אל תהיו אדישים,תגידו לא! לאלימות נגד נשים.

אז אתמול בלילה ההורים שלי קראו לי ולאח שלי לשיחה..

ישבנו ארבעתנו בסלון ובשקט ואז אמא שלי אמרה לאבא שלי "שאני אספר?"

והוא אמר כן.

היא התחילה בזה שהם הולכים להתגרש.

זה היה דיי צפוי..

ואז היא אמרה "אחרי שאנחנו נמכור את הבית.... מפה אתה צריך להמשיך."

והוא המשיך: "אחרי שנמכור את הבית אני עובר לגור בחו"ל. לתמיד. אני מקווה שאתם מבינים מה זה אומר."

ואני ואח שלי: "מה?! לאן?! מתי?! למה?!מאיפה זה בא?"

זה ממש ממש לא היה צפוי.

הוא אמר שהוא רוצה להתחיל את החיים מחדש במקום אחר.

הוא אמר שבחודשים הקרובים הוא יעזוב את הארץ.

הוא לא אמר לאן.

שאלתי אם זה שהוא עובר לגור בחו"ל לתמיד אומר שלא נראה אותו יותר. הוא אמר שכן.

שהוא מנתק קשר לגמרי.

ואז הוא הלך לישון..

אחרי שהוא הלך אמא שלי התחילה לבכות.. ישר באתי אליה וחיבקתי אותה.. הרגעתי אותה..

אין לי את הפריווילגיה להיות עצוב עכשיו.. אני חייב להראות להם שאני חזק ואני אתמוך בהם.. ושאני יחליף אותו.

אבל עדיין.. קשה לי..

עוברים עליי כל כך הרבה דברים עכשיו.. ועכשיו גם זה.. מזל שיש לי חברים טובים שמאתמול בלילה תומכים בי כל רגע נתון.

אני חייב להראות להם שאני חזק.

אני חייב!

הם צריכים עמוד תומך ואני אהיה העמוד התומך שלהם!

כי אם לא אני אז מי?