Must be exhausting to lose your own game

היום רעדתי מרוב עצבים 3>

אה, ואני ממש נגעלת מעצמי.

אני לא מצליחה כלום. בקטע מלחיץ. לא מצליחה, לא משנה מה זה. לא יודעת מה אני רוצה. בקטע פתטי. מרגישה כמו איזה כלבלב מסריח ואומלל, חסר אונים. 

בעיקר לבכות. הדמעות האלו, שבאות מהמקום הכי עמוק ושמור בגוף... משחררות יותר מכל דבר אחר. 

אפשר לצרוח לנצח. אפשר לשבור כל מה ששביר. אפשר לשרוט ולקלל ולפצוע ולרקוד ולהזיע ואפשר ואפשר ואפשר. אבל בסופו של דבר זה יוביל אותך לאותו המקום- אתה תשב כמו ילדה קטנה שלקחו לה את הבובה ותיילל ותבכה ותשתנק. כל דבר שתעשה יוביל אותך לשם. 

אני לא מצליחה כלום. לא יודעת מה לעשות. מרגישה כמו כלום. כלום קטן ועלוב ומסכן חסר יכולות. 

להתחיל מההתחלה. מהצעד הראשון. ללמוד הכל מחדש. לא לדעת כלום. 

לא יודעת מה לעשות. אני מסתובבת בבית, אשכרה עושה סיבובים. הבית לא משתנה. הסדר של הדברים נשאר אותו הדבר. מן אפיסת כוחות לא ברורה כזאת. אני באמת לא יודעת. 

כוסאמאמאמאממממממממאממכקקק!!!!!