חשיבה חופשית

בליל קיץ חם, במוצאי שבת, ישבנו וסעדנו קבוצת חברים, במסעדה תל אביבית לחוף הים. המקום הומה אדם, אך הבריזה הנושבת מהים מחייה נפשות.

והנה הגיעו המנות הראשונות. רואה אני את אחת הידידות בוחנת את המנה שלה בבעתה. ג'וק (בעברית, תיקן) ענק, שכבר אינו בין החיים, מציץ בעיניו הגדולות מבעד לפרוסות הגזר והמלפפון, מחושיו מלטפים את העגבניה וכנפיו עוטפות על החסה. לאחר הזעזוע, אחד הסועדים קרא למלצרית להחליף את המנה.

בינתיים לקחתי את מנת הסלט המבחילה ובזקתי עליה רבע מלחיה, אולי חצי. המלצרית הגיעה כולה מתנצלת, לוקחת את המנה ומביאה אחרת.

עוברות מספר דקות והנה קול זעקה מחריד את המסעדה. קופצת אישה כנשוך נחש

"זו לא מנה, זו מלחיה ..." .

מכאן גבירותיי ורבותיי אתם יכולים ללמוד מה עושים במנות שאתם מחזירים.

ולשומרי הכשרות כדאי לחשוב מה שווה תעודת הכשרות של הרבי.

וחומר למחשבה: אם אין לכם ג'וק במנה, אולי יש בה חומרי הדברה?

ולכם קוראים יקרים, קיבלתם ממני המלצה מה לעשות עם מנות מוחזרות.

***

ולגבי שכיחות התופעה והצד המשפטי, קיראו את זה.

***

לפתוח מסעדה בארץ הוא לא דבר פשוט. בין השאר, בעל המסעדה צריך לדאוג לקבל אישור הפעלה ממשרד הבריאות. כדי לקבל את האישור צריך למלא קריטריונים בריאותיים ולספק את הבודק המקצועי.

לאחר מכן, נדיר ביותר שמשרד הבריאות מוציא צו לסגירת המסעדה.

אספר לכם סיפור אמיתי שקרה לפני מספר שנים. יצאנו מספר זוגות חברים לאכול במסעדה ירושלמית יוקרתית דאז. שם המסעדה היה גיליס והוא וודאי מוכר לירושלמים ותיקים.

מספר ימים לאחר מכן, חלינו כולנו בצהבת. רעייתי ואני חלינו קשה במחלה. אני אושפזתי 24 שעות במיון. היינו חייבים למסור את הבת שהייתה כבת שנתיים להורי הגרים באזור השפלה למספר ימים. ראשית לא היינו מסוגלים לטפל בה ושנית הייתה סכנה שהיא תדבק מאיתנו בנגיף (שמועבר באוכל). היא גם קיבלה מייד חיסון לצהבת. זה לא החיסון הרגיל לצהבת מטיפוס B , שמקבלים כל ילדי ישראל. אלא חיסון כנגד צהבת מטיפוס A.

אחת מהידידות שאכלה במסעדה חלתה מאד קשה במחלה ופנתה בתחילה לרופאת המשפחה בקופת חולים. הרופאה הזו, שהייתה גם רופאה אזורית, לא איבחנה שזו צהבת ושלחה אותה הבייתה למנוחה. לדעתה השתן היה צהוב מחוסר שתייה. כשהחמיר מצבה, היא פנתה למיון - שם ביצעו בדיקות מעבדה ואישפזו אותה מספר ימים בבית החולים. 

כשקיבלה את חשבון האישפוז מבית החולים, קופת חולים סירבה לשלם, כי היא אושפזה ללא טופס 17. באופן מסתורי נעלם תיקה הרפואי אצל הרופאה האזורית.

ולענינינו - היא פנתה למשרד הבריאות כדי להתלונן על מסעדת גיליס. מה התשובה שקיבלה ממשרד הבריאות? התשובה הייתה: "גברת, צהבת זה לא כולרה". בזה נסגר העניין מבחינת משרד הבריאות.

משרד הבריאות דואג שהמסעדה תעבוד בתנאים הגיינים בעת פתיחתה. אבל אין למשרד הבריאות היכולת וכח אדם לטפל בבעיות הגיינה של מסעדות קיימות.

מכאן אתם למדים שרשיון הפעלה של מסעדה אינו מבטיח שבבשר שאתם אוכלים לא טיפלו חתולים, או ג'וקים. שהמטבח נקי, הטבחים נקיים, ושמקפידים על תנאי הגיינה. אני זוכר שפעם אכלתי במסעדה יוקרתית, שגם היא כבר נסגרה, ולחצי מנת חזה העוף שאכלתי היה טעם של עוף לא טרי. כנראה המחצית הזו הופשרה והוקפאה שנית.

במסעדה ירושלמית אחרת, ששמה פוקצ'ה (שעדיין קיימת). קיבלנו כל המשפחה כוסות מים בטעם של סבון.

האם במסעדות המפוארות שאתם אוכלים, הצצתם וראיתם איך נראה המטבח?

בדרך כלל לא יאפשרו לכם את זה. גם למים המינרלים שנפתחו מבקבוק חדש בנוכחותנו לתוך כוסות שהוחלפו - היה טעם של סבון. ביקשנו מהמלצרית הלא מאמינה שתטעם בעצמה מהכוס. לאחר מהומה לא קטנה שעשינו, הגיע רב המלצרים, שהתנצל על כך שהייתה כנראה בעייה במדיח.

כמה אנשים במסעדה ההומה הזו שתו מי או יין סבון ולא הרגישו?

כמה מהם סבלו לאחר מכן מכאבי בטן?

מוסר השכל מהכתבה: תבחנו היטב את המנה שקיבלתם, תריחו אותה ואם משהו לא נראה לכם, תחזירו אותה. לא לפני שתמליחו אותה כהוגן. חחחחח

תוספת עריכה

הגיע לאזניי שיש אנשים שאינם מאמינים למה שנכתב כאן. להם אומר, צדיק באמונתו יחיה. אם הכחשת בעיות הגיינה נותנות להם הרגשה שהם אף פעם לא נפלו בפח, יבושם להם. קשקשן ומיני אמירות כאלה, דווקא מראות שיש אנשים שכשאין להם בסיס עובדתי הם משמיצים. ובכן לאלה שאומרים שאין דבר כזה ג'וקים באוכל, נא ראו הקישוריות למעלה על מה שאירע במזנון הכנסת. או אולי גם זה רק פטפוטי ביצים. ואזכיר לכם גם את שאירע באחת מרשתות המזון הגדולות, שמצלמה נסתרת תיעדה בפני קבל עם ועדה בטלוויזיה - את הטיפול שהעניקו חתולי אשפה לבשר במטבח. וכן, בעקבות הלשנה של עובדת, נחשף טיפול בבשר מקולקל -שוב באחת מרשתות המזון הגדולות. הטיפול כלל שטיפת הבשר ותיבלון מוגזם, כדי למסך את טעם הקילקול.

ואת התכנית כלבוטק שבה נמצאו קוליפורמים מסוכנים (הרבה מעל לתקן) במרבית החומוסיות שנבדקו, אתם זוכרים?

את הפוסט הזה אתחיל במדע וכיצד השמיעה ההבדלית של האדם משפיעה על העדפות המוסיקליות האישיות. זה מתחיל בתו הראשון, שאותו המוח של כל אחד מאיתנו קולט ומעבד בצורה קצת אחרת. הפוסט יסתיים בתרבות - בזמרת הישראלית הגדולה מכולם שלי.

ראשית אני רוצה להודות שנית לכל המברכים בפוסט הקודם. זה ממש מחמם את הלב. וכעת אעבור לנושא פוסט זה:

על כך שמערכת החושים והמוח שלנו אינם קולטים לגמרי את המציאות, כתבתי כבר בפוסטים  התבנית שבתדמית?! וב- התבנית של התדמית2. 

 במידה זו או אחרת החושים והמוח של כל אחד מאיתנו קולטים את העולם בצורה קצת אחרת.

למשל הצבע הירוק. כולנו קוראים לזה ירוק, אבל כל אחד רואה אותו באמת, בצורה קצת שונה. בהקשר זה, אפשר להביא את המצלמה כדוגמה. המצלמה מצלמת באופן "אובייקטיבי ," אבל מעט באופן שונה מאשר כל אחד מאיתנו ראינו באמת את התמונה בחיים. למרות זאת, לכולנו הדשא מורגש ומריח כדשא. גם אם האחד רואה את הגוון הירוק המסויים יותר כתכלת - הסביבה קוראת לזה ירוק, ולכן לאותו אדם התכלת מזוהה במילה ירוק.

ניסויים מדעיים בעזרת מכשירי מדידה שחוברו באלקטרודות למוחות של הנבדקים, הראו גם שכל אחד שומע אחרת אותו צליל/תדר (תו) נגינה בודד. בכל זאת, קיים פרדוקס - כל אחד שמחקה את אותו צליל (חוץ מהזייפנים כמובן). הצליל מזוהה (מוגדר) באופן זהה ע"י האחר.

והרי דוגמה לפרדוקס בקצרה: נניח אקליד בפסנתר דו מז'ור (בכוונה לא בכלי נשיפה, שהנשיפה עצמה תשפיע על תדר הצליל באופן סובייקטיבי), תדר הצליל היחיד ייקלט בתדרים מעט שונים (רמות אנרגיה שונות) ע"י אנשים שונים. אבל אצל כולם (חוץ מהזייפנים) הצליל נקלט ע"י התודעה כדו מז'ור והוא מועבר הלאה באופן מדויק כתו נגינה. ההסבר המדעי לכך מאוד מורכב ולא אכנס לזה בפוסט זה, אולי באחר. 

 מסלולי העיבוד השמיעתי במוח

כשאני שומע שירים בפעם הראשונה, אני שומע בעיקר את המוסיקה, ואת המילים אני קולט בנוסף, רק אם השירים מבוצעים ע"י זמרים מסוימים - למשל חוה אלברשטיין, יהורם גאון, אריק לביא (אצלו ממש ממש!).

לדעתי אצל מרבית הזמרים המילים משרתות את המוסיקה. אצל יחידי סגולה המוסיקה באמת משרתת את המילים. 

בנוסף, בהשמעה ראשונה ע"י מרבית יתר הזמרים, אני מבחין רק במילים שלא נהגות נכון, או שהן קללה, או סלנג, או בשפה זרה ששתולות בעברית. יש כאילה ששומעים בעיקר את המילים ולא יכולים לחזור על אף קטע של המוסיקה ויש כאלה ששומעים את שניהם. זוהי תופעה של שמיעה סלקטיבית.

השונות בקליטת מוסיקה משולבת בדיבור (מילים) תמיד סקרנה אותי לפישרה.  בחיפוש אחר מחקרים בנושא השמיעה הסלקטיבית, מצאתי 882 מחקרים מעניינים. לא אלאה אתכם באינפורמציה המרובה והמסובכת. אתמקד בסיכום מחקר אחד. פרטי המחקר הזה הם:

Maidhof C, Koelsch S. Effects of Selective Attention on Syntax Processing in Music and Language. J Congenital Neuroscience. Jul 9 2010

במחקר זה נבדק האפקט של שמיעה סלקטיבית בצירוף של מוסיקה ומילים, המשפיעה באופן הבדלי על העיבוד של המידע ע"י המוח מבחינת תשומת לב למילים או למוסיקה. במחקר זה השמיעו לנבדקים משפטים או רצף של אקורדים לחוד או ביחד. כשהושמעו ביחד, הנבדקים התבקשו להתמקד או במילים או במוסיקה. הסתבר, בקרב הנבחנים השונים, בין אם התבקשו להתמקד במילים או במוסיקה -השילוב הסופי של המילים המדויקות וההרמוניה של האקורדים הייתה נכונה או לא נכונה.

השמעת אקורדים צורמים יצרה השפעה מוקדמת שלילית בקליטה נכונה ע"י האונה הימנית האחורית של המוח. אולם ההשפעה השלילית פחתה אם השמיעו אותם יחד עם דיבור (מילים). תוצאות דומות התקבלו בין אם הנבדקים התבקשו להתרכז במוסיקה או במילים.

לעומת זאת, השמעת משפטים לא רגילים (מוזרים) גרמו להשפעה מוקדמת שלילית על האונה האחורית השמאלית של המוח – ללא קשר אם הושמעו עם או ללא מוסיקה וללא קשר אם הנבחנים התבקשו להתרכז במוסיקה .

ממצאי מחקר זה מצביעים על כך שהמנגנונים העצביים הקשורים בעיבוד החיבור המבני של מוסיקה ודיבור פועלים באופן חצי אוטומטי. במקרה של מוסיקה, מנגנונים אלה מושפעים ממצבי הקשבה שונים.

מדוע אנו זקוקים לסלקציה שמיעתית?

כאשר אנו שומעים מספר אנשים מדברים בו זמנית, אין אנו מסוגלים לשמוע את הקקופוניה הזו. במקרה הטוב אנו יכולים להתמקד באחד מהדוברים ולשמוע רק אותו. מתי מעט יכולים להאזין בו זמנית לשניים וגם אז ההתמקדות עוברת מהאחד לשני לסירוגין. כלומר, למרות שדברי כולם נקלטים במוח, אין המוח מסוגל לעבדם בו זמנית ולכן המוח עושה סלקציה.

זה נכון למעט מקרה מיוחד ופלאי - והוא בהאזנה לאופרה. בקטעי אופרה מסוימים שרים/ דוברים מספר זמרים בו זמנית, והפלא ופלא – אנו שומעים את דברי כולם. בשילוב ההרמוני של המילים עם המוסיקה, אנו יכולים להאזין ולהבין דברי שלושה, ארבעה ואפילו 5 אנשים בו זמנית.

ומכאן מעבר חד לזמרת הישראלית הגדולה מכולם לדעתי (מלבד שושנה דמארי, שכבר אינה בין החיים). מבלי להעליב את הזמרות הטובות האחרות, אין הן מגיעות לקרסוליים של חוה אלברשטיין.

מדוע אני חושב כך?

ראשית, כפי שציינתי קודם, חוה אלברשטיין היא מהבודדים שאני שומע גם את המוסיקה וגם את המילים במלואן. ולא רק. בשירה של חוה אלברשטיין אתה שומע  את עצמת הרגשות באופן השירה שלה.

חוה אלברשטיין היא זמרת ותיקה שלא נס ליחה מזה עשורים. כשהייתי ילד קטן היא הופיעה - נערה קטנה בת 17 עם גיטרה גדולה - בפני ילדי העבודה של אבא שלי. אני זוכר שהמנחה הציג אותה בפנינו: "זמרת צעירה, שאני בטוח שנשמע ממנה רבות".

כשהייתי סטודנט, היא הופיעה ביום הסטודנט וכבשה את כל הקהל.

באחרונה היא יצאה עם אלבום כפול חדש הנקרא "סיפור אינטימי".

באלבום 36שירי אהבה חדשים וישנים מהרפרטואר של חוה אלברשטיין.
באוסף הכפול החדש הזה, ערוכים זה לצד זה שירים העוסקים בזוגיות על כל גווניה: אהבה, קנאה, פרידה, והתחדשות.

 אוסף יפיפה, מרגש ומושקע. סאונד מצוין. ממליץ עליו בכל ליבי. זוהי חוה במיטבה.

ואסיים בשלושה שירים ישנים מתוך האלבום שמצאתי ביוטיוב - את הרבים והטובים האחרים תוכלו לשמוע מהאלבום.

http://www.youtube.com/watch?v=tVZMKpyHGLU

http://www.youtube.com/watch?v=ZUP8pDVyTyA

http://www.youtube.com/watch?v=drhKzCkmKxk 

תוספת עריכה

לפנתאון הזמרות המובחרות שלי הייתי רוצה להכניס גם את יהודית רביץ, ריקי גל וקורין אלאל (שאולי לא זוכרת, אך היתה ידידת ילדות שלי).

על רעייתי ועבודתה כבר כתבתי כאן.

ראש הגוף המאגד מאות מדענים, רופאים וחוקרים, והמנהל את המחקר הרפואי של האוניברסיטה, עומד לסיים את תפקידו. נבחרה ועדת חיפוש למחליף. ועדת החיפוש הזמינה את רעייתי לשימוע, שבו הועדה רצתה לשמוע מה עמדתה וחזונה לגבי עתיד המחקר ואופי ניהולו. לאחר השימוע, ועדת החיפוש המליצה על רעייתי כמועמדת. היה לה גם ראיון עם הדיקאן, שביקש לשאול אותה שאלה אישית: האם היא חשבה מה משמעות התפקיד וכיצד הוא עשוי להשפיע על המשך המחקר האישי שלה במעבדתה ועל חייה המשפחתיים.

אני כמובן שמחתי ועודדתי אותה להמשיך בהתמודדות. כמוה חשבתי, שבמקום להתפזר על פני מספר פעילויות, כמו ראשות ועדות בהן היא עומדת, ובהתנדבות יתר לשעות הוראה מעבר לנדרש, עדיף (עם כל המורכבות והאחריות) להתמקד בתפקיד זה כראש הגוף המנהל ומעצב את כל המחקר הרפואי באוניברסיטה. החולש גם על תקציבים והקצאת שטחי מחקר.

מקום יפה לעבוד בו. לא?

היום התקיימו הבחירות באוניברסיטה ורעייתי נבחרה לתפקיד. הטלפונים מצלצלים ורבים המברכים. שמחתי מאוד ואני גאה בה. שלחתי לה זר פרחים והערב נצא לחגוג במסעדה.

רבים לא שכחו לברך גם אותי וציינו כמה הם שמחים על הבחירה. אני כבר צריך להתרגל למעמד החדש - להיות הבעל של  .

קיבלתי במייל את הדברים הבאים:

כל אדם שאנו פוגשים בחיינו הגיע אלינו במיוחד על מנת ללמד אותנו על החיים. בדרך כלל האנשים שפגעו בנו בצורה הכי קשה, הם אלה שבאים ללמד אותנו כללים חשובים מאוד לחיים, לכן אין צורך לפגוע בהם בחזרה או לשמור טינה. אלא להיות שמחים בתוך תוכינו שפגשנו את האנשים האלה, כי הם לימדו אותנו הרבה על החיים.

כלומר, דווקא האנשים שפגעו בנו הכי קשה הם המורים הכי טובים לחיים. הם מלמדים אותנו להעריך את עצמינו יותר- הם כמו סוג של מראה עבורינו. זיכרו זאת ואל תכעסו או תשנאו את אותו אדם שפגע בכם אלא להיפך- תוקירו לו תודה על כך - כי הוא עזר לכם.

נשמע קצת ניו אייג'י: קשה להאמין שכל אדם שאנו פוגשים בחיינו הגיע אלינו במיוחד. אבל לאחר מחשבה ובהתעלם מהמשפט הקודם - נקיטת גישה פילוסופית כזו לגבי כל מי שפוגע בנו, תקטין את הרגשות השליליים שהורסים לנו את הבריאות.

לעשות בית ספר לאנשים יכול להביא לסיפוק רגעי, אך מנסיוני זה בדרך כלל חוזר אלינו מתישהו כבומרנג. אנשים מתחשבנים, וגם אלה שגרועים במתמטיקה יודעים ליצור יפה מאוד משוואות ביחסים עם אנשים. אך החיים אינם ואינם צריכים להיות מתמטיקה. למשל,קשה לאנשים ליישם את המשפט הנדוש: כדאי להיות חכם מאשר צודק.

לגבי המשפט האחרון באיגרת: "אל תכעסו או תשנאו את אותו אדם שפגע בכם אלא להיפך- תוקירו לו תודה על כך - כי הוא עזר לכם". נו, קצת קשה לי להוקיר תודה לאנשים פוגענים ומציקים. ואתם?

ולמרות שאני נוטה לסלוח, קשה לי שלא לכעוס על סוג אחד של אנשים, שאינם נדירים במחוזותינו - אנשים שבהם הרוֹעַ מצטרף לבּוּרוּת. שילוב קטלני!  

אלה הם אנשים, שכשלא יודעים איך להתמודד עם דעותיהם של אחרים, כשהן אינן מתאימות להם - הם תוקפים את בעל הדעה באופן אישי - בלעג, בהשמצות,  בקללות ובניבולי פה. ומה יוצא להם מזה ? הם מראים לכולם רק כמה הם רעים וטיפשים.

ולרעים כדאי לזכור: השמצת אדם אינה משכנעת אף אחד, שדעותיו אינן נכונות או צודקות - אלא את הטפשים בלבד. להיפך, התקפת אדם ברמה האישית דווקא גורמת להראות לכולם (מלבד לטפשים) עד כמה המתקיף חלש וחסר אונים וכמה לדעותיו האישיות אין בסיס עובדתי, אלא רגשי בלבד.

 ***

ולגבי אנשים רעים ובורים כאלה, מצאתי משהו מאסופות שיריי:

הפרפטאום מובילה (Perpetuum Mobile) של הנדידה התמידית

כבר כתבתי היום פוסט שני בנושא החם (שהכותרת שלו "סיוטי המחשב והסלולרי שלי" - רק שתדעו ולא תחמיצו) ועכשיו הרי הפוסט השלישי:

אני לומד מהבן שלי הרבה דברים.

כשהיה בן 15 היה לו חבר שקוראים לו אלכס (שם בדוי). את אלכס לא עניין שום דבר בלימודים, מלבד מחשבים.

ואלכס הזה התגאה בכישוריו ורצה להדגים לבן שלי את נפלאות כישוריו. אז אלכס שאל אותו מה כתובת המייל שלו. הבן נתן לו אותה. בדקותיים אלכס פתח את תיבת המייל של הבן - בלי לקבל שם משתמש וסיסמא.

ועדיין לא שמעתם את העיקר. אלכס נכנס דרך המחשב לבנק רוסי גדול, וללא הרבה מאמץ, העביר מיליון רובל לחשבון קש, שפתח באחד הבנקים בארץ. לאחר שהוכיח לבן שזה קרה והדפיס את התעוד לפעולות - הוא השיב את הכסף לבנק הרוסי וביטל את החשבון בבנק בארץ.

ישמרנו אלוהים מילדים כאלה. מה יהיה כשהם יהיו גדולים?