27/10/2018 18:36
קוראים לי שיידי, אני בן 30, גר בתל אביב. אין לי חברה, אני גר עם שותף. אני אומן ואני לא עובד בעבודה. אני מקיים את עצמי ברמה סבירה. אני מוכר מאוד בקרב החברים שלי ואנשים מהמקצוע האומנותי שבחרתי בו, אבל מעבר לזה אני אנונימי.
אני חושב שאני טיפה מרגיש מאוכזב, כרגע לפחות. זה לא איפה שרציתי להיות בגיל 30. חשבתי שתהיה לי חברה, דירה, כלב, אוטו, אקווריום, סלון טלוויזיה גדולה. הערכה מקצועית, הכרה ארצית ואולי עולמית. במקום זה יש לי חיים די נורמליים, וזה כביכול מאכזב. איפה כל האנשים שהיו מוכנים להרוג בשביל חיים נורמליים...
אני אדם די שמח וחיובי, אופטימי ובעל אמונה וחזון. אבל כרגע אני קצת כמו גופה, לא יודע למה. זה התחיל אתמול בערב, פתאום התחילה הרגשה שהכל סוגר עליי, הכל סגור. אין יציבות והכל נוזלי. אין משמעות, הכל חולף. אני לא יודע איך קוראים לזה. התקף חרדה? התקף דיכאון? התקף דיכאון נראה לי מתאים.
פתאום יורד לי כל המצב רוח, לא בא לי לדבר עם אף אחד, בא לי רק להיות לבד ושאף אחד לא ידבר איתי. ומצד שני - אני מבואס מזה שאני לבד ואף אחד לא מדבר איתי. רוצה לצאת מהבית לחייך להריח טוב לצחוק בקול רם. ומצד שני אני ממש לא במצב רוח לבדיחות כרגע...
אני חושב שזה האכזבה. אני מעורר אצל עצמי אכזבה כשאני מתרכז בדברים שאין לי ושעוד לא השגתי, דברים שאיבדתי ודברים שאני חושב שלא אשיג יותר...
אהבה, כבוד, כסף, תהילה, רכוש, השראה, גוף, סקס, חברים, חברות. הכל מתערבב ואני מרגיש כמו כלב שמנסה לקפוץ לאיזה חתיכת פסטרמה ולא מגיע. בפעם ה-30 שאתה קופץ, משהו טיפה מתייאש בפנים. מתי אני אגיע? כמה זמן זה הולך לקחת לי? ולמה אני מאבד כוחות במקום להתחזק?
אי אפשר להתנות את האושר שלי בדברים עתידיים וחיצוניים. כי אז האושר שלי תמיד לא בשליטתי, ותמיד לא עכשיו. אני רוצה שהאושר שלי יהיה מותנה בפנימיות שלי ובהווה.
אושר.
אני רוצה לזכור אותך. אני רוצה לדעת שאני מספיק טוב בשביל הכל. אני רוצה לדעת שאני מעניק לי את החופש. שהעולם הוא מקום פתוח בשבילי. לדעת שזה מספיק שאני קיים, שאני בריא, שאני עושה כמיטב יכולתי גם אם לפעמים קשה. אני רוצה לאהוב את עצמי, ואת העולם.
יש לי גוף בריא.
יש לי מקצוע שבחרתי בו. יש לי מקצועות חלופיים שאוכל לפנות אליהם.
יש לי נשמה עמוקה גדושה בכל טוב.
יש לי חברים וחברות.
יש לי הרבה ידע על נפש האדם.
למדתי להיות משכנע, להיות נחוש, להיות מצחיק, לעורר מוטיבציה, לעורר ביטחון.
אני יכול לגעת בנפש של מי שמולי, אני עושה את זה בקלות, זה כמו לנשום.
אבל הנפש שלי, צריכה להתעורר מאיזה חלום. להתמתח, לפתוח חלון, לפתוח דלת ולצאת לאוויר העולם. להתאוורר. לנפנף את האבק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
shady shadow