חשיבה חופשית

אני רוצה להזהיר שאני הולך לדבר כאן על נושא טעון. אבל אנא בבקשה קראו את כל הפוסט והקישור בסופו, לפני שאתם מתנפלים עלי.

שלשום הלך לעולמו המלחין והמעבד גיל אלדמע בגיל 86.  תרומתו לשירת ארץ ישראל היפה תסולא בפז ואכן הוא הוכתר כחתן פרס ישראל לזמר העברי. אבל כפי ששירי ארץ ישראל היפה ירדו מגדולתם, כך הלך ונשכח אלדמע שבשנותיו האחרונות עסק בעיקר בעיבודים. למשל הוא זה שעיבד את ירושלים של זהב, של נעמי שמר. יהי זכרו ברוך.

לא הכרתי אישית את אלדמע אלא את המורה שלי למוזיקה גרשון אצבעוני, שהיה חבר בחבורת הזמר רננים הידועה דאז, שיסד גיל אלדמע. חבורת רננים שרה שירי ארץ ישראל הישנה והיפה ולא רק מהרפרטואר של אלדמע. עם גרשון אצבעוני למדתי שעורי מוזיקה ארבע שנים מכיתה דלת עד חית. שרנו משירונים ומשירים שגרשון אצבעוני רשם בלוח והעתקנו לפנקס עבה עם כריכה עבה, כשהוא מלווה אותנו באקורדיאון או בחלילית. שירי אלדמע וזעירא היו אהובים עליו במיוחד. ובכלל גרשון אצבעוני השקיע בנו הרבה. הוא לימד אותנו סולפג' (שירה מתווים), היה מדי פעם סוחב לכיתה פטיפון ומשמיע לנו יצירות מוזיקה קלאסית כדי להרגיל את אוזנינו הצבריות לסוג המוזיקה הזאת. הוא אף הביא ואירח בכיתה אישים ידועים מעולם המוזיקה ישראלית, כמו למשל את יורם טהר לב ואת שלושת האחים אדלר - נגני מפוחיות פה מוכשרים. הוא גם צירף אותי למקהלת בית הספר, לאחר שבחן בקפדנות את קול הזמיר שהיה לי, חוזר ללא זיוף על צלילי תווים וסולמות שהשמיע בחלילית .

בראיון לפני ארבע שנים אמר אלדמע: "המנגינות החדשות רוצות כביכול להיות מזרחיות, אבל תוספת סלסולים לשיר רגיל לא עושה אותו יותר מזרחי. אמנם יש בין השירים המזרחיים שירים יפים מאוד, אבל הם לא רבים מדי". ואני נוטה להסכים ששירים עם מילים כמו "אתה תותח" לא נותנים כבוד גדול לזמר המזרחי. אבל לא נכנס לזה כאן כי זה לא נושא הפוסט, רק אזכיר שגם יהורם גאון התבטא בסגנון דומה ואותו אי אפשר להאשים באשכנזיות.

אינני רוצה להתייחס למוזיקה המזרחית עצמה ולא רוצה לפתוח כאן מלחמת עולם. אלא אני רוצה להתייחס כאן לגישה המזרחית המתנשאת והפלצנית שאני נתקל ביחס למוזיקה אחרת. באחרונה התרבו השמחות בהן השתתפתי ושבהן שלטה מוזיקה מזרחית, גם כאשר שני בני הזוג שנישאים הם ממוצא אשכנזי. כששאלתי את אחיין שלי האם בחתונה שלו לא היה לו נאה גם השמעה וריקודים של מוזיקה ישראלית רגילה ומוסיקה מערבית  - הוא ענה לי שיש לו חברים מזרחיים וזו המוזיקה שהם והוא אוהבים. נו, ומה איתי וכל המשפחה והחברים האשכנזים שהיו שם? מה כבר בושה להיות אשכנזי במדינה שלנו?

בחתונה של דוקטורנטית שלי, היא - ממוצא רומני והוא ממוצא מעורב כורדי- מרוקאי, השמיעו בקול מחריש אוזניים במרבית הערב את המוזיקה המזרחית הרגילה המושמעת באירועים כאלה. והייתה שם גם מוזיקה אתנית כורדית ומרוקאית בליווי כל מיני כלי נגינה אוטנטיים, שזה היה דווקא נחמד. אבל מה איתה ? לאשכנזים אין מוזיקה אתנית? אני מרבה לשמוע אנשים אומרים  "רק עם מוזיקה מזרחית אפשר לשמוח". שטות גדולה מזו עוד לא שמעתי. הנה אומר לכם שבחתונה של אחיין אחר שלי לא הייתה בכלל מוזיקה מזרחית וכולם  מאוד שמחו ולא פסקו לרקוד לרגע.

ולאלה האומרים בהתנשאות שרק עם מוזיקה מזרחית אפשר לשמוח, שיצפו בבקשה בסרטון הבא ויראו מוזיקה אתנית אשכנזית מהי. מקווה שיגיעו למסקנה שגם אשכנזים יודעים לשמוח.

ובלי קשר לנאמר בפוסט , אני מתעב את הקלות הבלתי נסבלת הרווחת  של השמצת אשכנזים ולגלוג על תרבותם מתוך התנשאות - במוזיקה, באוכל ובשאר דברים. וכיום אפילו מביעים זאת חופשי חופשי באמצעי התקשורת (בראיונות בחדשות, באח הגדול, באימא מחליפה... ולמרות שלפעמים זה נאמר כאילו בבדיחות - זה נשמע רע!). אבל אבוי אם מישהו מעז לומר משהו על מזרחיים - יואשם מיד בגזענות ותתהפך כל הארץ. תגידו, לא הגיע הזמן להפסיק עם זה? על תופעת השד הנצחי הזה כבר כתבתי  כאן.

תוספת עריכה:

גם גרשון אצבעוני, איש רב פעלים, והמורה למוזיקה שלי, הלך לעולמו לפני כחודשיים. יהי זכרו ברוך.

***

המבדיל בין קודש לחול.

הבחנתי בלוח העריכה בהרבה כניסות יחסית דרך הפעילים וכשנכסתי לרשימה ראיתי שככל שאני כותב יותר פוסטים, המקום ברשימה יורד. אז אולי אני צריך לכתוב פחות? אולי

הפוסט הזה מאוד יוצא דופן, כי הוא עוסק בנושא שאינו רגיל כאן - ביטחון. ההשראה לפוסט זה (שאני מצנזר את פרטיו מטעמים מובנים) היא הכתבה הזו בעיתון:

אבל הכתבה הזו המרגשת כביכול , על שיתוף פעולה בין ישראל ועזה להשבת גמלים לגבולם, צריכה לעורר דאגה. כיצד חיות גדולות כמו גמלים חצו את גדר הגבול המתויילת והמחושמלת? ואם זה עדיין אינו מספיק, דווחו לנו היום בחדשות על חדירה של עזתי שנתפס עם סכינים וציוד מסוכן, רק שעתיים לאחר שחצה את הגדר. מזל שהוא היה רק שב"ח.

לא לחינם תושבי עוטף עזה הסמוכים לגבול אינם בוטחים בכוחות הביטחון שיגנו עליהם. בלי להכנס לפרטים ולמקומות, כפי שאתם רואים - חציית הגבול אפשרית. כבר מזמן העזתים מצאו דרך לחצות את הגדר המחושמלת על גבי "מזרן" מבודד שמונע התחשמלות. ולכן נטל הביטחון העיקרי נופל על תצפיתניות וסמב"צית (סמלת מבצעים) היושבות בתורנות בחמ"ל (חדר מלחמה). תלות מוחלטת בתשומת לב של תצפיתנית עייפה שאמורה במשך שעות שלא להסיר עיניה אפילו לשניה מהמסך. ובמקצועיות של סמב"צית שמקפיצה ומפעילה שרשרת הגנה של כוחות הביטחון.

על התנאים הקשים של התצפיתניות כבר דובר רבות באמצעי התקשורת, ולמרות שאני מכיר את העובדות לא אכנס לזה כאן. גם לא אדון בכך שסמלת מבצעים יושבת בחמ"ל במשמרות של עד 12 שעות רצוף. אני מציין זאת בקצרה רק כדי להכנס לעיקר, שהוא כאמור מצונזר בפרטיו. יתכן שמה שיוזכר בהמשך עשוי לעורר סערה ציבורית אם יצא מגבולות מספר הקוראים המוגבל של הבלוג. אבל, כפי שתבינו מיד - אני מייחל שתתעורר סערה ציבורית. עדיף שתתעורר עכשיו ולא לאחר שיארע מגה אירוע בטחוני שיסכן את תושבי מדינת ישראל.

כאמור סמב"ציות החי"ר וחיל הים והתצפיתניות הן אלו שבידיהן מופקד גילוי חדירה והפעלת קווי ההגנה. הן לא שומרות רק על הגבולות, אלא גם על מתקנים ביטחוניים ממדרגה ראשונה למדינה.  ובאחד מהמתקנים האלו כבר לפני שנים אחדות חדרה חוליה של סיירת מטכ"ל ו"כבשה" את המתקן. ומדובר במתקן בעל כמה מעגלי אבטחה קפדניים, כולל כוחות חי"ר וסיור המצויים במקום. כשדברים כאלו קורים, מצד אחד ארועים כאלה נשמרים בסודיות שמא יובאו לידיעת הציבור, ומצד שני כוחות הביטחון מפיקים לקחים המביאים לכללים חדשים ולהחמרת המשמעת - שלאחר זמן מה הולכת ומתרופפת בהדרגה.

ולאחר שסיירת מטכ"ל השתלטה על המתקן הבטחוני שהזכרתי (ולכן הדבר אפשרי באופן תאורטי גם על ידי קומנדו של האוייב כמובן), שונו כללים, הוספו אמצעים והוטלה משמעת ברזל על התצפיתניות שמשרתות בתנאים גרועים ומשפילים מצד המפקדים שלהן. ובאותו מתקן בטחוני חלק מהתצפיתניות  - במקום שלא להסיר עיניהן מהמסכים אפילו לשניה, זנחו את המסכים לשתייה, אכילה ולפטפטת, כאשר המסך היחיד שנצפה על ידי תצפיתנית תורנית, הוא המסך המכוון לדלת הכניסה אל המדרגות המובילות לבור החמ"ל. אתם בוודאי מנחשים מדוע? כדי למנוע ביקורת של קצין שירתק אותן שבועות למקום או ישלח אותן לכלא.

ועם כל זה באותו מקום שנתיים שלוש לאחר כיבוש סיירת מטכ"ל - אלוף הפיקוד וכמה קצינים בכירים הצליחו להפתיע להכנס לחמ"ל ו"לכבוש" אותו. כאמור, אם נכבש החמ"ל על ידי חוליה מבלי שהתגלתה, אין מי שיפתח בשרשרת ההגנה על המתקן. אז במקרה הזה איני יודע איזה אמצעים ננקטו כלפי התצפיתניות והסמבצית שהיו באותה עת במשמרת (סביר להניח שבצה"ל כמו בצה"ל תמיד מענישים את הש"ג), אבל ידוע לי שבמקרה דנן אף ראש מהקצונה האחראית לא הועף.

התחלתי בגמלים ואסיים בגמלים. לצה"ל בוודאי מוכרת התופעה של בדואים שנשלחים עם גמל או חמור כדי לרגל ולדווח על רוטינות אבטחה. כשהגמל משמש לעיתים אמצעי סימולציה לבדיקת חורים באבטחה. אז אסיים בשאלה שפתחתי בפוסט: כיצד חצו שני גמלים את הגדר בגבול עזה? כיצד מסתנן עזתי חצה את אותה גדר מבלי שהבחינו בו למשך שעתיים? לאן יכול להגיע ולעשות מחבל כזה במשך שעתיים, אתם בוודאי יכולים להפעיל את הדמיון.

תודה על ההקשבה.

בן משפחתי הוא "איש ספר", כך קוראים ברשת ספרים מסוימת למוכר ספרים. הוא עובד בסניף מרכזי בירושלים ותמיד כשאנחנו נפגשים אני אוהב לשמוע ממנו סיפורים פיקנטיים על קוני ספרים. האמינו לי, אפשר לכתוב ספר על זה. ובימים אלו, ימי חג, המלאכה שם מרובה ומחזור מכירות הספרים הושלש לפחות מאשר זה בשאר ימות השנה.

ובין הקונים הרבים מגיע בהפתעה ציבור גדול יחסית של חרדים. חלקם מתגנבים חרש לחנות, סורקים לפני כן היטב היטב את הסביבה. כמובן ברשת ישנם גם ספרי קודש והגות, אבל זה לא מה שרובם מחפש. הם ניגשים לאיש הספר שלנו ושואלים בקוד ידוע : מה יש לכם כאן מתאים? טוב, מצפים שאיש ספר יגלה בקיאות בספרות שמתאימה עבורם. אבל אם אתם חושבים שהם קונים ספר על תולדות רבי עקיבא, טעות בידיכם.

ויש חרדים קבועים שמבלים שעות כל יום בחנות וקוראים ספרות אסורה. פה רבנית מבלה שעות בחנות בקריאה, ספר אחר ספר. שם חרדי מגיע יום יום ולא עוזב את החנות עד שלא מסיים קריאת כל העיתון ומקפל אותו בקפידה, עד כי לא נודע כי העיתון משומש. הנה מגיע זוג חרדים צעיר, מחפשים ספרים העוסקים במין ותנוחות. אגב יש לספרים האלו ביקוש רב אצל זוגות חרדים. ויש חרדים שמגיעים להציץ במגזינים ואלבומים של תמונות עירום.  עדיין לא הצליחו לעלות מיהו החרדי החרמן שמוציא בהיחבא כל יום אלבום ציור של תמונות עירום ומשאיר אותו בפינה נסתרת בחנות. אני אומר לכם, לא סתם הם מפרידים בין נשים וגברים במקומות ציבוריים, ומרוב שמונעים מהם סיפוקים, יש להם חסך עצום ובעקבות אפס יכולת בדחיית סיפוקים.

איציק מאנגר הוא משורר אידי מפורסם שכתב שיר על סיפור אהבה אסורה בין מלכת תוגר (טורקיה לא פחות ולא יותר) לבין רבנו תם, שהוא נכדו של רש"י. יידיש כמו הלדינו הן שתי שפות עסיסיות של יהדות הגולה. הראשונה היא בעצם ניב גרמני והשנייה ניב ספרדי מהמאה השש עשרה, שנתווסף להן נופך יהודי עם אוצר מילים ייחודי. בעוד שהלדינו הולכת ונכחדת לצערי, את היידיש משמרים החרדים. את היידיש דוברים גם תלמידי כוללים ספרדים.

נחזור לאהבה של מלכת טורקיה ורבי תם.  את השיר שנכתב על ידי איציק מאנגר ביידיש בגרסה נפלאה שרה חוה אלברשטיין האגדית:

אבל בגרסה הזאת נערכו בה המילים ואינה זהה לגמרי למקור. המילים המקוריות של רבנו תם של מאנגר מופיעות כאן. יידיש היא שפה מאוד קשה לתרגום עברי, משום שהתרגום העברי הופך על פי רוב את השפה העסיסית לשפה יבשושית. אבל תרגמתי את מילות השיר לעברית, משתדל להיות קרוב ככל האפשר לשפת המקור והריהו לפניכם:

רבנו תם / אציק מאנגר

(תרגם מיידיש קנקן התה)

הבה נשיר את השיר היפה הזה -

הייַדל, דידל דאַם -

על טווס זהב שעף

מעל לים השחור.

נושא מכתב אהבה

מכתב-אהבה ורוד,

אל רבנו תם,

אל רבנו תם.

פזמון: הייַדל, דידל דאַם...

ומי כתבה את המכתב(לֶה)?

הייַדל, דידל, דאַי -

את  המכתב הזה כתבה

מלכת טורקיה.

כתבה עם דיו אדום

וּבִיְּלָה בדחיפוּת

בשלוש דמעות לוהטות,

בשלוש דמעות לוהטות.

פזמון: הייַדל, דידל דאַם...

ומה כתוב לו במכתב?

הייַדל, דידל, דוּ -

רבנו תם, אותך אוהב,

אמור בבקשה מדוע הנך שותק , נו?

אנ'לא אוכלת ולא שותה,

מרוסקת מגעגועים

אין לי שום מנוח,

אין לי שום מנוח.

פזמון: הייַדל, דידל דאַם...

ומה עושה רבנו תם?

הייַדל, דידל, דע -

מגרד פאותיו וזקנו

ועושה שלוש פעמים, פֶֿע* !                 (* הברה מבטאת גועל ביידיש)

והכבשה שלו בדיר

הכבשה הלבנה

עוזרת לו מעט כמו : מֶע* !, (*פעיית כבשה)

עוזרת לו מעט כמו: מההה!

פזמון: הייַדל, דידל דאַם...

נו, מה אומרה הרבנית שלו?

הייַדל, דידל, דוי -

מכה אותו במערוך

אומרת לו כך:            

שיקסֶע* שוכבת בחיקך בחטא          (* עלמה גויה)

נו, ומה איתי , ומה יהיה איתי,

האישה האהובה והחמה שלך,

האישה האהובה החמה שלך?

פזמון: הייַדל, דידל דאַם...

נחשו מי חיבר את השיר הזה? -

הייַדל, דידל דאַם -

שוליית חייט* חיבר אותו  (*הכוונה לאיציק מאנגר המחבר, שהיה בן להורים חייטים)

כדי להכעיס את רבנו תם.

בשבת, בין יום וליל

צוחק לו זה הלץ

ובדיוק חורז*   (חריזה בשיר)

ובדיוק חורז.

הייַ-דייַ דידל דידל דים.

את השיר הזה תרגם פירש וחרז דן אלמגור הפזמונאי המוכשר לגירסה עברית חיננית, שאמנם אינה נאמנה לגמרי למקור, אבל מתלבשת על הלחן המקורי ככפפה. ואת המילים בתרגומו של דן אלמגור שרה הזמרת נירה רבינוביץ. אתם חייבים לשמוע את הגירסה המשעשעת הזאת:

ורבינו תם שרה נירה רבינוביץ בתרגום ופירוש דן אלמגור.

http://www.youtube.com/watch?v=SRlHzKYQhSc

ההשראה של איציק מאנגר לשיר הייתה כפי הנראה מסיפורים שהילכו בין המשכילים של הימים ההם, ואשר נטפלו לרבנו תם – נכדו של רש"י. סיפורים אלו נשאבו ממקורות בספרות של המאה ה-17 (כחמש מאות לאחר מותו של רבנו תם) והמקבילה בהם הוא בסיפור שבו המאוהבת ברבנו תם והמחזרת אחריו אינה מלכת תוגר, כי אם בתו של מלך צרפת. פרשנים משערים שמאנגר שינה בשיר את מלכת צרפת למלכת טורקיה, בשל חשש שיסתבך עם שכניו הנוצריים.

מה היה לו לרבנו תם הצדיק שנדבקו לו סיפורי זימה כאלה? יש קונספירציות שהדביקו לו את זה משום שלא התאבל על מותו של סבו רש"י, מרוב שהחשיב עצמו גדול ממנו בתורה. ואפילו אבות אכלו בוסר ושיניי בנות תקהינה מתקיים. כי לא רק סביב רבנו תם נרקמו סיפורים זדוניים. גם לבתו של רבנו תם נטפלו. בכתב יד משנת ש' (1540) מסופר הסיפור המוזר הזה על בתו:

 "שמעתי בת רבנו תם היתה עומדת בשפת נהר בחורף והיתה כובסת "כלים" שלה שקורין בלשון אשכנז  ווייס גרעט (מכובסת), ומחמת הקרירות היו רגליה אדומות. וראה בחור אחד ושאל לה: מפני מה רגליך אדומות? השיבה לו: מפני שלהבת של תחת. אמר לה: מותר להדליק את הנר? השיבה לו: אין מדליקין את הנר בשפופרת של ביצה".

ובכתב יד המצוי בספריית מוסד הרב קוק נכתב: "ואמרו על ר' יעקב, שהיה מאד שלם בכל דבר מורגש ומושכל ויפה תואר ויפה מראה. ומלך צרפת היה אוהבו מאד. ונתנה בתו של מלך צרפת עיניה אליו וחשקה בו. ויהי היום והם שניהם לבדם במקום צנוע ונסתר. אמרה לו: נפשי חשקה בך. שכבה עמי! אמר לה: חלילה לי מעשות הדבר הזה עם בתו של אדוני המלך, ואני יהודי ואת נוצרית. ותתפשהו בבגדו ותפצור בו מאד. ותאמר לו: על כל פנים תשכב עמי. לא תוכל להימלט ממני עד שתעשה רצוני. אמר לה: בבקשה ממך המתיני לי עד מחר ואעשה רצונך. ויהי בבקר, לבש בגדים נאים וירכב על סוס נאה וירץ הנה והנה וכל רואיו שמחו בו. ותעמוד בת המלך ותשקף בעד החלון ולרוב שמחתה בו הוציאה עצמה יותר מדי מהחלון, ונפלה לארץ ומתה. ונמלט הצדיק".

ובכן ... ?

תוספת עריכה - אנקדוטה

לפני שנים זוג עשיר ערירי, בני משפחה רחוקים, רצו לתרום קתדרה על שמם באחת האוניברסיטאות.

לשם כך עלו לרגל איתי מנכבדי האוניברסיטה העברית אל ביתם כדי לשכנעם לתרום עבור קתדרה במדע בתחום שלי.

קתדרה למדע הם לבסוף לא תרמו, אבל בשמם הוקמה קתדרה ללימודי יידיש באוניברסיטת תל אביב.

בְּמִפְגָּשׁ נְפָשׁוֹת

בְּאֵזוֹר דִּמְדּוּמִים

בֵּין שְׁנֵי מְמַדִּים

וְשָׁלוֹשׁ נָשִׁים

בָּאתִי

חַשְׁתִּי

נִכְבַּשְׁתִּי.

מרסדס סוסה

אדית פיאף

רחל

שימו לב שבעיבוד הזה קיימת שגיאה "מאסתי" במקום "עמסתי". כלומר, צריך להיות "גם משאי עמסתי כמוה". אז הרי עושה אני צדק למילים כאן.

לצעירים כאן שאולי לא יודעים. לרחל היו מספר רומנים ואהבות נכזבות המתבטאות בשיריה. אחת מהן למי שהיה לימים נשיאה השלישי של מדינת ישראל, זלמן שזר. בתקופה מסויימת, לפני שדחה אותה כפי שמרומז בשירה "גן נעול", איך אומר כאן בלשון עדינה כדי לא להסתבך? על פי השמועות שהיו מאוד מדוברות דאז - המשוררת רחל היתה המאהבת של זלמן שזר. את כאבה של רחל שרה זמרת אדירה (שעדיין אינה כלולה ברשימת פנתאון הנשים למעלה) - חוה אלברשטיין, תבדל לחיים ארוכים:

שיהיה לכולכם חג שמח ושנה טובה

כפי שכתוב בכותרת, אני ממליץ לקרוא את הפוסט הזה עד סופו. אני חושב שיהיה בו עניין לכל בלוגר בישרא וגם לקורא מהשורה. ואני חושב שאין עיתוי מתאים ממנו לסיכום השנה החולפת.

באחרונה קיבלתי כמו רבים מכם שרביט ספרים. ולמרות שאני לא מתלהב במיוחד ממרבית השרביטים שהיו כאן בישרא (ולא נתייחס לכך שרבים מהם התחילו בכלל בפייסבוק או בתפוז), עד כה לא שברתי שרביטים. ולמרות שכתיבה לרוב השרביטים זו טרחה עבורי,  מילאתי הוראות כמו ילד טוב, ישבתי וכתבתי את הפוסט הזה. 

וכעת אומר כהרגלי בצורה הישירה והבוטה ביותר: השרביט הזה הוכיח לי שהתחושות שלי לגבי מידת התעניינות בבלוג לאחרונה, אינן בעלמא. אין זה רק משום שזו בעיה גלובלית עקב "עזיבה המונית" לכאורה של בלוגרים את ישרא  - כפי שכתבו לי מגיבים אחדים. מספיק היה עבורי להביט ברשימת השרביטים שהגיעו לרשימת החמים ומספר התגובות לכל אחד מהם, כדי להגיע למסקנה. לא רוצה להיות טרחן קטנוני ולהביא מספרים. מי שרוצה שיבדוק זאת בעצמו, וודאי יגיע למסקנה דומה. ושלא תטעו, אין אני מביא זאת מתוך איזשהם מניעים של תחרות, אלא כסטטיסטיקה השוואתית ללימוד מגמות של הבלוג הזה נטו ולהוציא מהמשוואה מגמות גלובליות שמתרחשות בישרא. זה הכל.

שלא תתרשמו מהפוסט הזה על התבכיינות חלילה. באמת אין סיבה להעלב. ואני גם לא אומר זאת כמו 'פולניה מצויה' ("מה פתאום"? אבל למעשה מאוד כן).  לא הגעתי למצב שאני מחזר אל הפתחים (כמו למשל להגיב בכל בלוג 'נחשב' אפשרי, כדי שבתמורה יגיבו אצלי...). טבעי שהיו כאן כאלה ונמאס להם. הלכו לרעות בשדות אחרים. זו זכותם וזה בסדר. אני מניח שכל בלוגר כאן נתקל בתופעה הזו. אז מי שבא לכאן ברוך הבא. ומי שנשאר לא עושה זאת מתוך חובה אלא מתוך עניין.

כאמור אין בדברי שום מניע תחרותיות. למרות שרשימות המומלצים, החמים והפעילים  בעצם כן מיועדים לעודד תחרותיות בישרא. אני זוכר כאלה שהתלוננו בעבר על הרשימות האלו, וכעת כשהבלוגים שלהם מוצבים בהן במקומות טובים - שותקים או לא מבינים  מדוע כעת מדברים אחרים. אבל זו דרכו של עולם, זו גם דרכם של אנשים. כדברי קהלת, אין חדש תחת השמש.

אז מדוע בעצם אני כותב את הפוסט (הישיר והלא פוליטיקלי קורקט) הזה? אני כותב את הפוסט הנוכחי משתי סיבות בלבד:

א. לפוסט שכתבתי אמנם לא היו הדים מרובים יחסית בישרא (28 תגובות, קפד תגובות שלי = בעצם 14 תגובות בלבד), אבל הפוסט הונצח בגוגל עם  ערך מוסף משמעותי, כפי שתראו מיד. כשעמדתי לכתוב על ספר הילדות הכי משמעותי בעיניי, פניתי למנוע החיפוש של גוגל - כדי למצוא תקציר מוכן של הספר ' לין הגדול ולין הקטן'. אתם יודעים, בשביל לחסוך בכתיבה בפוסט שלא אני תכננתי את פרסומו ולהסתפק בקישור. אבל לא מצאתי תקציר ובכלל שום דבר אחר על הספר, מלבד תמונה של הכריכה. לכן לא הייתה ברירה אלא לכתוב תקציר כזה בעצמי.  חשבתי שדווקא משום שהספר הזה אזל ונעלם, לפחות אנציח אותו אני במנועי החיפוש. למען, יוכל כל דובר עברית החפץ בדבר, לפחות להיחשף לעיקרי תוכן הספר. אמנם קריאת תקציר זה ממש לא כמו לקרוא אותו כולו וליהנות מאיוריו, אבל לפחות רציתי שיהיה בנמצא תקציר דיגיטלי נגיש לכולם.

ב. אבל הפוסט שכתבתי כמו התקציר לספר, לאכזבתי בתחילה לא מצאו את מקומם - לפחות לא בדפים הראשונים בגוגל. אלא רק כאשר הצבתי יחד בחיפוש את מילות המפתח 'חשיבה חופשית' + 'לין הגדול ולין הקטן'. אבל תגידו, אם מישהו מחפש תקציר על לין הגדול ולין הקטן - מדוע שיוסיף לחיפוש 'מחשבה חופשית'? הוא צריך לנחש מי כתב אותו? בסוף הפוסטים שלי אני נוהג להוסיף בקפדנות רשימת קטגוריות (מילות מפתח). ובמקרה זה כדי לקדם את הענין בגוגל, חזרתי ללוח העריכה ולרשימת הקטגוריות של הפוסט  הוספתי את מילת המפתח תקציר. ואז, הפלא ופלא - לאחר מספר שעות:

בדף הראשון, הערך הראשון!

וכעת, כל מי שיחשוק בתקציר ויקליד כנראה לעיל, או, 'לין הגדול ולין הקטן, תקציר' - יקבל אותו מיד כפי שכתבתי בפוסט. בילדותי היה סופר ילדים ומתרגם ידוע, אוריאל אופק ז"ל שמו, שפרסם בעיתונים תקצירים לספרי מופת לילדים, ואפילו כרך אותם בספר. בנוסף להנאה מכתיבתו של אוריאל אופק, ילדי ישראל והוריהם נחשפו בתקציריו למיטב ספרות עולם.

כעת משנכתב התקציר על אחד הספרים הגדולים בעיניי בספרות הילדים (והנשכחים בארץ) והוא עולה בחיפוש בגוגל, אני מרגיש  סיפוק, כפי שהרגיש וודאי אוריאל אופק. ואולי פוסט השרביט הזה גם יביא למישהו בהוצאת ספרים חשק להפיץ אותו מחדש.

לחצו על התמונה ותגיעו לקישור

מהפוסט הנוכחי אתם יכולים ללמוד גם איך תוכלו לקדם פוסט שלכם בגוגל, אם כתבתם משהו בעל עניין לציבור. ולכן אני מקווה שבפוסט הזה תרמתי לכם משהו (הכנסת מילות המפתח המתאימות בקטגוריות). לעומת זאת, אם הפוסט הוא רק משהו על חייכם האישיים, כמו עם מי התנשקתם ושכבתם אתמול, אז אולי מוטב שדווקא הפוסט יוצנע בגוגל, במידה ותחליטו יום אחד למחוק את הבלוג שלכם ולהעלם - כפי שרבים עשו זאת כאן.

לאיזון אני חייב לציין שדווקא הפוסט הקצר "תהיו בני אדם!"  מאתמול, שהשקעתי בו כמעט אפס זמן  - דווקא הוא זכה במספר גדול יחסית של כניסות והתעניינות. נפלאות דרכי ישרא.

אז שתהיה לכולכם שנה טובה ופוריה

שנת שלום, שלווה ובריאות

חג שמייח אונד אגיטע יומטעב. ולמי שלא הבין יומטעב זה 'יום טוב' (חג) ביידיש ושיהיה אגיטע גיטע (טוב טוב - מצויין).

(ובחג בלי נדר, ניפגש בפוסט חג חגיגי).