חשיבה חופשית

לאחר ארבע שנים פוריות כאן, נמאס לי לשחק בגן ילדים עם ילדים מגודלים, בעלי אגו, או חורשי רעות. נמאס לי מאווירה עכורה, מהתנכלויות, מגורמים אלו או אחרים. נמאס לי מצנזורה. ישרא-בלוג היה כבית לי. נלחמתי בשבילו. הכרתי כאן ידידים נפלאים, לצד כאלה שממש לא.

מהו הקש השוטה ששבר את גב הגמל - תוכלו לקרוא כאן. אינני מוצא טעם  לפרט יותר כאן בהסברים, כאשר הם במילא מיד נמחקים. מיותר לציין שלא על ידי. אוויל מי שמאמין לעלילות של חורשי רעות שכמו נמושות מתכחשים למעשיהם. צר לי שלא הספקתי להשיב למגיבים, לפני שהפוסט שבתמונה נמחק ביד זדונית.

הכרתי כאן כותבים ומגיבים נפלאים שליוו את הבלוג במשך ארבע שנים,  חלקם פחות זמן. לצערי נתקלתי גם בתופעות מכוערות. את הפוסט האנתרופולוגי שהבטחתי כבר אפרסם בעתיד בבלוג חשיבה חופשית פלוס בבלוגר. אל דאגה, לא אסגיר שמות, רק אדבר על תופעות. ותופעות אנושיות בישראבלוג, לא חסר.

אני מצטרף לקהילה ישראלית ההולכת ומתרחבת של כמעט מאה בלוגרים. רבים מהם היו כותבים וותיקים כאן. חלקם כותבים עדיין כאן ושם במקביל, כפי שעשיתי גם אני לאחרונה. לצערי היו כאן כאלה שלא ראו זאת בעין יפה.

מעתה אמשיך לכתוב שם כפי שכתבתי כאן ואביא לכם אותם החומרים. תוכלו להגיב שם אם תרצו כמו כאן. אמשיך לשמור על קשר עם מי מכם שירצה לשמור על קשר שם. אתם מוזמנים להירשם כעוקבים ישירות בבלוג, או דרך גוגל+.

אגב למעוניינים, לפני ימים אחדים כתבתי בבלוגר פוסט על פריצת דרך במזון לתינוקות ומה אנחנו יכולים ללמוד מכך גם על התזונה של עצמנו כילדים ומבוגרים. על הפחדות, היסטריות ומציאות.

עתה בעזיבתי תהיה הזדמנות לבלוגים הפעילים להתקדם במעלה הרשימה. יותר לא יהיו רינונים ומושא לקינאה. הבמה כולה שלכם.

זהו, לא ארבה במילים. הגיע הזמן להפרד.

שלום,

הכל רק משחק של דמעות,

אני עף למקום אחר

הפלאגין של יוטיוב לקליפ למטה nפסיק להטען כאן לעתים משום מה

אז הרי הקישור:

גם כאן

https://www.youtube.com/watch?v=6w0y034ZMvo

עריכה

תודה לכל מי שבא להפרד, למי שהביע צער, למי שאיחל.

ולא מעט אחרים (על בסיס מונה הכניסות), בחרו להפרד בשתיקה,

ויש בשתיקה רועמת. כל אחד מסיבותיו. גם זה בסדר.

אם תתגעגעו בואו לבית החדש בבלוגר (בלוגספוט).

הרשמו בבלוג כמו כאן, ותקבלו עדכונים במייל,

או הצטרפו לעוקבים ב גוגל פלוס.

גם אם תשכחו את הכתובת, אין צורך להכנס  ללינקים כאן כדי להגיע לבלוג החדש. פשוט תגגלו יחשיבה חופשית פלוס' ואתם מסודרים.

אשמח לארחכם שם עם הרבה פוסטים וסדרות בקרוב (חדש!), בנושאים מעניינים שונים,

כמו בימים הטובים.

הכינוי:          

             קנקן.

הלוגו החדש:

ואני רק עברתי דירה

אני רוצה לפתוח בתודה לכל המברכים ביומולדת הכפול. מעריך מאוד את תגובותיכם כאן. שמחתי לקבל את הברכות ולראות כי גם ידידים לי כאן. התמיכה שלכם עוזרת להתעלם מהמתעלמים. אינני מתכוון לזו של הקוראים השקטים, אלא לאלו ששתיקתם לאחרונה רועמת. אבל זה לפחות עדיף על כל המקללים והמנאצים בתגובות כאן, או בפוסט מיוחד שהם טורחים לכתוב בבלוגם ושעוסק בי (באופן גלוי או נסתר). אבל לא נורא, אם זה מוסיף להם בריאות (ואני לא חושב שכך), שיהנו. ובכלל נראה שיש כאלה בישרא שעוסקים יותר מדי בכבודם. כאלה שידם קלה בפגיעה באחרים נפגעים כאשר מישהו בכלל מעז לערער.  במיוחד מצחיקים אותי אלה המגיבים כמי שהכובע בוער על ראשם. שבאופן תגובתם הם נופלים בעצם למלכודת של עצמם. ויש את אלה שלא שוכחים ולא סולחים. מלבד היותם מתחשבנים, הם אינם מבינים שהסליחה אינה בכלל רלוונטית, כאשר מי שאינם סולחים לו אינו חושב בכלל שהוא צריך לבקש סליחה. מוטב שיפשפשו הם במעשיהם. יבדקו כיצד הם נהגו. כיצד הם הגיבו. כיצד אולי הם פגעו. כיצד ניפנפו בגסות מהבלוג שלהם. 

האמת היא שלא בא לי טוב להמשיך בכתיבה על כך. אבל כבר הגיתי רעיון לכתוב פוסט מיוחד על האנתרפולוגיה של מגיבים ותגובות בישרא. נושא מרתק בפני עצמו. אז יש מה לצפות ומבטיח שיהיה מעניין. 

***

נראה שהשנה אף אחד במשפחה המורחבת לא שכח לברך בזמן בטלפון. ברכו בזמן גם אלו שתמיד זוכרים בערך את תאריך היומולדת, ולכן מתקשרים לברך פלוס מינוס שלושה ימים מהמועד. לא נורא, העיקר הכוונה.

בפוסט היומולדת אמנם ציינתי שאינני מתכוון לכתוב תאור אישי על חגיגות ומתנות, אבל אעשה זאת בכל זאת, כי השנה ריגשו אותי מאוד מאוד. לכן החלטתי בסוף לשתף אתכם במקצת בפוסט הזה.

אז בוקר היומולדת התחיל ככה. שמעתי את זוגתי יוצאת השכם מהבית וזמן מה לאחר מכן שבה לדקה, לפני יציאתה לעבודה ובעודי במיטה. כשהתעוררתי, מצאתי את זה על שולחן המטבח:

עוגת גבינה במשרה אוכמניות - עוגה טעימה ברמות, לפי עקרונות בריאות של הזון. יחס פחמימות, חלבונים, שמנים מושלם. וללא תוספת סוכר, חמאה, שמנת ושאר דברים לא בריאים שנוהגים להוסיף לעוגות - ובלי לפגוע בכלל בטעם.

ומעל לעוגה התנוסס וריחף לו בחגיגיות בלון:

בשאר שעות הבוקר ואחר הצהריים הטלפון לא פסק מלצלצל. נראה שאף אחד מהמשפחה המורחבת לא שכח להתקשר השנה, אפילו חלק מהאחיינים. כמובן גם הגיסים והורי חתני. גם אביו עקרב, והיומולדת שלו חל בסופ”ש זה. במקרה יצא שיום הולדתו העברי חל ביום הולדתי, שאותו אני תמיד מציין בתאריך הלועזי. אני איש של שמש ולא ירח.

הבן שיצא השכם בבוקר לאוניברסיטה מבלי שאראה אותו, לא שכח להתקשר ולברך באחת הההפסקות הקצרות - ביום עמוס לימודים שאמור להסתיים רק בשמונה בערב. הוא התקשר בהפסקה, לפני בוחן בביולוגיה. ובכלל הוא עושה חיל. עד כה בבחנים השבועיים בביולוגיה ובמתמטיקה ציוניו מעולים. במבחן הראשון בכימיה היה היחיד ממחזור של כתשעים סטודנטים, שקיבל בו ציון 100. נחת רבה יש לנו ממנו. הוא אוהב ללמוד וכדרכו, כל דבר שהוא מחליט לעשות, הוא עושה בשיא הרצינות. בולדוזר קטן, בעצם כבר לא כל כך קטן - בגיל 23 והוא גבוה יותר ממני.

אז כאמור היו טלפונים רבים, אבל אף לא אחד ‘מחברי' לשעבר בעבודה התקשר וברך, מלבד מכתב וכרטיס ברכה רשמי אחד שנשלח בדואר בשם שלטונות המוסד. האמת שגם לא ציפיתי שיתקשרו לאחר הפרישה המוקדמת. תמיד טענתי שחברים לעבודה הם קישקוש. נדמה לכם בעבודה שאלה החברים הכי טובים בעולם, אבל בסך הכל מדובר בחברות של אינטרסים משותפים. חברות שעל פי רוב חולפת כאשר חולפים האינטרסים. תלמדו ממני- אל תצפו, ולא תתאכזבו. אם מישהו מהם פתאום מופיע מהאוב, סימן שהוא צריך משהו. כמה מאוסים יכולים להיות לפעמים אנשים כאלה שנזכרים בך רק כשהם צריכים ממך משהו. כמה יכול להוציא אותי מעשתונות מי שלא שמעתי ממנו מאז עידן ועידנים ולפתע נזכר להתקשר שיש לו ראיון עבודה מוקדם בבוקר, והאם הוא יכול לבוא לישון אצלנו ערב קודם. יש אנשים ללא כל בושה ועם עור של פיל.

ובין כל הטלפונים של המברכים, הגיע בבוקר טלפון כשעל המצגת התנוסס שם המתקשר באותיות ערביות. היה זה שליח שכבר נמצא ליד ומחפש את מקום מגורי. השליח הגיע עם הדבר המדהים הזה:

סלסלה ענקית של מבחר פירות חתוכים ושלמים, בצילום לא כל כך מוצלח בשל עטיפת הצלופן. למטה משמאל לימין: צלחת פלחי פומלה מקולפים מהמעטפת המרה, צלחת ענבים חומים מזן עסיסי במעטפת מוצקה וללא חרצנים, וצלחת תותים טעימים (לא ידעתי שכבר גדלים בעונה זו). בשורה השניה, צלחת גרגרי רימונים טריים, צנצנת ריבת סנט' דלפור ללא תוספת סוכר, צלחת פרוסות קיווי וצלחת עם דפדפי סומסום דקיקים בדבש. בשורה ממעל - אגסים, צלחת פרוסות אננס טבעי כשבמרכזם תקועים קיסמים עם תמרים ובראשם אגוזים, וחותמים תפוחים וורדרדים-זהובים עסיסיים.

זו הייתה ממש הפתעה לקבל את הסלסלה הענקית הזו. ומי השולחים? הבת וחתני. כל כך התרגשתי וגם לא ציפיתי לזאת מהם, לאור העובדה שערב קודם זוגתי הסגירה שהיא במשותף עם הילדים מתכוונים להעניק לי מתנה אדירה, שהיא ממש וואו של חלומות. מצד אחד הם רצו להפתיע ומצד שני זוגתי רצתה לוודא שאני מעוניין במתנה הזו. כמובן שאי אפשר לסרב למשהו כזה מהחלומות. יותר מכך לא אפרט, ראשית משום שהמתנה בהזמנה, ושנית אני מנוע לדבר על זה לעת עתה.

לפיכך לא ציפיתי ליותר מהבת ובן זוגה. הם זוג צעיר בתחילת דרכם המשותפת. הם לא שופעים במזומנים, גרים בצניעות בדירה שכורה עם שני כלבים מקסימים. רק לפני כחודש רכשו מכונת כביסה ומייבש, מתנה מהוריי. לפני כן הבת כיבסה ביד, או הביאה אלינו לכבס את הכביסה שלה והוא הביא את שלו להוריו. לאחרונה הוא פתח עסק עצמאי חדש שאמנם נראה מבטיח, אך זה רק בראשית הדרך וימים יגידו. בכל אופן אין הם במצב כלכלי שהם יכולים להרשות לעצמם מותרות. לפיכך נגע בי מאוד רוחב ליבם אלי. וזה לא מובן מאיליו

אבל אני חייב לציין שמאז ומתמיד, עוד כשהילדים היו קטנים, הם העניקו לנו  לימי הולדת וימי נישואין מתנות יוצאות מהכלל מחסכונותיהם שצברו, ממתנות שחסכו מעצמם, או  ממה שצברו מעבודת בייבי סיטינג שעשו לילדי השכנים. החמודים האלה בהחלט יצאו מעורם. פעם רכשו לנו מנוי לסינימטק, פעם מנוי לתיאטרון, ופעם מנוי לבית האופרה. פעם יום בריאות שכלל מסאז', ספא וארוחת צהריים באחד ממלונות ים המלח. לרגל יום נישואינו העניקו לנו שנה אחת סופ”ש בצימר מפנק. פעם אחרת העניקו לזוגתי ולי הקרנה פרטית של סרט וכיבוד בסופה , באולם קולנוע סמדר. אני אומר לכם, אנחנו צריכים להיות גאים ולהודות שיש לנו ילדים כאלה ,שאוהבים אותנו כל כך, חוסכים מעצמם ומעניקים לנו.

את השמחה העיבו טלפונים בעניין אחר של יום יומין, שאינו קשור בשמחה. ארבעה עורכי דין שונים מטפלים בענייני הפרישה המוקדמת שלי. שניים בעניינים שונים בביטוח לאומי , השלישי מטפל בתביעות פיצויים וגימלה מחברות הביטוח, הרביעי בענייני פטור ממס הכנסה.

למרות שהכנתי תיק מסמכים לתפארת, מפורט ומקוטלג לפי נושאים, כשבראש התיק תוכן עניינים ותקציר (ושעליו קיבלתי שבחים מהבוס שלהם) - הם פונים אלי כל הזמן בבקשות לשלוח להם בפקס מסמכים שנמצאים כבר בתיק. מה, הם לא יודעים לקרוא ולמצוא לבד? בפגישה הבוס התלונן בפניי שהם צריכים לגרד מהלקוחות שלהם מסמכים כדי להשיג להם זכויות. אז מדוע צריכים גם לגרד ממני כאשר הכנתי וסיפקתי להם הכל בצורה מסודרת? אחד ביקש ממני פרוטוקול של ועדה שערכו לי במשרד הבריאות. לא מספיק עבורו מכתב הסיכום של הוועדה. "האם תוכל להשיג את זה עבורנו"? ביקש אחד מהם. עניתי לו בחגיגיות שאם הייתי מעוניין להתעסק בהשגת מסמכים ופרוטוקולים, לא הייתי פונה אליהם. שישחקו עכשיו הנערים לפניי - תמורת השותפות הצפויה בהכנסות שאקבל. לא אקבל, גם הם לא יקבלו. אין יותר פשוט מזה. לפחות הם עובדים.

ונחזור לשמחה. כשזוגתי חזרה מהעבודה עייפה בערב, החלטנו לדחות את החגיגה לסופ”ש. ולכן הסתפקתי בהזמנה של מנת פלאפל ערבי הכי טוב בעיר. בשבת נחגוג אצל הוריי ברעננה - זוגתי, הבן, הבת והחתן. אבא שלי, שיהיה בריא ויזכה לאריכות ימים, יבשל לנו ארוחה חגיגית יחד עם העובדת הזרה המשמשת כסו שף. אני אומר לכם מנסיון העבר שהארוחות האלו שלו הן סופר טעימות. אמא שלי הייתה בשלנית נהדרת ואשר שמה הלך לפניה. אבל מאז שכבדה ראייתה הפסיקה לבשל. אז אבא שלי לקח את שרביט המטבח. גם לפני כן הוא היה מנקה את הדגים והעופות, בישל מאכלים מסורתיים מסויימים, הכין נקניקים תוצרת בית, והתמחה בכבישת ירקות למיניהם. אכלתם פעם אבטיח כבוש? אבל מאז שלקח לידיו את שרביט המטבח, הוא מפנק את אמי, ואותנו מדי פעם במאכליו. ובכלל מגיע לאבא שלי צל”ש על תפקודו, כמו שאומרים טפו,טפו,טפו. הוא פרש לגמלאות מעבודה כקצין רכב ראשי בחברת תוכנה הגדולה בארץ, בגיל 79. 

בגיל כמעט 88 הוא נראה צעיר לפחות בעשרים שנה. הוא עדיין נוהג, עורך קניות, מבשל, מסיע את אמא שלי לכל הבדיקות הרפואיות, מטפח את הגינה, גולש באינטרנט, מבצע קניה ומכירה של מניות וניירות ערך מהמחשב בבית, ועוד כהנה וכהנה. שאלוהים רק ישמור לי עליו ועל אימי. לאהבת הורים מיוחדת במינה זכיתי, משני הורים שנתייתמו מהוריהם הם בנערותם והצליחו לשרוד את הגיהנום של השואה. ואני כל כך אוהב אותם.

אז כפי שהנכם מבינים, החגיגות עדיין לא הסתיימו ואני מצפה בהתרגשות לסופ"ש. אי של נחת במציאות ארץ ישראלית ועולמית אפורה ועגומה בימים אלה. מעט נחת לאחר שנתיים קשות.

עריכה

למישהו כנראה כאב הפוסט הזה. הבלוג הפך לפרטי למספר שעות עד שהבחנתי, ושוב נמחקה כמעט כל רשימת המנויים. הפוסט שנכתב לאחר מכן נמחק על ידי הצנזורה. פרטים ראו כאן. ופוסט הפרידה מישרא כאן.

ושוב בחצות יופיע הבלון האדום. נולדתי בחצות הליל עם הברק.  ואכן הבלון לא איכזב

ואצלי הבלון האדום מלמד על יומולדת ובלוגולדת גם יחד. בפעם הרביעית. לפני ארבע שנים הענקתי לעצמי את הבלוג הזה כמתנת יומולדת. מקורא במעמד של מגיב שמקשט בתגובות בלוגים נבחרים של אחרים, השתדרגתי לבלוג משלי. יום הולדתי נראה מועד מתאים ליסודו של הבלוג ‘חשיבה חופשית.

כבר ציינתי בעבר שסטטיסטית לא רבים כאן יחסית הם הבלוגרים שמתמידים בכתיבה וחוצים את השנה הרביעית. לא אכחד, וקוראי כאן יודעים זאת - חדוות הכתיבה כאן נמהלה בהרבה עגמת נפש בשנה האחרונה. שנה שבה נתקלתי החל מטינה אישית, דברי נאצה, האשמות שוא דמיוניות, ועד להתנכלויות פיזיות ממש לבלוג ולמחשבים שלי וכל זאת התגבר באופן חולני לאחר שנרתמתי לפעילות התנדבותית להצלת ישרא. במה לא האשימו אותי? שאני מבריח מכאן בלוגרים, שאני הוא זה שאחראי לסטטיסטיקת הנטישה ההמונית כאן, שאני רוצה להשתלט על ישרא ולנהל אותו. בדיעבד הסתבר שכל מסע ההכפשות הזה היה תוצר פוליטיקה של מי שרצה באמת לנהל את ישראבלוג. הבנתי במהרה שגם אם יכולתי לתרום לעתיד ישראבלוג - לא עוד!  די לי והותר מהטעם המר שהשאירה בי חותמה של הפוליטיקה ישראבלוגית המאוסה.

לאחר הסאגה הזו, אמנם חלק מידידי כאן שמרו אמונים (ואני מעריך זאת), אחרים התרחקו, והיו אף שהתגלו במלוא כיעורם וצביעותם. אבל ביומולדת ובלוגולדת, הרי לא נאה ויאה להרחיב על כך את הדיבור. עוד תהייה הזדמנות בפעם אחרת. ואני משער שיהיו כאן כאלה שלא יהיה להם כל כך נעים ונוח לקרוא את דבריי. וכנאמר, אולי מן הראוי היה שלא להזכיר כלל את זה במועד חגיגי כמו יומו-בלגו-לדת, אבל מה לעשות? כידוע לעיתים קנקן מטיח דברים קשים ודברי תוכחה ללא חשבון. בלי פוליטיקלי קורקט, בלי העמדת פנים ובלי שטיקים. אחד בלב ואחד בפה.

השבוע,

קראתי יונה וולך

השבוע,

לאחר פגישה עם אלוהים שלי

פרצו לי מילים

לא מנוקדות

אנלוגיה דיגיטלית כבר

לא צריכה פנקס נייר

כבר,

לא אכפת מה יחשבו

שיאמרו, שיאמרו ויאמרו

שיקראו, יקראו או לא יקראו

את המקור או הצהוב

ברירה טבעית דרוויניסטית

ואתם, היו בשלכם

ואני בשלי.

ולמרות כל הנסיבות המרומזות האלה, אני חייב לציין שהגעתי עד הלום ולו כדי לשבור את הסטטיסטיקה של סגירת מרבית הבלוגים לפני שחצו את שנתם הרביעית. אבל, כפי שקוראי הבחינו בוודאי - המעטתי מאוד בקצב הכתיבה כאן בחודשים האחרונים, כמו גם את החשק להשקיע בכתיבת פוסטים. את הפוסטים המושקעים יותר אני כבר מפנה למקומות אחרים שיודעים להעריך אותם יותר. כאמור אבדה בי חדוות הכתיבה כאן, ורגשות אלו התעצמו עם הנטישה של לא מעט בלוגרים וקוראים יקרים לי את ישרא.

אחד הדברים שאני נוהג לעשות הוא מדידת 'הדופק' של הבלוג בלוח הסטטיסטיקה. לאחרונה הסטטיסטיקה גילתה על שינוי מגמה. החלק הארי של הכניסות לבלוג באחרונה - הן דרך גוגל, או מנועי חיפוש אחרים, ופחות דרך הדף הראשי בישרא או דרך רשימות הקוראים הקבועים.

מצד אחד זה מאוד מחמיא לבלוג על שנכתבים בו פוסטים שלא נס ליחם. פוסטים הממשיכים לעורר עניין בציבור הרחב - חודשים ושנים לאחר כתיבתם. וזה לא מובן מאליו. כתיבת אקטואליה אישית, משפחתית או פוליטית - טיבה שהיא מעוררת בישרא יותר עניין מיידי אם נכתבת היטב, אך היא מאבדת עניין ונשכחת במהרה בנבכי האבק הדיגיטלי של הבלוגים. לכן במידה מסויימת אני מרגיש כמו זמר ותיק ששיריו הופכים לקלאסיקה, גם אם אינו מרבה עוד ביצירה חדשה. אינני מתבייש להתגאות בכך. וכל זה נובע לא מעט מכך שלבלוג יש אג'נדה (עם מספר פלוקים קלים, שרובם מוחזרים לאחר פרסומם לטיוטות). ויש גם פוסטים אישיים יותר שאני כותב רק בבלוג פרטי, לעיני קוראים שיש בי אמון והערכה אליהם.  כשהזכרתי זאת בעבר, היו כאלו שלא הבינו לשם מה פתחתי את הבלוג הפרטי הזה, אבל הם אף פעם לא ידעו כי חלון ההזדמנות להרשמה אליו נסגר.

כאמור לוח הסטטיסטיקה מגלה לי על עשרות רבות של פוסטים ספציפיים שזוכים לביקורים תכופים מאוד. נעים לי לגלות את זה. אבל לא נעים לגלות דברים אחרים, כמו למשל כניסות אובססיביות לפוסטים ‘אינפורמטיביים', מאוד מסויימים. כניסות שמעידות על מה שאני מכנה ‘פוביית אנטי-קנקן' אובססיבית. ואלו שנגועים בכך וכנראה קוראים זאת עכשיו בסתר (כי הם קוראים כאן כל מילה), יודעים למה ולמי אני מתכוון. יסלחו לי רובכם אם דבריי אלה סתומים לכם. אבל לרובכם אומר כי מדובר ממש במיעוט. מיעוט ילדותי דוחה ומאוס, אבל מיעוט קטן מאוד. מטיבם מיעוטים כאלה צעקנים, ובישראבלוג הם פשוט טרולים נוירוטיים עלובים. 

ולגבי עתיד הבלוג - לצערי אינני יכול להבטיח היום שנחגוג כאן את בלוגולדת חמש. יש החושבים שהדבר נובע מדעתי על הממשק ההולך ומדרדר של ישרא, והוא אכן מדרדר. אבל הסיבה העיקרית היא אחרת. רבים מהבלוגים הטובים יותר שקראתי כאן נסגרו וממשיכים להיסגר לצערי. כמעט כל שבוע אני רואה פוסט פרידה של בלוגר ותיק בדף ‘החמים' בישרא. חלק מהנוטשים עברו לכתוב בפלטפורמות אחרות כמו בלוגר, וורדפרס ועוד. אני לא בא בטענות אליהם, כידוע גם אני כבר כותב בפלטפורמות אחרות.

אבל אני חייב לציין שלאכזבתי אחדים משארית הכותבים כאן התגלו לי כבעלי אגו, אינטרסנטים ומתחשבנים ברמות. לא ראוי שאפרט יותר בפוסט סיכום שנה זה, למרות שגם כך יוצא שהוא אינו חגיגי במיוחד. אבל, אינני יכול להתעלם ולהעמיד פנים, מצטער. ימשיך לקרוא כאן מי שחפץ כל עוד הבלוג קיים ומי שלא - שלא יקרא, או שימשיך לקרוא כאן בסתר כל מילה כמו שעושים אחדים. ומי שרוצה, יקבל תוספת גם בבלוג ‘חשיבה חופשית פלוס' בבלוגר ובפורום הספרותי זה מה ש בפלטפורמה Blabla4U.

כיצד יראה הבלוג בשנתו החמישית, אינני יודע. זה תלוי הרבה גם בכם הקוראים והמגיבים. בוודאי הבחנתם כבר בשינוי באופי הבלוג ובתדירות הפרסום בו. אבל לא בטוח שהבחנתם גם בשינוי עיצובי ותוכני לאחרונה (כי אף אחד לא הגיב על כך). כמו למשל, נמחקו וצומצמו רבות מהרשימות בשוליים של הבלוג. בניהן נמחקו גם ההפניות לפוסטים הרבים שהיו במומלצים של ישרא ובמומלצים של עמותת ישראבלוג. אין לי כל צורך בהתפארות בהם לצורך רייטינג או טפיחה על השכם. עם כל הכבוד, בכל זאת המומלצים הם לא פרס נובל גם לא פרס ישראל.

כמו כן, רבים מהפוסטים האישיים החזרתי לטיוטות, ולכן בחיפושים נפתחים כעת כדפים ריקים. כבלוג שיש לו ביקוש רב בחיפושי מידע בגוגל, אינני רואה טעם להשאיר בבלוג פוסטים אישיים ללא היבטים מדעיים. פוסטים שאין בהם כלום מלבד סיפוק מציצנות (שלא באשמתכם כמובן, זה מה שרובינו עושים). אי לכך, קחו בחשבון שמתפרסמים כאן לעיתים פוסטים מסויימים ותמונות לצורך עדכון, אבל לזמן מוגבל בלבד. ולכן המבקרים האקראיים כאן, אלה שנוהגים להשלים באופן מרוכז אחת לזמן חוסרים (כפי שמעיד לוח העריכה) - כדאי שיידעו זאת. כי מה שהמערכת החליטה לפרסם כאן לתקופה מוגבלת, לא ישוב!

ואעבור כעת לענייני היומולדת. לא חושב שזה כל כך מעניין כיצד אני חוגג או חוגגים לי. אף על פי שיש כאלה שעיסוק בדברים כאלה בפוסטים שלהם הוא לחם חוקם. כל אחד והסגנון שלו. אבל אני רוצה רק לציין שלכבוד היומולדת והבלוגולדת, הענקתי לעצמי מתנה - הפכתי את המחשב שאני כותב בו שורות אלו, מגרוטה איטית ומתחממת, למחשב שפועל כמו חדש מהחנות.

אני לא מאלו שממהרים להחליף מחשבים כל שנתיים שלוש. לכן ערכתי במחשב פעולות תחזוקה רחבה. הרחקתי עשרות קודים זדוניים, וכן מאות ‘רוגלות', טרויאנים, ו'תולעים', שהאטו את המחשב וניטרלו פעולה חלקה ותקינה, בלשון המעטה. וכעת המחשב הזה שקודם התחמם והגיע קרוב לנקודת הרתיחה לאחר זמן שימוש קצר (ולכן דרש כיבוי תכוף לקירור) - חזר לפעול כשורה כמו חדש. בעקבות טיפול מאה אלף זה (שהוא אגב גם כזה במספר הכניסות במונה של הבלוג) - מידות החום הגבוהות של המעבדים והלוחות, ירדו פלאים מתחום האדום והכתום לכחול התקין. הנה ראו צילום טיפוסי של המוניטור כעת, לאחר שעות פעולה רבות:

והנה ראו בכמה השתפר זמן האיתחול של המחשב שקודם התחיל להתנהל במהירות של צב:

ואני רוצה לסיים בתודה לכולכם - לקוראים השקטים והמגיבים כאחד שמלווים את הבלוג. יש כאלה שעושים זאת כבר ארבע שנים, וקוראים חדשים עדיין מצטרפים, למרות הצניחה המעציבה בסטטיסטיקה הכללית של ישראבלוג. ושוב מצטער שהפוסט הזה אינו חגיגי כפי שראוי היה, אך כפי שמתנוסס בראש הבלוג - עובדות אינן נעלמות אם מתעלמים מהן. אינני מאלו שטומנים ראשם בחול, גם לא כזה שזורה חול בעיניהם של אחרים.

ולאחר הפוסט הלא כל כך חגיגי הזה, הרשו לי לפצות אתכם ולסיים בבדיחותא, ואתם מוזמנים להצטרף לשיר:

 החיים הם כאן, אבל קחו הכל בפרופורציה חברים.

בכנסת מתקיימת באחרונה פעילות אינטנסיבית לחקיקת מה שאני מכנה 'חוקי הסטלנים' - על ידי חברי כנסת סטלנים, או בעלי שיקולים אלקטורלים פתטיים. חוק השימוש הרפואי במריחואנה באיצטלת שימוש בו כתרופת פלא. וחוק שני של הסרת הפן הפלילי בשימוש במריחואנה ושאר מיני קנבואידים. כבר פרסמתי בעבר פוסט 'שלא יספרו לכם שמריחואנה אינה מסוכנת', פוסט שזכה למאות תגובות (שמהן נמחקו תגובות הנאצה וניבולי הפה).

אז מדוע שוב עכשיו? כי חשוב לי להציג את הולכת השולל של כמה חכ”ים סטלנים, פלצנים ויהירים שאינם מבינים דבר וחצי דבר במחקרים רפואיים, ומדברים בתקשורת בעד לגליזציה של קנבואידים כאילו היו פרופסורים לענייני מריחואנה. אז מדוע לא?

אתחיל ראשית בטיעון שצריך להרחיב שימוש במריחואנה רפואית. ראשית, בניגוד לתרופות אמיתיות שהן ניתנות במינון מדוייק ואשר נבחנו לפי קריטריונים פרמקולוגיים ומדעיים נוקשים, המריחואנה היא עשב ועשבים אינם יכולים להחשב לתרופות, עם כל המשתמע מכך. כפי שכבר פרסמתי בעבר על סודות צמחי המרפאובספיח כאן, חוזק העשב תלוי בהרבה פרמטרים. בסוג אדמת הגידול, מידת ההשקייה, עונת הגידול וכדומה. תרופה אמיתית מכויילת וניתנת במינון מדוייק של החומר הפעיל. אנשים נוטים לשכוח שעשב ‘מרפא' אינו ממלא קריטריונים של תרופה ועשוי אפילו להזיק במקרים רבים, יותר מאשר להועיל.

יחד עם זאת יש עוד טיעונים רבים נגד הרחבת השימוש במריחואנה רפואית:

ראשית - מעניין מדוע מדינת ישראל כיום כבר נמצאת במקום ראשון בעולם בשימוש במריחואנה רפואית, על פי אחוז המשתמשים לנפש. מדוע? לישראלים כואב יותר מכל עמי העולם? יהודים מקיאים יותר מכימותרפיה? ורק עובדה זו כבר אומרת דרשני.

שנית, אסור לאפשר את הקלות הבלתי נסבלת של מתן מרשמים למריחואנה על ידי רופאי משפחה של קופת חולים. איך אפשר לסמוך על רופאים רבים שירשמו מריחואנה באותה קלות שהם רושמים ימי מחלה לחולים מדומים שמבקשים לעצמם חופשה מהעבודה? מה יערוב לכך ‘שחולים מדומים' לא יבקשו לעצמם מריחואנה? מי יערוב לכך שמנהל מחלקה בבית חולים לא יקים תעשיית מריחואנה בשל בצע כסף, כפי שנתפס אחד כזה בימים אלו.

אם כך, לא רק שאי אפשר לסמוך בעניין על רופאי המשפחה, כמו שכפי שהוכח גם אי אפשר לסמוך אפילו על כל מנהל מחלקה בבית חולים. זה מה שקורה כאשר 'התרופה' משמשת אמצעי הנאה אישיים לאחרים.

שלישית, אני רוצה מייד לנפנף את הטיעון הטפשי שאם שתיית אלכוהול מותרת, מדוע גם לא מריחואנה. זהו הטיעון הכי מטופש ששמעתי. השימוש בשניהם מזיק ומסוכן. הטיעון הזה מטומטם ממש כמו מי שיטען שאם רוצחים את אמא, אפשר לרצוח גם את אבא.

רביעית, חברת הכנסת תמר זנדברג המובילה את החקיקה משקרת בעזות מצח בפני הציבור, כאשר היא מופיעה ביהירות האופיינית לה באמצעי התקשורת וטוענת שמריחואנה אינה מזיקה. ברשותי מאמרים רפואיים ומדעיים אמיתיים (בניסויים שנערכו על פי קריטריונים של מדע אמיתי) שמוכיחים שמריחואנה כן מסוכנת. אתם צריכים לסמוך עלי שמחקרים אלו קיימים ואינני יכול להעלות כאן מאמרים מדעיים אמיתיים מבסיס הנתונים הרפואי, שלכם אין גישה אליהם. אבל אתם מאמינים ל'פרופסור' תמר זנדברג שלמריחואנה אין נזקים. ידוע שלפחות אחד מכל עשרה מתמכר למריחואנה! תאמרו שגם אלכוהול ממכר, אבל בניגוד לאלכוהול שניתן להוריד נהגים מהכביש בבדיקה פשוטה בדקה אחת - בדיקת רמת החומר הפעיל של המריחואנה בדם היא בדיקת מעבדה מורכבת,יקרה ועורכת זמן עד לתוצאה. כיצד אם כך אפשר יהיה להוכיח ולמנוע בזמן אמת נסיעה של סטלן ברכב או לעבוד במכשירים שמסכנים את עצמו ואת הציבור?

לא מאמינים? תראו מה עושה מריחואנה לעכבישים מסוממים, בניסויים מבוקרים שנערכו. אז האם באמת לא מסוכן לאפשר לכל דיכפין להסתובב מסומם בציבור?

זה נכון שבמקרים מסויימים אפשר לסמם אנשים במחלות קשות כדי שיסבלו פחות, אבל האם זו סיבה לפרוץ בכך פתח ללגליזציה כללית של שימוש במריחואנה לכל, במראית עין של קומבינה רפואית? וזה כאשר השימוש במריחואנה אינו עומד כלל וכלל בכללים הפרמקופאים הבסיסיים של שימוש תרופתי. האם יש סיבה שבישראל זקוקים ל'מריחואנה רפואית' יותר מכל מדינה אחרת בעולם? האם אתם מוכנים לתת נשק בידיים של חיילים מסוממים? לא מספיק יש לנו נהגים שיכורים מאלכוהול? כיצד נתמודד עם ההתמכרות למריחואנה של לפחות אחד מעשרה? מי יטפל בהם ומנין התקציב?

ואסיים בשאלה שאני צופה שתשאל כאן. במה שונה מריחואנה ממורפיום שניתן למטרות רפואיות? גם מורפיום ממכר ונותנים אותו כנגד כאבים לאחר ניתוחים או לחולים סופניים. אם תשאלו מדוע מורפיום ולא מריחואנה. אז ראשית, מורפיום נחשב לסם לא חוקי ושימוש רפואי נעשה בו במשורה. שנית, מי שמקבל מורפיום כנגד כאבים חזקים אינו מתמכר לכשהשימוש מופסק כאשר גורם הכאבים חולף. כמוכן, בניגוד למריחואנה שהיא כאמור עשב, מורפיום הוא תרופה אמיתית שבו החומר הפעיל מבודד ומנוקה, וניתן במינון מדוייק.

וכפי שאני נוהג לכתוב בסיום כתיבת פוסטים בנושאים טעונים, אנא חיסכו ממני ועצמכם את הטיעון המטופש שאתם מעשנים קנבואידים ואתם בסדר. ראשית אדם שיכור או מסומם אינו אובייקטיבי ויכול לטעון שהוא בסדר. שנית כל אחד מכם (או אפילו אם אתם מכירים כמה חברים כאלה) הוא מקרה פרטי. סטטיסטיקה של אחד לפחות מעשרה היא צידוק מספיק כנגד לגליזציה. גם תרופות שגורמות לתופעות לוואי חמורות אפילו לרבע אחוז מהאוכלוסיה - אינן מותרות לשימוש.

אתם מוזמנים להגיב עניינית לדברים שנכתבו כאן. תגובות נאצה , ניבולי פה והתקפות אישיות תמחקנה לאלתר. בבלוג הזה אנחנו שומרים על תרבות דיבור.

* למען גלוי נאות. כותב הפוסט הינו מדען במדעי הרפואה וחבר החוג למדעי התרופה.

תוספת עריכה

עשר סיבות בלבד מדוע יש להתייחס בערבון מאוד מוגבל, למי שמפרסם פוסט על עשרים וחמש סיבות מדוע כן מריחואנה, כתגובה לפוסט זה :

1. ראשית גם מי שהוא מר אינטרנט אינו עושה אותו כלל וכלל (בלשון המעטה)  למבין בענייני בריאות, ביולוגיה ומדעי ההתנהגות.

2. לא כל מי שמביא כביכול הפניות למאמרים 'מדעיים' למד ומבין מדע, כדי לנתח ולשפוט אם תוצאות מאמר (ובוודאי כתבות קקיוניות) עומדות בקריטריונים מדעיים אמיתייים.

3. לא כל מי שמתאמץ כל כך לשכנע אתכם בדמגוגיה ,מבין את ההבדל בין ניסויים בחומר פעיל מנוקה לבין השימוש בעשבים (ראו הכתוב למעלה).

4. הכותב אינו מבין כנראה את ההבדל בין ניסוי עם חומר פעיל מנוקה בבעלי חיים לבין מחקרים בבני אדם.

5. כדאי שהכותב לא יביא כתבות מכתבי עת מפוקפקים, שביניהם ולמדע אמיתי הקשר מקרי לחלוטין.

6. כדאי שהכותב לא יחשיב כאובייקטיבי ומדעי כתב עת של לוביסטים למריחואנה. ובכלל כדאי שהכותב יבחין בין 'אפשרות' למציאות!

7. כדאי שהכותב לא ילעג לאינטיליגנציה של הקורא בהפניות שאינן נפתחות, או נפתחות באיזו תמונה של משהו לא ברור, מבלי שום תוכן. ואם טעה, כדאי שילמד כיצד להביא קישורים נכונים. אז יאללה לעבודה, לפני שגם אחרים יבחינו בכך.

8. כדאי שהכותב יתייחס למאות מחקרים רפואיים אמיתיים שמוכיחים את הנזקים והחסרונות שהוא מתעלם מהם.

9. האם ראיתם מי שנרפא מסרטן או מחלה אחרת בעזרת מריחואנה? כמה פתטי ודמגוגי להביא לכך 'סימוכין' כביכול. נראה לכם שאם כך הדבר, כבר לא היו משתמשים במריחואנה לריפוי סרטן? מיותר לציין שפורסמו במדיה כבר מאות 'תרופות חדשות' שמרפאות תאי סרטן ומה לא, בתרבית ובעכברים. שלושים שנה אני כבר מחכה לפלאים האלה מיושמים בבני אדם. ומי זוכר בכלל את דברי המדען הנלהב באמצעי התקשורת, שבסך הכל רצה למנף מימון של מחקרו ומעבדתו, ללא כל כיסוי של פרסום מדעי אמיתי שעובר בדיקה קפדנית של אנשי מקצוע. 

10. 'יצירתיות' מול 'סטלנות' - לא תודה! לא כשהיא מסכנת את הציבור, ולא כשטיפול באחד לפחות מכל עשרה מכורים יבוא על חשבון משלם המיסים.

ועוד אחד  בקשיש: הכותב אינו מבין ש'שינוי DNA' הוא חרב פיפיות. שינוי DNA  (אם זה בכלל נכון למריחואנה) זה מוטציות, ובייצור מורכב כמו האדם, הסיכוי למוטציות מזיקות עולה מיליוני מונים על  הסיכוי למוטציה אקראית מועילה. למה הדבר דומה? להוצאה אקראית של טרנזיסטור או רכיב אחר במכשיר אלקטרוני מורכב ולצפות שהדבר יגרום לשיפור המכשיר.

וללא קשר, חשבתי שזה מעניין שקיבלתי את איום האבטחה הזה, בשעה שהייתי מחובר היום ללוח העריכה של ישרא בלבד ובשעה שכתבתי שורות אלה:

אבל אני מדען, ולכן למרות הנסיבות החשודות - לא אטען שזו הוכחה ניצחת לכך שישראבלוג משמש פלטפורמה למישהו או משהו להפיץ זדונות שפוגעות במחשב. רק לידיעה כללית למי שאולי אין במחשב מערכות שחוסמות זדונות כאלה. 

בכנסת מתקיימת באחרונה פעילות אינטנסיבית לחקיקת מה שאני מכנה 'חוקי הסטלנים' - על ידי חברי כנסת סטלנים, או בעלי שיקולים אלקטורלים פתטיים. חוק השימוש הרפואי במריחואנה באיצטלת שימוש בו כתרופת פלא. וחוק שני של הסרת הפן הפלילי בשימוש במריחואנה ושאר מיני קנבואידים. כבר פרסמתי בעבר פוסט 'שלא יספרו לכם שמריחואנה אינה מסוכנת', פוסט שזכה למאות תגובות (שמהן נמחקו תגובות הנאצה וניבולי הפה).

אז מדוע שוב עכשיו? כי חשוב לי להציג את הולכת השולל של כמה חכ”ים סטלנים, פלצנים ויהירים שאינם מבינים דבר וחצי דבר במחקרים רפואיים, ומדברים בתקשורת בעד לגליזציה של קנבואידים כאילו היו פרופסורים לענייני מריחואנה. אז מדוע לא?

אתחיל ראשית בטיעון שצריך להרחיב שימוש במריחואנה רפואית. ראשית, בניגוד לתרופות אמיתיות שהן ניתנות במינון מדוייק ואשר נבחנו לפי קריטריונים פרמקולוגיים ומדעיים נוקשים, המריחואנה היא עשב ועשבים אינם יכולים להחשב לתרופות, עם כל המשתמע מכך. כפי שכבר פרסמתי בעבר על סודות צמחי המרפא ובספיח כאן, חוזק העשב תלוי בהרבה פרמטרים. בסוג אדמת הגידול, מידת ההשקייה, עונת הגידול וכדומה. תרופה אמיתית מכויילת וניתנת במינון מדוייק של החומר הפעיל. אנשים נוטים לשכוח שעשב ‘מרפא' אינו ממלא קריטריונים של תרופה ועשוי אפילו להזיק במקרים רבים, יותר מאשר להועיל.

יחד עם זאת יש עוד טיעונים רבים נגד הרחבת השימוש במריחואנה רפואית:

ראשית - מעניין מדוע מדינת ישראל כיום כבר נמצאת במקום ראשון בעולם בשימוש במריחואנה רפואית, על פי אחוז המשתמשים לנפש. מדוע? לישראלים כואב יותר מכל עמי העולם? יהודים מקיאים יותר מכימותרפיה? ורק עובדה זו כבר אומרת דרשני.

שנית, אסור לאפשר את הקלות הבלתי נסבלת של מתן מרשמים למריחואנה על ידי רופאי משפחה של קופת חולים. איך אפשר לסמוך על רופאים רבים שירשמו מריחואנה באותה קלות שהם רושמים ימי מחלה לחולים מדומים שמבקשים לעצמם חופשה מהעבודה? מה יערוב לכך ‘שחולים מדומים' לא יבקשו לעצמם מריחואנה? מי יערוב לכך שמנהל מחלקה בבית חולים לא יקים תעשיית מריחואנה בשל בצע כסף, כפי שנתפס אחד כזה בימים אלו.

אם כך, לא רק שאי אפשר לסמוך בעניין על רופאי המשפחה, כמו שכפי שהוכח גם אי אפשר לסמוך אפילו על כל מנהל מחלקה בבית חולים. זה מה שקורה כאשר 'התרופה' משמשת אמצעי הנאה אישיים לאחרים.

שלישית, אני רוצה מייד לנפנף את הטיעון הטפשי שאם שתיית אלכוהול מותרת, מדוע גם לא מריחואנה. זהו הטיעון הכי מטופש ששמעתי. השימוש בשניהם מזיק ומסוכן. הטיעון הזה מטומטם ממש כמו מי שיטען שאם רוצחים את אמא, אפשר לרצוח גם את אבא.

רביעית, חברת הכנסת תמר זנדברג המובילה את החקיקה משקרת בעזות מצח בפני הציבור, כאשר היא מופיעה ביהירות האופיינית לה באמצעי התקשורת וטוענת שמריחואנה אינה מזיקה. ברשותי מאמרים רפואיים ומדעיים אמיתיים (בניסויים שנערכו על פי קריטריונים של מדע אמיתי) שמוכיחים שמריחואנה כן מסוכנת. אתם צריכים לסמוך עלי שמחקרים אלו קיימים ואינני יכול להעלות כאן מאמרים מדעיים אמיתיים מבסיס הנתונים הרפואי, שלכם אין גישה אליהם. אבל אתם מאמינים ל'פרופסור' תמר זנדברג שלמריחואנה אין נזקים. ידוע שלפחות אחד מכל עשרה מתמכר למריחואנה! תאמרו שגם אלכוהול ממכר, אבל בניגוד לאלכוהול שניתן להוריד נהגים מהכביש בבדיקה פשוטה בדקה אחת - בדיקת רמת החומר הפעיל של המריחואנה בדם היא בדיקת מעבדה מורכבת,יקרה ועורכת זמן עד לתוצאה. כיצד אם כך אפשר יהיה להוכיח ולמנוע בזמן אמת נסיעה של סטלן ברכב או לעבוד במכשירים שמסכנים את עצמו ואת הציבור?

לא מאמינים? תראו מה עושה מריחואנה לעכבישים מסוממים, בניסויים מבוקרים שנערכו. אז האם באמת לא מסוכן לאפשר לכל דיכפין להסתובב מסומם בציבור?

זה נכון שבמקרים מסויימים אפשר לסמם אנשים במחלות קשות כדי שיסבלו פחות, אבל האם זו סיבה לפרוץ בכך פתח ללגליזציה כללית של שימוש במריחואנה לכל, במראית עין של קומבינה רפואית? וזה כאשר השימוש במריחואנה אינו עומד כלל וכלל בכללים הפרמקופאים הבסיסיים של שימוש תרופתי. האם יש סיבה שבישראל זקוקים ל'מריחואנה רפואית' יותר מכל מדינה אחרת בעולם? האם אתם מוכנים לתת נשק בידיים של חיילים מסוממים? לא מספיק יש לנו נהגים שיכורים מאלכוהול? כיצד נתמודד עם ההתמכרות למריחואנה של לפחות אחד מעשרה? מי יטפל בהם ומנין התקציב?

ואסיים בשאלה שאני צופה שתשאל כאן. במה שונה מריחואנה ממורפיום שניתן למטרות רפואיות? גם מורפיום ממכר ונותנים אותו כנגד כאבים לאחר ניתוחים או לחולים סופניים. אם תשאלו מדוע מורפיום ולא מריחואנה. אז ראשית, מורפיום נחשב לסם לא חוקי ושימוש רפואי נעשה בו במשורה. שנית, מי שמקבל מורפיום כנגד כאבים חזקים אינו מתמכר לכשהשימוש מופסק כאשר גורם הכאבים חולף. כמוכן, בניגוד למריחואנה שהיא כאמור עשב, מורפיום הוא תרופה אמיתית שבו החומר הפעיל מבודד ומנוקה, וניתן במינון מדוייק.

וכפי שאני נוהג לכתוב בסיום כתיבת פוסטים בנושאים טעונים, אנא חיסכו ממני ועצמכם את הטיעון המטופש שאתם מעשנים קנבואידים ואתם בסדר. ראשית אדם שיכור או מסומם אינו אובייקטיבי ויכול לטעון שהוא בסדר. שנית כל אחד מכם (או אפילו אם אתם מכירים כמה חברים כאלה) הוא מקרה פרטי. סטטיסטיקה של אחד לפחות מעשרה היא צידוק מספיק כנגד לגליזציה. גם תרופות שגורמות לתופעות לוואי חמורות אפילו לרבע אחוז מהאוכלוסיה - אינן מותרות לשימוש.

אתם מוזמנים להגיב עניינית לדברים שנכתבו כאן. תגובות נאצה , ניבולי פה והתקפות אישיות תמחקנה לאלתר. בבלוג הזה אנחנו שומרים על תרבות דיבור.

* למען גלוי נאות. כותב הפוסט הינו מדען במדעי הרפואה וחבר החוג למדעי התרופה.

תוספת עריכה

עשר סיבות בלבד מדוע יש להתייחס בערבון מאוד מוגבל, למי שמפרסם פוסט על עשרים וחמש סיבות מדוע כן מריחואנה, כתגובה לפוסט זה :

1. ראשית גם מי שהוא מר אינטרנט אינו עושה אותו כלל וכלל (בלשון המעטה)  למבין בענייני בריאות, ביולוגיה ומדעי ההתנהגות.

2. לא כל מי שמביא כביכול הפניות למאמרים 'מדעיים' למד ומבין מדע, כדי לנתח ולשפוט אם תוצאות מאמר (ובוודאי כתבות קקיוניות) עומדות בקריטריונים מדעיים אמיתייים.

3. לא כל מי שמתאמץ כל כך לשכנע אתכם בדמגוגיה ,מבין את ההבדל בין ניסויים בחומר פעיל מנוקה לבין השימוש בעשבים (ראו הכתוב למעלה).

4. הכותב אינו מבין כנראה את ההבדל בין ניסוי עם חומר פעיל מנוקה בבעלי חיים לבין מחקרים בבני אדם.

5. כדאי שהכותב לא יביא כתבות מכתבי עת מפוקפקים, שביניהם ולמדע אמיתי הקשר מקרי לחלוטין.

6. כדאי שהכותב לא יחשיב כאובייקטיבי ומדעי כתב עת של לוביסטים למריחואנה. ובכלל כדאי שהכותב יבחין בין 'אפשרות' למציאות!

7. כדאי שהכותב לא ילעג לאינטיליגנציה של הקורא בהפניות שאינן נפתחות, או נפתחות באיזו תמונה של משהו לא ברור, מבלי שום תוכן. ואם טעה, כדאי שילמד כיצד להביא קישורים נכונים. אז יאללה לעבודה, לפני שגם אחרים יבחינו בכך.

8. כדאי שהכותב יתייחס למאות מחקרים רפואיים אמיתיים שמוכיחים את הנזקים והחסרונות שהוא מתעלם מהם.

9. האם ראיתם מי שנרפא מסרטן או מחלה אחרת בעזרת מריחואנה? כמה פתטי ודמגוגי להביא לכך 'סימוכין' כביכול. נראה לכם שאם כך הדבר, כבר לא היו משתמשים במריחואנה לריפוי סרטן? מיותר לציין שפורסמו במדיה כבר מאות 'תרופות חדשות' שמרפאות תאי סרטן ומה לא, בתרבית ובעכברים. שלושים שנה אני כבר מחכה לפלאים האלה מיושמים בבני אדם. ומי זוכר בכלל את דברי המדען הנלהב באמצעי התקשורת, שבסך הכל רצה למנף מימון של מחקרו ומעבדתו, ללא כל כיסוי של פרסום מדעי אמיתי שעובר בדיקה קפדנית של אנשי מקצוע. 

10. 'יצירתיות' מול 'סטלנות' - לא תודה! לא כשהיא מסכנת את הציבור, ולא כשטיפול באחד לפחות מכל עשרה מכורים יבוא על חשבון משלם המיסים.

ועוד אחד  בקשיש: הכותב אינו מבין ש'שינוי DNA' הוא חרב פיפיות. שינוי DNA  (אם זה בכלל נכון למריחואנה) זה מוטציות, ובייצור מורכב כמו האדם, הסיכוי למוטציות מזיקות עולה מיליוני מונים על  הסיכוי למוטציה אקראית מועילה. למה הדבר דומה? להוצאה אקראית של טרנזיסטור או רכיב אחר במכשיר אלקטרוני מורכב ולצפות שהדבר יגרום לשיפור המכשיר.

וללא קשר, חשבתי שזה מעניין שקיבלתי את איום האבטחה הזה, בשעה שהייתי מחובר היום ללוח העריכה של ישרא בלבד ובשעה שכתבתי שורות אלה:

אבל אני מדען, ולכן למרות הנסיבות החשודות - לא אטען שזו הוכחה ניצחת לכך שישראבלוג משמש פלטפורמה למישהו או משהו להפיץ זדונות שפוגעות במחשב. רק לידיעה כללית למי שאולי אין במחשב מערכות שחוסמות זדונות כאלה.