לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חשיבה חופשית


מתובנות של מדען: עובדות לא נעלמות כאשר מתעלמים מהן!

Avatarכינוי:  קנקן התה

בן: 13

Google:  קנקן התה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2014    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2014

עד שכבר חזרתי לכתוב


 

עד שכבר שבתי לכתוב אחרי לאות רוחנית מסויימת, שמתי לב להתלהבות מתונה ביותר לפוסטים האחרונים - כפי שמתבטא במספר הכניסות והתגובות הצנוע יחסית. לא אמהר להסיק מסקנות. אולי זה בשל ההזדמנות הקצרה האחרונה של קוראי לנפוש איפושהו אחרי הטראומה של אזעקות ומרחבים מוגנים. והנוער (כן, יש כמה שקוראים כאן) מתכוננים בהתרגשות רבה לשנת הלימודים, וגם להם אין זמן. אלו וודאי סיבות טובות לדלג על קריאת בלוגים משעממים. 


נורא מוזר, בדיוק היום חלפה שנה מאז שהחיידק הטורף שינה את חיי - ימים ספורים לפני ראש השנה (שחל אז בתחילת ספטמבר). ערב ראש השנה יצאתי מניתוח חרום ראשון ובצאת החג הכניסו אותי לניתוח שני. החרדים שהסתובבו בבית החולים כבשלהם הוציאו אותי מדעתי עם תקיעות השופרות שלהם שאיתם עברו מחולה לחולה. שקולן ריסק את אוזניי וליווה חלק מגופי לקבר ישראל, אי שם באדמה הטמאה בארץ הקודש. דקה לפני הניתוח התעקשו הנבלות להחתים אותי על איזשהו הסדר קבורה הזוי, שממש לא התעקשתי להבין את פרטיו. כל שהבנתי הוא שאין ניתוח בלי הסדר קבורה של חלקי גוף תלושים - להביאם בקבר ישראל. אני אומר לכם, ברגעים כאלה אני רוצה לבקש מבורא עולם לחתום על טופס ויתור יהדות. אפילו כשהנבלות ניג'סו לשכני החולה החרדי להניח תפילין, הוא אמר להם שהוא קיבל פטור מאלוהים. וואו, הוא עשה לי אז קצת נחת. ידידי הדתיים כאן אל תשפטו אותי לחומרא, פשוט יש גבול לנאקציוּת.


שנה עברה מאז. שנה לא קלה. שנה שבה נוכחתי מי באמת חברים שלי ומי שפשוט בחרו להיעלם ולא להחליף איתי מאז מילה. יש כאלה וכאלה גם כאן בישרא.

 

זו הייתה שנה של התמודדות. שנה מאז שד"ר ג' המקסים והאחות פ' הדומעת הגיעו למיטתי לבשר לי הבשורה המרה ולשכנע אותי ארוכות לחתום על טופס הסכמה. לשכנע אותי לא להסתלק בשתי רגליים מהעולם הזה. כי אם הייתי מסרב, כמה ימים ספורים בלבד היו חסרים לקריסת מערכות, והייתי עולה השמימה בין כסה לעשור. נשבע לכם שאלמלא הם (והמשפחה), ההחלטה שלי הייתה שונה, ובוודאי פוסט זה לא היה נכתב.


השיקום מתארך. סיבוכים פה ושם, בירוקרטיות הרבה. אינני יודע אם יש בי כוחות להמשיך בפעילויות המקצועיות המעניינות מחד והשוחקות מאוד מאידך. מציעים לי פרישה מוקדמת ולהתחיל לקבל היום יותר מאשר הפנסיה שאצבור אם אמשיך עד לגיל הפרישה הפורמאלי. כך תקופה לא מבוטלת לפני גיל פרישה, אתחיל להיות פנסיונר (קשה לי לעכל את המילה הזו). כמובן אוכל להמשיך לעבוד בכל עבודה אחרת שארצה, אם ירצו בי. לבטים רבים. לזכות היום בגובה פנסיה שאפילו לא הייתי צובר עד למועד הפרישה הרשמי (כי באקדמיה מתחילים לצבור אותה מאוחר) הוא סידור מפתה. וזה עוד לפני הכנסות מביטוח לאומי (קצבאות נכות וניידות) ולפני קצבאות מחברות הביטוח.


ומצד שני לשוב למחקר שוטף מפרך במעבדה, לשוב לגיוס סזיפי של כספי מחקר, להתחיל הכל מחדש עם סטודנטים חדשים ועם עובדים חדשים במקום אלה שעזבו (כי התייבשו מקורות הממון להעסקה שלהם) - אינו קל במדינה כשלנו. ובוודאי לא קל כמו לצעיר בן 32 שמגיע מפוסט דוקטורט בכל אונו ומרצו, לכבוש לו קריירה מדעית. עשיתי הרבה (הרבה מעבר למה שחלמתי שאעשה עד לפרישה), תרמתי לא מעט תגליות למדע, כתבתי ספרים ומאמרים משמעותיים, לימדתי עשרות מחזורי סטודנטים. במילא רשימת הפרסומים שלי לא תודבק על מצבת קברי. ואת כל אלפי תלמידי לשעבר שמברכים אותי לשלום, במילא איני זוכר גם אם ירצו להספיד אותי. אז אולי זה הזמן לדברים אחרים. להגשים חלומות מוקפאים, בפרק ב' שניתן לי. מה אעשה, עדיין איני יודע.


הרבה הרהורים. החלטות קשות שצריך לעשות בחודש הקרוב. יש כרישים שמחכים בשקיקה לרשת את כסאי וממלכתי, אם רק אואיל להסתלק. זו דרכו של עולם. לא יודע מה אתם הייתם עושים. אולי באמת כדאי לצאת מהאוקיאנוס.

 

(מדי פעם קוראים חדשים שואלים מה קרה לי ומכיוון שאין לי כוח לספר כל פעם מחדש - הכל פרוס בפוסטים החל מחודש ספטמבר 2013 כאן).

 

   

נכתב על ידי קנקן התה , 31/8/2014 05:12   בקטגוריות אנתרופולוגיה, אנתרופולוגיה של ישרא  
הקטע משוייך לנושא החם: שינויים ופתיחת שנת הלימודים
40 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-7/9/2014 11:01
 



אני אוהב חיות אבל בני אדם יותר


 

יום אחרי המלחמה נראה שעל אמצעי התקשורת השתלט העיסוק הטפשי בניחושים מי יזכה בתוכנית הגמר של האח הגדול. לא ארחיב בדיבור על רדידות התוכנית הזו ודעתי על שלוש הפקאצות הצעירות שהגיעו לגמר - תעודת עניות לקהל הצופים הנאמן שמבזבז את כספו במנוי לערוץ "הבוהים" (26) ובהצבעות "רק שקל". ובכלל לא הייתי מתייחס לתוכנית אלמלא שני המועמדים הרציניים יותר כביכול רוכבים האחת - על אג'נדת הטבעונות והשני - שאימץ את הטבעונות כשהבין שיש כת בציבור שתורמת עשרות אלפי שקלים בהצבעות שבועיות לנציגה של טבעונים רדיקאלים  יפי נפש. יפי נפש קנאים שמקללים ושופכים יין על בגדי אנשים. 

ונראה שלהיות מתנחל ימני שגורש לתל אביב פלוס להיות טבעוני, הרי זה שילוב מנצח בבידור המוני שכזה. 

 




 

ולא הייתי בכלל מתייחס לגברת טל גלבוע שדווקא בהתנהגותה מזכירה לי קצב בני אדם, אלמלא הקצתי בבהלה מנמנום שהישרתה עלי התוכנית בהמתנה עד למהדורה הבאה של חדשות המלחמה. גברת גלבוע כמעט יצאה מדעתה כשהאח הגדול הכניס עכביש לצנצנת סוכריות. והזעקה שלה הקפיצה אותי משנת חלומות מתוקה. ואז חשבתי שמאוד לא הייתי רוצה לחיות בבית שהתנחלו בו עדת עכבישים, מקקים, עכברים ונחשים שיגיעו לאכול את העכברים. ולא אתפלא אם בשל האחרונים היא מגדלת בביתה חתולים - כדי שהם ולא היא יחסלו את הנחשים והעכברים. בשל אנשים מוסריים כמוה, אני כותב פוסט זה דווקא אל אנשים שאוהבים אדם.

 

גברת גלבוע שואפת (עם כל תחבולותיה) לגייס מקסימום הצבעות מחברי הכת שלה ולזכות בפרס הראשון שיוקדש למלחמה  במגדלי חיות משקי הבית, ולקמפיינים חילוניים של החזרה בתשובה (וכי זה לא ככה?). אבל בסופו של דבר כמה מזה תותיר לבנות שלה נשאר לא סתם במעטה ערפל. בתור מעריץ ולוחם חופש חיות, דווקא הייתי דורש לדעת מהו הנתח היחסי. אבל מכיוון שאישיות כמו שלה דוחה אותי, ממש לא מעניין אותי מה היא תעשה עם הכסף של תורמי השקלים לתוכנית האח הגדול.

 

נראה שבימים אלו יש רבים שהפכו את הטבעונות והמלחמה כנגד ניסויים בבעלי חיים כתחליף לדת. גברת גלבוע זועקת כמי שנטרפה דעתה עליה, שמי שאוכל ביצים צריך להשלח לגיהנום של התרנגולות ומי שאוכל גבינות  ישרף בגיהנום של הפרות והעיזים. ואני שואל אם גם מי שמקבל חיסונים כנגד מחלות אנושיות רצחניות ישלח לגיהנום, כי החיסונים האלה הם תוצר של ביצים, פרות וסוסים. והאם כל מי שמקבל כימותרפיה ישלח לגיהנום של העכברים והקופים?

 

מגיפת האבולה (ebola) האיומה הולכת ומתפשטת וגובה קורבנות באפריקה. האמת היא שלרשויות הבריאות עדיין אין שום מענה למגיפה האיומה הזו, שסיכוי ההשרדות ממנה הוא שלושה ופחות אנשים מתוך עשרה נדבקים (תלוי בזן). אין שום תרופה או חיסון כנגד גורם המחלה הזו. אבל רשויות הבריאות העולמיות נוקטות בהרגעת הציבור, כדי למנוע פאניקה. לעומת זאת באפריקה הפאניקה חוגגת - אנשים בורחים מאימת המחלה ליערות. כי חולים בורחים מבתי החולים ומדביקים אנשים נוספים. ומספר רופאים מתנדבים כבר נדבקו במחלה, למרות שלבשו חליפות בידוד בעלות שלוש שכבות מגן והוטסו בבידוד לארצותיהם. כמובן נשאלת השאלה איך נשמר בידוד מלא במטוס. ומה עשוי להיות  גורלם של רופאים מתנדבים ישראלים שטסו לאפריקה להשתתף בהרפתקה הזו, אשאיר לדמיונכם. על כל מקרה הם יצטרכו לשהות בבידוד מוחלט שלושה שבועות לאחר חזרתם לארץ.

 

מומחים דרגו את רמת הסיכון של האבולה פי שניים מהאיידס. לאיידס יש לפחות קוקטייל תרופות שמאט את המחלה. לאבולה - נאדה. דרושים נסויים בבעלי חיים כדי לפתח חיסונים למחלה. ניסויים בבעלי חיים ובתוצרים כמו ביצים כדי לפתח את נוגדני החיסונים, ואחר כך דרושה כמות עצומה של ביצים או נסיובים מדם חיות, כדי לספק חיסונים לכל תושבי העולם.

 

מידת ההישרדות היום מאבולה נמוכה ממידת ההשרדות מהמגיפה השחורה (אבעבועות שחורות) שקטלה שליש מאוכלוסיית אירופה עד לפיתוח החיסון כנגד אבעבועות שחורות. כאן המקום להזכיר לגברת גלבוע ותומכיה, שאלמלא משק הפרות - יתכן ומגיפת האבעבועות השחורות הייתה ממשיכה לעשות שמות ולהטיל עלינו את אימתה. המגיפה השחורה מוגרה מהעולם בזכות רופא אנגלי שהתיחס ברצינות להתרברבותה של מגדלת פרות  שטענה כי היא בחיים לא תדבק באבעבועות שחורות. דבריה  עוררו ברופא רעיון לניסוי, שאם היה עורך אותו בעידן שלנו - היה בוודאי נשלח לרצות שנים ארוכות בכלא. ההשראה לניסוי הייתה העובדה שפרות נדבקות במחלה דומה לאבעבועות שחורות, אך הן לעומת האדם לא מתות ממנה. לפיכך, לרופא עלה הרעיון לגרד את עורו של ילד עם נוזל שנלקח משלפוחיות אבעבועות של פרות נגועות ושעורבב עם נוזל מאבעבועות שחורות מאדם חולה. ומה הייתה תוצאת הניסוי הזה? הילד נשאר בריא ושמח, ונסיוב (שהופק תחילה מאבעבועות של פרות חולות ואחר כך מדמן) - הפך לחיסון רב עוצמה שמיגר למעשה את המחלה לחלוטין מכל העולם בשנות השמונים במאה הקודמת.

 

אני תמיד אומר שאלמלא הניסויים בחיות, לוחמי חופש החיות למיניהם היו תקועים בעידן ימי הביניים ונקטלים בהמוניהם ממחלות. בלי חיסונים, בלי אנטיביוטיקה, בלי פרוצדורות רפואיות שפותחו בחיות - והיכן היינו נמצאים היום?

 

אלמלא ניסויים בחיות, המדען רוברט קוך לא היה מוכיח שחיידקים הם גורמי מחלה. הוא חשד שבשר מקולקל גורם למחלה. הוא בודד את החיידקים גורמי המחלה מהבשר המקולקל, אבל היה צריך להדביק חיות כדי להוכיח שהם אכן גורמים למחלה. אלמלא ניסויים אלו בחיות וזיהוי החיידקים כגורמי מחלות מסוכנות, לא היו נערכים הניסויים שהביאו לגילוי האנטיביוטיקה.

 

כן, ניסויים בבעלי חיים בדרך כלל מקובלים מוסרית על ידי מרבית בני האדם, כאשר מתקיים קשר ישיר לפיתוח תרופה כנגד מחלה אנושית. ואם ישנם מתנגדים כמו גברת גלבוע, קשה לי לראות שהם מתנגדים לאותם ניסויים בבעלי חיים שנועדו להציל את בעלי החיים עצמם.  הרי בוודאי נפשם רחומה לחסן חיות בפני מחלות. אבל יש ניסויים שנערכו בבעלי חיים ללא מטרת רווח רפואי מיידי, אלא לצורכי ידע שממקמים אותנו היום במאה העשרים ואחת ולא בחשכת ימי הביניים. ואין דוגמה טובה יותר להדגים אור וחשכה מאשר הניסוי הבא.

 

על הניסוי הזה שמעתי לפני שנים אחדות מאחת שהיא לוחמת חופש קנאית של חיות. היא הייתה סטודנטית לתואר בביולוגיה כאשר נכנסה למעבדה שבה רכנו מדענים ותפרו עפעפיהם של גורי חתולים שאך זה נולדו. מטרת הניסוי הזה היתה לבדוק מידת החשיבות של חשיפת עיניי ילודים לאור בהתפתחות הראייה. הניסוי נשמע מזעזע, אך הוא הוביל לידע חדש על התפתחות הראייה. אולי למרבית האנשים ידע כזה נראה לא חשוב ושאפשר לוותר עליו. אך ללא ידע היכן הייתה  נמצאת היום האנושות?

 

לסיום אזכיר תוכנית מרתקת שראיתי בטלוויזיה החינוכית. בתוכנית נערך משפט נגד המדע בנוכחות שמונה בני נוער ישראלים ששימשו חבר מושבעים. עורך הדין ששימש כתובע הביא עדי תביעה שהציגו בכישרון רב את המנטרות "המזוויעות" הידועות. עדת תביעה מרכזית התפתלה כאשר נשאלה על ידי ההגנה האם הייתה מוכנה לשמש אובייקט לניסוי במקום הקופים הירודים ששימשו לניסויים. ההגנה הביאה עדות של מדען ממכון ויצמן שהעיד על ההכרח בניסויים בחיות ותיאר את הרגולציה הציבורית הקפדנית הקיימת על עריכת ניסויים כאלה במוסדות האקדמיים. בסיום המשפט, חבר המושבעים זיכה את המדע ברוב של שישה משמונה.  מזלנו שיש רוב לאוהבי אדם על אוהבי חיות.

 

אני אוהב מאד חיות ומי שקורא בקביעות בבלוג הזה יודע עד כמה אני אוהב חיות. מי שקרא כאן אולי זוכר כיצד תרמנו בדמעות את כלבתנו האהובה הגוססת למדע, לחקר המחלה חשוכת המרפא שגדעה את חייה, ללא שנודע לנו מקום קבורתה.

 

ועתה תוכנית האח הגדול לא הותירה לכם ברירה, האם לבזבז את כספיכם על הפקאצות או על לוחמי חופש החיות. האם על לוֹחֶמֶת חופש  פנאטית, או למי "שהחל לחוס" על חיות, אבל לא על ילדים חסרי בית בעזה.

  

נכתב על ידי קנקן התה , 28/8/2014 14:06   בקטגוריות האח הגדול, טל גלבוע, לוחמי חופש חיות, ניסויים בחיות, ניסויים בבעלי חיים, אבולה, אבעבועות שחורות, מגיפות, חיסונים, תרופות, טבעונות  
40 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-7/9/2014 11:05
 



לדמעות יש ריח - תרופה טבעית לגברים עצבנים?!


 

כבר רמזתי שלאחרונה נראה לי שהנושאים הרגילים כאן בבלוג לא מתאימים לימים אלה, שבהם מתנהלת מלחמה. בענייני אקטואליה ופוליטיקה החלטתי לגזור שתיקה, אחרי שהשתוללתי מעט כאן - בניגוד למדיניות הרשמית של המערכת.

 

אבל עבר יותר מדי זמן, והרהרתי עוד כמה אני יכול להלעיט את קוראי המסכנים כאן בשירה בגרוש ובקליפים מקסימים מהרפרטואר של יוטיוב? וזה בעצם לא מפריע לי משום שמספר הכניסות לחודש ירד מכ- 4,000 בחודשים האחרונים, לסביבות ה-1,500 (ולמרות שהחודש עדיין לא הסתיים, המגמה בוודאי לא תשתנה באופן משמעותי). גם בחודש מרץ האחרון שבו ביליתי בשיקום ולא כתבתי הרבה - היתה מגמת כניסות מופחתת. כן, הבלוג הזה הוא אינו מסוג הבלוגים שמפרסמים שנים שלושה פוסטים בחודש והם מככבים בראש רשימת הפעילים. מרבית הפוסטים שאני כותב זוכים לכניסה מכובדת ביום הראשון ואולי השני ובהמשך רק איזה טיפטוף בלתי מוסבר של עשרים שלושים כניסות ליום. הי, שמתם לב שאני מגלה לכם סודות כמוסים?

 

אז חשבתי שבמלחמה הזו כמו במלחמה יש הרבה דמעות ולכן אולי אכתוב כאן משהו מעניין על מדע הדמעות. כן, כן. יש מדענים שעוסקים בדמעות. ויש מחקרים פסיכוביולוגיים שמאמתים את המשפט בשיר "כשאת בוכה את לא יפה". בכי של נשים, לא עושה טוב לגברים. האמת שגברים מתקשים להתמודד עם בכי של נשים. אבל לא רק. הבכי הנשי מעורר דחייה פיזיולוגית המעוררת ירידה במשיכה המינית.  לכן, נשאלת השאלה איזה יתרון אבולוציוני יש לבכי הזה.

 

בנוסף, באדם הבכי אינו מתבטא רק במראֶה ובשמע. האדם הוא חיה משונה הבוכה עם דמעות. אז לשם מה לעזאזל יש צורך אבולוציוני בדמעות האלו? ואני מתכוון לדמעות של בכי ולא לדמעות של בצל, או גורם אחר כמו הצורך להרחיק מולקולות כימיות המציקות לעין ולראיה. מה אם כן היתרון של בכי רגשי עם דמעות? בפוסט הזה נתייחס רק לזה של נשים.

 

מחקרים שנערכו מעידים שמדובר כאן דווקא במעורבות של חוש הריח. האדם אינו ידוע בסגולות הרחה מפליגות כמו החיות. למעשה הרגישות של חוש הריח שלנו נמוכה פי- 600 מכלב ופי- 10 בערך משימפנזה. חוש הריח בעצם מבוסס על קשירה של מולקולות כימיות שונות אל קולטני ריח המצויים ברירית האף. הקולטנים האלו שולחים שדר על הריח וסוג הריח למרכז תודעה במוח. אבל, נערכו ניסויים מדעיים שהעידו שלאדם יש יכולת להגיב למולקולות כימיות כאילו הריח, אבל ללא מודעות שהוא באמת מריח.  וכדי לשכנע אתכם, אתאר מחקר מדעי שהוכיח שלדמעות יש בעצם ריח. ולא רק שלדמעות יש ריח, יש הבדל בין דמעות של אישה לעומת דמעות של גבר.

 

ובכן במחקר הזה שנערך במכון ויצמן,  נאספו דמעות של גברים ונשים שהקרינו להם סרטים מאוד עצובים. הדמעות שזלגו נאספו למבחנות.






כעת, לקבוצות של נבחנים גברים ונשים-  נתנו להריח את המבחנות שנאספו. לחלק משתי הקבוצות נתנו להריח מבחנות שהכילו מים במקום דמעות כביקורת.  אף אחד מהנבדקים לא ציין שהוא מריח בכלל משהו. אבל הסתבר שרק בקבוצת הגברים שנתנו להם להריח מבחנות עם דמעות של אישה - נמדדה ירידה משמעותית של הורמון המין הגברי טסטוסטרון בדם. הורמון האחראי בין השאר לאגרסיביות גברית. הרחה של מבחנות עם מים, או חסימת ההרחה על ידי אטב מיוחד לאף - לא שינו את רמת הטסטוסטרון בדם.

 

התוצאות המפתיעות של המחקר הזה בעצם לימדו שלושה דברים. ראשית שלדמעות כן יש ריח הנקלט וגורם לתגובה גופנית. שנית שיש הבדל בריח הדמעות של נשים לעומת גברים. והכי מעניין הוא שריח הדמעות של אישה בוכה מוריד את רמת הטסטוסטרון בדם ואת רמת האגרסיות של הגבר. מדהים לא?

 

האם כעת יכולים אתם לראות מהו היתרון האבולוציוני לבכי של אישה בנוכחות הגבר?

ואולי גברים אלימים צריכים להסניף דמעות אישה כדי להרגע?

 

ואם את אישה, תזכרי גם שכשאת בוכה את לא יפה.

 

שיהיה לכם יום נעים וללא דמעות.




נכתב על ידי קנקן התה , 26/8/2014 08:05   בקטגוריות דמעות, ריח, הבדלי מגדר, טסטוסטרון, מדע  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-7/9/2014 11:10
 



לכבוד יומולדת 13 לישרא-בלוג


 

למעשה דרכי הצטלבה בישראבלוג בערך רק בחמש השנים האחרונות מתוך השלוש עשרה. בשמונה השנים הראשונות לא קראתי בבלוגים כלל ואל ישראבלוג הגעתי במקרה דרך חיפוש כלשהו בגוגל. החיפוש הזה הביא אותי לפוסט אחד שהיה בשבילי "הציץ ונפגע" ותחילה של קריאה בבלוג מסוים אחד. עם הזמן התחלתי לקרוא גם בחלק מבלוגים אחרים שבעליהם הגיבו לפוסטים של אותו בלוג. אין אני רוצה להזכיר את שם הבלוג ההוא גם משום שאין אני רוצה לקפח בלוגים אחרים שהתחלתי לקרוא בהמשך, וגם משום שהבלוג הנפלא ההוא נסגר ונמחק לאחר כשלוש שנים להיווסדו. בסגירה של הבלוג ההוא הגעתי לשלוש מסקנות:


א. שצריך להוריד את הכובע בפני בלוגרים שעברו את מחסום הותק של שלוש שנים ומתמידים.

ב. שזה נורא מעליב שתגובות של קורא נאמן בבלוג נמחקות בהינף יד כאשר בלוגר מחליט להשמיד את בבת עינו.

ג. שהנקמה שלי תהיה פתיחת בלוג משלי. ועוד חודשיים וחצי הבלוג עומד לחצות בסימן ובמזל טוב את מחסום שלוש השנים.

 

כן, אני מאמין במחסומים דמיוניים המגובים על ידי סטטיסטיקה. למשל, כאשר זוגתי ואני ירדנו מהארץ לפוסט דוקטורט במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאים, הסתובבה אגדה אורבנית "בקיבוץ". הקיבוץ הוא כינוי לשכונת מגורים קטנה בפרבר וושינגטוני, שנראתה כקיבוץ ואיכלסה בחלק ניכר ממנה גולים ישראלים זמניים. והאגדה הזו הייתה מחסום חמש השנים. כלומר, ישראלים שחוצים את המחסום הזה כבר אינם חוזרים לארץ. אין בידי סטטיסטיקה רבת שנים, אבל אני חושב שיש משהו בזה.

 

מבין הבלוגים שקראתי באופן קבוע בתחילת הדרך - שבעה נסגרו או הפכו לפרטיים (כבר אמרתי שבלוג פרטי הוא סגור מבחינתי?) אבל התוודעתי לשמחתי לכמה אחרים. האמת היא שאני אולי יותר מדי סנטימנטלי ולוקח ללב התנתקות של בלוגר/ית מקוראיהם הקבועים. זה יוצר אצלי רגשות של פרידה פתאומית ואפילו געגועים לבלוגרים שנקשרת אליהם במידה זו או אחרת. אחרי כל מקרה של מחיקת בלוג כזה אני נשבע שיותר לא אשקיע בכתיבת תגובות רציניות בבלוגים שאני קורא, כי חבל על הזמן אם ימחקו בקרוב. כן, ממש לא מבין מדוע למחוק בלוג כאשר מפסיקים לכתוב. כבר אמרתי את זה כאן לא פעם אחת.

 

יצא שלקראת הבר מצווה של ישרא-בלוג רעננתי את העיצוב של הבלוג. גם את האווטאר. הלוואי ובשנה הבאה עלינו לטובה ירוענן  גם דף הבית והממשק של ישראבלוג, באופן שיהיה ידידותי, מאובטח ויציב יותר. זוהי המתנה שאני מייחל לישראבלוג ולקהל הכותבים והקוראים.

 

אז יומולדת שמח למריאט (בהזדמנות ד"ש לאילנה הזכורה לטוב), לכל ידידי כאן, לכל הבלוגרים והקוראים - משפחת ישרא-בלוג.

 

 


 


נכתב על ידי קנקן התה , 25/8/2014 04:15  
הקטע משוייך לנושא החם: ישרא-בלוג בן 13
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-27/8/2014 18:44
 



התחדשות


 

ואולי יש ששתיקה מובילה להתחדשות. לפחות בעיצוב. 



 

תמונת הכותרת המוכרת הפכה להיסטוריה. אם לא אתחרט. בקרוב גם אווטאר חדש.

 

 

***


 

 

 

 

שְׁפִּינוֹזָה אִינְדְּיָאנִי/קנקן התה


מְחֻבָּר לַטֶּבַע

מִתְחַבֵּר אֶל פֵּשֶׁר

אֶל צֵל עָבָר

אֶל חֻלְשָׁתִי וְאֶל עָצְמָתִי 

מִלּוֹתַי צְלִילֵי חֲלִילִים

דּוֹאוֹת כִּנְשָׁרִים.


 

 

 

 

העולם איבד פעמיים אוצר ידע וסודות קדמונים. האחת בחורבן שתי הספריות הגדולות של העולם העתיק על מאות אלפי מגילותיהן,  באלכסנדריה ובפרגמון. והשניה, בהשמדת התרבות האינדיאנית.


נכתב על ידי קנקן התה , 23/8/2014 08:42   בקטגוריות התחדשות, מוסיקה אינדיאנית, השירים שלי  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של PK ב-6/9/2014 00:12
 



לדף הבא
דפים:  

124,864
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , מדע וטכנולוגיה , בריאות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקנקן התה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קנקן התה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)