חשיבה חופשית

היום יום הולדת 21 של הבן. אבל הוא נמצא בצבא ויחזור הביתה מהדרום רק בעוד שבועיים. נשארו לו עוד תשעה חודשים לשרת אבל כפי שמסתמן כנראה לא ישחררו אותו. הוא משרת ביחידה שבה מסלול ההכשרה נמשך כמעט שנה, עד אשר נכנסים לפעילות מבצעית.

אבל המחזור החדש לא גויס בזמן ועדיין לא סיים את הטירונות. הוא יתחיל את מסלול ההכשרה רק בחודש הבא. זה אומר שכשיגיע זמן השיחרור של המחזור של הבן, יהיה רק מחזור מבצעי אחד מתחתם ולכן לא יתנו להם להשתחרר עד שהמחזור החדש יוכל לתפוס כוננות מבצעית. אינני יודע עם יחתימו אותם קבע למספר חודשים, או שיש איזושהי דרך אחרת (כמו מילואים) להאריך שירות של חיילים סדירים.

ואני שואל מדוע בצה"ל לא יכלו לתכנן גיוס בזמן? אמנם הגיוס הזה מעורב במיונים רב שלביים ובתחקירים ביטחוניים כמו גם חקירות בפוליגרף, אבל בכל זאת מדוע כל התהליך הזה הסתיים באיחור למחזור החדש? מדוע המחזורים הקודמים תמיד התחילו בזמן?

אז מכיוון שהבן לא יוכל להיות איתנו היום, הקדמנו את החגיגות. חגגנו לו ביום שישי בערב במסעדת בראסרי בעין כרם. למרות השרב והברחשים המעופפים באוויר, כל הסועדים העדיפו לשבת על מרפסת גג המסעדה המשקיפה בין גפנים אל הרי ירושלים וכנסיית עין כרם עם צריחיה המוזהבים.

אבל אנחנו העדפנו להתרחק מהדוחק ומהחום השרבי של הלילה, וישבנו באחד משני חדרי המסעדה בקומה הראשונה. בכך זכינו לא רק לשקט, אלא גם למלצרית צמודה ששירתה אותנו באופן פרטי כל הערב עד שהגיע עוד מספר קטן של סועדים.

הארוחה הייתה מצויינת, כל אחד מאיתנו בחר מנה שונה והן היו מעולות אחת אחת.

המחיר לנפש אינו זול, בממוצע 200 ש"ח לאיש לשלוש מנות ושתיה קלה או אלכוהולית. גם נראה לי שהמחירים עדיין מחירי היכרות.

המסעדה הזו נפתחה לאחרונה והיא בעצם סניף של מסעדת בראסרי הידועה באבן גבירול בתל אביב, הידועה בקהל הסועדים הבוהמי שלה מאז שנפתחה ב-2002.

ובסניף הירושלמי בעין כרם קהל הסועדים רחוק מלהיות בוהמי. אבל כמו בתל אביב האוכל בסגנון ים תיכוני מצויין והשירות טוב ואדיב. אם כי אני הייתי צריך לחכות מעט יותר למנה העיקרית מאשר השאר, והמלצרית פיזזה מספר פעמים מסביבי בהתנצלות. בעל המסעדה עבר בשולחן שלנו ושאל שלוש פעמים אם הכל כשורה. נראה אם הוא ימשיך לעשות זאת בעוד זמן מה, כאשר המסעדה הזו תכנס לתודעה של הירושלמים.

ובמוצאי שבת חגגנו לבן במופע אקרובטיקה על הקרח ובתערוכה בעיר הקרח שבמתחם תחנת הרכבת הישנה.  עיר הקרח עומדת להסגר בעוד יומיים והיא תופשר לאחר עזיבת הצוות והלהקה הסינית. אז למי שרוצה חוויה מדהימה, שיעלה לירושלים להזדמנות אחרונה.

הרי מספר צילומים . הצילומים לא משהו, כי צולמו בסמרטפון וקצב התנועה של השחקנים מטשטש את התמונה, אבל צירפתי להדגמת האוירה. 

הגיע הזמן לעשות את הוידוי הזה בכתב לראשונה. הרי המחשבות היו ביני לבין עצמי זמן רב. ואני מעז לעשות זאת בפומבי בשל זמן ההתיישנות. כי גם אם ההיבט החוקי מוטל בספק, בוודאי נעשו דברים בניגוד לפרוטוקול מתוך כוונה טובה. לזכותי יאמר שהייתי צעיר, חדור אהבת אדם וביטחון בהצלחת מעשי.

כבר סיפרתי כאן שעברתי קורס פראמדיקים קרביים. לא קורס החובשים הקרביים של היום, שהוא משחק ילדים לעומת הקורס שאני עברתי. היום חובש קרבי נותן בקושי אקמול ועוד כמה זוטות לחיילים בפלוגה. לפראמדיקים אז היו שלל סמכויות, הן במתן תרופות והן בטיפולים. פארמדיק יכול היה בשעת חרום לבצע גם מספר ניתוחים מצילי חיים. אבל הייתה רשימה של פרוטוקולים ברורים לגבי מה מותר לעשות ומעבר לכך מותר רק לרופא.

לאחר הקורס הגעתי לסוללת תותחנים ברמת הגולן. סוללת התותחים הזו הייתה מרוחקת מבסיס המפקדה בה ישב רופא הגדוד. וכיוון שהוא הגיע לביקור חולים בסוללה רק פעם אחת בשבוע (כי היה צריך לבקר גם בסוללות האחרות), יצא שבאופן מעשי הטיפול השוטף בחיילים  החולים או הפצועים היה עלי. היה ברשותי לשם כך ציוד רפואי ותרופתי מכובד (שלא מקובל היום בצבא).

למרות שהייתי אמור להתרכז רק בצד הרפואי והתברואתי, שימשתי ברצון בניגוד לפרוטוקול גם כתותחן - עוזר כוון ואחר כך ככוון בצוות תותח 175 מילימטר, שעם חנ"ה (חומר נפץ הודף) מיוחדת יכולנו להגיע לטווח שבו הפגזים יפלו על דמשק. עשיתי זאת בהתנדבות, רק שבמקום החגור הקל של אנשי הצוות, אני הייתי חגור בחגור חובשים עם שני פאוצ'ים גדולים לצידי, עמוסים בחומרי חבישה וחוסמי עורקים, ונושא על גבי אלונקה מתקפלת, בנוסף לנשק אישי.

מקור: מקו

כשבכל בוקר אנשי צוות התותח היו מגרזים את הטנק ומעבירים חוטר בקנה התותח, פניתי אני לפעילות התברואה היומית. פזרתי סיד סביב פתחי שרותי השדה, שפכתי ליזול לתוך בורות איסוף היציאות, ריססתי בחומרי הדברה, ערכתי  בדיקת נקיון המטבח, ומוודא שהטבח משאיר דוגמיות מזון מכל ארוחה - למקרה של הרעלת קיבה. לפי הפרוטוקול במקרה כזה נערכת בדיקת חיידקים של דגימות המזון לזיהוי מקור ההרעלה.

באותם ימים שבהם השינה הייתה באוהלי שדה, הזבובים והיתושים היו מטרד רציני (ד"א באחריותי היה גם לערוך מסדר לכל החיילים, שבו היו צריכים לבלוע בנוכחותי כדורי כינין כנגד מלריה). היתושים והזבובים הציקו נורא ולא הזיזו להם חומרי ההדברה שפיזרתי בשטח. עד שיום אחד החלטתי לעשות מעשה, בניגוד לפרוטוקול.  מאוהל המטבח יצאה תעלה פתוחה של שפכים שבה קיננו החרקים והטילו בה את ביציהם. ובאותו יום שפכתי לתעלה הארוכה סולר ודלק והצתתי באש ענק את פני המים בתעלה. האש התקדמה במהירות לאורך תעלת המים ושרפה את כל הביצים והזחלים. שקט השתרר עד להצתה הבאה והקלה ממפגע הזמזמניים והעוקצניים.

מותר היה לי לעשות את זה? קטגורית זה היה בניגוד לנהלי צה"ל. אבל קציני הסוללה לא עשו לי דבר. כי הם היו מאושרים מכך שהם יכולים לישון בשקט.

ואני זוכר חייל שלב בתניק ממוצא ארגנטינאי שהיה לו שפם כמו של הברון מיכנהאוזן, והיה מדבר עם ריש מתגלגלת ומחליף מ' סופית בנון סופית ולהיפך. ושלילה אחד הוא קפץ ויצא מהאוהל עירום, כולו זעקות שבר. זה היה בימות החורף ועקרבים היו שורצים ומטפסים לראש האוהל ואז היו מרביצים נחיתה היישר אל שק השינה החמים של מי שהיה מתחתיהם. כמובן שבתזוזה הראשונה של החיל, היו עוקצים אותו. ואותו ארגנטינאי כך נעקץ והוא צועק כל כך באמצע הלילה מכאב ומהיסטריה. אי אפשר היה להרגיע אותו. אז מה עשיתי? שלפתי שפורפרת מורפיום והזרקתי לו. הוא נכנס לעולם שכולו טוב ונרגע.

וכשהייתה ביקורת חר"פ וגילו שחסרה לי שפורפרת מורפיום אחת, הביאו לי חקירת מצ"ח - אבל ראו לפניהם חייל רציני ונורמטיבי וירדו ממני.

ובעצם להיות פראמדיק היה די מכה בחודש אימונים שנערך פעמיים בשנה. כשהיינו מסיימים את האימון בשטח בשעות מתקדמות של הלילה ונותרו לנו 4 שעות שינה (לא כמו היום שיש חוק שינה שמאפשר שינה נורמלית), כולם הלכו לישון. ואני הייתי צריך להמשיך לטפל בחיילים שפתאום לאחר סיום האימון היומי - לזה יש כאבי בטן, לשני פטריות מציקות ברגליים, לשלישי כאבי ראש ולרביעי כאבי שיניים.

ולגבי כאבי שיניים, מה אפשר היה לעשות לחייל שלמרות האופטלגין שהזרקתי לו הוא מתפתל וצועק מכאבים? להיכן הייתי יכול להביא אותו לטיפול שיניים באמצע הלילה בתיז אל נאבי?

ואני רק פארמדיק ואפילו לרופא הגדודי אסור לטפל בשיניים. אבל בניגוד לפרוטוקול לקחתי מזרק, עיקמתי את המחט באש עם פינצטה כך שתוכל לחדור לחור של השן, והזרקתי לתוך חור השן אלכוהול רפואי, שהרדים לו את העצב. ואם זה לא עזר והכאבים חזרו כל חצי שעה, הוצאתי מארגז הרפואה שלי בקבוקון של חומר הרדמה בשם לידוקאין והזרקתי לו את ההרדמה כפי שעושה רופא שיניים. הרדמתי לו את הפה לארבע, חמש שעות. 

וודאי אתם שואלים כיצד העזתי לעשות את זה. זה אסור. זו עבירה. גם לרופא רגיל אסור ואף פעם לא לימדו אותי איך לעשות זאת. אבל זכרתי את שיעורי האנטומיה וידעתי היכן עוברים עצבי השיניים וסמכתי על עצמי שאצליח. כולם היו מבסוטים שהשתקתי את הצעקות של החייל, וגם הוא שנרדם כמו תינוק. אבל מה היה קורה לו הייתי מפספס ופוגע לו בעצב? הייתי נכנס לכלא ומאבד את הרשיון.

ובמקרה אחר כאשר חייל ניסה להתאבד ובלע כדורים רחוק מכל בית חולים קרוב, עשיתי לו שטיפת קיבה בניגוד לפרוטוקול והצלתי את חייו. שוב, רק לרופא מותר. אבל הייתי צעיר, בוטח בעצמי וצפצפתי על הפרוטוקולים. היום כמובן שלא הייתי מעז לעשות את זה.

 ומה הייתם אתם עושים לחייל שנכנס לחרדה ולהסטריה הולכת וגוברת ככל שקצב נשימתו מתגבר, וריכוז החמצן המגיע אל המוח בזרם הדם - מטפס לשמים? כולם מסביבי היו בהלם כאשר עטפתי את ראשו בשקית ניילון. חשבו שירדתי מדעתי ואני חונק אותו. אבל במהרה כאשר ריכוז החמצן שבשקית ירד - החייל נרגע מיד ויצא מהתקף הסטרס.

ועוד עבירה שלי הראויה לציון הייתה כאשר אחד הטבחים חלה בצהבת והדביק שליש מהיחידה. כולם אושפזו וקיבלו פרופיל 24 זמני לשלושה חודשים. אני הייתי צריך לחסן את כל הנותרים כדי שלא יחלו. אבל הקע"ת (קצין עמדת תותחים) שהוא הסגן של המסו"ל ( מפקד הסוללה) - תפקיד שאינו קיים יותר בלקסיקון של התותחנים - סירב לקבל את החיסון כי הוא פחד מזריקות. הוא החל לברוח ממני ואני רדפתי אחריו עם המזרק. בעזרת חייל נוסף תפסנו אותו והשכבנו אותו על האדמה. תוך שאני יושב עליו ומרתק אותו לקרקע, תקעתי לו את החיסון.

כמובן אסור היה לי לעשות זאת. הוא יכול היה לשפוט אותי בעבירת תקיפת קצין. אבל הוא לא עשה זאת כי הוא התבייש מפני החיילים.

שמי יצא לפני ברחבי רמת הגולן. כשהיה אימון כלל חיילי ברמת הגולן למשך יומיים, המטכ"ל השאיל אותי מהיחידה, להיות החובש הפרטי של הרמטכ"ל דאז, מוטה גור.

כי סמכו עלי וכי זכיתי לפני כן במקום ראשון בחידון חובשים שנערך לנציגי כל היחידות השונות. בעצם כמעט זכיתי רק במקום השני, כי בשאלה מה קורה לכלי הדם כששותים אלכוהול, עניתי שלמרות תחושת החום של השותה, בעצם האלכוהול גורם לכלי הדם להתרחב ולאיבוד חום. יו"ר צוות הרופאים ששימשו כשופטים טען שתשובתי אינה נכונה וכי ההיפך קורה. אבל קצת לפני ההכרזה על הזוכים, אחד השופטים לחש באוזנו שאני צודק בתשובתי ולא הוא.

וכשקודמתי להיות אחראי המרפאה הגדודית שהיתה ממוקמת במפקדה, הייתי יושב לצידו של הרופא הגדודי בקבלת חולים והייתי הרשם של המיקרים ביומן הרופא, בתיקים הרפואיים, בשליחת הפניות לבדיקות דם ולרופאים מומחים, וברישום המרשמים.

וגם כאן אני מכה על חטא. אחת לתקופה נערכה ביקורת מרפאות. ומה עושים כשאין התאמה בין מצאי התרופות בפועל לבין הרישומים ביומנים? במרץ נרתמתי למשימה ורשמתי בתיק הרפואי שלי ושל אנשי הצוות הרפואי האחרים מחלות מפוברקות למיניהן ומתן מרשמים שכיסו על החוסרים של התרופות. בביקורות כמובן שזכינו לשבחים על ניהול המרפאה.

כשהייתי במפקדה השתתפתי בתורנויות קצין תורן. גם בזה זכיתי לשבחים מהסמג"ד, כי הצלחתי לאלתר בכל מצב. למשל, איך שהוא תמיד לעמוד בתקני השמירה של החיילים - כשזה היה בגימלים והשני היה נהג שיצא לנסיעה וכדומה. הסמג"ד היה תמיד אומר לכולם שאני "כמו חבית שאיך שלא מגלגלים אותה - תמיד נעמדת". אני לא מספר לכם את כל זה כדי להתגאות במשהו, אלא כדי שתבינו את הרקע "לפשעים" שלי.

וכחצי שנה לפני שהשתחררתי, לא היה מ"פ מפקדה, כי הוא השתחרר ולא הביאו מחליף. אז המג"ד מינה אותי למ"פ המפקדה והעניק לי דרגת ממ"ק (ממלא מקום קצין). מ"פ מפקדה היה הקצין השלישי בהירארכיה מתחת למג"ד ולסמג"ד. שתבינו, כנכנסתי לתפקיד, רמת המשמעת של החיילים במפקדה היתה ירודה ביותר. בעיקר של הנהגים, החימושניקים והאפסנאים. ידעתי שאם חפץ בשקט אנוכי, עלי לטפל בעניינים בקשיחות מההתחלה. למשל, כשיצאתי לבדיקת שמירה לא מצאתי נהג אחד בעמדת השמירה. הוא נטש אותה ומצאתי אותו ישן שנת ישרים, לא פחות ולא יותר מכורבל בשק שינה בתא הנהג של משאית. העלתי אותו מיד למשפט אצל המג"ד, שדפק לו 60 ימי מחבוש בכלא שש.

בחודש הראשון העלתי למשפטים על ימין ושמאל ולאלה שהיו בדרך כלל חיילים נורמטיבים וחטאו, העמדתי בפניהם את אפשרות הבחירה בין משפט לבין בחירת עונש על ידם עצמם. כך למשל, קשר אחד בחר לו עונש לנקות שבוע שלם את חדרי השירותים. כשראו שיש להם מ"פ קשוח, משמעת ברזל הסתררה במפקדה. עד לשיחרורי פחדו להתעסק איתי. יותר כמעט לא היה צורך במשפטים.

אני זוכר כיצד הייתי אחראי לכל הלוגיסטיקה של חילופי גדודים. הגדוד שלנו ירד לרפידים בסיני לחודש אימון והגדוד המקביל שלנו שם, עלה לרמת הגולן לתפוס כוננות במקומנו. הדבר היה כרוך בהרבה לוגיסטיקה, החל ברישום כל הציוד במפקדה להחתמת המ"פ שלהם וכלה בטיסות במסוק לדרום, לבדיקת הציוד שלהם והכנת המקום לגדוד שלנו. היו גם טיסות במטוס ואני זוכר שחזרתי מסיני לחופש קצרצר לבית בדרך חזרה לגולן, ונחתתי בשדה התעופה בלוד. הייתי במדי ב', עם תרמיל צבאי קטן ואני זוכר כיצד אחד מחיילי האבטחה בשדה התעופה הצביע עלי ואמר לחברו "הוא מסיירת מטכ"ל", ואני המשכתי ללא בדיקת תעודות מגחך לעצמי. אינני יודע עד היום אם המחשבה שלהם שאני מסיירת מטכ"ל נבעה מטיסה ויציאה הבייתה בבגדי ב', או מאופן ההליכה שלי.

השתחררתי קודם זמני בכשלושה וחצי חודשים לדחיית שירות, כדי שאוכל להתחיל בזמן את שנת הלימודים באוניברסיטה. החזרתי אותם בסיום תואר ראשון כאשר כבר הייתי רשום ללימודי תואר שני. בתקופת דחיית השירות שירתי במילואים 45 יום בשנה. אתם יודעים לכמה בחינות ניגשתי למועד ב' בגלל זה?

כשחזרתי לשרת בשרות סדיר כדי להשלים את השירות שנדחה, נשלחתי לקצין המיון בפיקוד מרכז. הוא שראה את התיק הרפואי הנפוח שלי (זוכרים את הפיברוקים של המחלות שארגנתי לקראת ביקורות המרפאה להתאמת מצאי התרופות?) התרשם שבמצבי הרפואי "הירוד" אני מתאים לנהל את המרפאה בקצח"ר (מפקדת צנחנים ראשית) שישבה אז במחנה בילו.  בקיצור קל"בניק (קרוב ליד הבית). גרתי אז במעונות הסטודנטים בירושלים והייתי עולה כל יום על האוטובוס הראשון בחמישה לשש בבוקר בדרכי לרמלה.

למרפאה הזו הצנחנים היו ממעטים להגיע. אבל המרפאה הזו שירתה גם את חיילי המילואים של הג"א (מה שהיום מכונה פיקוד העורף) וחיילי יחידות סמוכות אחרות. ולמרפאה הזו הגיעו בכל יום לגיוס מילואימניקים, כמו שנקרא ביידיש ציילגרים -. מילואימניקים עם תחלואים, בדרך כלל מפוברקים, שהתייצבו במרפאה כדי שהרופא ישחרר אותם משירות מילואים. והרופא המסכן הזה, שהיה עתודאי שגם התחיל להתמחות בהרדמה בבית חולים קפלן, לא היה יכול להשתלט על קבלת מאתיים, מאתיים חמישים חולים ליום.

אז אירגנתי את הסידור הבא. הצבתי בחדר הקבלה את סמל המרפאה כדי שיעשה את המיון הראשוני וישלח את מיקרי ההתחזות הברורים לעין לשרת. ושאר החולים הוא היפנה על פי התור לאחד משני חדרים. בראשון ישב הרופא עצמו ובחדר השני ישבתי אני מתפקד בשמו כרופא לכל דבר. קיבלתי העתק חותמת שלו, בדקתי חולים, שלחתי חולים לבדיקות והפניות לרופאים מומחים בחר"פ 542, רשמתי מרשמים ובעצם הכל. אתם מבינים איזו אחריות לקחתי על עצמי? היום אני לא מאמין שהסכמתי. שנינו, הרופא ואני היינו יכולים להשלח לכלא אם הייתי מפשל.

אבל היה לי נסיון רב בתור שליוויתי את הרופא הגדודי בקבלת חולים ברמת הגולן ולמדתי ממנו המון. ובנוסף אחת לחצי שנה יצאתי להשתלמויות בחדרי מיון וחדרי ניתוח בבתי חולים. גם שם צברתי הרבה נסיון. האחיות שם היו מבקשות ממני להוציא דמים ולהכניס עירויים (אינפוזיות) לורידים של חולים. כי לי שהיה רשיון צבאי של פראמדיק, היה מותר לבצע את זה ולאחיות לא. באזרחות מותר רק לרופא. ולמרות שהיה לי רשיון צבאי ולא אזרחי, הסכמתי לעשות זאת כדי שהחולים המסכנים לא יאלצו להמתין שעות עד שהרופא התורן המסכן יצליח להגיע אליהם. שוב פעילות שלי בתחום האפור בלשון המעטה.

וגם כשהייתי סטודנט לתואר ראשון, עבדתי לפרנסתי שלוש שנים בסופי שבוע - באחת מהמחלקות הפנימיות בבית חולים מאיר בכפר סבא - בתור אח אחראי משמרת ותפקידי היה לתרגם את הוראות הרופאים לפקודות אחיות לטיפול. אתם וודאי יכולים לתאר כמה מקרים ראיתי בליווי עם רופאי המחלקה.

ונחזור לזה שמלאתי תפקיד של "רופא" שני במרפאת הקצח"ר. זה ממש לא היה חוקי בעליל, אבל אני סמכתי על עצמי וגם הרופא סמך עלי. גם לא הייתה לו ברירה, אחרת הוא היה נשבר. במיקרים שהרגשתי בספק, הייתי נכנס להתייעץ איתו. והיו מיקרים שאני הצלתי אותו מקבילה של חיילים. למשל, פעם אחת הגיע חייל עם נפיחות ביד וחוסר יכולת להזיז אותה מרוב כאב. מנסיוני היה ברור לי שזה שבר. שלחתי אותו לאורטופד בחר"פ, שם צילמו לו את היד והאורטופד החליט שזה לא שבר. החייל חזר אל הרופא במרפאה למחרת, כולו גונח. הרופא רצה לשלוח אותו לכל הרוחות, כי הרי האורטופד קבע על סמך הצילום שאין כאן שבר. אבל לי היה ברור מבדיקה חיצונית שכן מדובר כאן בשבר, ובניגוד לדעתו של הרופא - שלחתי אותו שנית עם הפנייה לאורטופד. הפעם בדק אותו אורטופד אחר והוא חזר עם גבס. היו מספר מקרים כאלה, אך לא אלאה אתכם בפרוט.

חזרתי לאוניברסיטה לאחר השחרור הסופי משרות סדיר להמשך הלימודים. לזה במחלקה היו בעיות בריאות כאלה ולאחר בעיות בריאות אחרות. ולמי היו פונים כדי לקבל את הזריקה היומית לטיפול כרוני במחלותיהם? אלי כמובן. זה חסך להם לרוץ כל יום לקופת חולים. הכל היה טוב ויפה, עד שיום אחד הגיע אלי נאמן הבטיחות של המחלקה באוניברסיטה, שהסביר לי בעדינות שאני מסתכן. אמנם יש לי רשיון צבאי אך לא אזרחי. אז נפל לי האסימון. אני חייב להפסיק להיות טוב ולנהוג כחוק. הרי יום אחד אני עשוי באמת להסתבך עם תביעה ולבלות שנים בכלא.

 ומאז גם אם מישהו יתפגר לפני, אני לא אגיש עזרה - כי גם אין לי ביטוח מל-פרקטיס כמו שיש לרופאים, וזה אסור על פי חוק. במיוחד היום שמשפחות חולים ממהרות להגיש תביעות כנגד מי שלא הצליח להציל את יקיריהן ומאשימים אותו במותו.

אז עכשיו שהתוודתי בכתב בפרהסיה על מעשיי שלא לפי הפרוטוקול, הוקל לי.

 אני לא הייתי בסדר ואולי בכל זאת כן?

***

ובעיקבות הפוסט הזה עוד דבר קטן. לכל אלה שהשתמטו משירות צבאי או שירתו כג'ובניקים, ומכנים אותי בלעג "סמולני" בשל הנטיות הפוליטיות שלי - אני אומר שקודם כל ישרתו את צה"ל והמדינה כפי שאני עשיתי ועושה, לפני שבכלל יעזו לפתוח את פיהם. ושיעז מישהו משני המחנות לקרוא לי בוגד.

כתבתי פוסט אישי שכותרתו וידוי, שבו אני הולך לפרוס בפניכם דברים נסתרים על עברי. עמדתי לפרסמו היום, אך מכיוון שהפוסט הנוכחי חשוב יותר, דחיתי אותו לפעם הבאה. סליחה הדרמטיות ועל המתח - רק שתדעו שיש למה לצפות.

כל פעם שאני כותב משהו כמו למשל הפוסט על האמיתות של סיינטיפיק יוטיוב, מסתבר כי דברי פוגעים באנשים מסויימים, שרואים באמונותיהם אמת מדעית - גם אם היא בהחלט אינה מדעית, על פי כל העקרונות של המדע. נכון, המדע אינו כל האמת - אבל הוא הדבר הכי קרוב לאמת. אז במקום שיתייחסו לדברי בצורה עניינית הם מתייחסים אליהם בצורה רגשית. ואולי אם במקום להעלב, לו לפחות היו קוראים בעיון את כל דברי ולא בצורה סלקטיבית - אולי היו מגיעים למסקנה שאין כאן פגיעה אישית בשום פנים ואופן. אבל כזכור לכם, המוטו של הבלוג הוא: עובדות אינן נעלמות כאשר מעלימים אותן. יגידו שאני חוזר על המשפט הזה כמנטרה, אז שיגידו. עובדות לא תמיד נעימות לעין ולאוזן. אני לא כאן כדי למצוא חן בעיני מישהו.

ובהקשר לכך אחזור על החידה שכבר כתבתי בפוסט אחר, ולא באה על פתרונה:

בּוּם, סְעָרָה
קֶצֶב הַטַּנְגּוֹ מוּאָץ
שְׁנַיִם יוֹצְאִים
שְׁלֹשָׁה נִכְנָסִים
וְהָרִיקוּד מִתְקַדֵּם בְּבִטְחָה.

מי מנחש, מי יודע?

והרי רמז לתשובה, הנמצא בשיר שכתבתי כאן כבר בעבר:

אנשים ואמיתות

יֵשׁ שֶׁלֹּא יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֲמִתּוֹת

כַּאֲשֶׁר לָהֶם הֵן אֵינָן מַתְאִימוֹת

אוֹ לְהִתְמוֹדֵד עִמָּהֶן אֵינָם יְכוֹלִים

וְאָז טוֹמְנִים רֹאשָׁם בְּחוֹל

כְּמוֹ הַצִּפּוֹר

עָמֹק עָמֹק בְּמַעֲמַקִּים

וְאָז

עִם הַחוֹל בְּעֵינֵיהֶם

מִתְעוֹפְפִים

לְחַפֵּשׂ אֲמִתּוֹת

בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים

וְגַם אִם שָׁם מוֹצְאִים שְׁקָרִים

אוֹתָם הֵיטֵב מְטַפְּחִים

וְהַהֶפְסֵד

כֻּלּוֹ כֻּלּוֹ

רַק שֶׁלָּהֶם.

מקור nivon.co.il

בסיום הפוסט פינת הזון.

את הרעיון לפוסט זה קיבלתי מתגובה של קוראת בבלוג עוד לפני שהבלוג הזה הועלם בצורה נבזית.

ובתגובה היא ציינה:

"מה דעתכם לצפות בסרטון מעניין אף אם כי ארוך במיוחד? נקודה למחשבה.

http://www.youtube.com/watch?v=5VWi6dXCT7I
by Neal Barnard MD"

אינני מצפה שמרביתכם יקדישו למעלה מארבעים דקות מחייכם לסרטון הזה ביוטיוב. אבל בקיצור, בסרטון הזה ד"ר ברנרד מפתח בטון סמכותי ובטוח את הנושא של ההתמכרות למתוקים, לבשר,למוצרי חלב ולגלוטן (בזמן האחרון יש כאלה שרוצים להמאיס עליכם לחם וכל מיני מוצרי מזון מכילי גלוטן, בטענה שאתם אוכלים "דבק" ועוד כהנה וכהנה). הוא טוען שכשמוצרי המזון האלה מתפרקים במעי ועוברים אל הדם, הם מתקשרים לקולטנים מסויימים במוח שאליהם נקשרים גם סמים כמו אופיום ומורפיום. ולכן בדומה להתמכרות לסמים האלה, אנחנו כביכול מתמכרים גם לסוכרים, מתוקים, מוצרי חלב, בשר וכדומה באוכל. אך מי שיקשיב טוב טוב לדבריו, גם הוא מגניב שם פעם שמדובר בתאוריה.

בעיקבות הסרטון הזה, בדקתי בבסיס הנתונים העולמי PUBMED שכולל את כל המאמרים המדעיים שהתפרסמו ושעומדים בקריטריונים של הוכחה מדעית (כלומר עברו תהליך ולידציה במה שמכונה peer review), ומצאתי רק מאמר אחד המעלה את האפשרות הזו, והוא מסכם שניסויים נערכו רק בחיות (ולא כל מה שנכון לחיות מסויימות נכון לאדם) וכי דרושים מחקרים נוספים כדי להוכיח זאת. המאמר הזה התפרסם ב- 2011.  וב ynet, תפוז וכדומה, פרסמו בעקבות כתבות שחגגו והציגו את זה כתורה מסיני. מאז עברו כמעט שנתיים. שנתיים זה הרבה זמן במדע. כשמדען מפרסם משהו, מיד לפחות עוד מאה מדענים מנסים לחקור את הנושא. אבל לא דובים ולא יער, אף מאמר מדעי נוסף שמוכיח את הטענה של התמכרות לאוכל כמו לסמים לא פורסם מאז.

אבל אותו ד"ר ברנרד שוטף לכם את המוח ביותר מארבעים דקות באופן שתאמינו שאכן אנחנו מתמכרים למוצרי המזון הזה כמו לסמים. האם מישהו מכם חושב שהוא מכור לבשר או לגבינות? אני איני אוכל בשר שלושה ימים בשבוע ולא מרגיש תגובות גמילה מסמים. לעיתים אני איני אוכל גבינות שבוע, האם אתם חושבים שאני נתקף "קריז" כמו הנגמל מסמים? 

אז כדי לבדוק את דבריו של ד"ר ברנרד בסרטון היוטיוב, ערכתי בדיקה על כישוריו המדעיים. ובכן לד"ר ברנרד יש 135 פרסומים מדעיים אמיתיים שעומדים בקריטריונים מדעיים. אבל מתוכם אף אחד אינו מראה או מוכיח קשר בין סוכרים, גלוטן ומוצרי חלב להפעלת קולטנים במוח כמו לסמי האופיאטים או סמים אחרים. כאמור אפילו הוא בסרטון שלו מתייחס לכך כתאוריה ללא הצגת תוצאות מדעיות.

ובחיפוש שערכתי בבסיס הנתונים הרפואי המקיף ביותר בעולם - PUBMED, ד"ר ברנרד לא פרסם אפילו מחקר מדעי אחד בספרות המדעית העולמית על מה שהוא מדבר בסרטון ביוטיוב. ראו תוצאות החיפוש:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/?term=Barnard+N%2C+Opiates

ובכן, מה שלא קיים שם אינו קיים, בוודאי לא כמסמך רפואי ראוי להתייחסות.

ולגבי סוכרים שזו מרבית ההרצאה שלו, זה לא סוד שהם אינם בריאים. גם לפי עקרונות שיטת הזון שאנחנו לומדים כאן לאחרונה. אבל דין תפוח למשל המכיל סוכרים, אינו כדין קובית סוכר. רמת הסיבים התזונתיים המסיסים שלו עושה את ההבדל הגדול כאשר אוכלים אותו במידה.

ועוד משהו, ד"ר ברנארד מוכר לצופים טיעון חדש כנגד אכילת בשר וגבינות - אכילתם ממכרת כמו סמים. ובנוסף הוא מביא טיעונים כנגד סוכרים וגלוטן. ריבונו של עולם, מה הוא רוצה? הוא רוצה לקחת מהצמחוניים המסכנים גם לחם, פסטה ומוצרים המכילים גלוטן? וגם את המתוקים? אז מה ישאר להם לאכול? ירקות וחציר? הרי אין להם קיבות של בהמות היכולים לעכל את התאית שבחציר. מה הוא רוצה ? שנערות בנות 14, שצופות ביוטיוב ובעקבות משנות את אורח חייהן - שימותו מתת תזונה? לאן נגיע עם כל הטרנדים הקיצוניים האלה?

רבים מסרטי היוטיוב האלה מופצים בחסות אנונימוס. כששואלים את תומכיהם כיצד זה שאין הוכחה מדעית לתאוריות שלהם? אנחנו המדענים זוכים מהם לשתי האשמות. האשמה הראשונה היא שתעשיות הבשר והגבינות מממנות את המחקרים שלנו ולכן אנחנו נמנעים לפרסם מחקרים כנגד אכילת בשר וגבינות.זו כמובן שטות גמורה - 99.999% מהמדענים אינם מקבלים למחקרם פרוטה שחוקה אחת מהתעשיות האלה. אז מה בעצם מונע מקולגות שלי שעוסקים באופיאטים והתמכרות לעסוק בבדיקת הטענות לגבי ההתמכרות במזון?

טענה בלתי מבוססת נוספת של אנונימוס היא שחברות התרופות מממנות את מחקרינו ולכן לא נצא נגדם. גם זו היא שטות גמורה. למרות שהמחקר שלי ממומן לעיתים על ידי חברות תרופות, הכיצד יצאתי עם פרסום הפוסט הזה? וכי אתם מאמינים שאף מדען בעולם לא יקום כנגד חברת תרופות אם יש בידו הוכחה מדעית?

ועכשיו אני אשאל את אנונימוס, כמה הם משלמים למדען עבור אירגון הרצאה  וצילום ההרצאה ליוטיוב? השאלה שלי רלוונטית בדיוק כמו האשמות שלהם. מכירים את הפתגם "על ראש הגנב בוער הכובע"?

שלא תקבלו רושם שאני כותב את הפוסט הזה בהקשר לאנונימוס והטבעוניים בלבד. מדובר גם בסרטוני יוטיוב המפורסמים על ידי ארגון שהוא אנטיתזה לצמחונות. ארגון שמנסה להפיץ את הטרנד החדש "תזונת הפליאו". גם הם מתייחסים למדע בערבון מוגבל. אחד המובילים בארץ את מיסיון הפליאו (לאכילת הרבה בשר שמן) וטוען שזה טוב לבריאות - הוא סטודנט לביולוגיה רק 4 חודשים וכבר הוא משתחצן לפחות כמו פרופסור לביולוגיה וטוען שאין להאמין לידע הקים במדע. ואפילו, גם אם לא אומר זאת במלוא הרצינות, הוא מפקפק בממצאיו של גלילאו המוכיחים שכדור הארץ סובב סביב השמש.

ובכן כל הארגונים והמיסיונים האלה שרוצים להפיץ את הטרנדים הקיצוניים לתזונה (וכן, טבעונות היא תזונה קיצונית. אולי הטבעונים לא יאהבו לשמוע את זה - אך זה מה שזה. כאשר נמנעים לאכול קבוצות מזון בצורה קיצונית - הרי שמדובר בקיצוניות. נקודה).

ולגבי המדע - כל סוגי המיסיונים התזונתיים מאמצים את המדע בחום במה שמתאים לאידיאולוגיה שלהם, ומוקיעים את המדע כאשר הוא סותר את דעותיהם. לא סתם אני מכנה אותם מיסיון, כי בנוסף להטפות ונסיונות "ההחזרה בתשובה" - הם נוהגים באותה דיכוטומיות אל המדע כמו אנשי דת קיצוניים. אין שוני ביניהם. בין אם הם מטיפי דת, מטיפי צמחונות, או מטיפי פליאו. כל אלה (ללא יוצאים מהכלל) סובלים מעודף קיצוניות, חוסר סובלנות ושחצנות. לכולם יש קהל מאמינים ההולך שבי אחרי כל שטות שהם פולטים.   

אז מה הלקח מפוסט זה? רבים הם אלה בציבור שמתייחסים לסרטוני יוטיוב ולכתבות בתפוז, בסיינטיפיק ידיעות ומעריב - כאמיתות שלא ניתנות לערעור. אני רואה את זה גם כאן בישרא בתגובות של מאמינים בצמחונות או המאמינים בצד השני של המתרס, כמו חסידי דיאטת הפליאו. "הרי כבונוס בשבילך מאמר מאוניברסיטת הרווארד" אומר בשחצנות בלוגר אחד ומביא קישור. אבל מי שבודק את הקישור מוצא שמדובר באיזה מסמך עמדה קצר של מישהו בהרווארד, שאין זה בכלל משהו שעומד בפני איזשהו קריטריון מדעי.

אבל ככה מתנהלים הוויכוחים כאן בישרא (כמו במקומות אחרים), על ידי אנשים שלרובם רקע מזערי במדע. וכבונוס אזכיר למי שלא קרא את הפוסט שכתבתי בעבר "אבל כתוב בעיתון".

***

ארוחת הבוקר היא החשובה מכולן.לאחר שנת הלילה והצום אנחנו מתעוררים ורמת הסוכר בדם נמוכה. לארוחת הבוקר יש חשיבות באיזון רמת הסוכר. ארוחת בוקר לפי עקרונות הזון מכניסה אותנו למסלול מאוזן שחשוב לשומרו במשך כל שעות היום. יש אנשים המדלגים על ארוחת הבוקר. זו טעות מאוד לא בריאה. מי שלא מסוגל, שיאכל תוך שעה מהקימה לפחות בלוק אחד. גביע יוגורט 3% שומן מכיל בקירוב בלוק אחד של כל אבות המזון (חלבונים, פחמימות ושומנים). את ארוחת הבוקר לאכול כעבור 2-3 שעות. לא יותר מאוחר.

 אביא לכם כאן דוגמה לארוחת בוקר שאני אוכל. ארוחה מאוזנת המכילה 2 בלוקים של חלבונים, 2 בלוקים של פחמימות ו 2 בלוקים של שומנים לפי עקרונות הזון.

וכך נראית המנה:

כמקור פחמימות צרכתי פרוסת לחם של לחם שיפון שוודי שהאריזה שלו נראית כך:

פרוסה אחת שמשקלה כ 50 גרם היא בדיוק שני בלוקים פחמימות (18 גרם פחמימות). החלבון שלה זניח 2.5 גרם חלבון לעומת 18 גרם פחמימות. אז כדי לאזן את כמות החלבון הקטנה הזו, הוספתי 3-4 פלחי עגבניה ועלה חסה. החסה ממש לא משמעותית, ורק כמות האנרגיה שדרושה ללעיסתה עולה על כמות הקלוריות שבה.

כמקור חלבון, הוספתי ביצה קשה אחת פרוסה (בלוק אחד של חלבון) ועוד רבע חבילת קוטג' 3% שומן במשקל 250 גרם. האדום על הקוטג' היא מעט פפריקה ועלה פטרוזיליה לקישוט (פטרוזיליה גם טובה לכליות ולדרכי השתן) .

שימו לב, מקור החלבון בארוחה הזו הוא משני סוגים. בלוק אחד מכיל ביצה שמכילה את חלבון האלבומין. הבלוק השני מכיל מוצר חלב (הקוטג') שמכיל את חלבון הקזאין.

האלבומין הוא בעל ערך תזונתי גבוה יותר מאשר הקזאין. דרך אגב גם למי שיש כולסטרול גבוה, אפשר לאכול עד 6 וחצי ביצים לשבוע ללא חשש.

כמקור שומן הוספתי 10 זיתים שחורים/ירוקים מקופסת קוקטייל זיתים. שהם 2 בלוקים של שומן. 

מי שממהר בבוקר, יכול להכין כריך משתי פרוסות לחם שחור (אחיד), למרוח על כל אחת קוטג' בנדיבות, להניח מעל פרוסות הביצה, פרוסות העגבניה ולסגור כסנדביץ כשעלה החסה באמצע. את הזיתים לארוז בשקית אוכל נפרדת, ולאכול בבית, בדרך לעבודה כשאתם ממתינים הרמזור אדום, או כשהגעתם לעבודה.

כוס קפה ללא סוכר (או עם ממתיק) עם מעט חלב דל שומן לא נחשבים במנין הבלוקים. תה כמובן שלא.

ועם ארוחת בוקר כזו, אני מתמלא מרץ. העולם מחייך אלי ואני מחייך אל העולם.

לצמחוניים

ניתן להחליף את הביצה והקוטג' בטופו דל שומן בכמות ששלחתי אל חברי המועדון בטבלת החלבונים (2 בלוקים של חלבון). לטופו עצמו אין טעם משהו לדעתי, אך ניתן מאוד לשפר את טעמו על ידי הוספת 2/3 כפית שמן זית (2 בלוקים שומן) ותבלינים. אם הוספתם שמן זית, הורידו את הזיתים מהמנה. 

בתאבון ולבריאות 

בעיקבות פרסום הפוסט האחרון "חדשות מרעישות" שוב מישהו חשב שצריך לסתום לי את הפה ולהפוך את הבלוג לפרטי. ככה הבלוג נעלם  מרשימות הקטגוריות, שהפוסט הזה היה בראשן. ככה הפוסט לא יכול להגיע לרשימת החמים. ככה הבלוג בכלל אינו קיים.

מי שעוקב כאן, יודע שזו לא הפעם הראשונה. הבלוג הזה מותקף חזור ונשנה באופן חריג.  הפריצות הן לא דרך המחשבים המאובטחים במקום העבודה שלי. אחת מהאבטחות החזקות בעולם.  נראה שזה דרך כניסה ישירה למערכת ישראבלוג. אמנם, לאחר כל פריצה אני משנה שם משתמש וסיסמה חזקה.  לא קל כאן לפרוץ, אלא להאקר שמאוד מאוד מתאמץ. השאלה היא מדוע הוא כל כך מתאמץ?

ובכן, העיתוי הצמוד לפירסום הפוסט האחרון - מביא אותי לחשוב שלכאורה מדובר כאן בעבודה של המיסיון הטבעוני. זו האשמה חמורה, אך אין לי הסבר אחר נוכח העיתוי ההדוק בין פרסום הפוסט והעלמתו. מה עוד שהמיסיון הטבעוני כאן בישרא סימן אותי והחליט שצריך לנהל כנגדי מלחמת חורמה ולחסום אותי. הנה ראו כאן. המיסיון גם חוסם כל תגובה שלי בפוסטים שלהם שמגיעים למומלצים וכן מוחקים את כל ההפניות שלי. ואחר כך הם מכחישים שמחקו לאנשים תגובות והפניות. אז כדי שהמיסיון לא ימחק את הפוסט הזה ויכחיש אחר כך את קיומו, שמרתי גירסת PDF. אני שומר את כל הראיות. כי יתכן מאוד שבעיקבות הפריצות החוזרות האלו לבלוג לא תהייה לי ברירה אלא לפנות למשטרה.  

מקור: תפוז אנשים

אני פונה כאן למערכת ישראבלוג, אנא עשו משהו כדי שהתופעה של פריצה לבלוגים כאן תפסק.

בפריצה הקודמת שמתוארת בפוסט הזה, מערכת ישראבלוג כתבה לי שהפריצה לא נעשתה דרך השרתים שלהם והם ימשיכו לעקוב. והנה שוב פעם זה חוזר לאחר תקופה קצרה.

אחת הקוראות שלחה לי אז את התגובה הבאה: 

"השאלה שמעניינת אותי, זה איך אין לישרא מנגנון ש:
נועל את החשבון לX שעות אם מכניסים סיסמא לא נכונה 3 פעמים נגיד
או
שולח מייל ו/או SMS אם מישהו מנסה להיכנס לבלוג וטועה בסיסמא
או
כל מנגנון כלשהו שמקשיח את העניין של ההתחברות

לא הגיוני שפורצים לך (ואני בטוחה שיש גם אחרים) כל כך הרבה

אגב, בישרא, לדעתי הם יכולים לראות מאיזה IP התחברו וגם את הMAC של אותו מחשב"

חייבים לשים קץ לתופעת הפריצות האלה. חייבים לעשות משהו כנגד העלמת בלוגים וסתימת פיות נוסח ימי הביניים.

למיסיון הטבעוני או לאחרים אומר, למרות כל מאמציכם, לי לא תסתמו את הפה.

" ככל שיענונו כן נרבה וכן נפרוץ"