חשיבה חופשית

זה היה בחול המועד פסח לפני שנתיים שבו עשו לי good time בטירת המכשפות שבּמוּשָם אוסטריה. מה פתאום  הגעתי לשם אתם וודאי שואלים. ובכן זה קשור למסחור פטנטים שלי, בחברה שהייתה מעוניינת בהם ולה סניפים בגרמניה ואוסטריה.

הכל התחיל מכך שאושר פטנט גורף באיחוד האירופאי של המצאה שלי. אני מציין פטנט גורף, כי מאז 1982 לא אושרו יותר פטנטים גורפים. אז כיצד אישרו לי פטנט גורף ב-2011? לא תאמינו, הדבר קשור "בכישורים המדהימים" שלי בעריכת פטנטים. כי עורכי הפטנטים שהם עורכי דין ממש לא הבינו את משמעות ההמצאה, ואם הייתי משאיר את זה בידיים שלהם, היה יוצא פטנט מצ'וקמק שהיה מופר למחרת היום. אבל על כך אספר לכם בפוסט אחר - על הקשר שבין עריכת דין למדע.

ובכן, החברה הגרמנית-אוסטרית התעניינה בהמצאה ורצתה לרכוש רשיון על הפטנט.

ולכן הזמינה אותי בתור המדען הראשי, יחד עם האחראי למסחור פטנטים של המוסד שלי ועורך דין. הזמן המתאים להם היה חול המועד פסח. כמובן שלא מסרבים לדבר כזה. והיה לי זמן של שבועיים להתכונן. בשבועיים האלה הגשתי במהירות הבזק בקשה מקדמית לפטנט נוסף עבור המצאה נוספת הקשורה לאותו עניין. בקשה מקדמית כזו היא השלב הראשון כדי למנוע ממישהו אחר להגיש בקשה דומה (מה שנקרא בלשון עורכי הדין priority date of intelectual property). לא צריך להתאמץ הרבה עבור הכנת בקשה מקדמית, והגשתי אותה דרך אתר באינטרנט למשרד הפטנטים בארה"ב בעלות של 250 דולר. הבקשה המקדמית מגנה על הפטנט למשך שנה, שבה צריך להגיש בקשת פטנט מלאה.

ובכן החברה הגרמנית-אוסטרית הזו הזמינה את שלושתנו על חשבונם לשלושה ימי ישיבות, דיונים והכרעה. הכנתי מצגות מדעיות המתארות את ההמצאה ומצגות מסחריות-כלכליות למרתון הפגישות האלה. כמובן הצטיידתי בגרדרובה של חליפות ועניבות, כראוי ל"מדען מכובד".

קיבלו אותנו שם בכבוד מלכים ומינו אחת מהבכירות בחברה לקחת אותנו ברכב למלון הפאר שהם הזמינו עבורנו וללוות אותנו אל החברה ולכל מקום שידרש. המטוס הגיע באיחור ולכן הגברת לקחה אותנו היישר אל מקום מושבה של החברה. יו"ר החברה והמנכ"ל שם ליוו אותנו לסיור מקיף במחלקות השונות שלהם, ומשם לחדר הישיבות - שם חיכו לנו המדענים, יועצים מדעיים חיצוניים, ומועצת המנהלים של החברה. על השולחן הארוך הכינו עבורנו כיבוד כיד המלך, כי ידעו שאנחנו בוודאי רעבים.

לאחר נאום פתיחה קצר של היו"ר שברך אותנו, נגשתי ישר לעניין והצגתי במשך 4 שעות את המצגות המדעיות, עם הפסקה של רבע שעה באמצע. החֶברֶה שם היו מלאי השתאות, שאלו הרבה שאלות, והמנכ"ל החמיא לי שנראה כי יש לי נסיון רב בהוראה, כי אני מסביר הכל מאוד יפה וברור.

בסיום ארבעת שעות הדיון הראשונות כבר ראיתי שכבשתי אותם והם באמת מעוניינים. נקבע למחרת המשך הדיון, בעיקר בצדדים המסחריים והמשפטיים. משם יצאנו היו"ר, המנכ"ל, נציגים של מועצת המנהלים, ראשי המחלקות ואנחנו למסעדת פאר שהזמינו עבורנו. האוכל היה כמובן מצויין, יין נשפך כמים, ומחמאות עפו מכל עבר. מסתבר שלאור הבקיאות שלי בשפה הגרמנית ובתרבות הקולינרית שלהם, בכלל כבשתי את לבבם. ידיעת שפות זרות מאוד יכולות לקרב לבבות. אבל דיברנו בעיקר באנגלית בגלל הפמליה הישראלית שהתלוותה אלי.

למחרת בילינו עד אחר הצהריים בדיונים כלכליים ובענייני מסחור. גם כאן המצגות שהכנתי עשו את שלהן והם הביעו רצון ללכת על העסקה ובכללי שאני אביא את ההמצאה לניסויים קליניים תוך שנה, ובתמורה הם ישלמו כמה מיליוני יורו מכובדים. לחלק הזה לא הייתי מוכן, משום שלא העלתי בדעתי שהם ירצו שאני אפתח את המוצר בישראל ולא הם. לכן, סיכמנו שאעביר להם את כל פרטי התוכנית המחקרית ותמחורה עד לאחר סיום הפסח השני - מועד בו תתכנס מועצת המנהלים שלהם, לאישור סופי של הפרוייקט וההשקעה שלהם בו.

נותר יום וחצי, שבזמן זה ערכו לנו סיורים בעיר וכמובן ארוחות במסעדות, כל פעם עם נציגי בכירים שונים של החברה. ולמחרת היה היום המעניין ביותר שיוביל לעניניי המכשפות.

ובכן ביום הביקור האחרון קמנו השכם בבוקר והתלוונו ליו"ר ולמשפחתו שכללה את זוגתו ושני ילדיהם הקטנים, ושני בכירים נוספים מהחברה שהצטרפו, ליום טיול באזור שגובל עם סלובניה. ביקרנו בכל מיני מקומות כמו במפעל שוקולד (וכמובן שציידו אותנו בחבילות שוקולדים אוסטריים משובחים - שיהיה למשפחה בישראל), והמשכנו בנסיעה בנופים מרהיבים עד שהגענו להר גבוה שנקרא מוּשאם שבראשו ממוקמת טירת המכשפות.

זוהי טירה עתיקה שנבנתה בשנת 1191 כדי ל"טפל" במכשפות עד ליציאת נשמתן. מסתבר שאל הטירה הזו הגיעה המכשפה האחרונה לפני 150 שנה בלבד. היא הואשמה שהורידה ברד בקיץ. בטירה הזו היו מענים את המכשפות, שופטים אותן ומוציאים את נשמתן בייסורים רבים.

אל הטירה הגענו ברכבל.

וכך היא נראית: 

את המכשפות הובילו אזוקות במזחלת כלבים אל הטירה:

בדרך אל הכניסה לטירה הובילו את המכשפות בחצר:

בהמשך לפוסט הקודם. עוד משהו שאני ממש לא מבין.

בתחילה ולמשך זמן רב, הבלוג הזה היה משוייך באחת הקטגוריות שלו ל"מדע וטכנולוגיה" (בנוסף ל"הרשו לי להעיר" בקטגוריה הראשית תרבות, ולקטגורית "פילוסופית חיים"). אבל אם עדיין לא שמתם לב, באחרונה התחלתי לשנות את הקטגוריות לפי הצורך, על פי נושאי הפוסטים. למשל, אם אני כותב משהו אישי כמו על ההורים שלי ועל השואה, מה זה קשור למדע וטכנולוגיה?

אם למשל אני כותב על תזונה ואוכל, מדוע שהפוסט לא יהיה משוייך לקטגוריה המתאימה?

ואם אני כותב על הקשר שבין מיסטיקה למדע - מדוע לא לשייך את הפוסט גם לקטגורית מיסטיקה?

ועל הקטגוריה "פילוסופית חיים" החלטתי כנראה לוותר בעתיד. מדוע? כי יש אלפי פילוסופים כאן בישרא, שרבים מהם מתענינים רק בפילוסופיה של עצמם.

אבל רוצה לומר מילה אחת או שתיים לגבי טבעות. בלוגים שמשתייכים לטבעות - כלומר שיש להם איזשהו מכנה משותף. כמו למשל טבעת העקרבים, שהבלוג הזה חבר בה - בלוגרים בני מזל עקרב. ודרך אגב את תוצאות מחקר השאלונים ששלחתם לי בשרביט על קשר אפשרי שבין תכונות אופי למזל שלכם  - לא שכחתי. יש תוצאות מעניינות, שבקרוב אספר לכם בפוסט מיוחד. שווה יהיה לקרוא.

אבל אשוב שנית לעניין החברות בטבעות. כפי שאתם יכולים לראות ברשימות בשוליים הימניים כאן - ניסיתי כבר מזמן ליסד טבעת חדשה המכונה "מדע ועוד" - לאלה שמקשרים עניינים מדעיים לתרבות וחברה כמוני. אם תציצו תראו שהטבעת הזו מיותמת - רק הבלוג הזה חבר בה. האם חושבים אתם שאין עוד בלוגים המתאימים באופיים לטבעת הזו? אז אתם טועים - יש עוד בלוגים כאן בישרא שמתאימים גם מתאימים. 

אפילו איתרתי אחדים מהם ופניתי לבעלי הבלוגים האלה. הגבתי לפוסטים שלהם והזמנתי אותם להצטרף. ומה קרה? אף אחד מהם לא הגיב וכמובן לא הצטרף. דרך אגב בעלי הבלוגים האלה כל כך מתנשאים (לפעמים גם בכתיבה שלהם) ולא רק שלא התייחסו להזמנה - הם מדירים את רגליהם מביקורים בבלוג כאן וכמובן אף פעם לא מגיבים בבלוג כאן, למרות שהגבתי מספר פעמים אצלם כשהיה על מה, הרי לא צריך להתחשבן, נכון?

הלאה, יש אחת שיש לה בלוג טוב (לא אזכיר את שמה) - שאפילו העבירה אותו מקטגורית מדע וטכנולוגיה לקטגוריות אחרות. כנראה שהשתייכות לקטגוריות החדשות מביאות לה יותר קוראים. זה כמובן לגיטימי. אבל, הזמנתי אותה לטבעת, והיא לא הגיבה. הזמנתי מספר אחרים וגם הם לא התייחסו. מה יש? לא נאה להם להשתייך כחברים בטבעת שרציתי לייסד? אגו, או משהו כזה? הי, לפחות הייתם עונים שאתם אינכם מעוניינים. אפילו בלי לפרט את הסיבות שאני מנחש מהם.

ומבין הבלוגים שהזמנתי לטבעת, יש אחד שהוא חדש יחסית, שהגבתי בו והצעתי לבעליה להצטרף לטבעת. אלא מה? כשעמדתי לשלוח את תגובת ההזמנה - קבלתי הודעה שהתגובה ממתינה לאישור בעל/ת הבלוג. התגובה לא אושרה עד היום הזה ואין להתפלא שבבלוג הזה יש 0 תגובות. זה כנראה מסוג הבלוגרים הארוגנטיים שלא נאה להם לדבר עם עמך, ומצפים שעמך הדביל יקרא בשקיקה את הפוסטים שלהם. שיבוסם להם. אני בבלוגים כאלה יותר לא מבקר.

אבל מי שחושב שהבלוג שלו מתאים לטבעת הזו שישלח לי בקשת הצטרפות כאן.

ובכלל אני זועם על התופעה של בלוגרים המגיבים בזעם ובדברי שיטנה לפוסטים שלי, שמרגיזים אותם, והם עוד כועסים עלי שאני אנטי-דמוקרטי כשמחקתי בבלוג שלי תגובות שיטנה וניבולי פה שלהם. אבל אם הייתי רוצה להתייחס לדברים בבלוגים שלהם, הם חסומים בפני (בלוגים סגורים שבהם הם כנראה מרכלים וזועמים על אחרים מאחורי גבם), או שהתגובות מחכות לאישורם. הם הם, הדמוקרטים הגדולים שדורשים דמוקרטיה בבלוגים של אחרים, שבהם הם כותבים שיטנה באותיות קידוש לבנה דגושות ובצבע אדום. בבלוגים כאלה אני גם לא רוצה לבקר לעולם וגם לא רוצה לראות את בעליהם אצלי.

ובכלל מה העניין של בלוגרים שנמניתי על הקוראים שלהם, ההופכים פתאום לאחר תקופה ארוכה את הבלוגים שלהם לסגורים או לטעוני אישור. מה זה? הם מייסדים כת, או משהו כזה?...

שיבוסם להם.לא רוצים מבקרים? לא צריך. ההפסד כולו שלהם. רוצים להיות אליטה, שיהיו.

ובכלל אני לא מבין בלוגרים שקראתי פוסטים שלהם והגבתי בקביעות, ולפתע פתאום הם לא עונים יותר לתגובות שלי לפוסטים שלהם. פשוט מתעלמים. מה הם נעלבו ממני או משהו כזה?

ויש בלוגרים שלא עונים על תגובות בכלל. של אף אחד (בעיקר עיתונאים, שאין להם מספיק צניעות להתייחס אל קוראיהם). אז שיבוסם להם, הפסקתי לבקר גם שם. ויש העונים רק באופן סלקטיבי לחברים שלהם. זה עוד יותר לא יפה. אז אני הפסקתי לבקר גם בבלוגים שלהם. ההפסד כולו שלהם.

אנשים סנובים כאלה אינם ראויים שיקראו את הפוסטים שלהם, יהיו טובים ככל שיהיו.

הייתה אחת שהייתה קוראת ומגיבה פחות או יותר קבועה אצלי, למרות שדעותיה הפוליטיות הן היפוך גמור משלי. למרות שלא הסכמתי לדעותיה, הגנתי עליה מפני קוראים שלי שהגיבו בזעם לדבריה. אבל בעקבות פוסט אחד שכתבתי (לא כאן, אלא בבלוג השני שלי) נפלט לה שהיא תומכת ברצח רבין. לא שהיא באמת תומכת ברצח, אלא מכיוון שמי שעשה את זה שילם חובו לציבור - תוצאות הרצח לכאורה מתאימות לה. כשהגבתי על כך כפי שהגבתי, היא כתבה לי בתגובה ביי יפה והלכה לחפש אמיתות בבלוגים אחרים.

ויש כנראה כאלה שעצבנתי אותם בפוסטים שלי, כי הבאתי עובדות ואמיתות שאינן מתאימות להשקפת חייהם או לאמונות שלהם. ואל כאלה התייחסתי בקצרה בפוסט כאן. 

ויש כאלה שמסיבות כאלו או אחרות לא רק שהפסיקו לבקר בבלוג, אלא מחקו באופן הפגנתי עצמם כקוראים קבועים או מרשימת המנויים לאחר פוסט מסוים שכנראה הרגיז אותם. היו הרבה כאלה. היו גם כאלה שעשו זאת כנראה משום שלא הגבתי בבלוגים שלהם. אני מודה. עיסוקיי אינם מאפשרים לי לקרוא את כולם ובוודאי שאין לי זמן להגיב למרות שאני קורא שקט שלהם, או פשוט אני לא מתחבר לפוסטים שלהם. לכל אלה ואחרים הקדשתי את הפוסט הזה, שהיה כנראה סתום לחלק מקוראי - ובוודאי להם הדברים אינם מיועדים. לכן, מהם אני מבקש סליחה אם חשבו שהפוסט מיועד אליהם.

ובכלל אני מצטער אם העכרתי את רוחכם בפוסט הזה או אחרים - כי לא מגיע לכם. ויתכן שמי שצריך לקרוא את דבריי אלה כבר לא מבקר כאן וכל זה מיותר. אבל צריך להוציא מדי פעם דברים מהבטן, לא? אני בטוח שדברים כאלה קורים גם לכם ואתם יכולים להזדהות או לפחות להבין שאני שונא התחשבנות, צביעות, קנאה או אינטרסנטיות.

וכפי שכתבתי בשיר כאן: שיחיו הם בשלהם ואני בשלי.

תודה לכם על שסבלתם את הוצאת הקיטור הזו.

Its going to be the last song I will ever sing

No I've changed my mind again

Good night and thank you

חג שמח

תוספת עריכה

בטבעת "מדע ועוד" יש כבר שני בלוגים.

אפתח בשאלה מה עדיף?

כידוע יש ספרים, סרטים וגם מסעדות אשר זוכים לשבחים ולביקורות מצויינות ממבקרים מקצועיים - ובסופו של דבר הם לא נמכרים, כי הם לא תפסו אצל הקהל הרחב. חלקם אפילו כישלון מסחרי.

אסי דיין סיפר בסידרת הטלוויזיה על חייו  - על סרטים שכתב ושיחק, שהם היו "זבל" וזכו לביקורות קטלניות של המבקרים, אבל הם עשו קופה גדולה. בתי הקולנוע היו מפוצצים בקהל.

לצערי המצב לא שונה בהרבה כאן בישרא. יש מאלה ויש מאלה. יש כאן בלוגים שאף פעם לא היו במומלצים, כי הם אינם יכולים להיות כאלה ברמתם, וכל המוסיף גורע. אבל הם מככבים בראש רשימת הפוסטים החמים ובפעילים ללא הפסק. זה אומר שהחומר שלהם מאוד מבוקש. שלא תבינו לא נכון, לא כל אלה שמככבים באופן תדיר ברשימות האלו כותבים זבל, כלל וכלל לא. אבל יש כאלה שם שכתיבתם היא פגיעה באינטליגנציה והם שם, שבוע אחר שבוע. כוכבי הוליווד ממש.

אני ממש לא מתלונן, יש לי ברוך השם קוראים ומגיבים איכותיים בשני הבלוגים - חלקם ממש נאמנים, חלקם היו ונעלמו כאשר הבלוגים שלהם עלו לגדולה, וחדשים מגיעים במקומם. אבל הפוסטים שלי, למרות שכמות נכבדה מהם היו במומלצים, בקושי מגיעים למחצית התחתונה של החמים ובמשורה. שלא לדבר שבפעילים הבלוג הזה היה פעם אחת שלושה ימים בלבד ועף משם. וזה גם כאשר מספר הצפיות של הבלוג עלה על 2,000 לחודש.

אז מה עדיף? לככב במומלצים או בפעילים? ברור לי שרבים מהמבקרים בפוסטים המומלצים, מבקרים בבלוג באופן חד פעמי ואחר כך שוכחים אותו. אז אולי אני מקבל ביקורות מקצועיות טובות, אבל אני בהחלט לא בברנז'ה.

ובהקשר לכך, השבוע הסיפור שכתבתי לתחרות סיפורים במדע בדיוני ופנטזיה כאן בישרא - זכה במקום הראשון.     

למי שמתעצל לקרוא כאן, הרי עיקרי הפרטים על הסיפור:

השופטים בתחרות, אייל גורן וצפריר גרוסמן - עורכי סדרות הפנטזיה והמד"ב של הוצאת אופוס, כותבים לנו כי אין ספק שיש כאן כמה כישרונות, "וחבל שהיינו צריכים לבחור רק שלושה זוכים".

במקום הראשון זכה הסיפור "בחירה קשה" מאת קנקן התה
הסיפור מעלה מספר דילמות מוסריות בטווח קצר של מילים וכל אחת מהן משאירה את הבחירה בידי הקורא. כתיבה הדוקה ודיאלוגים מעולים. לא הייתה בחירה קשה בכלל לבחור בסיפור הזה כאחד המצטיינים.

מרבית השירים והסיפורים שאני כותב בין שאר העיסוקים שלי - אני כותב למגירה ואולי אשחרר אותם או חלקם באחד הימים. יש מה לצפות כאן!!! את אלה שפרסמתי כאן, אפשר למצוא למי שמעוניין ברשימת הקטגוריה שירים/סיפורים שלי ועוד אחרים כמו זכרונות, החבויים בפוסטים פה ושם.

סיפור נוסף שלי - תגלית חייו של פרופסור כפרי - גם הוא נכלל בעבר ברשימת שלושת הסיפורים הזוכים בתחרות סיפורי מתח, בשיפוטו של אבו אלמוג מיודענו, הלוא הוא הסופר גל אמיר. 

הזכיות האלה לסופר לא מקצועי כמוני הן מחמאה גדולה, ולמרות זאת הם לא זוכים לביקורים מי יודע מה כאן. למשל, בתחרות האחרונה הגישו סיפורים לשיפוט מספר בלוגרים שכתבו סיפורים יפים ושנכללו בסופו של דבר ברשימת העשרים הטובים. כמשתתף בתחרות כמובן שקראתי חלק מהסיפורים שהוגשו. למשל סיפור אחד זכה ביום אחד (לפני השיפוט) ב- 40+ תגובות שבח ובהרבה מאד לייקים. לעומת זאת הסיפור שלי זכה לפני התחרות בקושי ל- 10 תגובות ולשלושה לייקים בלבד. אם מספר הכניסות ותגובות הקוראים היו הקריטריון לשיפוט, הסיפור האחר היה זוכה ולא אלה שזכו כאן בשלושת המקומות הראשונים - על ידי השיפוט המקצועי של הוצאת הספרים אופוס.

אז חזרנו שוב לשאלת הפתיחה - שיפוט טיב מקצועי או רייטינג? בוודאי רובכם יאמר רייטינג עדיף, כי חיים אנחנו ובמיוחד כיום בעולם של רייטינג. בעולם המסחרי - שובר קופות או רב מכר נחשבים הרבה יותר מאיכות. ככה זה.

***

ועכשיו לסיפור המעניין לדעתי על מאחורי הקלעים של הסיפור שכתבתי.

עולמי המקצועי והמשפחתי מאוד עמוס. ובכל זאת אני מפנה זמן לכתיבת שני הבלוגים שלי. בתחילה בכלל לא חשבתי להשתתף בתחרות הכתיבה, אבל לבסוף נעניתי לאתגר - כי אני אוהב לכתוב. בתחילה כתבתי סיפור, שהיה מבוסס על שילוב של מדע בדיוני בתחום הפיזיקה עם סיפור מתח. יצא סיפור לא רע, אבל התלבטתי בין שתי אפשרויות לסיום הסיפור. ידעתי שיש לו סיכוי טוב להכלל בין עשרים הסיפורים הטובים, אבל לדעתי כנראה לא בין אלה שיזכו בשלושת המקומות הראשונים. וגנזתי אותו.

ואז לפתע, בעת כתיבת פוסט שאותו אפרסם בקרוב, הגיתי רעיון לסיפור ברגע. כתבתי אותו ושלחתי לתחרות, והרי יודעים אתם את התוצאות.

האמת היא שלאחר שסיימתי את כתיבתו הייתה לי תחושה שיש לו סיכויים טובים לזכות באחד משלושת המקומות הראשונים. עלי לציין שבהיותי מדען יש לי יתרון על אחרים בכתיבת מדע בדיוני. השליטה בידע ובעקרונות המדע עושה את ההבדל בין אם הסיפור יהיה סיפור מדע בדיוני אמיתי, או סיפור פנטזיה. פנטזיה היא פנטזיה ולא צריכה להתבסס על היתכנות מדעית.

מי שכותב מדע בדיוני מבלי שליטה מינימלית בעולם המדע, כל הסיכויים הם שהוא לא יכתוב סיפור מדע בדיוני משכנע אלא סיפור פנטזיה. אסימוב, שהיה אליל המדע הבדיוני שלי בצעירותי, היה דוקטורנט בפיזיקה כאשר התחיל לכתוב את סיפוריו המפורסמים. ז'ול וורן שכתב מדע בדיוני מעולה, לא היה אמנם מדען, אך הוא היה אוטודידקט שהתעמק בלימוד הידע המדעי בתקופתו, בתחומי הסיפורים שכתב. לכן רוב מה שכתב, היה לא רק משכנע - אלא אפילו התגשם בעתיד. 

ובכל זאת רוב המדענים לא יכתבו מדע בדיוני, כי בכל זאת צריך מעט מעוף וגם כישרון ספרותי מסויים.

אז בואו אגלה לכם את הסודות על הסיפור שכתבתי ובעיקר מדוע חשתי בסיכוייו לזכות.

ראשית, בחרתי בנושא שמדבר אל כולם.

שנית, בחרתי בנושא המעורר דילמות ושאלות אתיות, המעוררות מחלוקת בציבור.

שלישית, בחרתי בנושא שבו אני בקיא ומעודכן במתרחש באמת בעולם המדע.

רביעית, בחרתי בדיאלוגים המעוררים רגשות אמפטיה או דחייה של הקוראים.

חמישית, הבאתי סיטואציות אמיתיות מהחיים.

ולבסוף, לכל סיפור טוב חייב להיות טוויסט בסיום. וזה מה שעשיתי.

בקרוב, כאמור, אפרסם כאן פוסט על המתרחש כיום בעולם המדע בתחום שממנו שאוב הסיפור "בחירה קשה".

לסיום, אני מודה לכל אלה שקראו את הסיפור, הגיבו ופירגנו וכמובן לשופטים אייל גורן וצפריר גרוסמן עורכי הסדרות מדע בדיוני ופנטזיה של הוצאת "אפוס", שהשקיעו מזמנם היקר בשיפוט ובכתיבת הביקורות. ולבסוף תודות לעורכי ישראבלוג על תחרויות הכתיבה שהם מארגנים. תודה לכולכם. אני אוהב אתכם.

ועוד דבר קטן. ברכות לאחייני וזוגתו שנולד להם הערב תינוק בכור - בדרך הטבע ולא בדרך שתוארה בסיפור. מאחל להם הרבה אושר והנאה מהצאצא.

גליתחתן שאני קורא אדוק של הבלוג המצוין שלה המתאר את חוויותיה התרבויות בירושלים - הביאה את התמונה הבאה:

וזה למרות שבאוטובוסים מודבקים פשקווילים אחרים:

אז באיזה חלק של האוטובוס יושיבו "אותה"?

הסכיתו ושמעו גבירותיי ורבותיי, דתיים כחילוניים, והחכימו. וגם אם קריאת הפוסט הזה תעלה בכם חיוך או חלילה זעם, פסיקה רצינית מובאת כאן לגבי איסור אכילת חרדל בפסח - גם על מיני בשרים כשרים לפסח. וטעה הט"ז שהחרדל הוא קטניות. וכפי שתקראו כאן החרדל הוא בשום פנים ואופן אינו קטניות אלא מצליבים.

נ^גה הביאה לתשומת ליבי כי מצאה שחרדל דינו כקטניות מחשש חמץ, ולכן אין אוכלין אותו האשכנזים בימי הפסח.

אבל נראה כי חל בלבול אצל חכמינו האשכנזים הקדמונים כדרך רבניהם כיום. אמנם גדולים הם בתורה, אבל חלשים בידיעת הבוטניקֶע ׁ(בוטניקהׂ) והמיקרוביולוגיֶע (מיקרוביולוגיה) ולא ידעו כי חמץ הופך חמץ על ידי המיקרובים. כפי שרבי קנקן התה הסביר בהלכתו כאן. 

התבוננו חכמי התורה בצמח החרדל וראו בו תרמילי פירות כדלקמן:

תרמיל חרדל תרבותי

התבוננו רבנינו האשכנזים בצמחי הקטניות והרי גם להם תרמילי פירות:

הקישו מכאן חכמינו דֶעדות אשכנז ועדת המרוֹקנישֶען (חלק ניכר מעדות צפון אפריקה) שבתרמילי פירות גרגרים עסקינן ולכן דין החרדל כדין קטניות.

סיכם הרה"ג דב ליאור באתר האינטרנט שלו: "מצד עיקר הדין קטניות מותרות, וכך פוסקים הרמב"ם והשולחן ערוך, ורק חמץ אסור. יהודי אשכנז, כבר למעלה מ-800 שנה, החמירו לעצמם גם להימנע מאכילת קטניות. אחת מהסיבות, שגם מהם עושים קמח ועלולים לבשל גם קמח מחמשת המינים והוא יחמיץ. כמו כן, מאחר והיו מתבלבלים בגרעינים בינם לבין החיטה".

אולם, הקטניות שייכות למשפחת הפרפרניים מקבעי חנקן, שאין הם יכולין להחמיץ אלא רק להתקלקל ולהסריח, כדברי הרמב"ם. וגם ללא קילקול, גורמות הן לנפיחות ריחניות וצורמות אוזן לאחר אכילתן, אך אין הן מחמיצות כמו הדגנים, השייכים למשפחת צמחים אחרת - משפחת הדגנים. אבל, רבותיינו מעדות אשכנז שראו קלה כחמורה - דנו את הקטניות לחומרא כחמץ לפסח - וגם בשל שמא יתגלגל גרגר חיטה אל שק הקטניות. כי ביום חול היו אורזין ומובילין קטניות בשקים של חיטה. נשאלת לכן השאלה האם כיום יש מקום לדון גם את החרדל כדין קטניות.

לצמחי משפחת הקטניות יש פרחים טיפוסיים כאלה: 

רבי אלעזר מוורמס (סוף המאה ה-12) רבי יצחק מקורביל, בן המאה ה-13 אמרו:

ועל הקטניות... וכיוצא בהם, רבותינו נוהגים בהם איסור שלא לאוכלם בפסח כלל... ומיהו קשה הדבר מאוד להתיר דבר שנוהגין בו העולם איסור מימי חכמים הקדמונים... ולכך נראה לקיים המנהג ולאסור כל קטנית בפסח ולא מחמת חימוץ... אלא מטעם גזירה הוא דכיון דקטנית מעשה קדרה הוא, ודגן נמי מעשה קדרה הוא... אי הוי שרינן קטנית אולי אתי לאחלופי ולהתיר דייסא... וגם יש מקומות שרגילים לעשות מהם פת כמו מחמשת המינים, ולכך אתי לאחלופי לאותן שאינם בני תורה.

אם לא הבנתם מדוע ואינכם מבינים ארמית, לא נורא. קבעו שאסור לאכול קטניות בפסח שלא מטעם חימוץ אלא מטעם גזירה מחמת מראית עין. כלומר, קטניות הן מעשה קדרה, כלומר נוהגים לבשלם בדרך דומה לזו שמבשלים מיני דגן (דייסות למשל). ויש חשש שאנשים שיראו דייסת קטניות הנאכלת בפסח יטעו לחשוב שגם דייסת דגן מותרת בפסח.

אמר רבי עובדיה יוסף שיש לברור את האורז והקטניות בקפידה ואז הם מותרים לאכילה.

וברמ"א תנג, א; מ"ב ח-ט נאמר: אם בישלו מאכל לפסח ונפלו לתוכו מיני קטניות, אם ניתן להוציא את גרגירי הקטניות מהתבשיל – יוציאום, ומה שאי אפשר להוציא בטל ברוב. אבל אם רוב התבשיל מקטניות, הרי הוא נחשב כתבשיל קטניות ואסור לאוכלו. מכאן שאם נפלו מעט קטניות במזונכם - נישט געפיירלֶעך (לא נורא).

היקשה הט"ז: המנהג להימנע מאכילת חרדל בפסח, משום שהוא מופק מגרגרים, דהיינו קטניות.

הרי גרגירי החרדל אינם נאכלים- כמות שהם, ומדוע הם נאסרו? ותשובתו היא שהחרדל גדל בתוך תרמילים, אולם מדברי הרמ"א משמע שגם גרגירים הגדלים בתרמילים, אפילו אם אינם ראויים לאכילה (כמו שהם), מברכים עליהם שהכל ואחר כך אין לגזור עליהם בפסח.

ורבי קנקן התה פסק: אין דינו של החרדל כדין דגנים ואין דינו כדין קטניות. ראשית אין החרדל ממשפחת הדגנים ובעיקר אין הוא ממשפחת הקטניות (כמאמר הט"ז שלא הבין בבוטניקֶע), אלא ממשפחת המצליבים. וודאי שהמצליבים אינם יכולים להחמיץ לפי תורת המיקרוביולוגיֶע בשפורפרת עליה תווית "כּוּשֶר לפּייסעח" בהשגחת רבנות למהדרין.לכן, כשם שהצנון והכרוב מותרין - הרי שאכילתו של החרדל ׁׁ(שגם אין אורזין אותו בבתי אריזה של דגנים וקטניות) מותרת בפסח לכל עדות ישראל.

* יאמרו וודאי המאמינים האשכנזים שקובעת היא המסורת ולא המדע והלכות אריזת הקטניות והחרדל היום. אך מסורת המנהג הזה היא מסורת מאוחרת שלא נקבעה בזמן דוד ושלמה המלך, גם לא בימי האמוראים והתנאים. וכפי שתיקנו רבני האשכנזים את הלכות החמץ בימיי הביניים, אין כל סיבה שלא יתוקנו הלכות אלה בימיינו.

ועל קנקן התה וודאי יאמרו כי רשע גדול הוא, כפי שכתוב בהגדת פסח שחולקה לילדי גן בבאר שבע:

ואת פתח לו שמי שאומר על רעהו היהודי כי רשע הוא, רשע הוא שבעתיים. השם יקום.

***

ועוד ממשנתו של רבי קנקן התה. נאמר במקורות ושמחת בחגיך, ולכן רבים מפרשין כי אין לקמץ במאכל מזונות חג עתירי קלוריות. הרי מצות (שכל מצה שווה לשלוש פרוסות לחם לבן) וקניידלעך (50 קלוריות לכדור קטן במיוחד אחד) אוכלין רק פעם בשנה למשך שבעה ימים ולילות. כנאמר, מזון דל בשאר ימות השנה.

אבל סופגניות ולביבות עתירי קלוריות אוכלין בשמונת ימי החנוכה, ויש כאלה שאפילו מקדימין באכילתם. ובפורים אוכלין אזני המן הרשע ממולאים בדברי מתיקה למכביר, ובכל חג אחר גם אוכלין כיד המלך קלוריֶעס (קלוריות) ממיטב מאכלי מסורת ישראל. וכידוע רבים ימי החגים בשנה.

ורבי קנקן התה אומר: דקה על השפתיים - שנה על הירכיים. שנייה בפה ושנתיים בכרס.

ושמחתם בחגיכם קוראי היקרים, אבל אין הקדוש ברוך אוהב שאתם משמינין. כי מטיל הוא על המגזימין מיני תחלואים ומבישין כרוניים - מהכולסטרול, הסוכרת ויתר לחץ דם ועד התקפי לב ושבץ.

לכן ושמחתם בחגיכם

אבל דאגו כי אין אתם משמינין.

בסיעתא דשמיא

קנקן התה, פסח* תשע"ג

* פורסם במוצאי חג ראשון, כדי לכבד את רעיו הדתיים וכי אין ראוי לפרסם בחג עצמו מאחורי גבם - כאשר אין יכולים הם לקרוא ולהגיב על הפוסט.

***