חשיבה חופשית

מסתבר שלא הכל גן של שושנים. למרות כל המאמצים האישיים. כפי שידוע לקוראים כאן, נשלחתי בלי ברירה לשיקום בבית אבות סיעודי. הכל בשל חיידק קלבסיילה העמיד לכל סוגי האנטיביוטיקה. זהו חיידק בית חולים שנדבקתי בבית חולים הדסה עין כרם ביומיים שאושפזתי במחלקה פנימית לפני שנותחתי. בחדר שבו אושפזתי היו שני חולים שנדבקו בחיידק הזה וזה הספיק להדביק אותי. 

על הצוות כאן לעומת הדסה. 

בגלל גוגל נמנעתי עד כה לציין את שם בית האבות שאליו נשלחתי. אבל בשל שרשרת ארועים כאן כבר איני יכול לשתוק יותר.  בית האבות הסיעודי הזה הוא עמל סיעודי ירושלים הידוע בשמו הקודם הוד אדומים.

בשל היותי נשא של החיידק, שוכנתי בחדר בידוד - יחיד בחדר. לפני כשבועיים הגיע למחלקה מחמוד - אדם כבן 30. הוא נזרק ממחלקת השיקום היוקרתית בהדסה הר הצופים - משום שגילו שם שהוא נשא של הקלבסיילה. שיכנו אותו בחדר בידוד אחר יחד עם חולה נשא נוסף. אבל לא מצא חן בעיניי הבחור ומשפחתו החדר והמטפלים עמדו להכניס אותו לחדרי. משפחתו הענפה שורצת כאן רוב שעות היום והם מקבלים כאן יחס מועדף על ידי צוות המטפלים המקרקרים סביבם.

כששמעתי את זה קבלתי חררה. אני נדבקתי בחיידק כבר לפני למעלה מחודש וחצי, ורוצים לשכן בחדרי נשא טרי. אינני רוצה למחזר את החיידק. לא אוכל לקבל שיקום פרוטזה כל עוד אני נשא של החיידק. לפיכך דרשתי לערוך בדיקת נשאות חוזרת. הבדיקה חזרה שלילית - כלומר שאני כבר לא נשא של החיידק. מחכים רק לתוצאות בדיקת PCR, שהיא בדיקה רגישה יותר - כדי לאשר שאני נקי מהחיידק הארור הזה.

כמובן שבמצב כזה אסור לשכן אותי עם נשא נוסף. אפילו שמעתי זאת מהרופאה שלי כאן. שימוש בשרותים משותפים עם נשא עשויים להדביק אותי שוב בחיידק.

החלטות קופת חולים

תאונת דלת השירותים

אני נשאר רעב

לא יאמן - המטרה מתרחקת כל כך.

הרבה התרחש מאז הפוסט האחרון ודחיתי את הכתיבה כל פעם מסיבה אחרת. לכן הגיע הזמן לעדכן.

ביום שלישי בשבוע שעבר נקבע לי תור בבית החולים להסרת הגבס, הוצאת התפרים וביקורת הגדם. אבל לגבס לא היה סבלנות להמתין לתור והוא צנח כמעט לתוך האסלה מספר ימים לפני. הברך חייבת להשאר ישרה, אחרת יקשה עלי ללכת שוב עם פרוטזה. לכן השחלתי את הגבס שוב ושוב וכדי שלא יפול, יצרתי קשר בפיג'מה בתחתית הגבס. בכל זאת זה סיפור להתנייד מהשיקום לבית החולים ולכן המתנתי לתאריך הביקורת.

בתאריך היעד נסעתי לבית החולים מרחק כ-40 דקות נסיעה עם רכב מיוחד של חברת הסעים לנכים. הרכב היה מצוייד במעלית שהעלתה אותי לרכב עם כסא הגלגלים. זוגתי ליוותה אותי.

להפתעתי הוכנסתי למרפאת הטראומה בדיוק בזמן שנקבע. התפרים הוצאו עם כמה נשיכות שפתיים. הרופא היה מרוצה מריפוי הגדם והורה לגבס את הרגל לחודש נוסף עד לביקורת הבאה. מסתבר שהגבס הקודם נשר בשל ירידה בנפיחות של הרגל. הגבסן התאמץ מאוד להדק את הגבס, ולמרות זאת הוא נשר שוב למחרת כאשר עברתי מכסא הגלגלים לאסלה. 

לאחר שסיימתי את הביקורת חזרנו למוסד השיקום. הנסיעה הלוך חזור עלתה לנו מחיר סמלי של 470 שקל. באמבולנס המחיר היה צריך להיות 1,400 ש"ח. כאמור הגבס שוב נשלף למחרת היום. מצד אחד זה חדשות טובות - הגדם מאבד נפיחות וזה מעיד על ריפוי טוב הדרוש לתהליך התאמת פרוטזה. אבל מאידך הברך חייבת להשאר ישרה. לאליזבת הפיזיותרפיסטית שלי עלה רעיון לנסר את המחצית העליונה של הגבס באופן שהחלק התחתון ישמש כסד. לאחר השחלת הרגל מהדקים בעזרת תחבושת אלסטית. לפני כן היא התקשרה לאורטופד שלי שנתן את ברכתו לענין.

מסתבר שלאילתור הזה יש יתרון גדול. הסד הנשלף אפשר לי להתחיל בשלב חבישות הידוק של הגדם חודש מוקדם יותר. חבישות הידוק עם תחבושות אלסטיות הן הכנה הדרושה לעיצוב הגדם וחיזוקו לקראת התאמת תותבת. הרווחתי. ויש גם רווח פסיכולוגי - כבר אפשר להפטר מפיג'מה ואני היחיד במחלקה עם בגדים אזרחיים. 

סדר היום שלי כולל שעתיים פיזיותרפיה עם אליזבת ושעת פיזיותרפיה תפקודית עם דיאנה. מה עושים בפיזיותרפיה התפקודית? לומדים דברים שהם פשוטים כביכול לאדם נורמלי. כמו לעבור מהמיטה לכיסא גלגלים ולהיפך, להתלבש לבד, לעבור מכיסא גלגלים לאסלה בשירותים ולמקלחת. לעבור מהמיטה או מכיסא גלגלים להליכון. מרחקים של כמאה צעדים אני כבר מקפץ בהליכון. לאחר מכן מתאמנים על פעולות מתקדמות יותר. וכבר אצל דיאנה אני נשען על רגל ויד אחת בהליכון וביד השניה מוריד בגדים ממדפים גבוהים בארון ומסדרם חזרה מקופלים. 

לפני ימים אחדים כבר עמדתי על רגל אחד ומשעין גופי על השיש במטבח תרגול. מאוד התפלאתי להווכח שאני מסוגל לעמוד על רגל אחת כרבע שעה ובשתי ידי לשטוף ירקות ולקלף בצל. מחפש במגירות קרש חיתוך, מקצץ הירקות לסלט, מתבל ומסדר בצלחת. מקפץ על רגל אחת למקרר הסמוך. מוציא קנקן חלב. חותך את קצה שקית החלב בסכין. מוריד ספל ממדף עליון, מוריד מיכל קפה ומוסיף כפית לספל. קורע שקית ומוסיף אבקת סוכרזית. שופך מים עומדים ושוטף קנקן מים חשמלי. ממלא את הקנקן במים ומרתיח. לבסוף מוזג לספל, מוסיף חלב ומערבב. כל זה נשמע פשוט למדי, אבל תנסו לעשות זאת על רגל אחת...

ויש גם פיזיותרפיה בחדר מכשירים דמוי חדר כושר. אליזבת, המנהלת הצעירה של המכון היא המאמנת האישית שלי. אני מרים משקולות בידיים במשקל הולך ועולה כדי לחזק את שרירי הידיים. מחזק את שרירי הרגליים כולל הרגל הקטועה בתרגילים עם משקולות, קפיצים ורצועות נמתחות. מחזק בתרגילים מיוחדים את שרירי הגב והאגן. אליזבת משקיעה בי שעתיים נטו בכל יום, במקום 40 דקות תקניות שמקבלים האחרים. בשל ההתקדמות ומשום שבתקופת החגים לא התאפשרה פיזיותרפיה, אליזבת מאפשרת לי להתאמן גם בימי שישי. ביום זה אני היחיד שמתאמן "מחוץ לשורת הדין". אליזבת בחודש השישי להריונה ואני מאוד מעריך את ההשקעה שלה בי. 

בעזרת הפיזיותרפיה אני מרגיש מחוזק מיום ליום. אני מסוגל לעשות תרגילים שלא יכולתי לעשות לפני הארוע. לא תאמינו, אבל מזה יומיים שאני מתאמן בהליכה על רגל תותבת זמנית המתלבשת על הגדם בשרוול מתנפח. לאחר מספר שבועות זה ממש כיף ללכת שוב הלוך וחזור במסלול הליכה ולראות את האנשים מסביבי בגובה העיניים ולא מגובה כסא גלגלים. בעת ההליכה לא כאב לי בכלל. אולי משום שאני מחזק את הגדם בחבישות אלסטיות ומחליף אותן שלוש פעמים ביום. אבל בערב הראשון לאחר ההליכה היו לי כאבי פנטום בכף הרגל החסרה, אך למזלי הם חלפו לאחר כמחצית השעה. 

במחלקה שלי מאושפזת אישה שעברה ניתוח קטיעה יומיים לפני באותה רגל ובאותו גובה. היא נותחה וטופלה על ידי אותם רופאים כמוני. הבן שלה מסתכל עלי בקינאה. היא בקושי מתנהלת על כסא גלגלים. זקוקה לעזרת המטפלים בכל דבר. בפיזיותרפיה טוענת שלא יכולה וכואב לה. אני יודע שההבדל ביננו נובע מכוח רצון בלבד. הפיזיותרפיה משמשת לי גם מפלט מתושבי המחלקה השיקומית סיעודית שמארחת אותי. מפלט מקן הקוקיה. התחלתי לכתוב על כך ועל כל המטורפים והסנילים מסביב. קשה לי לכתוב על כך. אולי אשלים לאחר פרספקטיבה מסויימת בעתיד.