לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חשיבה חופשית


מתובנות של מדען: עובדות לא נעלמות כאשר מתעלמים מהן!

Avatarכינוי:  קנקן התה

בן: 13

Google:  קנקן התה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2015    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2015

תיבת תענוגות


ערב חג. אבא שלי מצלצל בהתרגשות שקיבל משלוח פירות מדהים. הוא לא מבין על מה ולמה. אולי בגלל שהם יוצאי שואה. למשלוח צורפה מעטפה ובה חוברת המוצרים של 'האקדמיה לפירות'. חמש דקות לאחר מכן הגיע גם אלינו משלוח דומה. תיבת תענוגות:





תיבת ענק, 44X69 סנטימטר של מבחר פירות שלמים וחתוכים בעיצוב מדהים. במעטפה המצורפת מצאנו ספרון קטלוג של מוצרי החברה וגם ברכה (שהורי כמעט פספסו בשלהם):


לאמא ואבא היקרים

שנה טובה ומתוקה

מ...

(הבת והחתן הטרי)



כמו פולנים - לא ציפינו ובשביל מה צריך? אבל באמת לא ציפינו לדבר כזה וכל כך התרגשנו. הזוג הביע את הערכתו למשפחה. את ערב החג הראשון נחגוג רק בקרב המשפחה המצומצמת. אתמול בקרנו את הורי ברעננה, לאחל שנה טובה. בערב החג הראשון הזוג הטרי לא צריך להחליט או לריב אצל מי לחגוג. אצל הורי החתן או הורי הכלה. אז הם התפצלו. הבת תחגוג איתנו ועם הבן. החתן יגיע לארוחת חג שנערכת אצל הסבתא הישישה שלו. מחר, יום שני הזוג יגיע אלינו לארוחת חג. ביום שלישי הזוג יגיע לארוחת חג אצל הוריו. סידור פשוט, בלי ריבים, בלי ציפיות מאף צד. כולם שמחים. כולם מאושרים. הורי החתן התקשרו לברך בחמימות. איחלנו גם אנחנו ברכת חג לכל המשפחה המורחבת בטלפון. בעצם כמעט לכולם, חוץ מלמגעילים. להם הסתפקנו במשלוח מסרון קצר. גם ככה זה לדעתי יותר מדי.


והעיקר חג שמח לנו, ושיהיה חג שמח לכם ולכל בית ישראל.


שנה טובה ומאושרת לכולכם, הקוראים הקבועים והמזדמנים.

נכתב על ידי קנקן התה , 13/9/2015 18:12  
34 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-24/9/2015 17:55
 



חתונה כאילו מיקום אחר


רק בקיצור. פוסט מורחב יובא כאן בפעם אחרת. לא כל יום מחתנים בת ומכיוון שיש לנו רק בת אחת, זו היתה חגיגה של אחת בחיים. התאריך נבחר באיזושהי סימבוליות גימטרית. החופה והחגיגה נערכו בגן המלון לחוף הים. שקיעה כמתוכנן בחופה - לא הייתה באובך כזה, שלא נראה בארצנו כבר 75 שנה. אבל כמו שסימס לנו אחד האורחים לאחר האירוע - החופה נערכה באווירה קסומה של ים מכושף בערפל.  

 

כל אבא חושב שהבת שלו יפה, אבל אני אומר לכם בביטחון שהיא יפהפייה ובחתונה זוהרת מתמיד. היא הייתה כלה ממש מהממת - במראה, בלבוש, באיפור ובעיצוב השיער, ידי 'דנה צמות'. כמו נסיכה, אמרו כולם. הרי אף אחד לא טורח לומר סתם דברים כאלה בהתלהבות בסמסים הנלהבים הרבים שנשלחים כבר מזה יומיים, ואשר ממשיכים להגיע עד לרגע זה. בכל אופן, בשבילנו היא באמת הנסיכה האהובה שלנו.

 

בנוסף לצילום מקצועי שנקבל בהמשך, צילמתי כמה עשרות תמונות מנקודת מבטי האישי. אך לא היה לי כוח  כעת לערוך ולהעלות כאן דגימה. אולי בפעם אחרת. שום תיאור מילולי אינו יכול להחליף אותן.

 

נראה שהים כישף את הכל. הבריזה שנשבה ממנו ליטפה את האורחים והשכיחה את החום והלחות. הים על משבריו התאחד באופק עם שמים מאפירים. בניגוד לכל מקום אחר בארץ - השמים האלו דווקא תרמו כאן לאווירה קסומה יוצאת דופן. האורחים הצטיידו בזרים שזורים, כל אחד על פי הזמנה אישית, בדוכן הפרחים העשיר שניצב במקום. מתאבנים מופלאים הוגשו בקבלת הפנים לאורחים, שהיטיבו בהם את לבבם גם בשתייה כיד המלך.


להקה חיה מהממת הנעימה אזני האורחים הן בעת קבלת הפנים ושלוש שעות לאחר החופה - בקאברים איכותיים משנות השישים והשבעים. בנו נשבענו שאצלנו לא יחריש אוזניים דיג'יי מצוי ולא תהייה מוזיקה שנשמעת מצוין רק בערבית, כי אני לא מבין את המילים. אני לא רוצה להתנשא חלילה, אבל הז'אנר המצוי שמשתלט לאטו על חברתנו אינו בדיוק כוס התה שלי. לא היה אפילו שיר אחד כזה. אני לא מתבייש ולא מתנצל לומר זאת. האורחים ואנחנו הסתדרנו מצוין בלעדי זה. והעיקר, יכולנו גם לשוחח זה עם זה, מבלי שהמוזיקה תחריש את אוזננו ויהיה צורך לקרוא שפתיים. תגידו, בשביל מה טובים הדציבלים האלה שבאירועים משפחתיים? האורחים, בני דורי, כמו הצעירים הרבים, נהנו ממש, אבל ממש, לרקוד שנות השישים והשבעים. אומר בביטחון  - אפילו יותר מאשר נהנו מאוד. רחבת הריקודים המוארת בתאורה דינמית ססגונית - הסגירה זאת.

אוכל גורמה עשיר לתפארת מעשה ידי שף המלון - הוגש במזנונים ברוחב לב. שתייה למיניה ניגרה כמים. אני לא איש של בירה, גם לא וודקה ושכאלה. אני איש של יין. אם לא טעיתי בספירה, שתיתי במשך הערב ארבע כוסות של יין משובח. קטן עלי. לא שאני נוהג לשתות, אבל אם אני עושה זאת, אני לא מאלו המשתכרים מהר. האמת היא שבחיים לא השתכרתי - אני יודע מתי להפסיק. אבדן שליטה מפחיד אותי. אבל בקבוק יין טוב שלם אני יכול לגמוע לבדי מבלי שיזיז לי.


מבחר העוגות והקינוחים ידי מעשה הקונדיטור של המלון היה גם הוא שלא מהעולם הזה. אחוס עליכם ולא אציג כאן תמונות, כדי שלא להתעלל בכם וליירֵר את פיכם.


אם הייתי צריך לתאר את כל הערב הזה יכולתי לכתוב ספר, אבל אסתפק בשתי הערות של האורחים הרבים שסימסו לנו לאחר האירוע. אישה אחת הידועה כביקורתית מאוד כתבה: "...הרגשתי כמו בחתונה אריסטוקרטית מופלאה מעין כמוה". אנחנו רחוקים מלהיות אריסטוקרטים, אבל הגדרת אווירת החתונה ככזו דווקא מחמיאה לנו ואין אני מרגיש כל צורך להתנצל. כל אחד יכול לבחור באיזה סטייל תמורת ההשקעה שלו. דיקן של אחת האוניברסיטאות סימס: "זו הייתה חתונה קסומה מול חוף, ים ושמים מכושפים. חתונה יוצאת דופן מאוד במחוזותינו. כאילו התרחשה ביקום אחר...".


האורחים התפזרו. בהחלטה של רגע, זוגתי ואני שכרנו חדר ללילה במלון. מה זה כבר לעומת כל ההוצאות האחרות? פשוט נסיעה הביתה לאחר חצות נראתה בעיניי כהתעללות. התעוררתי לאחר כשעתיים. התקשיתי להירדם שנית כאשר אירועי הערב החלו להתגלגל  במוחי כסרט. יושב במרפסת צופה במשברי ים אפרפר קסום, גמעתי שני ספלי תה, לפני ששבתי למיטה. בבוקר היטבנו לבבנו בארוחת בוקר עשירה, חמישה כוכבים, לפני ששמנו פעמנו לעבר עיר הקודש האפופה אובך מעיק. 


 



 

 מאחל לכולכם חג שמח ושנה טובה.

 


נכתב על ידי קנקן התה , 11/9/2015 14:33  
38 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-16/9/2015 19:47
 



ווידוי עצוב


לאחר שהבלוג שוחזר על ידי המערכת לאחר מחיקה מסתורית, התאפסה רשימת הקוראים הקבועים של הבלוג. הודעתי על כך בפוסט, למען ידעו הקוראים הקבועים לחדש את הרישום, אם מעוניינים להמשיך. לפני כן הייתה לבלוג רשימת קוראים קבועים שהתפרסה על שני דפים, כמעט שלושה. כשהתבוננתי בה ראיתי שלפחות כל הבלוגרים בדף השני כבר לא כותבים וגם לא מגיבים. הדף השני היה לי כרשימת רפאים והיה עצוב לי.

 

לאחר שהרשימה הזו התאפסה נרשמו כקוראים קבועים משהו כמו 15 אחוז ממה שהיה במספר. כיוון שיש ברשותי צילום הרשימה לפני האיפוס, יכולתי להשוות. כל בלוגי הרפאים נעלמו - כ- 65%.

חידשו הרשמה כ- 10%,

קוראים חדשים כ-5%,

ויש מהבלוגרים שעדין לא מחקו את הבלוג שלהם או לא הפכו אותו לפרטי אשר לא חידשו את ההרשמה כקוראים קבועים. אתם יכולים לעשות חשבון ולהעריך בכמה מדובר. ביניהם יש עדיין כאלו שעדיין כותבים בישרא באופן סדיר, שלא חידשו רישום כקוראים קבועים. עצוב שהם כבר לא אוהבים להכנס לכאן. מצד שני עדיף שהרשימה לא תציג מצג  שוא. כי האמת טובה תמיד מהשקר והכאילו. גם לא חשוב לי להתעמק לגבי הנוטשים. האם מי שקרא בשקיקה מצא פייבוריטים אחרים? או האם זה משום שלאחר שהפופולריות שלהם עלתה והם כבר לא אלמונים כאן? האם זו התחשבנות על מי שמגיב או לא מגיב בבלוג שלהם? את התשובה לא אדע. סביר שזה משהו מכל זה.

 

ועכשיו עם יד על הלב, כמה מרשימות המפוארות של הקוראים הקבועים והמנויים שהבלוג שלכם צבר בשנות הוותק שלכם - באמת קוראים אתכם? כמה מהם כבר מזמן הפכו לרוחות רפאים ישראבלוגריות? וכמה עוד תאבדו אם תפסיקו להגיב בבלוגים שלהם? אבל נעזוב את זה, לא על זה באתי לדבר.

 

מחקרים אנתרופולוגיים הראו על מספר קסם חברתי  - 150. מספר זה הוא מגבלת הפריטים במסגרת חברתית הדוקה כל שהיא. שבטים מתפלגים לאחר שמספר הפרטים עולה על מאה וחמישים. יחסים בין בני משפחות מורחבות מתרופפים. מעגל ההיכרות הקרובה של כל אחד מכם, מן הסתם נמוך ממגבלת המאה וחמישים. יש לזה סיבות חברתיות הקשורות באופי האדם - מעין גנטיקה חברתית. 

 

כבר כתבתי על כך פוסט בעבר. המספר מאה וחמישים גדול עלי. בשל עיסוקי האחרים, זמן ישראבלוג שלי מוגבל. מבלי שהתכוונתי לכך, מספר הבלוגים הנקראים הקבועים שלי הגיע רק לעשירית ממספר הקסם הזה. וזה לא אומר שאני לא קורא גם בלוגים אחרים, אבל באופן פחות סדיר. זה גם לא אומר שאני נוהג להגיב בכל החמישה עשר. יש בלוגים שאני בבחינת קורא ולא נראה. אני נהנה לקרוא אבל אין לי מה להגיב. כי עדיף בעיניי לא להגיב מאשר לכתוב תגובה נבובה מתוכן.

 

 

במשך כמעט שש שנים כמעט בישרא (6 שנים כקורא ו-4 כמעט ככותב). רשימת החמישה עשר שלי התעדכנה כי מספר בלוגים נעלמו או גיליתי אחרים שעניינו אותי. אבל בכרבע השנה האחרונה נעלמו מהרשימה שלי 9 בלוגים.

 

הוספתי לששת הנקראים הקבועים שלושה בלוגים נוספים על תנאי. כלומר ל'תקופת מבחן נוספת'. אל תשפטו אותי לחומרה על דברים. הסבלנות שלי לקריאה דיגיטלית מוגבלת. משהו שקשור כנראה לגנטיקה שלי. אין לי סבלנות לבירבורי טוויטר וקבוצות וואצאפ. בקושי יש לי סבלנות למעט פייסבוק. יותר מדי עדכונים טורדניים זורמים למייל שלי. ואני צריך לבזבז זמן על מחיקה של עשרות עדכונים כאלה כל יום... ומה עם זמן נוסף שדרוש לי לעניינים אחרים בחיים?


 

ם

 


 

נכתב על ידי קנקן התה , 6/9/2015 00:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דברים שאני לא כל כך מבין


 

בכלל הכנתי לפרסום פוסט אחר, אבל ברגע האחרון כתיבת הפוסט הזה נדרשה כהנחתה לדברים אפלים שנכתבים באחרונה במספר פוסטים ותגובות בבלוגיה, בין שהם נאמרים במרומז או בין שהם אפילו בוטים ומרושעים. מקווה שלא תשפטו אותי לחומרה בעקבות הפוסט הזה בשל הנסיבות שתתוארנה בהמשך.

 

לאחרונה אני רואה בבלוגיה רינונים וקנאות בקשר לרשימת הפעילים ויש גם החושבים שהעומדים בראש הרשימה פיצחו את נוסחת הפעילים. ויש אפילו המרננים בחשדות על שימוש בתוכנות ושאר מרעין ובישין, שביניהן ולמציאות אין דבר וחצי דבר.

 

אז אגלה לכם סוד כמוס - נוסחה לא תקבלו כאן וגם לא כל אמצעי דמיוני מבית מדרשם של מלעיזים ומפיצי עלילות דם. ויש גם כאלה שהנושא כל כך בוער בעצמותיהם,  עד שאפילו טרחו לפנות במייל לבקש שאגלה את הנוסחה הסודית. אז לא. לאכזבת אחדים מכם, לא תהיה כאן נוסחה. אך אומר לכם בוודאות שהבלוג הזה דווקא התחיל לטפס במעלה רשימת הפעילים ככל שהמעטתי לכתוב.

 

כשפרסמתי כשלושה ולפעמים ארבעה פוסטים לשבוע, הבלוג הגיע בקושי לעשיריה האחרונה של הפעילים בשליש הראשון של החודש, ונעלם מהרשימה לשארית החודש. וככל שהמעטתי לפרסם עד לתדירות עכשווית של פוסט אחד בקושי לשבוע - הבלוג טיפס לחמישיה הראשונה. זהו אינו הגורם היחיד כמובן - נוח לאחדים לחשוב שמקומם בטבלת הפעילים הוא רק פונקציה של הכתיבה המופלאה שלהם ומתעלמים מכך שרבים וטובים פינו עבורם את מקומם בטבלה ונדדו למחוזות אחרים.

 

אבל לכל 'המתקנאים' למיניהם - הרגעו. מאז שהבלוג הגיע לטבלת הפעילים, הבחנתי בשתי תופעות שגילה לי לוח הסטטיסטיקה. לוח הסטטיסטיקה אינו משקר. ראשית, באופן פרדוקסלי מספר הכניסות לבלוג דרך רשימת הפעילים הצטמצם כמעט לאפס ככל שהבלוג טיפס במעלה הרשימה הזו. תופעה לא מוסברת לכאורה, אבל כשיחד עם זה פחתו מאוד הכניסות לבלוג דרך הדף הראשי של ישרא (אפילו כשפוסטים מסויימים הגיעו לחמישיה הראשונה של החמים), כבר תמהתי כפליים. לדעתי ההסבר לכך נובע מזה שכיום קוראים (שאינם מנויים) - אינם נכנסים לבלוג מהדף הראשי. כאילו חוששים לתרום לסטטיסטיקה של אחרים  'על חשבונם'. למעשה רבים נכנסים לבלוג זה כיום יותר מתמיד דרך גוגל. אבל אלו לא הכניסות כתוצאה מחיפושי גוגל הרגילים אחר נושא זה או אחר שנכתב. לוח הסטטיסטיקה מגלה לי שאלו הן כניסות של כאלו (שמשום מה) בודקים אם הופיע כאן בבלוג פוסט חדש על ידי כניסה בגוגל לערך 'חשיבה חופשית' או 'חשיבה חופשית קנקן התה.' וזה כבר מעיד בעיניי על תופעה קטנונית ופתטית, שלא מכבודי להמשיך לדון בה יותר בכלל.

 

אבל אם כאמור מרבית הצפיות בבלוג הן כבר דרך גוגל ולא דרך הדף הראשי של ישרא על כל רשימות וטבלאות 'היכל התהילה' שבו - נשאלת השאלה מה בכלל הערך המוסף של כתיבה בישראבלוג עבורי? ואם מסיבות אלו או אחרות במילא מרבית הצפיות בבלוג זה הן דרך גוגל - מדוע יש בכלל צורך בישראבלוג כמתווך? מדוע אם כך לא לכתוב בבלוגר (בלוגספוט) שבבעלות ישירה של גוגל עצמו? כי כל אלו שיחפשו עכשיו פוסטים בבלוג דרך לינק בגוגל ל'חשיבה חופשית' - ימצאו כעת את הפוסטים היותר מושקעים שאכתוב בערך 'חשיבה חופשית פלוס' (שבבלוגר).

 

יתכן שיש ביניכם כאלו שמגחכים כעת בשחצנות מה על כך שבלוגר הוא בלוגיה שכוחת אל, ושאין בו לכאורה רשימות מומלצים, חמים ופעילים ואין קהילה. כך חשבתי גם אני לפני שהתחלתי לכתוב באופן נסיוני בבלוגר. אבל הופתעתי. מאוד הופתעתי. לאחר שלושה פוסטים בלבד ובפחות מחודש בלבד ( למעשה בשלושה שבועות, אם לדייק) - מספר הצפיות חצה את ה- 8,800, נכון לכתיבת שורות אלו. הנה ראו:

 




 

וזה לאחר שלושה פוסטים בלבד, כאשר הבלוג החדש לא רכש עדיין רשימה מכובדת של קוראים קבועים ומנויים, כפי שיש כיום לבלוג כאן בישרא (בתחילת דרכי בישרא, בשיא הפריחה בישרא - לאחר שלושה פוסטים, היו אז לבלוג רק שני מנויים בלבד). גם לא צרפתי, כפי שאפשר לעשות, את רשימות הנמענים שלי בחשבונות המייל וגם לא את 180 העוקבים בחשבון הפייסבוק של הבלוג כאן. בחודש האחרון (הקודם) כתבתי גם כאן בדיוק 3 פוסטים, אבל מספר הצפיות כאן היה נמוך פי 6 מאשר מספר הצפיות  בבלוגר. גם בתקופות טובות יותר, בשיא הפריחה של ישרא, כשקצב הפוסטים הממוצע שפרסמתי לחודש היה כשניים עשר במספר - מספר הצפיות היה כרבע עד שליש בלבד (תלוי אם היה פוסט במומלצים)  ממספר הצפיות בבלוגר לאחר שלושה פוסטים בלבד. מדהים לא?

 

אני חייב לציין שבבלוגר קיבלה את פני מאוד יפה קהילה בראשות מיודענו אליפל. כינוי הקהילה הזו הוא 'בלוגר בארץ הקודש'. אליפל עזר לתפוצת הבלוג בדף הקהילה שהוא עורך בהתנדבות ופתח עבורי קטגורית מדע. באדיבותו הרבה, אליפל הציע גם עזרה בעיצוב הבלוג החדש, כפי שעזר שם גם לידידי הבלוגר קיימן  שלנו. הבלוג החדש שלי עדיין בשלב הרצה ולימוד,  אבל בהחלט אשמח לשידרוג עיצובי ופונקציונלי. בלוגר מציע מספר אינסופי כמעט של עיצובים, כפתורים וגאג'טים. כרגע ישראבלוג יכול רק להתקנא בכך.

 




 

ומה עוד? בניגוד לישראבלוג, בלוגר עובד מצוין בכל סוגי הדפדפנים הפופולריים וכן בלוגר מאובטח הרבה יותר מישראבלוג בכתובת https , בלי דרישה כמדומני לקוקיז צד שלישי, והכניסה ללוח העריכה בבלוגר דורשת אימות כפול. אבל אני לא רוצה לפתוח כאן את הנושא האבטחה. אני יודע שנעשים מאמצי גיוס המונים ורכישה של ישראבלוג על ידי קבוצה מסויימת המדווחת בבלוג 5, אבל גם אם יצלח, בינתיים אני חש שהמשך כתיבה מושקעת כאן - כמוה כהפקדת אבני חן בסל נצרים מרופט.

 

אבל הקש ששבר באמת את גב הגמל אינו טכני בעיקרו וגם לא בשל המספר הרב של ידידי שנטשו את ישראבלוג לטובת בלוגיות אחרות. זה משום שבאחרונה אני חש באווירה עויינת של מספר גורמים כאן, אבל לא מוצא טעם להוסיף מעבר לכך. מי שמעורב בכך בוודאי יודע היטב על מה אני מדבר. אין לי שום בעיה לוותר למענם או למען כל מתקנא אחר על כלוב הזהב ולפנות להם את מקומי ברשימת הפעילים, מהסיבות שתארתי. ושוב, כי ישראבלוג הופך למקום אנושי שכבר מאוד לא נעים לי לכתוב בו. תשאלו את עצמכם כמה דבר זה משפיע גם על חשק הכתיבה שלכם לאחרונה.

 

יש לי מספר ניכר של פוסטים שנכתבו והצטברו,  אבל עם אווירה כזו, גם לי כבר אין בכלל חשק לפרסם אותם כאן. אני לא זקוק שילטפו אותי או להבדיל שישנאו או יקנאו. ובעיקר לא בא לי טוב מהאשמות המרומזות והפחות מרומזות. אוי לי מדובשם ומעוקצם של אנשים שמביאים אותם.

 

רבים מידידי כאן כבר עברו לכתוב גם בוורדפרס. אז מדוע לא עברתי  גם אני לכתוב שם?

הדבר נובע מסיבות טכניות גרידא, אבל כבדות משקל. את מרבית הקריאה בבלוגיות אני עושה בסמרטפון בכל מקום שאני נמצא ומתפנה לי זמן. אבל אני חושש להכנס לוורד פרס מהסמרטפון, כי משום מה הסמרטפון שלי מודיע שהכניסה לשם אינה בטוחה וכי יתכן שהסמרטפון שלי מיורט.

 

ניסיתי ואפילו פתחתי חשבון נסיוני בוורד פרס  דרך המחשב, אבל במחשב שלי ההתנהלות בממשק הזה מגושמת למדי והמחשב שלי מתחמם לרמות לא רצויות. אני יודע שהבעיה היא במחשב שלי ובעיקר בשל עידכוני ווינדוז אחרונים שמאיטים ומחממים את המעבדים. רבים לא מודעים בכלל להתחממות המחשב שלהם. התחממות שעשויה לקצר את משך החיים של המחשב. לי יש מוניטור העוקב אחרי הטמפרטורות של המעבדים:

 




 

אז בהזדמנות זו אני מבקש  סליחה מידידי מוורדפרס שאולי קוראים את הפוסט הזה. מאוד הייתי רוצה להמשיך לקרוא ולהגיב על הפוסטים שלכם. אבל אני לא יודע עדיין כיצד לפתור את הבעיות שתיארתי.

בבלוגר כאמור הכניסה היא בשיטת אימות אבטחה כפול. כמדומני בוורד פרס צריך לשלם עבור הגברת רמת האבטחה מפני פריצות (קיבלתי פידבק שמדובר בתשלום של 99 $ לשנה בוורדפרס בשביל האבטחה - תוספת עריכה). אני יודע שיש כאלו שנהנים כרגיל לומר משהו כמו "שוב פעם הפרנואיד הזה עם בעיות האבטחה שלו..." אבל, זה כבר ממש לא מעניין אותי יותר מה אתם חושבים על כך. ולא באתי לכתוב על כך כאן.

 

 

אז אני לא מתרץ ולא מתנצל על שום דבר. גם לא מנסה לשכנע. ישראבלוג היה ועדיין יקר לי, ונותרו לי  בישרא עדיין מעט ידידי אמת וירטואלים שאני מעריך ואוהב. אבל כל אחד שיעשה מה שטוב לו.

אני גם לא מעוניין במלחמות ופוליטיקות ישראבלוגריות. כל אלה שעושים זאת, למעשה יורים לעצמם ברגל ופוגעים למעשה בעתיד ישראבלוג עצמו, שמצבו כרגע רעוע גם כך. טעות מי שחושב שעידוד ריבים כאן מעלה את הרייטינג שלו או של ישרא. נהפוך הוא, למעשה זה מתכון בדוק לנטישה נוספת של כותבים טובים כאן.

 

ותודה על ההקשבה. 

נכתב על ידי קנקן התה , 3/9/2015 14:33   בקטגוריות בלוגר, בלוגספוט, ישראבלוג, וורדפרס, רשימת פעילים, אבטחה  
36 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-13/9/2015 07:41
 





124,864
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , מדע וטכנולוגיה , בריאות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקנקן התה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קנקן התה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)