אל תהיו אדישים,תגידו לא! לאלימות נגד נשים.

אז ככה..לפני שבועיים וחצי הלכתי לאקסית שלי והלכנו ביחד למסיבת יומולדת של ידיד שלנו

במסיבה הזאת אני והידיד הזה התנשקנו כל הלילה והיה ממש מצחיק (:

היא קינאה וממש שמחתי מזה ^_^

והייתה לה חברה ודיי קינאתי גם כי עדיין אהבתי אותה..

בסביבות 4 בבוקר הידיד הזה לקח אותנו לשיחה ואמר "תגידו כל מה שאתן מרגישות! בלי להסתיר כלום!"

אז איכשהו הוא עזר לה להגיע לזה שהיא מנסה להחזיר את מה שהיה בינינו ולא יודעת איך..

ושניהם כבר ידעו שאני עדיין אהבתי אותה..

בקיצור..שבוע וחצי אחרי זה היא נפרדה מהחברה שלה והתלבטה אם לחזור אליי או לא..

ביום שישי לפני כמה ימים באתי אליה ובהתחלה שאלתי אותה אם היא חושבת שאני והיא נחזור מתישהו..

היא אמרה "לא ניראלי".

ממש ממש התבאסתי מזה..ירדו לי דמעות וזאת הייתה הפעם הראשונה שישנו גב אל גב.. וזה גם דיי ביאס אותי..

בכל מקרה..קצת יותר מאוחר נסענו לסבתא שלה עם המשפחה שלה והיה שם ממש כיף..ואז אני והיא נסענו לידיד שלנו..זה שהתנשקתי איתו במסיבה הקודמת..

ראינו סרט ואני נרדמתי לו על החזה..ואז הם דיברו בזמן שישנתי והיא פתאום נישקה אותי..ואני כולי כזה "מה??מה זה היה? אומיגד מה קרה פה עכשיו? אני חולמת?" מלא מחשבות רצו לי בראש.. וכבר הייתי ערה ואני כזה לוחשת לו באוזן "אין לי מושג מה עשית אבל תודה".

אחרי לילה שלם של צחוקים,התלבטויות ומחשבות חזרנו! נסענו הביתה בסביבות 4 והלכנו לישון..הפעם עם חיוך ופנים אל פנים :)

יום אחרי זה בערב הייתי צריכה לחזור הביתה ב19:30 בערב כי הייתה לי רכבת.. (שבת..אין הרבה רכבות)

נסעתי הביתה כולי עם חיוך והלכתי לישון..:) יום ראשון התעוררתי בבוקר והכל היה פחות טוב

הייתה הרגשה משעממת כזאת..כאילו כלום לא קורה לי בחיים..

סבבה התארגנתי והלכתי לבצפר.. דיברתי איתה באסאמאסים ובטלאפון קצת והייתה הרגשה של ריחוק..הרגשה רעה כזאתי..

יום שני בבוקר התעוררתי בלי חיוך..דיברנו קצת והייתה שוב הרגשה של ריחוק...וגם הייתה הרגשה כאילו כל מה שקרה היה מאולץ..

כאילו אנחנו חייבות לעשות את זה וזה לא מתוך רצון.. כאילו שאמרתי לה שאני אוהבת אותה והיא אמרה שגם היא רק בשביל לא להעליב אותי או לבאס אותי...בקיצור..שני אחה"צ הלכתי לפעולה של איגי כרמיאל והייתה פעולה מדהימה! ואז כשהייתי באוטובוס חזרה הביתה מהפעולה היא התקשרה ונפרדה ממני..שאלתי אותה אם היא בטוחה שהיא לא רוצה להמשיך והיא אמרה שכן.. אז קיבלתי את זה..גם אני הרגשתי אותו דבר..

ובשני בלילה בדיוק נהייתי חולה קצת..היום יום רביעי ומאז לא יצאתי מהבית.. בהתחלה שיחקתי אותה חזקה ושזה לא מזיז לי והכל..אבל אתמול גם בכיתי קצת (שזה לא קורה הרבה) וגם הייתי ממש עצובה.. אבל הגעתי למסקנה שזה טוב שחזרנו..רק בשביל לראות שזה לא ילך טוב כמו שזה הלך פעם קודמת.. ושאי אפשר להחזיר את מה שהיה..עכשיו סגרתי את המעגל שהיה פתוח חצי שנה.. עכשיו אני יכולה להמשיך הלאה בלי הרגשה של פספוס..:) ועכשיו..עדיין חולה..יושבת וצוחקת בפייסבוק עם חברים.. ועדיין אופטימית :) 

אז..אני ליאור..תכף בת 17 מהצפון..:)

החלטתי לפתוח את הבלוג הזה בשביל שיהיה לי מקום לכתוב בו כל מה שאני מרגישה בלי שישפטו אותי..

מקום שכל פעם שאני ירגיש לבד אני יבוא אליו וידע שיש מי שקורא אבל אני לא מכירה אותו

ולא אכפת לי מה הוא חושב ^^

אז קצת פרטים עליי:

רוכבת על סוסים פעם בשבוע תוך כדי התנדבות בחוות סוסים..

עוזרת שם לילדים אוטיסטים ועוד כל מיני ילדים עם בעיות..

משחקת כדורסל..פעם היה באופן מקצועי עכשיו כבר לא כל כך..רק עם חברים

הולכת פעם בשבוע למפגשים של איגי כרמיאל - ארגון נוער גאה

לומדת בכיתה מיוחדת לתלמידים עם בעיות קשב וריכוז,בעיות בלימודים וחוסר מוטיבציה ללמוד...

חיה כל יום כאילו זה היום האחרון שלי :)