אל תהיו אדישים,תגידו לא! לאלימות נגד נשים.

אני שונא שאנשים חושבים שאני תמים

שחושבים שעברו עליי חיים של ילד שמנת שכל היום מלקק גלידה מכף מצופה יהלומים...

שחושבים שאין לי בעיות,לא היו לי בעיות ולא יהיו לי בעיות.

ולמה חושבים את זה? כי אני נראה שקט וחסר ביטחון..

ואני ממש לא.. אני מדבר הרבה ומלא בביטחון עצמי.. באמת..

מה אני אעשה,כשאני מדוכא אני לא אוהב לצעוק או לדבר יותר מידי.

אני שונא שחושבים שאני ילד טוב של אמא ואבא.

אני שונא שחושבים שאני עושה כל מה שאומרים לי.

בעיקר אחרי מה שקרה עם הקעקוע..

ההורים שלי גילו שעשיתי קעקוע ואמרו לי שמעכשיו אני עצמאי ואחראי לעצמי והם ולא יממנו ולא יעזרו לי בכלום.(בקיצור - תעזוב את הבית אתה לא הבן שלנו יותר.. או הבת..>< )

איך אפשר אחרי זה לחשוב שאני ילד של בית כזה?

ואני שונא שחושבים שלא מתאים לי להבריז.

וגם ממש התעצבנתי כשאמרו לי שלא מתאים לי ג'וינט..

ואיך זה שאומרים שאני לא מרדן?

אני לא מבין איך אנשים בכלל לא מכירים אותי..

ממש בכלל לא מכירים אותי

זה ממש מאכזב

אני חייב להיפתח יותר

לספר יותר לאנשים על עצמי

התחלתי קצת לצאת מהארון.. סיפרתי לכמה אנשים נוספים..

מקווה שלאט לאט החברים שלי יתחילו להכיר אותי

את מי שאני באמת

לא את התחפושת שלי שעד עכשיו הם הכירו.