חשיבה חופשית

כתגובה לכתבה היש בסיס מדעי לאיצטגננות? ובשרביט שהפצתי, קיבלתי בתודה מכם את תשובותיכם לשאלון שבו כל אחד ואחת דרגו כמה נכונה כל תכונת אופי המיוחסת למזל שלהם. הניתוח הסטטיסטי של תשובותיכם מעניין מאוד. אבל לפני שאוכל לשתף אתכם אני זקוק לשיתוף פעולה נוסף ואחרון. בין אם עניתם על השאלון הקודם ובין אם לא. כל המרבה הרי זה משובח - אני חייב לפחות 6 תשובות מכל אחת מבני המזלות השונים. מזל שלא יהיו לו 6 שאלונים לא יכלל במחקר ותוצאותיו. אוסיף לכך גם מספר שאלונים שקיבלתי בהפצה חיצונית מחוץ לישרא.

והרי השאלון שיקח דקה מזמנכם. נא לא לחשוב הרבה. אשמח אם תשלחו לי גם תשובות של חבריכם ובני משפחתכם. רק שאדע שמדובר כל פעם באדם אחר. לא חשוב לי מי, לא קירבה ולא מגדר.

השאלון

ציין/י איזו מתשע התמונות הכי משקפת את טעמך האישי. ואיזו אלטרנטיבית כבחירה שניה.

1. בחירה ראשונה - תמונה מספר:

2. בחירה שניה - תמונה מספר:

3. מהו המזל שלך? (מאזניים, דלי, תאומים וכו')

4. מהי בערך שעת הלידה שלך (בסקלה של 24 שעות). אם לא זכור, ציין לא ידוע.

 5. ארץ לידה - אם לא ישראל לציין היכן.

זה הכל, תודה רבה. הניתוח הוא סטטיסטי למזל ולשעת הלידה ואינו אישי.

אפשר לשלוח תשובות בתגובה כאן. ואפשר לשלוח במייל (גם אנונימי) ל-

[email protected]

וזכרו. הכל למען המדע.

מֵאָרוֹן הַמַּעְבָּדָה לָקַחְתִּי כְּלִי

זְכוּכִית נְקִיָּה וּמְעֻקֶּרֶת

עַל מַעֲמָד מְרֻשָּׂת הִצַּבְתִּי

בּוּנְזֶן גָּז מִתַּחְתָּיו

בְּכַפִּית שְׁקִילָה חַד-פַּעֲמִית     

אבקת קָפֶה שֶׁחוֹר מָדַדְתִּי

וְאַבְקַת סֻכְּרוֹז –

נָקִי יוֹתֵר מִסֻּכָּר בַּחֲנוּת

מֵי מַעְבָּדָה טְהוֹרִים בִּמְשׂוּרָה שָׁפַכְתִּי

וְעִרְבַּבְתִּי

וּבִשַּׁלְתִּי

רֵיחַ נִיחוֹחַ

וְאַף אֶחָד לֹא רָצָה לִשְׁתּוֹת .

אַבְקַת מָרָק בְּכַפִּית מְדִידָה הוֹסַפְתִּי

וַחֲמִשִּׁים מִילִיגְרַם מֶלַח מַעְבָּדָה מְשֻׁבָּח

וְעוֹד מִילִילִיטֶר חֻמְצָה אָצֶטִית -

חֹמֶץ טָהוֹר בַּפִּיפֶּטָה הוֹרַדְתִּי

וְהַכֹּל עִם מֵי מַעְבָּדָה טְהוֹרִים בָּחַשְׁתִּי

עַל בּוּנְזֶן בִּשַּׁלְתִּי

לִסְפָלִים יָפִים מָזַגְתִּי

בַּמִּטְבָּחוֹן הַסָּמוּךְ בְּמַגָּשׁ נָאֶה הִגַּשְׁתִּי

רֵיחַ נִיחוֹחַ

הפוסט הזה מתקשר לפוסט הקודם. השיר "פעם לא ופעם כן" נכתב בהשראת מצבים אמיתיים בעבר. במעבדת סטודנטים הכנתי קפה בכלי וחומרי מעבדה נקיים. הסטודנטים נכחו בתהליך. לבסוף רק אני שתיתי. התהליך, השימוש בכלי המעבדה ואחר כך הגשת הקפה בכלי זכוכית מעבדתיים קטנים (דמויי כוסות) - עוררו דחייה. למרות ריח הקפה המגרה שהתפשט במעבדה.

תארו לכם שהייתם באים להתארח אצלי במעבדה והייתי מגיש לכם סלט ירקות. "עם מה אתם רוצים את הסלט"? הייתי שואל אתכם. "וכמה כפיות סוכר לתה". ונניח שהייתם אומרים עם מלח ולימון, ושתי כפיות סוכר.

ואני רואה את מבטכם הנדהם כאשר אני עולה על הדרגש, ומוריד ממדף הכימיקלים מיכלי פלסטיק שעליהם מסומן "סודיום כלוריד", "חומצה ציטרית" ו"סוכרוז". ועוד שניה תברחו. וודאי תחשבו שאני מרעיל אתכם.

אבל אל דאגה. סודיום כלוריד הוא אותו מלח שאתם אוכלים והרבה יותר נקי ממנו.

סוכרוז זה השם הכימי של הסוכר שאתם שמים בתה וגם הוא נקי הרבה יותר במעבדה. אבל "חומצה ציטרית" לעזאזל, מה זה? זה נשמע מפחיד ואני רואה את מבטכם המבועת. ובכן, איך אומרים בצרפתית לימון? אה, ציטרון. חומצה ציטרית במים היא פשוט מיץ לימון. ומדוע מיץ לימון חמוץ? זה מהחומצה.

אז הנה אכין לכם מיץ לימון. אקח מי מעבדה טהורים, אשקול מעט גרגרי חומצה ציטרית, אכניס לקנקן אבקת סוכרוז, והרי לכם מיץ לימון משובח.

כן, כן תגידו לי. אבל זה מלאכותי. במיץ לימון טבעי יש גם ויטמין סי. ויטמין סי אתם רוצים? וכבר אני עולה בדרגש אל מדף הכימיקלים, ואני מוריד מיכל שעליו מסומן "חומצה אסקורבית". וזה ויטמין סי.

גבירותי ורבותי אין כל שוני בין החומרים "הטבעיים" שאתם משתמשים בבית לבין הכימיקלים עם השמות המפחידים האלה. אתם בעצם אוכלים כימיה של חומרי טבע.

כשהחלב מחמיץ - נוצרת חומצה לאקטית. איזה סוכר יש בחלב? לקטוז נכון? אז שהלקטוז מחמיץ - נוצרת חומצה לקטית. וכשאתם עושים הרבה פעילות גופנית, כואבים לכם לאחר מכן השרירים. אתם יודעים מדוע? כי השרירים שלכם יוצרים הרבה חומצה לקטית בעקבות נשימה מאומצת. והחומצה הזו מכאיבה לשרירים. ובכלל בתהליך הנשימה של התאים,  הסוכר מתפרק ומתגלגל למבחר חומצות -חומצת לימון (ציטרית), חומצת תפוחים (פומארית) - כמו במיצי פירות. בתהליך הנשימה ויצירת אנרגיה - אנחנו מתחילים כ- "פֵּירוֹת" ומסיימים כ- "פָּרוֹת" (חומצת חלב).

אז כשאתם חושבים שאתם אוכלים רק מזון טבעי - אתם בעצם אוכלים כימיקלים. חומר למחשבה.

בדוקטורט היו לי שני מדריכים. האחד "איכר" והשני "פילוסוף". כשכתבתי טקסט מדעי, העברתי אותו לפילוסוף מספר ימים מראש לפני הפגישה איתו. ובפגישה מסתבר שלא קרא. הוא מתחיל לקרוא בקול רם ולאחר כל משפט מתפלסף. כמה מייגע זה היה. לאחר כשעתיים נזכר שהוא רעב, או צריך ללכת ללמד. בפגישה הבאה, הכול מתחיל מנקודת ההתחלה. כמו בשיחות שלום.

האיכר היה עסוק בגירושין ובפּוּסי החדשה שלו. לא פעם ביקש ממני בהתראה של יום יומיים להעביר במקומו הרצאה פרונטאלית לתלמידים בקורס שלו (בנוסף לחובות ההוראה שלי). ואני אפילו לא עדיין דוקטור. זרק לי את נושא ההרצאה, הלך וזהו.

הפילוסוף המשיך להיות אוטיסט. מחפש כל יום היכן חנה בבוקר. משאיר את אשתו בפתח הסופר, כדי למצוא חניה - ובמקום ממשיך לבית שלו. כשמגיע לבית נכנס לדירת השכנים מתחת. מגיע לדלת המקרר, וכשפותח  מגלה שזו לא הדירה שלו.

ואני הייתי דוקטורנט רב עוצמה. במצב הזה עשיתי מה שאני רוצה. כתבתי מאמרים לבד ופרסמתי יחד עם שמם. האיכר איים על הפילוסוף שאם לא יחזיר את הערותיו תוך עשרים וארבע שעות, נשלח את המאמר ללא אישורו. וכך היה. מרבית המאמרים התקבלו בכתבי עת משמעותיים במכה הראשונה. כתבתי בעצמי בשמם בקשות למענקי מחקר - חלקם זכו במענק. עשיתי דילים עם ספקים. אלתרתי מכשירים, וחסכתי להם הרבה כסף.

וכולם היו מרוצים. אני כי נזרקתי למים הקרים ויכולתי.

כשנסעתי לפוסט דוקוטרט בארצות הברית  - שוב היו לי שני מדריכים. האחד איכר" והשני "פילוסוף". כנראה לא מקרי שיש צירוף כזה. אבל, לא קל לחיות בסיטואציה כזו. צריך ללמוד לשחות בין הטיפות. כשכתבתי מאמר העברתי לאחד מהם את הטיוטה לקבל את הערותיו. ולאחר שעמלתי על התיקונים - העברתי את הטיוטה המתוקנת לעיון השני. ואז קיבלתי הערות לתיקון שהיו פחות או יותר חזרה לטקסט המקורי.

זכור לי יום אחד שהפילוסוף בא לשאול את דעתי לבעיה מסוימת. ולאחר מכן אני שומע במסדרון את הפילוסוף אומר לאיכר – "גם קנקן חושב כמוני". הסתבכתי.

אני זוכר, בתחילת הפוסט דוקטורט הגיע אלי הפילוסוף ואומר בחיוך "זוגתך עובדת על הדנ"א ואתה על הרנ"א. אז אולי יצא לכם חלבון קטן". כאשר זוגתי הייתה בהריון בחודש השביעי, הגיע אלי הפילוסוף עם צ'ק בסך אלפיים דולר חתום בשמו. "מתנה ממני ומהאיכר. שיהיה לכם במה לקנות בגדים לתינוקת". לא ציפיתי לזה והודיתי לו בהתרגשות. בדרכי להודות גם לאיכר, תקפה אותי מבוכה. האם האיכר בכלל יֵדע במה מדובר?

האיכר לא גילה לאיש. יום אחד בא ואמר לי, "אני יהודי" ואני בכלל לא ידעתי. אשתו של האיכר היא משוררת אמריקאית ידועה. כשהייתי שם היא ביקשה ממני לתרגם עבורה לאנגלית, שירים של משוררים ביידיש. שרפתי על זה שבתות. מה לא עושים למען אשתו של הבוס? גם זה כל כך היה ברור, האיכר לא פחד מאיש מלבד אשתו.

אשתו של הפילוסוף גם היא מדענית. מנהלת תת-מעבדה המשויכת מבחינה מנהלית למעבדה של האיכר. היא הייתה נורא קרה ואנטיפטית. אף פעם לא אמרה לי שלום. הייתי כאוויר בעיניה. גם שם היה ברור כשמש מי לובש את המכנסיים בבית שלהם.

שניהם מדענים דגולים. כיום האיכר עטור הפרסים פורמלית בגמלאות, אבל ממשיך לנהל מעבדה גדולה. הפילוסוף מנהל מעבדה גדולה אחרת. דרכיהם ומחקריהם נפרדו, אך ממשיכים להיות ידידים. הפילוסוף נהיה גם המשנה לראש מכוני הבריאות האמריקאים הלאומיים (NIH) - תפקיד בעל השפעה רבה על כל המחקר הפדראלי בארצות הברית.

שניהם באותו מוסד, ובעצם הפילוסוף הוא כעת הבוס הגדול של האיכר.

נראה כי כמעט כולם כעת בחופשה. ואני לא לקחתי לי חופשה. כן חופשה לוקחים, לא מקבלים. כי כשמקבלים חופשה חסר בה טעם החופש. אבל לקחתי חופשה בת כמה ימים מישרא-בלוג.

יכולתי להעלות פוסט או שניים מבלי להתאמץ, מרשימת הטיוטות בלוח העריכה. אבל אז לא הייתי יכול לחוש את החופש. בוודאי היה מדקדק באצבעות לענות לתגובות...

לא. חופש זה חופש. ובחופש הזה גם המעטתי לעסוק בכלל במרבית סוגי הוירטואליה. ובזמן הזה יכולתי לחשוב עד כמה אני מיטיב להסתדר בלי וירטואליה. לחשוב האם בכלל יש לי צורך בוירטואליה. לחשוב האם זקוק לחברים וירטואלים. האם אני בכלל קשור אליהם.

ובכמה הימים האלה הגעתי למסקנה שאני מתגעגע אליכם. הגעתי למסקנה כי לא סתם בחרתי בישרא-בלוג, ולא בבלוגיה או פורומיה אחרות. אני מרגיש כאן כמו במשפחה. משפחה וירטואלית אמנם, אבל משפחה חיה ונושמת.

וכשפתחתי לוח העריכה לכתיבת מילים אלו, קפץ חלון: ישרא-בלוג חוגג בת מיצבוש.

חשבתי איזה צירוף מיקרים...

ולאחר מספר ימים של העדרות מכאן הופתעתי. למרות שלא פורסמו חומרים חדשים, הביקורים כאן לא פסקו. הסטטיסטיקה כמעט לא השתנתה. וזה מראה משהו על כך שלא שכחתם אותי. אוהב אתכם.

הצטברו כנראה תגובות, ומיילים שנשלחו לקנקן התה. ופוסטים של חברי כאן, שעדיין לא קראתי ולא הגבתי. כמו בכל חופשה, מצטברים מכתבים ומשימות על השולחן. עכשיו הזמן להשלים.

ועכשיו אתם יודעים.