כחלקי חילוף. אובדן צלם אנוש באוקראינה - גונבים ורוצחים בשביל פת לחם.
הוריי נזכרו באכזריות של האוקראינים
ביהודים. עתה הם מתאכזרים איש על רעהו. התהפך הגלגל. אירה מעריצה ומקנאה בנו
בישראל. אלמלא משפחתה וחוקי ההגירה, הייתה מוכנה לחיות בישראל לצמיתות עם משפחתה. אני בטוח שהיא מוכנה להתחלף עם הישראלים שעוזבים לאכול מילקי בזול בברלין.
ואני שואל האם מצב כזה יכול להתרחש
בישראל? כי בישראל 2015 חברה משוסעת ומתבהמת. מי שאינו ימני הוא כבר לא ציוני. 'פוסט ציוני'
קוראים לי ולילדי ששירתו ומשרתים שירות קרבי למען המדינה ומשלמים מיסים כבדים
למדינה. פוסט ציוניים קוראים לנו החל ממנהיגים ונבחרי ציבור וכלה במשתמטים עלובים
וחיילי קריה לשעבר. ישראל משוסעת עם גילויי גזענות ופאשיזם השכם והערב. ישראל שבה
אחד מכל שלושה ילדים עני ורעב, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לא על פי התקשורת
הסמולנית שמראיינת בכל יום את מירי רגב - הבת דודה של חנין זועבי. חברות כנסת
מאוסות שאני צריך לממן את משכורתן כדי להשמיץ בטלוויזיה . ישראל שברחובות השכונה
שלי מפרקים ספסלים בשביל הברגים, וכבר כל סבכות המתכת המכסות את פתחי ניקוז הגשמים
במדרכות הוחלפו בסבכות עץ נרקבות, עד שרגלו של מישהו תמעד. ישראל שבערב אחד נגנבו
בשכונתנו מאתיים שעוני גז – בשביל המתכת, ולעזאזל אם בתים על דייריהם יעלו באש
השמיימה. ישראל שרוצחים זקנים חסרי ישע בשביל שוד של שעון או כמה פרוטות. מטפלות
וגננות שמכות ומתעללות בפעוטות. בעלים שרוצחים את בנות זוגן. הורים שרוצחים את
ילדיהם. עובדי ניקיון שגונבים טלפונים סלולרים מחולים חסרי ישע בשנתם – הקשר היחיד
שלהם לעולם שבחוץ. ישראל של תאונות פגע וברח ושכבר מזמן לא משאירים פתק כשמועכים
רכב בחנייה לאנחות. ישראל עם פערי שכר חזיריים בין עובד למנהל. ישראל של מנהיגים
מושחתים שמלקקים יומיום גלידת פיסטוק ומרהטים גינת ביתם הפרטית על חשבון המדינה. ישראל
עם יועץ משפטי ופרקליטות שנוהגים איפה ואיפה – את מי ילכלכו לפני הבחירות ולאשת מי
ידחו חקירה לאחר הבחירות. ישראל שהמוסר שלה מסתכם בהרשעה או אי-הרשאה בבית משפט.
ישראל שעבריינים מורשעים מנהיגים מפלגות לאחר תקופת צינון. היכן הם הימים שאנשים
התאבדו כשנתפסו בשחיתות?
היכן הימים שראש ממשלה התפטר משום
שלאשתו היה רק חשבון עם חמש מאות דולר בארה"ב? ואילו כיום שרים ממשיכים לשרת
את המדינה, כי לא יודעים שזוגתם מעסיקה עובדים לא חוקיים. היכן הימים שאפשר היה להשאיר
דלתות לא נעולות וללכת ברחובות בלי להישדד או להידקר. לא בשדמות אוקראינה אלא בארץ
ציון וירושלים. גם במדינת ישראל ברשות הממשלה 'הבטחונית ביותר שאפשר' - נרצחים אזרחים תמימים ותינוקות חסרי ישע בתחנות הרכבת הקלה ונדקרים באוטובוסים וברחובות, לא רק באוקראינה. העיקר שיש לנו ראש ממשלה שנדחף לשורה הראשונה בפריז וחושב שהוא צ'רצי'ל השני...
עשרים וארבע שנים חלפו מאז שהגששים שרו את השיר הזה ונדמה כי ב'פוסט הציונות' הישראלית, שיר זה מתאים לנו כהמנון שני:
אני כותב פוסט זה לא בשביל רכילות חלילה, אלא כדי להפסיק פעם אחת ולתמיד להתייחס לסרטן כ'מחלה קשה' שהס מלהזכיר את שמה. גם הגיע הזמן שלא להסתיר מהציבור נבצרותו של שר נבחר ציבור, שזו כבר סוגיה אחרת.
לאחר שבועיים אישפוז חשאי בשערי צדק (ולאחר שנבחר בפריימריז של הבית היהודי במקום שישי תוך כדי אישפוז), התפרסם אתמול באמצעי התקשורת שהשר אורי אורבך מאושפז בשל 'מחלה המטולוגית' ואני שואל מדוע לא לקרוא לילד בשמו. וזה המידע מהעיתון:
א. הוא סובל מ'מחלה המטולוגית'.
ב. הוא מאושפז כבר שבועיים בבית חולים שערי צדק לצורך המשך טיפול במחלה (כלומר, מחלה מתמשכת).
ג. לדברי השר הוא "מושבת מחום גבוה ומשפעת שהגיעו לדלקת ריאות".
ד. השר מסר : "אני חייב להקדיש את הזמן לטיפול דחוף ומשמעותי למען חיי".
ה. לדברי בית החולים הוא עדיין לא יצא מכלל סכנה.
ו. השר והמשפחה מבקשים להמשיך להתפלל לחייו.
השר ביקש שלא להפיץ שמועות, אבל לא צריך להיות אונקולוג כדי להבין שמדובר כאן באפיזודה חריפה של סרטן דם ומבחינה משפטית אוסיף 'לכאורה' וגם משום שלא ראיתי את התיק הרפואי, והאם מדובר בסוג של לויקמיה או לימפומה, למשל. אם יצא מהשלב החריף כפי שאני מבין מהנתונים/הרמזים שפורסמו (ואני מקווה בשבילו ובשביל משפחתו שאולי כך יהיה), לא אופתע אם יהיה זקוק להשתלת מח עצם ולאישפוז מאוד ממושך. ולגבי עניין הפצת שמועות, שלא ילין על כך נבחר ציבור שבוחר להסתיר את מחלתו.
אז ראשית, מדוע כולם כל כך מפחדים להזכיר את המילה סרטן ומדברים בלשון מרומזת? שנית, במפלגת הבית היהודי לא רק זייפו לכאורה את תוצאות הפריימריז (שבמילא הרוב שם משוריינים מראש) - כי במקרה נתגלו אלפי קולות מיותרים. במפלגה הסתירו גם את מצבו הרפואי האנוש של השר, בעוד הוא עומד לבחירות בפריימריז. המפלגה הזו רחוקה מלהיות my cup of tea והסתרת מצבו האנוש של המועמד הוא לכן בעיה של הבוחרים שלה.
אבל אורי אורבך הוא לא סתם חבר כנסת שמקבל משכורת כמו כל חבריו הח"כים על לא כלום עד לבחירות, משום שהכנסת הפילה את עצמה. אורי אורבך הוא שר של ממשלה מתפקדת. אז האם אין זכות הציבור לדעת את מצבו הרפואי של שר מכהן, שסימן שאלה כבד עומד ביחס ליכולתו בכלל לכהן כשר גם לאחר הבחירות?
ולאורי אורבך אישית אני מאחל החלמה ואפילו אציין שהוא השר היחיד בבית היהודי שעשה משהו מעשי מועיל בממשלה הזו, במשרד לענייני אזרחים ותיקים.
אבל ללא קשר, אם כבר הזכרתי את הבית היהודי, אני לא יכול להתאפק מלפרסם את זה:
מסתבר שלמרות כל ההבטחות, התלונות החמורות שהעבירה מחלקת המנויים למחלקת ההפצה, יש לדאבוני המשך גרוע לסאגה הזו. יומיים בלבד לאחר התלונה האחרונה, הבוקר שוב הגיע עיתון מעריב סוף שבוע - כולו רטוב. וכי איך לא? הרי ירד גשם, והעיתון נזרק על מרצפת רטובה בפטיו - לא עטוף בשתי עטיפות ניילון כפי שהבטיחו כי נרשם במחשב, גם לא אפילו עם עטיפה אחת. כועס התקשרתי שוב למחלקת מנויים של מעריב. כרגיל המתנתי על הקו למעלה מעשר דקות עד שענתה לי גברת אנטיפטית, שנראה שיש לה סעיף שמיעה סלקטיבי. מתי רוצה - שומעת ומתי רוצה - לא שומעת. טוענת שהיא לא מבינה כשאני מדבר ברמקול. אבל דיברתי בקו רגיל כשר למהדרין.
"זהו זה, אחרי כל ההבטחות והסיפורים שלכם, אני רוצה להפסיק מיד את המנויים שלנו", פתחתי את השיחה. ואז מבזבז עליה עוד עשר דקות כדי לתאר את הזלזול הנורא שלהם. שעם כל ההבטחות שלהם קיבלנו השבוע כבר שני עיתונים רטובים שאי אפשר לקרוא, ושהתלונות החמורות שלהם לא מזיזות למחלקת ההפצה. אני רוצה לבטל את כל המנויים לאלתר.
"אוקיי, מה מספר הטלפון שלכם כדי שאוכל להכנס במחשב למנויים שלכם"? אמרתי. ואז היא שואלת: "אתה רוצה שיביאו לך עיתון נוסף היום"? עניתי שאני לא רוצה עוד עיתון רטוב, ואני רק רוצה לבטל את המנוי מיד. "אז אתה לא רוצה עיתון, שאני רק אזכה אתכם"? שאלה. לא, עניתי, אני רוצה זיכוי וביטול מנוי. בסדר היא עונה, אזכה אתכם ואשלח תלונה חמורה למחלקת ההפצה. אמרתי שהתלונות החמורות שלהם כבר לא מרשימות אותי וכי נראה שאינן מזיזות לאף אחד במחלקת ההפצה ולכן תלונות כבר לא מעניינות אותי. אני עומד על דעתי שתבטל את המנוי מיד. הרי רק לפני יומיים איימתי שבפעם הבאה שלא יגיע עיתון או שהעיתון יהיה רטוב, אבטל את המנוי.
אבל לא יאמן. אחרי שבזבזתי את זמני יותר מעשרים דקות, ראשית בהמתנה על הקו ואחר כך בדיבורי סרק עם הגברת, היא נזכרת לומר לי בטון תוקפני מגעיל שהיא לא יכולה לבטל את המנוי. "מה זאת אומרת את לא יכולה"?,הרמתי את קולי בעצבים. מסתבר שבימי שישי אי אפשר לבטל מנויים, רק בימים א'- ה', משבע בבוקר עד שתיים. כאן כבר העלתה לי הגברת את הסעיף. כי מדוע כשפתחתי את השיחה בכך שאני מעוניין לבטל את המנוי היא לא הודיעה מיד שאין ביטולים בימי שישי? מדוע היא מוסיפה לבזבז את זמני בדיבורי סרק למעלה מעשר דקות?
"אז מה לעשות"? היא שואלת. לשלוח לך עיתון או לזכות עם תלונה חמורה?
גברת יקרה, הטחתי בפניה - "כבר אמרתי לך לזכות אותי וביום ראשון אני אתקשר לבטל את המנוי ואולי אז גם את תקבלי תלונה חריפה. יום טוב לך" וטרקתי את הטלפון.
ביום ראשון בוודאי ינסו לומר לי כרגיל שחבל, כי כבר חוייבנו עד סוף החודש. וינסו לומר ששוב יעבירו תלונה חמורה ואולי יפצו בחודש חינם. ואז אני כבר אתפוצץ עליהם, שראשית יזכו אותי על מחיר העיתון לשאר החודש (כמו שהם טוענים שמזכים על כל יום שהעיתון אינו מגיע - אני באמת צריך לבדוק את זה בחיוב). ושאפילו אם יתנו לי מנוי חינם לשנה, אני לא רוצה יותר שום קשר איתם ושהם רק מבזבזים את זמני. ויש לצפות שאחרי חצי שעה יתקשר המנהל ואחר כך יתקשר המנהל של המנהל, עם שלל הבטחות ושכועי הטבות...
אבל לא יעזור להם, ואומר שאם ימשיכו להטריד אותי אני אתלונן במשטרה ודרך אגב אוסיף, "יש לי בלוג ועל השירות הנפלא שלכם כבר קראו הרבה מאוד אנשים".
זוגתי קנתה לסופ"ש ידיעות אחרונות. את עיתון הארץ אנחנו מחרימים כל עוד כותב שם גדעון לוי. פלורליזם, פלורליזם - גם פלורליזם צריך לדעת איך לכתוב ולהביע. נמאסו עלי כל הפרובוקטיבים מהימין ומהשמאל כאחד. ואת העיתון החינמי של ביבי אנחנו לא מכניסים לבית, גם לא בשביל התשבץ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
