חשיבה חופשית

בלב תל אביב

עובד מבוגר מנקה רחוב

חבורת נערים אליו נטפלת

ככה סתם

מעשה איוולת

כל אשמתו שהוא ערבי

מכה וחובטת בו החבורה

ללא רחם

ללא הפסקה

בפראות מכנית

בעיר ללא הפסקה

הוא מעולף

מתבוסס בשלולית דם

והם משתלהבים

מכים ובועטים

עוד ועוד ועוד

כקלגסים מארץ אחרת  

ברשע מזוקק של חלאות אדם

יודונאצים בני שטן

מישהו מרחוק מבחין וצועק

המפלצות בורחות

נעלמים הנמושות.

עשר דקות

פצוע על המדרכה שרוע

רק צדיק אחד בסדום

מתקשר למגן דוד אדום

ולמשטרה

אמבולנס מגיע

מפנה פצוע שותת דם ומבולבל

הנה גם ניידת משטרה כאן

לאחר שהכל נגמר כמובן

מסתלקת חיש כלעומת שבאה

מודיעה בקשר על סגירת אירוע

פורים, שנת תשע"ג

חברה מתפוררת

והעיר שושן תל אביב

שמחה וצוהלת.

די לגזענות

תוספת עריכה

עד לאירוע הביא  לידיעתי שהמקרה פורסם בכתבה ב- Ynet.

בכתבה מצויין כי "תלונה הוגשה במשטרת מחוז תל אביב. נגבתה ממנו (הפצוע) עדות ונבדק חשד שהרקע למעשה הוא לאומני. לא נעצרו חשודים וטרם נמצאו עדים למקרה."

הכיצד אין עדים למקרה? מי התקשר למגן דוד אדום? ומי למשטרה? איך לפי דעתכם המקרה הזה הובא לידיעתי?

הידעתם כי המשטרה יכולה לאתר בקלות את החשודים על ידי איתור מיקבץ טלפונים סלולרים שנרשמו בחברות הסלולר, בנקודת הציון המתאימה בשעה הנתונה והידועה?

אז למשטרה יש יכולת, האם אכן תעשה משהו בנדון?

האם האדם היה צריך להרצח כדי שהמשטרה תפעל?

החברה שלנו היתה מזועזעת מהמונח יודונאצים של פרופסור ישעיהו ליבוביץ לפני למעלה מעשרים שנה.

ועתה אני מכנה את החברה האלה יודונאצים בני שטן. חד וחלק. 

חובה על כולנו לעורר רעש ציבורי, כדי שהעבריינים יענשו בכל החומרה האפשרית.

תגובות בעילום שם או דברי נאצה תמחקנה.

גם הכלבה והכלב שלנו התחפשו

פורים שמח

למרות שסיבות החג שונות, פורים דומה להפליא לחג אחר - חג פגאני של הגויים ושמו ליל כל הקדושים או הלואין (Halloween), הנחגג בליל 31 באוקטובר עם רדת החשיכה. מקורו הפגאני של חג זה הוא כנראה בחגיגות ליל הרוחות בימי הקלטים. הקלטים האמינו כי בלילה זה עולם הרוחות קרוב ביותר לעולם החיים. מחשש שהרוחות, מכשפות ובעלי כוחות על טבעיים ייכנסו באדם, הקלטים התחפשו לרוחות ושדים על מנת לבלבלם.

בחג זה כיום, ילדים בתחפושות מפחידות סובבים בחוצות, נושאים בידיהם דלועים מנוקבים, שפרצוף מפחיד נחתך בצידן האחד ונר דולק מאיר בתוכם. הקלטים היו משאירים בפתח ביתם דלעת מוארת כזו, כדי להערים על כוחות האופל, שיחשבו שהדלעות הן ראש של ילדים ולכן יאספו אותן במקום ילדיהם. אצלנו הדלעת כסמל לראש ילד, התחלפה באוזן המן. אך לשני החגים יש רשע כמכנה משותף – באחד הרשע מצוי בשדים וברוחות ובשני רשע הצרור בדמות המן.

מנהג משותף לשני החגים – פורים והלואין – הוא המנהג להתחפש. בפורים קיימת מסורת של משלוח מנות. בהלאין קיימת מסורת אחרת, שבה כביכול מבקשים משלוח מנות באיום בכוח. זוהי המסורת של 'תעלול או גמול' (ובשפה האנגלית "trick or treat" ובתרגום לעברית 'תעלול או ממתק'). לפי מסורת הגויים היום, הילדים יוצאים בתחפושות של שדים ורוחות לרחובות, עוברים מבית לבית, מקישים על הדלת ואומרים "תעלול או גמול!". אם מי שנמצא בבית לא נותן להם ממתקים, הילדים מעוללים לו תעלול כלשהו, בדרך כלל זריקת ביצה לבית. למרות שכיום הנוהג הזה מקובל יותר בארצות הברית, הרי שמקורו באנגליה, בליל התעלולים, בו הילדים נהנו מערב אחד ללא עונשים על כל מעשי הקונדס.

גם פורים משמש לנו צורך פסיכולוגי ליום אחד, שבו אפשר לעשות שטויות מצד אחד ומצד שני למלא את הצורך של האדם להתחפש. הצורך הפסיכולוגי להתחפש למי שאנחנו לא, אבל אולי רוצים להיות? לא פלא שהצרכים הפסיכולוגיים האלה מושרשים בשני החגים האלה בעולם, וגם בקרנבלים ומסיבות תחפושת.

 דברים אלה הם חלק מפוסט בנושא אחר שכתבתי בעבר.

***

מעשה אמיתי מבדח ואולי לא

מעשה אמיתי של עובד שלי שהתרחש בפורים לפני שנתיים. באותו יום, הקדים הבחור לסיים את עבודתו כדי לחגוג פורים כהלכתו.

למחרת הגיע הבחור לעבודה כולו חבורות בפניו ועם אף שבור. "מה קרה?" כולם שאלו בבהלה. ובכן בחורנו ערך משתה פורים בביתו ורוקן כמות הגונה של יין קידוש.

לאחר טוב ליבו ביין החל להרגיש בחילה ופנה לשרותים להתרוקן.

אך אויה. פיספס הבחור את פתח האסלה וחבט ראשו בחוזקה במיסגרת. כנאמר, נכנס יין ויצא דם. "לא נורא" סיפר הבחור, "העיקר מילאתי מצוות משתה פורים כהילכתה".

תגידו. האדם כואב ודואב, מדוע הדאגה של הנוכחים התחלפה בפרץ צחוק גדול?

הכותרת המקורית של הפוסט הזה הייתה "מדוע אנחנו דומים מבחינה גנטית לאמא יותר מאשר לאבא?". אבל לעובדות שיוצגו כאן בהמשך, יש משמעות בין מינית, אתנית, אך גם רפואית - יש מחלות ניווניות שרק נשים יכולות להעביר אותן לדורות הבאים. אם הנושא מעניין אתכם, בין אם אתם מהמין הזכרי ובין אם אתן פמיניסטיות, תוכלו ללמוד כאן משהו מרתק על המין האנושי ועל יצורים זעירים שפלשו לתאים שלנו בשחר הקדום ביותר של האבולוציה. כמו בפוסט הקודם, "כולנו חייזרים", גם כאן נעסוק במעט מדע, אך אשתדל להציג את העובדות המדעיות בצורה פשוטה. כדאי מעט להתאמץ בקריאה (והמאמץ לא יהיה רב), משום שלתופעה כאן יש משמעות חברתית, על תורות הגזע, על "טוהר הגזע", ועל הורשת מחלות ייחודית על ידי נשים בלבד.

מבחינה תאורטית אנחנו אמורים להיות תערובת גנטית שווה של תכונות שירשנו מהאמא ומהאבא. אבל למעשה זה לא לגמרי מדוייק. כולנו יודעים שצאצא מסויים עשוי להיות דומה בתכונות מסויימות יותר לאמא ובתכונות אחרות לאבא. עד כאן אין חידוש. אבל מייד תראו שכולנו מכילים יותר חומר גנטי מהאמא מאשר מהאבא. ולמעשה יש אפילו מחלות גנטיות שמורשות הן לבנות והן לבנים רק מהאמא. ומכאן שאני הולך להציג בפניכם בהמשך מידע מסתורי שכנראה אינו ידוע לרוב הציבור.

לכולנו יש 23 זוגות כרומוזומים שאחד מכל זוג ירשנו מהאמא והשני ירשנו מהאבא.

אם כך אנחנו אמורים להכיל מחצית מהחומר הגנטי של האמא ומחצית של האבא. כנאמר, פיפטי פיפטי. ואכן לכל גן שלנו יש שני עותקים - אחד מהאמא והשני מהאבא. מכיוון שבמהלך האבולוציה חלו מוטוציות רבות בגנים (רובן אינן מזיקות והן אחראיות רק לשוני בצבע עיניים, שיער וכדומה), אנחנו עשויים לבטא תכונה מסויימת של האמא ותכונה אחרת של האבא. למשל, מי שירש מהאמא גן לצבע עיניים כחול ומהאבא גן לצבע עיניים חום - יהיה בעל צבע עיניים חום, כי הפיגמנט (צבען) החום הוא דומיננטי.

עד כאן כנראה לא חידשתי דבר למרביתכם. ולמרות מה שציינתי בפיסקה הקודמת, יש לנו גנים ותכונות המורשות רק מהאמא. לפני שאסביר את התופעה המוזרה הזו, ארמוז לכם שהדבר נובע כנראה מפלישה של "יצור קדום" באבולוציה המוקדמת של עולם החי והצומח. על פי המקובל היום בעולם המדע, היצור הזה הפך למעשה אברון אינטגרלי שחי בסימביוזה (שיתוף) עם התאים החיים. האברון הזה מכונה מיטוכונדריון וכיוון שבכל תא יש מספר אברונים כאלה, הרי שהריבוי של המילה מיטוכונדריון בלטינית הוא מיטוכונדריה.

למעשה מרבית התאים החיים כיום הפכו תלויים לחלוטין במיטוכונדריה לצורך קיומם. כי המיטוכונדריה הם בתי חרושת לאנרגיה. הם אחראים להספקת מרבית האנרגיה הדרושה לתא וזו הסיבה שמרבית היצורים החיים זקוקים לחמצן בנשימה. אבל זיכרו שיש יצורים פרימיטיביים, כמו חלק מהחיידקים, החיים בסביבה נטולת חמצן כמו במעמקי האדמה וגם ברקמות גופנו העוברות לא עלינו נמק. אלה אינם מכילים מיטוכונדריה והם מייצרים אנרגיה במסלול ביוכימי שאינו דורש נשימה.

בתחתית התמונה מיטוכונדריון, כפי שנראה במיקרוסקופ אלקטרוני - מקור ויקיפדיה

מדוע אנחנו משערים שהמיטוכונדריה היו בעבר יצורים חיים עצמאיים? כי באופן מפליא המיטוכונדריה מכילים בעצמם חומר גנטי משלהם בצורת דנ"א, כמו שמכילים הכרומוזומים בגרעין התא. ולפני שהתא מתחלק לשני תאי בת, לא רק הגרעין עם החומר הגנטי שלו מוכפל ומתחלק בצורה שווה לשני תאי הבת. גם המיטוכונדריה יחד עם החומר הגנטי שלה מוכפלים ומועברים באופן שווה לתאי הבת.

בשל כך החומר התורשתי של המיטוכונדריה מכונה דנ"א חוץ כרומוזומלי, כי הוא אינו שוכן בכרומוזומים שבגרעין התא, אלא מחוץ לגרעין - באברוני המיטוכונדריה הממוקמים באזור "הנוזלי" של התא המכונה ציופלסמה.

אם כך, וכאן אנחנו מגיעים לעניין חוסר השיוויון הגנטי בהורשת יותר תכונות על ידי האמא - תאי הביצית של האם גם הם מכילים מיטוכונדריה. החומר התורשתי שמספק תא הזרע הוא רק זה המצוי בגרעין שלו, שמתאחד לאחר ההפריה עם גרעין הביצית לגרעין אחד. המיטוכונדריה המצויים בזנב תא הזרע (כדי לספק אנרגיה עבור התנועה שלו) - אינם חודרים אם כן לביצית. הגרעין המאוחד הזה יתחלק שוב ושוב כאשר הביצית המופרית מתחלקת מליארדי פעמים לבניית העובר. לכן כל תא של העובר (ולאחר לידתו - של התינוק) מכיל מיטוכונדריה שמקורם בביצית בלבד -כלומר רק של האם. 

כעת אתם יודעים שבנוסף לחומר הגנטי המצוי בכרומוזומים שמקורם באופן שווה מהאם ומהאב, כולנו מכילים חומר תורשתי נוסף המצוי במיטוכונדריה המורש רק מהאם. לכן לכולנו יש יותר חומר תורשתי מהאם מאשר האב.

וכאן אנחנו מגיעים לשאלה החשובה מהי המשמעות של זה. ראשית על ידי בדיקה של רצפי הדנ"א במיטוכונדריה אנחנו יכולים ללמוד הרבה על המוצא שלנו. הדבר נובע מכך שגם הדנ"א של המיטוכונדריה עובר שינויים (מוטציות)  במהלך ציר הזמן של האבולוציה.  כיוון שהדנ"א המיטוכונדריאלי ייחודו בכך שהוא מועבר לבנות ולבנים רק על ידי האם ואין בו תרומה של האב - ניתוח הדנ"א המיטוכונדריאלי באוכלוסיה מאפשר להתחקות אחר שושלות גנטיות אמהיות, כאילו היו שם משפחה המועבר לפי האם. 

מחקר שנערך בבית חולים רמב"ם שבו הושוו רצפי הדנ"א במיטוכונדריה באוכלוסיה, הראה שכ- 40% (3.5 מיליון) מהאשכנזים מוצאם מארבע אמאות קדמוניות משותפות. אמאות אלו נדדו לפני כאלפיים שנה מהמזרח התיכון לאיטליה ומשם צאצאיהן נדדו למדינות אשכנז במאות ה-12 וה-13. רצפי הדנ"א המיטוכונדריאלי הייחודיים האלה נפוצים פחות בהרבה אצל יהודים ספרדים ובאוכלוסיות הלא יהודיות.

אז אם כך יש הגיון בכך שהיהדות נקבעת על ידי האם ולא האב. מעשית זה נובע מכך שאנו יודעים בדרך כלל בוודאות מי האם, אבל בהחלט לא תמיד מי האב. עם כל הפוגרומים שנערכו על העם היהודי והאונס ההמוני של נשים יהודיות, ההלכה קבעה יהדות על פי האם. אך גם המחקרים הגנטיים של הדנ"א המיטוכונדריאלי מאששים את המוצא האתני על פי האם.

אבל צריך לתת את הדעת, רות המואביה וכל הגיורות מאז ועד עתה בעצם גורמות לשינוי "הג'ניוס היהודי" המיטוכונדריאלי. דורו של דוד המלך, שרות המואביה הייתה סבתא רבתא שלו, כבר הכיל רצפי דנ"א מיטוכונדריאלי שלה. מכאן שהג'ניוס היהודי הוא כבר מזמן הטרוגני. אם כך כבר אי אפשר לדבר על היידישע גנטיקה. גם גיור כהלכה ונישואין דתיים אינם מרמים את הגנטיקה ומצדיקים קיום של מגילות יוחסין. ואולי ניתוח גנטי מספק בעצם את תעודת היוחסין המהימנה ביותר?

להורשה הייחודית של חלק ניכר מהדנ"א מהאמא בלבד, יש גם משמעות רפואית. כי קיימות מחלות ניווניות קשות של מערכת העצבים ואחרות, שנובעות ממוטציות מזיקות בדנ"א המיטוכונדריאלי. המוטציות האלו גורמות למיטוכונדריה לתפקד באופן לא נורמלי, ולכן הן גורמות לניוון מוקדם של התאים. לפיכך מחלות תורשתיות ניווניות רבות מורשות הן לבנות והן לבנים על ידי האם בלבד. משמעות הדבר היא, שצאצאיו של אב חולה כזה יהיו נורמלים ולא יעבירו את המחלה לדורות הבאים. לעומת זאת אמא חולה תעביר את המחלה לכל ילדיה.

אז אולי הפמיניסטיות לא יאהבו את זה: מי אמר שיש שיוויון מלא בין נשים לגברים?

תוספת עריכה

על הגנטיקה של כוהנים ולוויים והאם מוצא היהודים מהכוזרים אפרסם פוסט נפרד בעתיד. 

המעוניינים לקבל עידכון במייל על פרסום פוסט בנושא זה ואחרים מוזמנים להרשם כמנויים לבלוג.

על נושאי פוסטים עתידיים תוכלו  גם לצפות ברשימה "יתפרסם בקרוב" בשוליים הימניים.  

זה לא גימיק, כולנו בעצם חייזרים ובעצם כולנו מורכבים מתאים שלנו וגם מתאים זרים שאינם שלנו. נשמע מסתורי למדי, נכון? אבל מיד תגלו משהו מאד מעניין על עצמכם.

לפני שאפרוס לפניכם את העובדות המדהימות, אי אפשר בלי קצת מדע ואשתדל לעשות זאת בצורה פשוטה להבנה גם למי ששכח את לימודי הביולוגיה.

כולנו (חוץ מיוצאים מהכלל נדירים) זכרים או נקבות. זאת אומרת שהתאים בגוף של כל הנקבות מכילים שני כרומוזומי מין מסוג X. ולכן תאי הנקבה הן XX. לעומת זאת התאים של הזכרים מכילים שני כרומוזומי מין שונים - כרומוזום X וכרומוזום Y. כלומר תאי הזכר הם XY.

כל תאי הביצית של האשה לפני ההפריה מכילים רק כרומוזום X אחד (בשל תופעה המכונה חלוקת ההפחתה - מיוזה). לעומת זאת אותה חלוקת הפחתה גורמת לכך שכמחצית מתאי הזרע של הזכר גם הם מכילים רק כרומוזום X אחד, אבל המחצית השניה של תאי הזרע מכילים כרומוזום Y בלבד. מין התינוק שיוולד לאחר ההפריה של הביצית וההריון תלוי באיזה תא זרע יחדור לביצית. אם יחדור לביצית תא זרע המכיל את כרומוזום X - הרי שתיוולד תינוקת. אם יחדור לביצית תא זרע המכיל כרומוזום Y - הרי יוולד תינוק. פשוט, נכון?

אבל בחיים שום דבר אינו פשוט. למרות שגופנו התפתח מתא ביצית אחת שהופרתה מתא זרע אחד, מסתבר שלכל זכר מאיתנו (שכל תאיו אמורים להיות XY) יש באופן מסתורי אחוז מסויים של תאים נקביים שהם XX. ולהיפך, בנקבות (שכל תאיה אמורים להיות XX) יש גם אחוז מסויים של תאים זכריים. אבל כאן לא לכל אחת, אלא לאלו שילדו בנים. עוד יותר מסתורי, נכון? אם תמשיכו לקרוא נפתור את התעלומה.

ובאמצע המתח, אני חייב לקטוע את רצף הדברים ולפני שנמשיך לדבר מעט על תאי גזע. נחשתם נכון, התעלומה שלנו קשורה בתאי גזע.

תאי גזע מוזכרים רבות לאחרונה באמצעי התקשורת בכתבות העוסקות בהנדסה גנטית וברפואה העוסקת בשחזור רקמות ואיברים. אך מהם למעשה תאי גזע?

ראשית לאחר שהביצית המופרית התחלקה ל-16  תאים, בשלב הזה כל אחד מהם הוא תא גזע. לאחר מכן, כאשר תאי העובר ממשיכים להתחלק, מרבית התאים כבר מתחילים להתמיין - הם מתחילים לבטא תכונות מסויימות שגורמים להם להתמחות.  ההתמחות הזאת הופכת אותם לתאי עור, תאי שריר, תאי כבד, תאי כליה וכו'.

אבל לא כל תאי העובר מתמיינים. אחוז קטן יחסית מהתאים נותרים בעלי תכונות של תאי גזע. אז מהן התכונות האלה שמגדירות את התא כתא גזע? מסתבר שלכל תאי הגזע יש בעצם שלוש תכונות בסיסיות אופייניות:

ראשית הם בעלי יכולת של התחדשות עצמית - הם ממשיכים להתחלק וחלק מתאי הבת נשארים תאי גזע ולכן הם בעצם תאים אל-מותיים, או תאי אלמוות. שנית, כאמור תאי הגזע יכולים להתמיין ולהפוך לתאים השונים המרכיבים את הגוף. שלישית, הם מתחלקים באופן שאנו מכנים "חלוקה אסימטרית" - כלומר חלוקה שבה חלק מתאי הבת שומרים על התכונות המקוריות של תאי הגזע אבל חלק מאבדים את התכונות האלה כאשר הם מתמיינים לסוגי התאים והרקמות השונים. שלושת התכונות האלה מסוכמות בתמונה הבאה:

בשל התכונה האל-מוֹתית  של תאי הגזע, הם קיימים (כאמור במספר קטן יחסית) גם אצלנו כבוגרים ולא רק בעובר. כל הרקמות והאברים שלנו מכילים גם תאי גזע שתפקידם לחדש את הרקמות כאשר הן נפגעות מתאונות ומחלות, אבל גם באופן נורמלי כדי למנוע הזדקנות מהירה. אמנם אנחנו לא מסוגלים להצמיח זנב חדש כמו הלטאה, או גפיים כמו הסלמנדרה, אך תאי הגזע שלנו מאפשרים ריפוי פצעים, כוויות ושברים.

נחזור לעניין החייזרות. היינו מצפים שגם תאי הגזע שלנו יהיו כולם נקביים (XX) או זכריים (XY) בהתאם למין שלנו. אך הפלא ופלא, גופנו מאוכלס גם על ידי תאי גזע של המין השני. כיוון שתא נקבי אינו יכול להפוך לזכרי ולהיפך, שוב אנחנו מגיעים למסקנה שיש לנו תאי גזע חייזריים שפלשו לגוף שלנו. אבל כיצד נעשית הפלישה הזו?

מסתבר שהפלישה הזו מתרחשת בזמן ההריון. תאי גזע של האם פולשים לעובר. לכן, אם העובר הוא זכר, לאחר הפלישה הוא יכיל תאי גזע נקביים מהאם. הפלישה הזו היא הדדית, גם תאי גזע של העובר עוברים במידה מסויימת אל האם. כך שאם האם נושאת עובר זכר, תאי גזע זכריים שלו יעברו אל האם ויתמקמו בגופה.

למעשה האם מכילה תאי גזע שפלשו אליה מאימה ותאי גזע שפלשו אליה מבניה ובנותיה, שפלשו לגופה בכל אחד מהריונותיה.

תאי הגזע החייזריים הפולשים האלה מתחלקים ומשתתפים בריפוי פצעים ושברים וכן בשחזור איברים פגועים. מכאן שיש להם תפקיד מאוד חיובי. אבל ... משום שהם בכל זאת זרים, הם גורמים לפעמים למחלות המכונות מחלות אוֹטוֹ-אימוּניוֹת.

כלומר, מחלות שבהן המערכת החיסונית תוקפת תאים עצמיים של החולה. ועכשיו אתם יודעים שבמחלות אוטואימוניות המערכת החיסונית מנסה להלחם גם בתאי הגזע החיזריים האלה, ולכן ההגדרה אוטו(עצמי)-אימוּניוֹת היא לא תמיד הגדרה מדוייקת.

התמונה לקוחה מתוך מצגת העוסקת בנושא, בקורס הנדסה גנטית שאותו אני מעביר באוניברסיטה  

 כעת אתם יודעים מדוע בכולנו יש חיים זרים. 

תוספת עריכה

בעקבות התגובה המבודחת שקבלתי בפייס כדלקמן:

" תודה על המידע (אם תמשיך כך, נהייה, חלילה, יותר מדי חכמים)"

ואני הגבתי שם כדלקמן:

"כנאמר, הבורות היא מתנת האל והחוכמה שורה באלו שאוכלים תפוחים אסורים"