היא קוראת מילה במילה

משפט במשפט,

וכל אחת

צובטת את הלב שלה

אולי זה לא נשמע ככה אבל זה כל כך נכון - רק היא יכולה להבין

רק היא יכולה לקרוא את זה ולהבין באמת

הרעיונות שלה זה הפחד הכי גדול של מי שלא מאמין בה

הפחד הכי גדול של מי שאומר לה שלא יהיה לה עתיד ,

הרעיונות שלה

זה מפחיד

כשגודלים במקום שהיא צריכה להתחבא בשביל לבכות !

ולראות אותה הולכת לבד נמצאת רק בעולם שלה

הולכת הולכת לא יודעת לאן , מסתכלת על הרצפה

אפחד לא יודע על מה היא חושבת

עם השירים שלה והמחשבות שלה הולכת וקר לה ולא אכפת לה

ומתי שהיא דיברה על מה שכואב לה ואיך זה שכואבות ושורפות לה העינים מרוב שהיא בוכה בשקט, איך היא התרגלה לבכות בשקט

בלי שאף אחד ישמע ואז "כלום לא קרה" ,

אומרים לה כולם "היא ככה והיא ככה, יש לה בעיות של ילדה "

ומאז היא כבר לא מדברת על זה ,

הם לא מכירים אותה , הם לא יודעים כלום עליה חוץ מזה שהיא קצת עצובה .. איך הם יכולים לשפוט אותה !

לא צריכה את הצביעות הזאת, לא צריכה את העזרה שלהם

היא רוצה לעשות הכול בדרך שלה,

היא רוצה להשתנות בדרך שלה...

הזמן שעובר רק מחשל אותה

והיא ממשיכה ללכת עם כל עולמה בתוך עצמה

על זה היא לא מדברת לא מוציאה אפילו מילה

היא צוחקת , מחייכת ,מבחוץ הכול בסדר ,

אבל היא אף פעם לא הייתה באמת היא, היא אף פעם לא באמת הרגישה שייכת

יש לה בלאגן בראש ובחדר

המחשבות שלה משוגעות

אם היא כועסת היא בוכה וצועקת ולא אכפת לה מי שומע,

זאת פשוט הדרך שלה להתפרק //

מגמגמת, לפעמים נגמרות לה המילים

אם היא מרגישה רע,לבד אז היא רק שותקת

והיא נסגרת אליהם לא מוכנה לשמועע כלום

היא עונה להם בכעס גם אם לא קרה שום דבר

היא קרה אליהם היא אף פעם לא נחמדה אליהם

גם אם היא רוצה , היא לא יכולה זה מפריע לה מידי בשביל להיות נחמדה

(זה רק הם )

היא כל כך רוצה אבל היא לא מסוגלת לתת לאף אחד להתקרב אליה

אף אחד בעולם לא מכיר אותה באמת...

היא לא יכולה להיפתח יותר מידי לאנשים היא מפחדת

במחשבה שלה יש הגדרה אחרת לפחד

זה ניראה שהיא סגורה ואדישה וכל כך לא רגישה

היא רק נותנת לרגשות שלה לצאת כשהיא לבדדד

היא בוכה ובוכה נהרות של דמעות, טובעת בתוך הדמעות שלה,

בוכה כשאף אחד אחד לא רואה,

צועקת, מוציאה הכל כשאף אחד לא שומע

שורפות לה העיניים, כואב לה אבל הדמעות האלה מרגיעות אותה, עוזרות לה לחשוב

מעבירות לה את הרגעים האלה

כשהיא אוזרת אומץ

ומנסה להתחיל להסביר את זה לאחרים היא שוב פתאום מתחילה לגמגם והיא מרגישה שהיא כבדה, מעיקה ולא מובנת

היא צריכה שמישהו יבוא יגיד לה ,

תחייכי , בשביל עצמך

תחייכי בשביל כל דמעה ודמעה

תחשבי בשביל היום ומחר

תמתיקי גם אם בפה שלך טעם מר

תעצמי את העינים בשביל הצחוק , בשביל הבכי

תזכרי את זה כשאת ביחד עם האנשים שגורמים לך להרגיש הכי לבד

ובזמנים שהכול משתנה אצלה

בזמן שאפחד לא שם לב

דבר אחד נשאר אותו דבר

דבר שלא ישתנה בחיים, גם אם היא תאבד את עצמה

היא נותנת לנשמה שלה לחיות דרך המילים שהיא כותבת ,

היא יכולה להתגבר על הכול בצחוק ובחיוך

אבל הצחוק שלה מוגבל

כי אם המחשבות שלה כל כך משוגעות , אם היא כזאת "ילדה עם בעיות"

איך היא יכולה להרגיש ואיך היא יכולה לאהוב?

היא יודעת שאם היא תפסיק היא תהיה ריקה ממה שמילא אותה כל החיים

ואיך שהיא אז קמה ועלתה

היא היתה חייבת לעלות

בגלל שהיא לא יכלה עוד ליפול , כי היא היתה כבר למטה

והיא טיפסה בשקט, רצתה את השקט הזה

כשהרעש גורם לה להיות משותקת

המחשבות שלה רחוקות מהכול ..

המחשבה שלה כל כל קרובה למקום שבו חשוך מידי כדי לראות

לפעמים היא פשוט לא יודעת איך לבטא איך שהיא מרגישה באותו זמן אז היא לא אומרת מילה, או שהיא מחייכת, אולי בוכה

אבל היא מרגישה או חושבת אחרת לגמרי , היא לא יודעת...

אז היא כותבת

כותבת את כולה הכי ברור שהיא יכולה

אבל זה עדין מעורפל, זה עדין כלום ממה שהיא באמת מרגישה

לפעמים היא יושבת בלילה חושבת "והדמעות זולגות מעצמן"

למה היא מפחדת

היא לא יודעת למה זה ממשיך עדיין

זה ככה מתמיד , מאז שהיתה קטנה

למה היא מפחדת לצאת החוצה ולפרוח,

אפילו שהכדור אצלה היא פוחדת למסור

היא צועקת חזק בשבילה אבל חלש בשביל שישמעו אחרים

ומהצעקה שלה יכולים להישבע שחשבו ששמעו משהו

והיא נחה כדי לקבל שלווה

לפעמים היא רוצה לברוח מעצמה

כי השיר אומר שאפשר

השיר אומר שמישהו תמיד חושב עליה ודואג לה ,יבוא יום והוא יגיע

אבל איפה הוא? היא מחפשת ולא מוצאת

היא מתפוצצת מבפנים

היא חייבת לגלות את האמת

המילים שלה זה לא מה שהיא מרגישה והמבטים שלה לא משקפים אותה

ויש אנשים כמוה שלא יכולים לקבל שומדבר חוץ מלחלום עליו

אף אחד לא יבין את זה

בשביל כל מי שמנסה לשכנע אותה שהכול שטויות וזה יעבור מהר היא כלום בעיניים

אבל למי שיודע מה קורה לה ומה היא עוברת היא רוטטת להם בעיניים

היא זוהרת להם בעיניים

היא יודעת שלא יהיו לה הרבה רגעים מיוחדים במינם,ובגלל זה כל רגע טוב שיש לה היא מנסה לשמור

כדי לנסות לעצור את זה לחיות את זה

לנשום את זה ולהרגיש את זה

היא עוצמת את עינייה ונושמת כדי לזכור את זה

הכי טוב שאפשר

מכל דבר

להחזיק את זה הכי חזק שישמר

לזכור את זה גם אם זה כאב

היא מחשיבה את הדקות האלה לדקות של זהב

היא רואה את הרגע, היא פשוט צוללת במחשבות עמוקות כל כך עמוק שלפעמים היא לא פה

לפעמים היא לא יודעת מה היא תעשה מחר ואיפה היא תהיה והיא פשוט מחליטה על דברים בשניה לפני שהם קורים

ככה היא יודעת שהיא עשתה מה שהיא הכי רוצה, מה שהיא הכי מרגישה בלי לחשוב

אולי זה יכול להיות רע עכשיו

אבל מה שקורה מהאמת שלה בסופו של דבר הוא הכי טוב ..

כשהיא מסתכלת אל השמים בעיניים ,זה מה שכולם רואים בכל מקום בעולם

ועינייה מסנוורות, היא מחפשת חור בעננים .. שתדמיין את עצמה יושבת לה שם גבוה הרחק מכולם

נשמתה בשמים מחפשת, והיא עצמה נשארת שם ... עומדת ומסתכלת למעלה

מקווה שיש עוד מישהו כמוה שברגע זה מסתכל גם לשמיים בעינים ותוהה בדיוק כמוה , "איפה יש מישהו כמוני : - "

כמוה לא מרגישה שייכת לכלום , לשום מקום ולאף אחד..

זאת הרגשה שונה מלהרגיש סתם לבד ,

והדבר היחיד שיש לו זה חלומות

הוא מאמין אולי במשהו שלא קיים , אבל הוא חזק , זה הדבר הכי חזק אצלו

הוא מחזיק אותו בכל יום והוא מקים אותו בבוקר ומעמיד אותו על הרגליים

וכשהוא מרגיש חלש הוא נזכר בו ומתחזק ,

לא הרבה -רק טיפה אבל זה מספיק ..

ככה זה כל הזמן

כמו עוד יום שהיא סתם חושבת

כמו עוד יום פשוט היום היא נזכרת.. כמו היום

"יום הולדת, הנה בא , הופ .. גדלתי בשנה .. "